מלבי"ם על שמות לב: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "(א) {{צ|וירא העם כי בושש משה}}. כבר האריכו בזה חכמי קדם למצוא למוד זכות על ישראל אשר היו לשמצ..."
 
ShalomOrobot (שיחה | תרומות)
מ הוספת תגי קטע
שורה 37:
ולהנהיגם לא ידענו מה היה לו, כי א"א שחלק האישיית והחמריית שלו יתקיים זמן רב כזה בלא מזון והם צריכים מנהיג מלובש בגויה:
 
(ב)
(ב) {{צ|ויאמר אליהם אהרן}}. ובאשר ידע אהרן כי משה ישוב אליהם בגוף ונפש, ורצה שימשך הדבר עד שבתוך כך יבא משה, אמר אליהם שאל טלמס זה צריך דוקא זהב ודוקא
<קטע התחלה=ב/>{{צ|ויאמר אליהם אהרן}}. ובאשר ידע אהרן כי משה ישוב אליהם בגוף ונפש, ורצה שימשך הדבר עד שבתוך כך יבא משה, אמר אליהם שאל טלמס זה צריך דוקא זהב ודוקא
נזמי האזן שחביבים עליהם. שע"י שיתנו הנאהב והיקר בעיניהם תחול עליו ענין הרוחני, וחשב שע"י שהנשים ובניהם לא יתרצו לתת נזמי אזניהם ימשך הדבר ויתבטל עד יבא
משה, וגם רמז להם דברי מוסר באשר שמעו בסיני שלא יהיה להם פסל וכל תמונה, וקבלו עליהם דברי ה' וזה עדי אזניהם, כמ"ש (משלי כה) נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שומעת, ועתה הגם שהם רוצים לפרק תכשיט אזניהם ולחלל ברית ה' עדיין נשיהם ובניהם נזמיהם באזניהם, ולא הסירו את עדים מהר חורב, וצריך שהם ג"כ יסכימו ע"ז, ובאמת
לא רצו הנשים לסור מעל ה' ולהסיר תכשיט אזניהם רק,<קטע סוף=ב/>
 
(ג)
(ג) {{צ|ויתפרקו נזמי הזהב אשר באזניהם}}. ובנמשל שהסירו ג"כ עדי אזניהם מ"ש נעשה ונשמע:
<קטע התחלה=ג/>{{צ|ויתפרקו נזמי הזהב אשר באזניהם}}. ובנמשל שהסירו ג"כ עדי אזניהם מ"ש נעשה ונשמע:<קטע סוף=ג/>
 
(ד)
(ד) {{צ|ויקח מידם ויצר אותו בחרט}}. אחר שראה שמהרו להביא לקח מידם כדי שיעכב המעשה בכל מה שיוכל, וכבר בארנו באה"ש (כלל טז) שהעשיה תפול בין ע"מ שנעשה
<קטע התחלה=ד/>{{צ|ויקח מידם ויצר אותו בחרט}}. אחר שראה שמהרו להביא לקח מידם כדי שיעכב המעשה בכל מה שיוכל, וכבר בארנו באה"ש (כלל טז) שהעשיה תפול בין ע"מ שנעשה
בעצמו בין ע"מ שנעשה בפקודתו, כמו לא תעשה לך פסל שאין הבדל בין אם עושה בעצמו או עושה ע"י אומן, וכן מ"ש ויעשהו עגל אין הפי' שעשה בידו רק שנעשה בסבתו כמ"ש
על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, ומבואר בדחז"ל כי בין הערב רב שעלו עמם היו חרטומים ומכשפים והם עשו את העגל, ונראה שחרט הוא מענין חרטום, וכבר בארתי מ"ש<קטע סוף=ד/>
(ישעיה ח')
(ישעיה ח') וכתוב עליו בחרט אנוש היינו בכתב חרטום, שהיו כותבים על ידי ציורים ותמונות של חיות ועופות ואילנות, ומלת ויצר הוא מענין צורה ומלת אותו פי' אות שלו
<קטע התחלה=י/>וכתוב עליו בחרט אנוש היינו בכתב חרטום, שהיו כותבים על ידי ציורים ותמונות של חיות ועופות ואילנות, ומלת ויצר הוא מענין צורה ומלת אותו פי' אות שלו
[כמש"פ מ"ש וה' אותי כגבור עריץ (ירמיה כ') ה' אות שלי] ור"ל שאהרן מסר לחרטומים שהיו שם שיודעים לצייר צורות מורים על ענינים סימנים שיציירו האות והסימן שרצה
לצייר, ואהרן רצה לצייר צורת כרוב, שהיא הצורה שראה במרכבה ושישכון במשכן על ארון העדות, ונסה לצייר אות וסימן שהיה בידו בעת המחזה על ידי חרט, והחרט שהם
שורה 53 ⟵ 57:
רב אמרו אל ישראל אלה אלהיך ישראל, ר"ל בצורה זאת שוכן אלהי ישראל, אשר העלוך, ובכ"ז לא אמרו שהעגל הוא האלוה רק שהוא הטלמס והדמות שהאלהות שוכן בו, כמו
ששכן אח"כ בין הכרובים, ויתכן ג"כ שהחרטום הוא כוון בעצם לצורת שור שהיו עובדים במצרים, אבל לישראל אמרו, שאל מוציאם ממצרים שוכן בצורה זאת והוא ינהיג אותם
תחת משה בכבוד שוכן בגויה:<קטע סוף=י/>
 
(ה)
(ה) {{צ|וירא אהרן}}. כשראה שנעשה המכשול על ידו בקש לתקן זאת ובנה מזבח לה' ויקרא ויכריז שהחג יהיה מחר לא היום, ולא לע"ז רק לה', ובזה רצה לתקן שלא ישתפו ש"ש
<קטע התחלה=ה/>{{צ|וירא אהרן}}. כשראה שנעשה המכשול על ידו בקש לתקן זאת ובנה מזבח לה' ויקרא ויכריז שהחג יהיה מחר לא היום, ולא לע"ז רק לה', ובזה רצה לתקן שלא ישתפו ש"ש
וד"א רק חג לה' וגם לדחותו ליום המחרת שידע שמחר ירד משה מן ההר:
וד"א רק חג לה' וגם לדחותו ליום המחרת שידע שמחר ירד משה מן ההר:<קטע סוף=ה/>
 
(ו)
(ו) {{צ|וישכימו}}. אבל הם השכימו ממחרת לפני רדת משה ויעלו עולות ועי"כ ויקומו לצחק, כפי מנהג המצריים בעבודת השור שהיו עושים צחוק ומחולות:
<קטע התחלה=ו/>{{צ|וישכימו}}. אבל הם השכימו ממחרת לפני רדת משה ויעלו עולות ועי"כ ויקומו לצחק, כפי מנהג המצריים בעבודת השור שהיו עושים צחוק ומחולות:<קטע סוף=ו/>
 
(ז)
(ז) {{צ|וידבר ה'}}. ואח"כ אמר ויאמר ה' אל משה, כי ענין משה עם ישראל יושקף בב' בחינות, בצד אחד יושקף שעקר שליחות משה וכל האותות אשר עשה ה' עמו ומדרגת נבואתו
<קטע התחלה=ז/>{{צ|וידבר ה'}}. ואח"כ אמר ויאמר ה' אל משה, כי ענין משה עם ישראל יושקף בב' בחינות, בצד אחד יושקף שעקר שליחות משה וכל האותות אשר עשה ה' עמו ומדרגת נבואתו
הכל היה לצורך ישראל ולהוציא שלמותם, ולפ"ז אחר שלא הושג התכלית אשר בעבורו ניתן לו הגדולה הזאת מצריך הוא לרדת מגדולתו, וכמ"ש חז"ל לך רד כלום נתתי לך גדולה
אלא בשביל ישראל וכו', ובהשקף זה היה הדבור הראשון שהוא דבור קשה למשה, שעז"א וידבר ה' אל משה לך רד מגדולתך, [כי על ירידתו מן ההר די בלשון לך לבד כמ"ש (שמות
שורה 68 ⟵ 75:
העלית ממצרים, ולא הושג התכלית שבעבורה היה כל ענין יציאת מצרים וכל הגדולות והנוראות, ואמר שחת עמך, ולא מצאנו בשום מקום שקרא את ישראל בשם עם משה רק
במעשה העגל, מזה מבואר כחז"ל שעקר החוטאים מעשה העגל היו הע"ר והם לא נקראו עם ה', וה' לא הסכים שיצאו עם ישראל ממצרים רק משה לקחם בחשבו לקרבם אל
הקדושה, ועז"א אשר העלית מארץ מצרים, ואמר שחת בבנין פיעל שהם השחיתו את ישראל, והם השחיתו כל הענין של יציאת מצרים שהוא להיותם עם ה' לא עובדי אלילים:<קטע סוף=ז/>
 
(ח)
(ח) {{צ|סרו}}. ואם היו עומדים עכ"פ בצדקתם ימים מספר ונכשלו אחר זה היה מועיל להם זכות הקודם, והיה למוד זכות עליהם שברבות הימים שכחו אל מושיעם, אבל הם {{צ|סרו}} מהר,
<קטע התחלה=ח/>{{צ|סרו}}. ואם היו עומדים עכ"פ בצדקתם ימים מספר ונכשלו אחר זה היה מועיל להם זכות הקודם, והיה למוד זכות עליהם שברבות הימים שכחו אל מושיעם, אבל הם {{צ|סרו}} מהר,
כמ"ש (תהלים קו) מהרו שכחו מעשיו, ובאר שלא תאמר שעברו על דבר קטן, שעמך שהוא הע"ר עשו להם היינו לישראל עגל מסכה, והע"ר ומקצת ההמון השתחוו לו, וחטאו
במחשבה, עשו עגל, ובפועל וישתחוו לו, ובדבור ויאמרו אלה אלהיך, והגם שהחטא יצא מן הע"ר, אחר שישראל לא מיחו בידם הקולר תלוי בצואר כולם:<קטע סוף=ח/>
 
(ט)
(ט) {{צ|ויאמר ה'}}. עתה באה לו אמירה אחרת רכה בהשקף על זכות משה מצד עצמו, ואמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא, וזה כולל: א) שא"א שאניחם ואתה תעסוק
<קטע התחלה=ט/>{{צ|ויאמר ה'}}. עתה באה לו אמירה אחרת רכה בהשקף על זכות משה מצד עצמו, ואמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא, וזה כולל: א) שא"א שאניחם ואתה תעסוק
עוד עמהם להחזירם בתשובה ושיהיו גוי לפני, כי הוא עם קשה ערף בלתי נכנעים ולא אפשר לתקנם, זאת שנית, שמצד זה בעצמו אין עליך אשם במה שלא נהגת אותם על דרך ה',
כי אתה עשית כל אשר ביכלתך וא"א לקפח שכרך, כי החסרון הוא מצדם לא מצדך, ולכן,<קטע סוף=ט/>
 
(י)
(י) {{צ|ועתה הניחה לי}}. הגם שאני ארך אפים לרשעים שמא יחזרו בתשובה, אין תקוה לזה כי הם עם קשה ערף ולא ייטיבו מעשיהם, u1493 ולכן הניחה לי שלא תתפלל בעדם, ועתה יחר
{{צ|ועתה הניחה לי}}. הגם שאני ארך אפים לרשעים שמא יחזרו בתשובה, אין תקוה לזה כי הם עם קשה ערף ולא ייטיבו מעשיהם, u1493 ולכן הניחה לי שלא תתפלל בעדם, ועתה יחר
אפי ולא אהיה ארך אפים, אבל בל תאמר לריק יגעתי, כי אעשה אותך לגוי גדול ושכרך לא יקופח:
אפי ולא אהיה ארך אפים, אבל בל תאמר לריק יגעתי, כי אעשה אותך לגוי גדול ושכרך לא יקופח:<קטע סוף=י/>
 
(יא)
(יא) {{צ|ויחל משה}}. אחר שראה שתפלתו תוכל להועיל, שלכן אמר הניחה לי, וראה שהוא יש לו זכות לפני ה' שעז"א ה' אלהיו, שמורה שהוא מאוהבי ה' שיחד שכינתו עליו, לכן
<קטע התחלה=יא/>{{צ|ויחל משה}}. אחר שראה שתפלתו תוכל להועיל, שלכן אמר הניחה לי, וראה שהוא יש לו זכות לפני ה' שעז"א ה' אלהיו, שמורה שהוא מאוהבי ה' שיחד שכינתו עליו, לכן
חלה פני ה' להשיב חמתו מהשחית, וכלל אצלי שכל מקום שכתוב חל פני ה' היינו להשיב חמה, ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך, ר"ל אחר שאמרת שחת עמך, שעמי שהם הע"ר שחתו, לא עמך ה' שהם ישראל, א"כ למה יחרה אפך בעמך שהם ישראל שהם מוסתים ומוטעים, ואם על ששתקו ולא מיחו, הלא אשר הוצאת ממצרים ששם מקום עבודת אלילים
והוצאתם בכח גדול כי גם הם היו שם עע"ז, ואיך תבקש מהם שבימים מועטים יתהפכו מקצה אל הקצה עד שעוד יקנאו ויהרגו אחרים העובדים כפי מנהג מצרים. והנה מה
שורה 88 ⟵ 99:
א) לצורך ישראל שיהיו לך לעם, ב) לפרסם שמך בין האומות כמ"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך, וידעתם כי אני ה', וכל העושה הכנות גדולות ורבות
כאלה א"א שיבטלם על נקלה ודבר קטן, ועתה, א) למה יחרה אפך בעמך, ותבטל מה שהוצאת אותם ממצרים, ב) שהתכלית השני להגדיל שמך בין העמים, הלא עתה לא לבד שלא
יושג התכלית רק יהיה בהפוך חלול השם, כי,<קטע סוף=יא/>
 
(יב)
(יב) {{צ|למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם}}. שכבר בארנו שהמצריים היו מאמינים שיש פועל טוב ופועל רע, וחשבו שאל מוציאם ממצרים הוא הפועל רע ומוציאם
<קטע התחלה=יב/>{{צ|למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם}}. שכבר בארנו שהמצריים היו מאמינים שיש פועל טוב ופועל רע, וחשבו שאל מוציאם ממצרים הוא הפועל רע ומוציאם
לרעתם כמ"ש ראו כי רעה נגד פניכם, ושהוא ברעתו הכה ג"כ את המצרים מצד שפועל רע, רק כ"ז שרואים שהציל את ישראל ומוליכם ברחמים, ראו כי אל אחד עושה שלום ובורא
רע, ועתה יאמרו ברעה הוציאם, ומה שלא הרגם במצרים, מפני שרצה להרוג אותם בהרים שלא ימצאו אף מקום קברות כמ"ש המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר,
ולכלותם מעל פני האדמה, כי בישוב אי אפשר שלא ישאר מהם פליטה, וא"כ כל מה שפעלת היה לבלי תכלית, וע"כ נגד מ"ש למה ה' יחרה אפך בעמך אמר שוב מחרון אפך, ונגד
מ"ש למה יאמרו ברעה הוציאם אמר והנחם על הרעה לעמך:<קטע סוף=יב/>
 
(יג)
(יג) {{צ|זכר}}. ועל מ"ש ואעשה אותך לגוי גדול השיב הלא יצוייר שגם בני יחטאו, וכמ"ש במדרש אם כסא של ג' רגלים אינו יכול לעמוד איך יעמוד כסא של רגל אחד, הלא הם יש להם
<קטע התחלה=יג/>{{צ|זכר}}. ועל מ"ש ואעשה אותך לגוי גדול השיב הלא יצוייר שגם בני יחטאו, וכמ"ש במדרש אם כסא של ג' רגלים אינו יכול לעמוד איך יעמוד כסא של רגל אחד, הלא הם יש להם
זכות ג' אבות שהיו עבדיך, וגם שצריך שתזכור להאבות את השבועה אשר נשבעת להם, אם תשכח את השבועה לבנים החוטאים, צריך אתה לזכרה להאבות שלא חטאו, [זכר נקשר
תמיד עם את וזכר שאחריו למ"ד הוא אם זוכר לו איזה דבר זכות או חובה, שזכירת האבות עצמם היה צ"ל זכור את אברהם] ובפרט שהשבועה היה בך בשמך הגדול, ותדבר אליהם
בעת השבועה ב' דברים: א) ארבה את זרעכם ככוכבי השמים שהם קיימים באיש, ב) לתת להם את הארץ ולא לפי שעה, רק ונחלו לעולם, ואם תבטל עתה השבועה לג' אבות איך
תקיים הבטחה לי איש אחד:<קטע סוף=יג/>
 
(יד)
(יד) {{צ|וינחם ה'}}. שלא יעשה כליה תכף, ובאר שלא נחם רק על הרעה שדבר לעשות לעמו, אבל עם משה שהם הע"ר נגפו במגפה, וגם אמר שרק u1506 על הרעה שדבר לעשות לעמו נחם
<קטע התחלה=יד/>{{צ|וינחם ה'}}. שלא יעשה כליה תכף, ובאר שלא נחם רק על הרעה שדבר לעשות לעמו, אבל עם משה שהם הע"ר נגפו במגפה, וגם אמר שרק u1506 על הרעה שדבר לעשות לעמו נחם
אבל על הטובה שדבר לעשות למשה לא נחם, כמ"ש חז"ל ברכות (דף ז') כל מדה טובה שיצאה מפי הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר בו ממשה וכו':
אבל על הטובה שדבר לעשות למשה לא נחם, כמ"ש חז"ל ברכות (דף ז') כל מדה טובה שיצאה מפי הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר בו ממשה וכו':<קטע סוף=יד/>
 
(טו)
(טו) {{צ|ויפן וירד}}. שתכף שפנה ירד בנס כמ"ש התוה"מ (ויקרא סימן א'), שלכן כתיב {{צ|ויפן וירד}} שצ"ל ויפן משה וירד, ושני לוחות העדות בידו, שכ"ז שלא קרב אל מקום העגל היה
<קטע התחלה=טו/>{{צ|ויפן וירד}}. שתכף שפנה ירד בנס כמ"ש התוה"מ (ויקרא סימן א'), שלכן כתיב {{צ|ויפן וירד}} שצ"ל ויפן משה וירד, ושני לוחות העדות בידו, שכ"ז שלא קרב אל מקום העגל היה
עדיין ברשות משה ונתקיימו בכחו, לוחות כתובים התבאר למעלה (ל"א י"ח):
עדיין ברשות משה ונתקיימו בכחו, לוחות כתובים התבאר למעלה (ל"א י"ח):<קטע סוף=טו/>
 
(יז)
(יז) {{צ|וישמע}}. י"ל שמשה הגיד ליהושע מ"ש לו ה', וכאשר שמע קול תרועה שבמחנה שזה מורה לפעמים על מלחמה, אמר קול מלחמה במחנה, וזה סימן שיש מקנאים על מעשה
<קטע התחלה=יז/>{{צ|וישמע}}. י"ל שמשה הגיד ליהושע מ"ש לו ה', וכאשר שמע קול תרועה שבמחנה שזה מורה לפעמים על מלחמה, אמר קול מלחמה במחנה, וזה סימן שיש מקנאים על מעשה
העגל עד שעמדה מלחמה בין שני הכתות:
העגל עד שעמדה מלחמה בין שני הכתות:<קטע סוף=יז/>
 
(יח)
(יח) {{צ|ויאמר משה}}. אם היה הקול קול מלחמה היה צריך להשמע שני מיני קולות קול של המנצחים שמשמיעים קול גבורה ותרועת נצחון, וקול של המנוצחים שמשמיעים קול
<קטע התחלה=יח/>{{צ|ויאמר משה}}. אם היה הקול קול מלחמה היה צריך להשמע שני מיני קולות קול של המנצחים שמשמיעים קול גבורה ותרועת נצחון, וקול של המנוצחים שמשמיעים קול
שבר ויללה שהוא ענות חלושה, ואין אחד משני אלה רק קול ענות וצעקה:
שבר ויללה שהוא ענות חלושה, ואין אחד משני אלה רק קול ענות וצעקה:<קטע סוף=יח/>
 
(יט)
(יט) {{צ|ויהי}}. הנה עד עתה לא שבר את הלוחות כי חשב שזה עשו בעבור שבושש לרדת ורצו מנהיג במקומו, וכשיראו שבא מן ההר יחדלו ממעשיהם ויעשו תשובה, אבל כשראה
<קטע התחלה=יט/>{{צ|ויהי}}. הנה עד עתה לא שבר את הלוחות כי חשב שזה עשו בעבור שבושש לרדת ורצו מנהיג במקומו, וכשיראו שבא מן ההר יחדלו ממעשיהם ויעשו תשובה, אבל כשראה
שהגם שקרב אל המחנה וראו שבא משה, ובכ"ז היה עדיין העגל והם שמחו עליו במחולות, מזה ראה שבדעתם למרוד בה' ובמשה עבדו ולא עשו שיהיה טלמס ומנהיג רק לע"ז, אז
ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות, וחז"ל אמרו שפרחו האותיות בעת שקרב אל העגל, וע"כ נעשו כבדים והוצרך להחזיק אותם בשתי ידיו כי הלך מהם הנשמה הנושאת
אותם, וע"כ שברם אחר שחלפה הקדושה מהם:<קטע סוף=יט/>
 
(כ)
(כ) {{צ|ויקח}}. העסק הראשון שעסק היה לבטל הע"ז, שבזה שלא עמדו נגדו נגלה שרוב ישראל לא היה דעתם נוחה מזה, ולבל יאמרו שיש בו אלהות החזירו לארבעה יסודותיו
<קטע התחלה=כ/>{{צ|ויקח}}. העסק הראשון שעסק היה לבטל הע"ז, שבזה שלא עמדו נגדו נגלה שרוב ישראל לא היה דעתם נוחה מזה, ולבל יאמרו שיש בו אלהות החזירו לארבעה יסודותיו
הפשוטים, א) שרף אותו באש, וכבר בארו חכמי לב שנמצא בכמיאה אופן להפך הזהב שיהיה דק כעפר ע"י מלח טרטר"י עם גפרית, או נייטר"ו. ויטחן עד אשר דק, להשיבו ליסוד
העפר, כי מכסין בעפרות זהב שדינו כעפר, ויזר על ידי הרוח על פני המים, הרי אש עפר רוח מים, וישק את בני ישראל לבדקן כסוטות כי ע"ז נמשלה לזנות, שישראל דומים כאשת
איש, שהם מאורשים לה' והעבודה לאל אחר דומה כאשה מזנה תחת בעלה, ולכן אלה שלא היו בם עדים והתראה נבדקו בעפר העגל, ואלה שהיה עליהם עדים לא נבדקו כפי הדין
שאם יש עד אחד שזנתה אינה שותה:<קטע סוף=כ/>
 
(כא)
(כא) {{צ|מה עשה לך}}. פי' המפרש איזה אונס עשו לך שהוכרחת לעשות להם את העגל, וזה א"ל אחר שראה שלא עמדו נגדו כששרף את העגל עז"א לו למה לא מחית בם גם אתה, שהגם שלא היה מחוייב למסור א"ע למיתה, כי הוא עשהו לאחרים, ובפרט שאז לא נצטוו עדיין על ק"ה, בכ"ז הלא הבאת עליו חטאה גדולה והחטאת את הרבים, ומה אנסך לזה
<קטע התחלה=כא/>{{צ|מה עשה לך}}. פי' המפרש איזה אונס עשו לך שהוכרחת לעשות להם את העגל, וזה א"ל אחר שראה שלא עמדו נגדו כששרף את העגל עז"א לו למה לא מחית בם גם אתה, שהגם שלא היה מחוייב למסור א"ע למיתה, כי הוא עשהו לאחרים, ובפרט שאז לא נצטוו עדיין על ק"ה, בכ"ז הלא הבאת עליו חטאה גדולה והחטאת את הרבים, ומה אנסך לזה
למה לא מחית בם:
למה לא מחית בם:<קטע סוף=כא/>
 
(כב)
(כב) {{צ|ויאמר אהרן}}. אהרן באהבתו את ישראל רצה ללמד זכות על בני ישראל ולקחת האשמה ע"ע שהוא אשם בדבר הזה, ואין עליהם פשע מאחר שראו שגדול העם וקדוש ה'
<קטע התחלה=כב/>{{צ|ויאמר אהרן}}. אהרן באהבתו את ישראל רצה ללמד זכות על בני ישראל ולקחת האשמה ע"ע שהוא אשם בדבר הזה, ואין עליהם פשע מאחר שראו שגדול העם וקדוש ה'
עשה זאת חשבו שהוא מותר, ואמר: א) שכונת העם לא היה לע"ז רק שרצו לעשות טלמס שיהיה להם מנהיג במקום משה, ואמר הלא ידעת את העם ההמונים כי ברע הוא ר"ל
שמעמדם רע, כי הם במדבר ציה, חסרים כל, וכל בטחונם היה על משה, שמלא כל מחסורם ועתה שחשבו שמשה מת בהר,<קטע סוף=כב/>
 
(כג)
(כג) {{צ|אמרו לי עשה לנו אלהים לא לעבודה רק שילכו לפנינו}}. במקום משה שלא ידענו מה היה לו, הרי לא רצו לשם אלהות, רק כמו שמשה היה רק מנהיג ואמצעי בין
<קטע התחלה=כג/>{{צ|אמרו לי עשה לנו אלהים לא לעבודה רק שילכו לפנינו}}. במקום משה שלא ידענו מה היה לו, הרי לא רצו לשם אלהות, רק כמו שמשה היה רק מנהיג ואמצעי בין
ה' ובינם:
ה' ובינם:<קטע סוף=כג/>
 
(כד)
(כד) {{צ|ואומר}}. ואחר שהקטין גוף המעשה שלא היה לשם ע"ז, אמר שהוא סבב כל הדבר, כי הוא אמר להם למי זהב והם נתנו לו, ואשליכהו באש לא עשיתי בו שום מלאכת אומן
<קטע התחלה=כד/>{{צ|ואומר}}. ואחר שהקטין גוף המעשה שלא היה לשם ע"ז, אמר שהוא סבב כל הדבר, כי הוא אמר להם למי זהב והם נתנו לו, ואשליכהו באש לא עשיתי בו שום מלאכת אומן
רק השלכתיו באש, וע"י השטן נעשו בו דבר חוץ לטבע שיצא העגל הזה מעצמו, וע"כ בנקל טעו בו שיש בו ממש, אחר שהיה המעשה על ידי שאני השלכתיו באש, ואחר שראו
שהוא ענין אלהי שיצא מעצמו מן האש מבלי אומנות כלל. מזה תראה שאהרן לא רצה להצדיק את עצמו, שהחרטומים הם עשו העגל שאז תגדל אשמת ישראל איך טעו בו אחר
שראו שנעשה על ידי חרטומים וכשוף, וקבל ע"ע שהוא השליך באש ועי"כ טעו בו כי סמכו על אהרן שהוא נביא וקדוש ה':<קטע סוף=כד/>
 
(כה)
(כה) {{צ|וירא משה}}. אמנם משה ידע האמת שלא ע"י אהרן נעשה רק כי פרוע העם, שהם פרועים מעצמם והם עשו את העגל לא אהרן, ומה שאהרן אמר כי פרעה אהרן שהוא
<קטע התחלה=כה/>{{צ|וירא משה}}. אמנם משה ידע האמת שלא ע"י אהרן נעשה רק כי פרוע העם, שהם פרועים מעצמם והם עשו את העגל לא אהרן, ומה שאהרן אמר כי פרעה אהרן שהוא
החטיא אותם, זה הוא לשמצה בקמיהם מפני שירא שיהיו לשמצה ולחרפה בין קמיהם שיחרפו אותם ששמעו להע"ר והחרטומים, וע"כ להסיר מהם שמצה וחרפה אמר שהוא פרע
אותם והן אינם אשמים בדבר כי הכהן המשיח חטא לאשמת העם והוא לבדו החייב בדבר לא הם, או יבואר שמץ מענין מעוט כמו שמץ מנהו (איוב ד') ר"ל להקטין החטא בקמיהם:<קטע סוף=כה/>
 
(כו)
(כו) {{צ|ויעמד}}. וע"כ עמד להעניש את עובדי העגל, ועמד בשער המחנה היינו במקום ישיבת סנהדרין, שהשער מציין תמיד ישיבת השופטים שהיה דרכם לשבת בשער כנודע, ועת עלה
<קטע התחלה=כו/>{{צ|ויעמד}}. וע"כ עמד להעניש את עובדי העגל, ועמד בשער המחנה היינו במקום ישיבת סנהדרין, שהשער מציין תמיד ישיבת השופטים שהיה דרכם לשבת בשער כנודע, ועת עלה
משה אל ההר אמר אל הזקנים שבו לנו בזה, שיהיו קבועים לשפוט עד ישוב אליהם, וישבו בשער המחנה, וכן היו שערים ובתי דינים לכל שבט, שעז"א עברו ושובו משער לשער,
ועמד משה בשער ששם ישבו קבוץ ע' זקנים ויאמר מי לה' אלי, לתת כח להשופטים להעניש את החוטאים:<קטע סוף=כו/>
 
(כז)
(כז) {{צ|כה אמר ה'}}. מצד שהוא אלהי ישראל, שמצד u1494 זה אין ראוי לשתף עמו דבר אחר כי השגחתו מיוחדת עליהם ואין עמו אל נכר, ועי"כ זובח לאלהים יחרם, ואז לא נאמרו עדיין
<קטע התחלה=כז/>{{צ|כה אמר ה'}}. מצד שהוא אלהי ישראל, שמצד u1494 זה אין ראוי לשתף עמו דבר אחר כי השגחתו מיוחדת עליהם ואין עמו אל נכר, ועי"כ זובח לאלהים יחרם, ואז לא נאמרו עדיין
העונשים שעל ע"ז סוקלים והיה דינם כב"נ שמיתתו בסייף, ולכן אמר עברו ושובו משער לשער, שבכל שער ישבו ב"ד של אותו השבט וכ"א דן את בני שבטו, וצוה שהלוים יהיו
השוטרים להקים פסק הב"ד, והרגו איש את אחיו שיתחייב מיתה בב"ד ע"י עדים והתראה, והגיד להם שבני המשפחה מחוייבים לעשות נקם במשפחתם, כי הם הנענשים תחלה
כמ"ש ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, והם ערבים איש בעד אחיו, ואף בעד רעהו שאינו אחיו כיון שהוא רעהו וידידו, ואף בעד קרובו שא"ל ריעות והתחברות עמו חייב
להרגו מצד שהוא קרובו שמצד זה הוא ערב בעדו ביותר:<קטע סוף=כז/>
 
(כט)
(כט) {{צ|מלאו ידכם}}. הודיע להם שעי"כ ימלאו ידם להתחנך להיות תחת הבכורות שהם לא נתאספו אל משה וידע שידחו מלהיות משרתי ה', כי כל איש מכם יתחנך לעבודת ה' ע"י
<קטע התחלה=כט/>{{צ|מלאו ידכם}}. הודיע להם שעי"כ ימלאו ידם להתחנך להיות תחת הבכורות שהם לא נתאספו אל משה וידע שידחו מלהיות משרתי ה', כי כל איש מכם יתחנך לעבודת ה' ע"י
בנו ואחיו, ועי"כ לתת עליכם ברכה כמ"ש (דברים לג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' ברך ה' חילו:
בנו ואחיו, ועי"כ לתת עליכם ברכה כמ"ש (דברים לג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' ברך ה' חילו:<קטע סוף=כט/>
 
(ל - לב)
(ל - לב) {{צ|ויהי ממחרת}}. משה חשב תחלה שע"י שבער החוטאים ע"י השקאת המים וע"י הב"ד יתרצה ה' להם, והמתין שיגיעהו הדבור שנסלח להם, וכראותו ממחרת כי אין דבר
<קטע התחלה=ל/>{{צ|ויהי ממחרת}}. משה חשב תחלה שע"י שבער החוטאים ע"י השקאת המים וע"י הב"ד יתרצה ה' להם, והמתין שיגיעהו הדבור שנסלח להם, וכראותו ממחרת כי אין דבר
ה' אתו, אמר אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה שבמה שלא מחיתם ורבים הסכימו בלב, נתחייבתם כלכם, וכמ"ש חז"ל בסנהדרין (דף סג) דכיון דפלחי ישראל לעגל גלי דעתייהו
דניחא להו בע"ז, ועתה אעלה אל ה' להתפלל אולי אכפרה, והנה ר"י ור"ש פליגי בתו"כ (פרשת אחרי סימן כז) וביומא (דף מ) במ"ש לכפר עליו, שלר"י אין כפרה אלא בדמים, ולר"ש
שורה 168 ⟵ 196:
ר"ל אין לי פה להמליץ בעדם כי חטאם גדול מנשוא, וע"כ בין אם תשא חטאתם ובין אם אין מחני נא, ר"ל שאתה מצדך יכול להיות שתשא חטאתם, אבל אנכי קצתי בחיי ואבקש
שתמחה שמי מספר חיים כי טוב מותי מחיי, ובזה מסר א"ע למיתה, וגם כי באשר סבת החטא היה מה שבושש משה ורצו מנהיג אחר במקומו, וע"כ הגם שעתה כאשר בא משה מתחרטים, עדיין אין תשובתם שלמה, כי אם יסתלק משה מאתם הלא ישובו אל כסלם ואל העגל ע"כ בקש שימחה מספר חיים ואם גם אז יעמדו בצדקתם תהיה תשובתם שלמה
ומיתת משה תהיה כפרה על כלל ישראל:<קטע סוף=ל/>
 
(לג)
(לג) {{צ|ויאמר ה' מי אשר חטא}}. ר"ל אני איני מקבל כופר נפש תחת נפש וצדיק תחת רשע, רק מי שחטא אותו אמחה מספרי, ולפ"ז יחויב שהערב רב שהם היו החוטאים בעצם
<קטע התחלה=לג/>{{צ|ויאמר ה' מי אשר חטא}}. ר"ל אני איני מקבל כופר נפש תחת נפש וצדיק תחת רשע, רק מי שחטא אותו אמחה מספרי, ולפ"ז יחויב שהערב רב שהם היו החוטאים בעצם
ימחו כולם וימותו במגפה, אולם ישראל שהם לא היו העושים רק מה שלא מחו בהחוטאים, ואותם לא אוכל למחות מספרי, מפני הטענות שטען משה בפעם הראשון שצריך לקיים
השבועה להאבות ולהשמר שלא יתחלל השם למה יאמרו מצרים, על כן,<קטע סוף=לג/>
 
(לד)
(לד) {{צ|ועתה}}. שאיני יכול להענישם כי צריך אני להביאם אל הארץ, לך נחה את העם אל אשר דברתי לך [וכלל הוא שכל דבור שאחריו למ"ד היינו בשבילו] ר"ל הם אין ראוים ליכנס
<קטע התחלה=לד/>{{צ|ועתה}}. שאיני יכול להענישם כי צריך אני להביאם אל הארץ, לך נחה את העם אל אשר דברתי לך [וכלל הוא שכל דבור שאחריו למ"ד היינו בשבילו] ר"ל הם אין ראוים ליכנס
לארץ, וע"כ רציתי לעשות אותך לגוי גדול ושאתה תבא אל הארץ ודברתי בשבילך, ר"ל שבניך יבאו שמה. ועתה נחה אותם במקומך, כאלו אין נכנסים שם רק בזכותך ומשלך יירשו
את הארץ, והנה מלאכי ילך לפניך לא לפניהם, כי הם חייבים כליה רק שאני מחשב שאתה ובניך נכנסים ויורשים ומלאכי ילך לפניך לקיים מה שדברתי לך, וביום פקדי ופקדתי,
שורה 186 ⟵ 216:
מעשה העגל לזכות להם לזכותם בעתיד על ידי שיעמדו בקשרי מלחמת היצר וינצחו, אבל אם בעתיד ישמעו לעצת היצר הרע וינוצחו מאתו, א"כ אין להם אמתלא וזכות במה
שעשו את העגל שיוחזר להם היצר הרע ומלחמתו, אחר שלא נצחו אותו, וע"כ ביום פקדי על חטאים אחרים שינוצחו במלחמת היצר וישובו לחטוא ופקדתי עליהם חטאתם שאז
יתחייבו על חטא העגל, ולא ינקו א"ע שעי"כ חזר היצר הרע שינצחו אותו ויהיה להם לצדקה, אחר שלא עמדו במלחמה נגדו:<קטע סוף=לד/>
 
(לה)
(לה) {{צ|ויגוף}}. אמנם הע"ר שהם עשו את העגל נגפו במגפה, ופי' חז"ל שהם אלה שלא היו שם עדים והתראה, כי מן בני ישראל שעבדו היו עדים אלה שלא עבדו, אבל הע"ר שכולם
<קטע התחלה=לה/>{{צ|ויגוף}}. אמנם הע"ר שהם עשו את העגל נגפו במגפה, ופי' חז"ל שהם אלה שלא היו שם עדים והתראה, כי מן בני ישראל שעבדו היו עדים אלה שלא עבדו, אבל הע"ר שכולם
עבדו לא היו עדים כי הם בכללם היו העושים, וע"כ הע"ר כולם נגפו במגפה כי להם לא נשבע ה' להביאם לארץ ומשה לא התפלל עליהם כנ"ל (פסוק י"א), ובאר שלא אהרן עשה
רק הם עשו, כי אהרן היה אנוס כנ"ל:<קטע סוף=לה/>