מלבי"ם על שמות ל: הבדלים בין גרסאות בדף

(<קטע התחלה=ג) />{{צ|את גגו}}. כי לא היה כמו מזבח העולה שלא היה לו גג, וזר זהב סימן לכתר כהונה (רש"י):<קטע סוף=ג/>

(ד)<קטע התחלה=ד/>{{צ|צלעותיו}}. כאן הוא לשון זויות כתרגומו, לפי שנאמר על שני צדיו על שתי זויותיו שמשני צדיו (רש"י), ר"ל שהיו לו ד' טבעות, שנים מצד זה בשתי זויותיו ושנים מצד זה בשתי

לחוץ, ומזה מוכח עוד תרי, ר"ל שהיו ארבעה בין הבדים, אבל במזבח שנשאוהו כדרכן היה רק אחד בין הבדים, ולעובי האדם די באמה אחת:<קטע סוף=ד/>

(<קטע התחלה=ו) />{{צ|ונתתה אותו}}. מקום מזבח הזהב בארתי בפרשת תרומה (כ"ו ל"ה) באורך, עיי"ש:<קטע סוף=ו/>

(ז)<קטע התחלה=ז/>{{צ|והקטיר}}. מדבר בעת החינוך, שהלכה היא שיחנך מזבח הזהב בקטרת של בין הערבים בעת הדלקת הנרות, ואמר (לקמן מ' כד - כז) וישם את המנורה ויעל הנרות וישם את

ר"ל בין הערבים יחנכנו בקטרת, כי משה עמד במקום אהרן וע"ז בא אתנחתא, ומאז בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה וזה יהיה קטרת תמיד:<קטע סוף=ז/>

(ט)<קטע התחלה=ט/>{{צ|לא תעלו עליו קטרת זרה}}. היינו קטרת נדבה, וממ"ש לא תעלו בל"ר היינו אף צבור לא יקריבו נדבה כמ"ש במנחות שם, ונסך, להזהיר אף על הנסכים, וצ"ע שמוני המצות

לא חשבו לאו זה בפ"ע אחר שבאו שני לאוין לא תעלו ולא תסכו:<קטע סוף=ט/>

(י)<קטע התחלה=י/>{{צ|וכפר אחת בשנה}}. ביוה"כ, מדם חטאת הכפורים דמו של פר ושעיר, ומה שכפל אחת בשנה יכפר, בארתי בפי' הספרא (אחרי סי' פד), וע"ד הדרוש ר"ל שאהרן היה השורש

על ידי העבודה שעבד בהיכל ביוהכ"פ הראשון, שזה נשאר להיות צינור ומשפיע את הכפרות שיהיו לדורות:<קטע סוף=י/>

(יב)<קטע התחלה=יב/>{{צ|כי תשא}}. רש"י ז"ל פי' כשתרצה לדעת סכום מנינם כמה הם אל תמנם לגלגלות אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותדע מנינם ולא יהיה בהם נגף שהמנין שולט בו עיין הרע

נתישבו כל השאלות שיש בזה:<קטע סוף=יב/>

(יח)<קטע התחלה=יח/>{{צ|כיור}}. כמין דוד ולה דדין המריקים מים, וביומא (דף כט) שהיו לה שני דדין, וכנו, מושב לתקון ה{{צ|כיור}}, שאם ישב על הארץ לא יוכלו לקדש מן הדד שבתחתיתו. ואופן צורת הכן

כמ"ש בזבחים (דף כ"א):<קטע סוף=יח/>

(יט)<קטע התחלה=יט/>{{צ|ורחצו}}. למדו מזה זבחים (דף י"ט) שצריך שעור לריחוץ ד' כהנים [ובארתי בפי' הספרא (ויקרא סי' ר"ן) מדלא כתיב ורחץ משמע שיוכלו לרחוץ כאחד אהרן ושני בניו ופנחס

לכתוב ואת יום ונדע שהוא טפל ליום י"ד שבו קורים הכל, אבל פה אם יכתוב ורגליהם נאמר שרחיצת רגלים הוא טפל, וז"א שהוא עקר ומעכב:<קטע סוף=יט/>

(כ)<קטע התחלה=כ/>{{צ|בבואם אל אהל מועד}}. להקטיר קטרת או להזות מדם פר כהן משיח ושעירי עכו"ם, רש"י, וכ"כ התוס' בפרק הנשרפין שאינו חייב בלא עבודה, ומפי' הר"ש בכלים משמע

שיש מחלוקת בזה:<קטע סוף=כ/>

(כא)<קטע התחלה=כא/>{{צ|ורחצו}}. חזר שנית ללמד שאף אם רחץ בכלי שרת אחר יוצא שמ"ש תחלה {{צ|ורחצו}} ממנו ממעט כלי חול, כ"ה בזבחים (דף כ"ב), ולא ימותו, אמר שנית לחייב מיתה גם על

(כג)<קטע התחלה=כג/>{{צ|בשמים ראש}}. בשמים מובחרים, מר דרור, לדעת הרמב"ם הוא מוס"ק דם הצרור בחיה שבהודו, והראב"ד השיגו דאיך יתכן שיקטיר דם טמאה, וכתב הכ"מ שנשתנה לעפר,

הירושלמי היל"ל חציו, וגם שכלל מ"ש מחציתו הוא למותר, וקנה בשם, פי' הרמב"ן שהוא קלופה שבסימני הקטרת, חמשים ומאתים סך משקל כולו:<קטע סוף=כג/>

(כד)<קטע התחלה=כד/>{{צ|וקדה}}. כתרגומו קציעתא, והוא קציעה שבסימני הקטרת:

יבלעו העקרים אחר שיתבשלו המים, ולכן ס"ל שאחר שלקטו המים את הריח העביר את העקרים ואח"כ נתן השמן על המים, ופסק הלכה כר' יוסי נגד ר' יהודה:<קטע סוף=כד/>

(כה)<קטע התחלה=כה/>{{צ|רוקח מרקחת מעשה רוקח}}. רוקח הוא שם דבר, ובקטרת אמר רוקח מעשה רוקח, כי הקטרת לא נתבשלו רק מה ששחקם וערבם יחד זה הוא הרקוח שלהם, שעז"א

יהיה מעשה רוקח, ר"ל מעשה אומן הבקי במלאכה זו:<קטע סוף=כה/>

(<קטע התחלה=כט) />{{צ|כל הנגע בהם}}. היינו הבא בתוכם, כמ"ש בפי' התוה"מ (צו סי' ל"ח וסי' ב') והיינו שכל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש בקדושת הגוף להפסל ביוצא וכו' כמ"ש רש"י:<קטע סוף=כט/>

(לא)<קטע התחלה=לא/>{{צ|לדורותיכם}}. כולו קיים לעתיד לבא, זה בגימטריא י"ב לוגין (רש"י), שהיה ל"ל משחת קדש זה יהיה לי {{צ|לדורותיכם}} דהיינו שיתקיים לדורות, רק שמודיע שהי"ב לוגין לא יחסרו

לעולם ומספר י"ב כמנין זה יהיה קיים לדורות:<קטע סוף=לא/>

(לב)<קטע התחלה=לב/>{{צ|על בשר אדם לא ייסך}}. לדעת הרמב"ם דוקא בסך כזית כמו אשר יתן דסיפיה לר' יהודה כריתות (דף ו' ע"ב), והראב"ד חולק עליו עיי"ש, ושם תנא קמיה דר"א כל שישנו

שבקטרת חייב, דשם לא כתיב כמוהו, וכאן פטור דכתיב כמוהו:<קטע סוף=לב/>

(לג)<קטע התחלה=לג/>{{צ|ואשר יתן ממנו}}. מאותו של משה, לא כראב"ע שמפ' שיתן מן השמן שיעשה, שמשמע שמלת ממנו חוזר על של משה כמו מלת כמוהו, ועוד שממ"ש על זר שממעט מלך וכ"ג

סתם על בשר אדם לא ייסך שכ"ג שסך על בני מעיו חייב:<קטע סוף=לג/>

(לד)<קטע התחלה=לד/>{{צ|קח לך סמים}}. חז"ל קבלו שהם י"א סמנים, והם: צרי, צפורן, חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שבולת נרד, כרכום, קשט, קלופה, קנמון, והכתוב לא הזכיר רק ארבעה ראשונים,

לפרש בפי' בד בבד לא כאביי ולא כרב יהודה, פי' כמו שפירש המפרש שמורה על שווי המשקלות, וזה כת"א מתקל במתקל יהא, ר"ל שיהיו המשקלות דומות:<קטע סוף=לד/>

(לה)<קטע התחלה=לה/>{{צ|רקח מעשה רוקח}}. כבר בארתי (בפסוק כ"ה) שרוקח הנאמר כאן הוא מה ששחק אותם היטב כמו שיעשו הרוקחים, והרמב"ם כתב גבי שמן המשחה (פ"א ה"ב) שוחק כ"א

שכ"א ישנה את חברו ויתן בו ריח חדש, כמו המלח שנכנס ומפטם את הנמלח ומשנה את טעמו, ומזה (ישעיה נא) השמים כעשן נמלחו, שהוא מענין שנוי וכליה:<קטע סוף=לה/>

(<קטע התחלה=לז - לח) />{{צ|במתכנתה}}. במנין סממניה, וחייב אף שעשה חצי או שליש דכאן לא כתיב כמוה, ואמר לא תעשו לכם וממעט העושה למסרה לצבור, ובמ"ש להריח בה ממעט אם עשאה

שהרמב"ם תקן זה, שגבי קטרת כתב (פ"ב הלכה י') או למסרה לצבור, וגבי שמן כתב (פ"א ה"ד) או לתנו לאחרים פטור כי אינו ראוי לצבור<קטע סוף=לז/>