מלבי"ם על שמואל א יד: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
הוספת תגי קטע
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
אין תקציר עריכה
מ (הוספת תגי קטע)
{{סרגל ניווט|מלבי"ם|על שמואל א|יג|יד|טו}}
(א)
(א) השאלות (א - ז) למה אמר בפסוק א' לכה ונעברה, ובפסוק ו' אמר זה שנית והוסיף אולי יעשה ה' לנו, והנער השיב לו, כ"ז היל"ל בפעם הראשון? מ"ש בפסוק ג' ששאול יושב בקצה הגבעה ואתו כשש מאות איש, כבר נזכר למעלה (יג, טו) ובא פה כפול ושלא במקומו, וכן מ"ש ואחיה בן אחיטוב וכו', אין מקומו פה?:
<קטע התחלה=א/>השאלות (א - ז) למה אמר בפסוק א' לכה ונעברה, ובפסוק ו' אמר זה שנית והוסיף אולי יעשה ה' לנו, והנער השיב לו, כ"ז היל"ל בפעם הראשון? מ"ש בפסוק ג' ששאול יושב בקצה הגבעה ואתו כשש מאות איש, כבר נזכר למעלה (יג, טו) ובא פה כפול ושלא במקומו, וכן מ"ש ואחיה בן אחיטוב וכו', אין מקומו פה?:<קטע סוף=א/>
 
{{צ|ויהי היום}}. ביום ההוא שיצא מצב פלשתים אל עבר מכמש מזה: {{צ|ויאמר}} כו' {{צ|לכה ונעברה}}. אז לא היה דעתו עדיין להלחם בם, רק לעבור אל העבר שנגד מצב פלשתים, כי
<קטע התחלה=/>כו' {{צ|לכה ונעברה}}. אז לא היה דעתו עדיין להלחם בם, רק לעבור אל העבר שנגד מצב פלשתים, כי
מכמש היה מצפון לגבע (כמו שיתבאר פ"ה), ושאול ויונתן עמדו בצד דרום של גבע, ורצה יונתן לעבור מדרומו של גבע אל צד צפונו ששם יעמד נגד מצב פלשתים, וז"ש {{צ|אל מצב}}
{{צ|פלשתים אשר מעבר הלז}}, ולכן {{צ|לאביו לא הגיד}}, כי לא היה דעתו עדיין אל הגבורה שהתעורר עליה אח"כ:<קטע סוף=/>
 
(ב)
(ב) {{צ|ושאול יושב}}. בא לבאר מדוע הוצרך לעבור, כי {{צ|שאול יושב בקצה}} דרומי של גבע אל צד מגרון, לא אל צד מכמש, וזה מסבת מעוט {{צ|העם אשר עמו}}, שהיו גם עתה רק
<קטע התחלה=ב/>{{צ|ושאול יושב}}. בא לבאר מדוע הוצרך לעבור, כי {{צ|שאול יושב בקצה}} דרומי של גבע אל צד מגרון, לא אל צד מכמש, וזה מסבת מעוט {{צ|העם אשר עמו}}, שהיו גם עתה רק<קטע סוף=ב/>
{{צ|כשש מאות איש}} כמו שהיה בבואו לגבע, והתירא מהתראות לפני מחנה פלשתים עם אנשיו המעטים:
{{צ|כשש מאות איש}}
כמו שהיה בבואו לגבע, והתירא מהתראות לפני מחנה פלשתים עם אנשיו המעטים:<קטע סוף=/>
 
(ג)
(ג) {{צ|ואחיה}}. שב אל ספורו שיונתן לא היה דעתו אז אל שיפול במחנה פלשתים, א] מצד שלא הגיד לאביו, ולא היה עושה דבר גדול כזה בלעדיו. ב] שהיה שם אורים ותומים עמהם
<קטע התחלה=ג/>{{צ|ואחיה}}. שב אל ספורו שיונתן לא היה דעתו אז אל שיפול במחנה פלשתים, א] מצד שלא הגיד לאביו, ולא היה עושה דבר גדול כזה בלעדיו. ב] שהיה שם אורים ותומים עמהם
והיה שואל בה', כי {{צ|אחיה בן אחיטוב}} כו' {{צ|בן פנחס בן עלי}}, אשר עלי היה {{צ|כהן ה' בשלה}}, אחיה היה {{צ|נשא אפוד}}, ומדוע לא שאל בה'. ג] שגם {{צ|העם לא ידע כי הלך}}
{{צ|יונתן}}, וכל זה ראיה שלא היה במחשבתו אז לעשות נוראות, שא"כ היה מיעד את העם להיות נכונים אחריו:<קטע סוף=ג/>
 
(ד)
(ד) {{צ|ובין}}. ספר כי בבואו אל צפונה של גבעה נגד מצב פלשתים שאז התנוסס בו רוח ה' לעבור וללחום בשם ה', וזה היה {{צ|בין המעברות, כי אז בקש יונתן לעבר אל מצב}}
<קטע התחלה=ד/>{{צ|ובין}}. ספר כי בבואו אל צפונה של גבעה נגד מצב פלשתים שאז התנוסס בו רוח ה' לעבור וללחום בשם ה', וזה היה {{צ|בין המעברות, כי אז בקש יונתן לעבר אל מצב}}<קטע סוף=ד/>
{{צ|פלשתים}} ולהכות בם, היו שם שיני סלעים גבוהים מפסיקים ביניהם, והיו גבוהים מאד עד שנקבו בשמות מיוחדים, וכן היה:
{{צ|פלשתים}}
ולהכות בם, היו שם שיני סלעים גבוהים מפסיקים ביניהם, והיו גבוהים מאד עד שנקבו בשמות מיוחדים, וכן היה:<קטע סוף=/>
 
(ה)
(ה) {{צ|השן האחד מצוק מצפון}}. שהוא השן שעמד אצל גבע היה מצוק מצד צפוני שהיה שם חלק ושוה, שא"א לרדת ממנו. והשן שעמד אצל מכמש היה מצוק מצד דרומו שנכח
<קטע התחלה=ה/>{{צ|השן האחד מצוק מצפון}}. שהוא השן שעמד אצל גבע היה מצוק מצד צפוני שהיה שם חלק ושוה, שא"א לרדת ממנו. והשן שעמד אצל מכמש היה מצוק מצד דרומו שנכח
גבע, שא"א לעלות עליו, עד שחוץ ממה שהיו רק שנים אנשים נגד מחנה כבדה היה קשה שיגיעו אל המחנה גם מצד המקום:
גבע, שא"א לעלות עליו, עד שחוץ ממה שהיו רק שנים אנשים נגד מחנה כבדה היה קשה שיגיעו אל המחנה גם מצד המקום:<קטע סוף=ה/>
 
(ו)
(ו) {{צ|ויאמר}}. בכ"ז נחה עליו רוח גבורה מאת ה' עד שהתעורר ליפול במחנה: {{צ|ויאמר}} לנערו לכה ונעברה אל מצב הערלים. ר"ל אליהם ממש. והגם שא"א שננצחם בדרך
<קטע התחלה=ו/>{{צ|ויאמר}}. בכ"ז נחה עליו רוח גבורה מאת ה' עד שהתעורר ליפול במחנה: {{צ|ויאמר}} לנערו לכה ונעברה אל מצב הערלים. ר"ל אליהם ממש. והגם שא"א שננצחם בדרך
הטבע, {{צ|אולי יעשה ה' לנו}}, בדרך נס: {{צ|כי אין לה' מעצור}}. ר"ל כי בכחות הטבעיים צריך שכח המתגבר יגדל מן הכח השני המנוצח, שאם לא כן יעצר הכח המתפעל בעד הכח
הפועל וינגד אליו, ולכן לפי גודל כח המתפעל צריך שיגדל ביתר שאת כח הפועל המנצח. לא כן אצל ה', שאין שום כח טבעי יעצור בעדו וינגד אליו עד שיצטרך הוא כח גדול כנגד
כח העוצר, וז"ש כי אין לה' מעצור, וא"כ אין הבדל {{צ|שיושיע ברב או במעט}}:<קטע סוף=ו/>
 
(ז)
(ז) {{צ|ויאמר לו}}. נושא כליו הבין כי א"א שיתעורר לפעולה כזאת הרחוקה מן הטבע, שישליך נפשו מנגד במקום שהסכנה גלויה וידועה, אם לא בשכח אלהי מניע אותו ומעורר את
<קטע התחלה=ז/>{{צ|ויאמר לו}}. נושא כליו הבין כי א"א שיתעורר לפעולה כזאת הרחוקה מן הטבע, שישליך נפשו מנגד במקום שהסכנה גלויה וידועה, אם לא בשכח אלהי מניע אותו ומעורר את
לבו בל יפחד, וע"כ אמר {{צ|עשה כל אשר בלבבך}}, כי הלב הוא החוזה האלהי בענינים גדולים כאלה, ואיש הרוח יוכל לסמוך על חזיון לבו בזה, ואע"ג דהוא לא חזא מזליה חזא,
וא"כ {{צ|נטה לך}}, ר"ל שיטה אל הצד לרדת מן הסלע אל בין המעברות, ואני {{צ|הנני עמך}}, הגם שלבי אינו רואה את כל מאומה, הנני {{צ|כלבבך}}:<קטע סוף=ז/>
 
(ח - י)
(ח - י) השאלות (ח - י) איך סמך יהונתן על דברים כאלה, להשליך נפשו מנגד?:
<קטע התחלה=ח/>השאלות (ח - י) איך סמך יהונתן על דברים כאלה, להשליך נפשו מנגד?:
{{צ|ויאמר}}. כבר פי' מהרי"א כי באמת הנסיון הזה לא היה מוכרח ומחויב מפאת עצמו, כ"א מפאת ההשגחה האלהית אם תדבק בם, והבחינה היתה בזה האופן, כי אולי הפלשתים לא
יאמרו הדבור ההוא {{צ|עלו עלינו}}, וגם לא יאמרו {{צ|דמו עד הגיענו אליכם}}, והיה אפשר שיאמרו באו הנה או קרבו אלינו או לכו ונלחמה או כיוצא מהדבורים האלה ממה שהדמיון
סובל, או לא ידברו דבר רק יצאו לקראתם. ולכן היתה הבחינה שאם הם ידברו כאותם הדברים והמלות עצמם אשר אמר יהונתן, אין זה כי אם מפאת ההשגחה האלהית שישים
הדברים בפיהם ורוח ה' נוצצה בם להודיעם את אשר יעשון, והיה זה ממדרגת רוה"ק ולכן בחר בזה, וכמו שנאמר בגדעון (שופטים ז, יא) ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך:<קטע סוף=ח/>
 
(יא)
(יא) {{צ|ויאמרו פלשתים}}. ספר להגדיל האות כי הם לא טעו שהם אנשי חיל עד יתיראו מלרדוף אחריהם, כי אמרו שהם יהודים רכי לבב אשר בחורים התחבאו, ובכ"ז לא ערב לבם
<קטע התחלה=יא/>{{צ|ויאמרו פלשתים}}. ספר להגדיל האות כי הם לא טעו שהם אנשי חיל עד יתיראו מלרדוף אחריהם, כי אמרו שהם יהודים רכי לבב אשר בחורים התחבאו, ובכ"ז לא ערב לבם
לרדת ולרדוף אחריהם, רק:
לרדת ולרדוף אחריהם, רק:<קטע סוף=יא/>
 
(יב)
(יב) {{צ|ויאמרו עלו עלינו}}. שזה אות כי נשתה גבורתם לפני יהונתן ושומה בפיהם {{צ|ונודיע אתכם דבר}}, כי זה עצמו הוא הודעה אלהית כי נתנם ה' ביד ישראל. ולכן אמר עלה
<קטע התחלה=יב/>{{צ|ויאמרו עלו עלינו}}. שזה אות כי נשתה גבורתם לפני יהונתן ושומה בפיהם {{צ|ונודיע אתכם דבר}}, כי זה עצמו הוא הודעה אלהית כי נתנם ה' ביד ישראל. ולכן אמר עלה
אחרי וכו':
אחרי וכו':<קטע סוף=יב/>
 
(יג)
(יג) השאלות (יג) הלא אנשי המצבה ראו שהם שנים ואמרו הנה עברים יוצאים מן החורים ואיך פתאום המצב והמשחית חרדו?:
<קטע התחלה=יג/>השאלות (יג) הלא אנשי המצבה ראו שהם שנים ואמרו הנה עברים יוצאים מן החורים ואיך פתאום המצב והמשחית חרדו?:
 
{{צ|ויעל יונתן}}. זה היה מעזר ההשגחה שלא סבב את שן הסלע ללכת על הדרך, כי שם עמדו אנשי המצבה נכונים וצפופים אל פני הדרך, ולא היה מסתבב אימה וחרדה. אבל יהונתן
עלה על שן הסלע והגיע באמצע בין אנשי המצב ובין המחנה ושם התחיל להכות, עד שבמקום שהיה המצב נכון בצד הדרך לא ראו צר ואויב, ובמקום שעלה יונתן היו מפוזרים
כעשרים איש בחצי מענה, משא"כ אל פתח עינים אל אם הדרך עמדו המצב והמשחית נכונים:<קטע סוף=יג/>
 
(טו)
(טו) {{צ|ותהי}}. ועי"כ נתהוה {{צ|חרדה במחנה בשדה ובכל העם}}, ואח"כ {{צ|המצב והמשחית חרדו גם המה}}, כי אם היה בא לעומת מקום המצב לא היו חרדים, כי היו רואים כי
<קטע התחלה=טו/>{{צ|ותהי}}. ועי"כ נתהוה {{צ|חרדה במחנה בשדה ובכל העם}}, ואח"כ {{צ|המצב והמשחית חרדו גם המה}}, כי אם היה בא לעומת מקום המצב לא היו חרדים, כי היו רואים כי
שנים המה, אבל בבואו באמצע בין המצב ובין המחנה ושם הכה חשבו המחנה שכבר נפל המצב והמשחית אחר שהניחום לעבור מגבולם והלאה, ועי"כ חרדה המחנה, ומתוך חרדת
המחנה חרדו גם המצב עד {{צ|שרגזה הארץ}} בכלל. ומבאר כי באמת {{צ|ותהי לחרדת אלהים}}, לא היתה חרדה טבעיית, רק ה' הפיל עליהם פחד וחרדה:<קטע סוף=טו/>
 
(טז)
(טז) {{צ|ויראו}} כו' {{צ|והנה ההמון נמוג}}. כי המחנה כ"ז שעומדת על דגלה וסדרה, היא קשורה באגודה אחת איש באחיהו ידובקו, ונקראת בשם מחנה או צבא או עם וכדומה. אבל עת
<קטע התחלה=טז/>{{צ|ויראו}} כו' {{צ|והנה ההמון נמוג}}. כי המחנה כ"ז שעומדת על דגלה וסדרה, היא קשורה באגודה אחת איש באחיהו ידובקו, ונקראת בשם מחנה או צבא או עם וכדומה. אבל עת
תתהוה מהומה ביניהם ימוגו וימסו אסוריהם, ואז נקראים בשם המון, על המונם ושאונם, ששם המון מורה על קיבוץ בלתי מסודר כחוקי סדרי המלחמה. וראו כי ההמון נמוג
מחבורם, וזה כי {{צ|וילך והלם}}, ר"ל מקצתם הלכו להתרחק הלאה, ומקצתם התקרבו הלום לצד גבעה, כי במהומה הזה יש נבהלו נחפזו לצד הזה ויש ברחו לצד שכנגדו, ובזה נולד
ספק אם זה בריחה או הכנה והתחלה למלחמה:<קטע סוף=טז/>
 
(יז)
(יז) {{צ|ויאמר שאול}}. רצה לדעת סבת ענין זה מצד שידע מי הלך מאתם וגרם הרעש שמה, וראה כי לא נפקד איש רק יונתן ונושא כליו, אשר רחוק שאלה יולידו מהומה גדולה
<קטע התחלה=יז/>{{צ|ויאמר שאול}}. רצה לדעת סבת ענין זה מצד שידע מי הלך מאתם וגרם הרעש שמה, וראה כי לא נפקד איש רק יונתן ונושא כליו, אשר רחוק שאלה יולידו מהומה גדולה
כזאת:
כזאת:<קטע סוף=יז/>
 
(יח)
(יח) {{צ|ויאמר שאול}}. ולכן רצה לדרוש באורים ותומים מה סבת הדבר ומה הדבר הזה: {{צ|כי היה ארון האלהים}} וכו'. ר"ל כי מעת חרב משכן שילה לא היה מקום קבוע לארון,
<קטע התחלה=יח/>{{צ|ויאמר שאול}}. ולכן רצה לדרוש באורים ותומים מה סבת הדבר ומה הדבר הזה: {{צ|כי היה ארון האלהים}} וכו'. ר"ל כי מעת חרב משכן שילה לא היה מקום קבוע לארון,
והיו מוליכים אותו {{צ|ביום ההוא}}, ר"ל בעת ההיא עם בני ישראל בכ"מ שהתקבצו, ולכן בעת הלכו הגלגל לחדש שם המלוכה הביאו הארון עמם, וכשיצא שאול משם אל הגבעה
הוליכו עמו:<קטע סוף=יח/>
 
(יט)
(יט) {{צ|וההמון}}. ר"ל בתוך כך נתרבה ההמיה והרעש שמה ({{צ|המון}} זה שם המקרה על ההמיה וקול ענות) עד ששמעו קול מפלתם:
<קטע התחלה=יט/>{{צ|וההמון}}. ר"ל בתוך כך נתרבה ההמיה והרעש שמה ({{צ|המון}} זה שם המקרה על ההמיה וקול ענות) עד ששמעו קול מפלתם:<קטע סוף=יט/>
 
(כ)
(כ) {{צ|והנה היתה}}. ר"ל התלוו אל נצוח שאול ג' ענינים, א] שע"י המהומה היתה חרב איש ברעהו:
<קטע התחלה=כ/>{{צ|והנה היתה}}. ר"ל התלוו אל נצוח שאול ג' ענינים, א] שע"י המהומה היתה חרב איש ברעהו:<קטע סוף=כ/>
 
(כא)
(כא) ב] {{צ|והעברים}}. שישראל שגרו בצד מערב ארץ ישראל בערי פלשתים {{צ|היו לפלשתים כאתמול שלשום}}, נכנעים תחתם, וגם {{צ|עלו עמם במחנה סביב}}, ר"ל עמדו
<קטע התחלה=כא/>ב] {{צ|והעברים}}. שישראל שגרו בצד מערב ארץ ישראל בערי פלשתים {{צ|היו לפלשתים כאתמול שלשום}}, נכנעים תחתם, וגם {{צ|עלו עמם במחנה סביב}}, ר"ל עמדו
סביבות המחנה להספיק צדה וצרכיהם, {{צ|וגם המה}} נהפכו עתה {{צ|להיות עם ישראל אשר עם שאול}}, לעזרם:
סביבות המחנה להספיק צדה וצרכיהם, {{צ|וגם המה}} נהפכו עתה {{צ|להיות עם ישראל אשר עם שאול}}, לעזרם:<קטע סוף=כא/>
 
(כב)
(כב) ג] {{צ|וכל איש ישראל המתחבאים}} וכו'. ועל כולם:
<קטע התחלה=כב/>ג] {{צ|וכל איש ישראל המתחבאים}} וכו'. ועל כולם:<קטע סוף=כב/>
 
(כג)
(כג) {{צ|ויושע ה' ביום ההוא}}. כי עקר התשועה היתה השגחיית: {{צ|והמלחמה עברה את בית און}}. ר"ל כשבאו לבית און כבר עברה המלחמה, ר"ל פסקה, כי מאז נפוצו
<קטע התחלה=כג/>{{צ|ויושע ה' ביום ההוא}}. כי עקר התשועה היתה השגחיית: {{צ|והמלחמה עברה את בית און}}. ר"ל כשבאו לבית און כבר עברה המלחמה, ר"ל פסקה, כי מאז נפוצו
הבורחים והיו נסים לא לוחמים:
הבורחים והיו נסים לא לוחמים:<קטע סוף=כג/>
 
(כד)
(כד) {{צ|ואיש ישראל נגש}}. ר"ל שאול ראה בבואו לבית און שהעם הפסיקו מן המלחמה, כמ"ש והמלחמה עברה, וחדלו מלרדוף אחרי צריהם, וזה בא מטעם כי איש ישראל היו
<קטע התחלה=כד/>{{צ|ואיש ישראל נגש}}. ר"ל שאול ראה בבואו לבית און שהעם הפסיקו מן המלחמה, כמ"ש והמלחמה עברה, וחדלו מלרדוף אחרי צריהם, וזה בא מטעם כי איש ישראל היו
נגשים ומוכרחים ביום ההוא אל המלחמה, ר"ל לא לחמו בנפש חפצה כעם חרף נפשו למות בעבור חפשיותו וארצו, רק היה אצלם כנגישה ששאול לחץ אותם לזה ע"י שהתגרה עם
פלשתים, ולכן עת מצאו מנוח מאויביהם רצו לנוח מן המלחמה אשר הלכו אליה מתוך ההכרח. ולכן {{צ|ויואל שאול}}, השביעם באלה בל יאכלו לחם למען יקום גוי אויביו, וכפי
לחם כמו פירות וכיוצא, כי באר הטעם כדי שינקם מאויביו, ר"ל שלא יפנו אל הכנת סעודתם ולא ירדפו אחר האויב, וזה רק בסעודה קבועה שמתאחרים בהכנתה ואכילתה, לא על
טעימה ואכילת מיני פירות שהיא אכילת ארעי, שלא יתבטלו בזה מן המלחמה. ויש סברה שהיתה גזרתו גזירת תענית, שיתענו כל היום כדי שזכות ענוים ותשובתם תועיל אל
שינקמו מאויביהם. וישראל החמירו על עצמם בשני ענינים, א] {{צ|ולא טעם כל העם לחם}}, אף טעימה בעלמא:<קטע סוף=כד/>
 
(כה)
(כה) השאלות (כה - כו) מה החידוש שלא טעם העם לחם ולא מן הדבש, האפשר כי יעברו על האלה?:
<קטע התחלה=כה/>השאלות (כה - כו) מה החידוש שלא טעם העם לחם ולא מן הדבש, האפשר כי יעברו על האלה?:
 
ב] {{צ|וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה}}. הגם שדבש אינו בכלל לחם:<קטע סוף=כה/>
 
(כו)
(כו) {{צ|ויבא}} כו' {{צ|והנה הלך דבש}}. ר"ל הגם שהדבש הלך ולא היה שום עכוב לא בלקיחתו ולא באכילתו, ובכ"ז {{צ|ואין משיג ידו אל פיו}}. וזה היה מפני {{צ|כי ירא העם את}}
<קטע התחלה=כו/>{{צ|ויבא}} כו' {{צ|והנה הלך דבש}}. ר"ל הגם שהדבש הלך ולא היה שום עכוב לא בלקיחתו ולא באכילתו, ובכ"ז {{צ|ואין משיג ידו אל פיו}}. וזה היה מפני {{צ|כי ירא העם את}}
{{צ|השבועה}}, והחמירו על ספיקה:
{{צ|השבועה}}, והחמירו על ספיקה:<קטע סוף=כו/>
 
(כז)
(כז) {{צ|ויונתן}}. ספר שיונתן היה לו שלש התנצלות, א] {{צ|שלא שמע בהשביע אביו}}, והיה שוגג. ב] {{צ|וישלח את קצה המטה}} וכו', והיה רק טעימה קצת, שזה ספק אם גזר ע"ז
<קטע התחלה=כז/>{{צ|ויונתן}}. ספר שיונתן היה לו שלש התנצלות, א] {{צ|שלא שמע בהשביע אביו}}, והיה שוגג. ב] {{צ|וישלח את קצה המטה}} וכו', והיה רק טעימה קצת, שזה ספק אם גזר ע"ז
כנ"ל. ג] {{צ|ותארנה עיניו}}, כי חשכו עיניו מחמת בולמוס רעבון, ועי"ז שב אור עיניו, ובזה במקום שאחזתו בולמוס היה מותר לאכול ע"פ הדין:
כנ"ל. ג] {{צ|ותארנה עיניו}}, כי חשכו עיניו מחמת בולמוס רעבון, ועי"ז שב אור עיניו, ובזה במקום שאחזתו בולמוס היה מותר לאכול ע"פ הדין:<קטע סוף=כז/>
 
(כח)
(כח) השאלות (כח - כט) למה אמר האיש ויעף העם? ותשובת יהונתן אינה מספקת ע"מ שעבר על האלה?:
<קטע התחלה=כח/>השאלות (כח - כט) למה אמר האיש ויעף העם? ותשובת יהונתן אינה מספקת ע"מ שעבר על האלה?:<קטע סוף=כח/>
 
{{צ|ויען}}
{{צ|ויען}} וכו' {{צ|ויעף העם}}. האיש הזה הוכיח לו שלא היה טעם הגזרה שלא יתאחרו בהכנת הסעודה, שלפ"ז לא גזר רק על אכילת לחם בקביעות, כי הלא בהפך עי"ז העם עיף מלרדוף
וכו' {{צ|ויעף העם}}. האיש הזה הוכיח לו שלא היה טעם הגזרה שלא יתאחרו בהכנת הסעודה, שלפ"ז לא גזר רק על אכילת לחם בקביעות, כי הלא בהפך עי"ז העם עיף מלרדוף
אחרי האויב, וטוב היה יותר שיאכלו ויחליפו כח לרדוף. ובודאי היתה כוונתו על העינוי והצום לשם ה' הנותן ליעף כח והמושיע, וא"כ גם הטעימה אסורה:
אחרי האויב, וטוב היה יותר שיאכלו ויחליפו כח לרדוף. ובודאי היתה כוונתו על העינוי והצום לשם ה' הנותן ליעף כח והמושיע, וא"כ גם הטעימה אסורה:<קטע סוף=/>
 
(כט)
(כט) {{צ|ויאמר יונתן}}. השיב, א] על הגזרה עצמה שלא ידעה עד הנה {{צ|עכר אבי את הארץ}}, שלא טוב עשה בגזרה זאת. ב] {{צ|ראו נא כי ארו עיני}}, כי היה לו בולמוס. ג] כי הוא
<קטע התחלה=כט/>{{צ|ויאמר יונתן}}. השיב, א] על הגזרה עצמה שלא ידעה עד הנה {{צ|עכר אבי את הארץ}}, שלא טוב עשה בגזרה זאת. ב] {{צ|ראו נא כי ארו עיני}}, כי היה לו בולמוס. ג] כי הוא
החזיק ששאול גזר זאת כדי שלא יתבטלו באכילתם מרדוף אחרי האויב, ואמר הנה עכר אבי את הארץ, כי באמת לא הטיב להשיג מבוקשו באלתו זאת, ונהפוך הוא {{צ|ראו כי ארו}}
{{צ|עיני כי טעמתי מעט דבש הזה}}, ואם המעט הזה חדש כחי ואור עיני:<קטע סוף=כט/>
 
(ל)
(ל) {{צ|אף כי}}. וכ"ש {{צ|לוא אכול אכל היום העם משלל איביו אשר מצא}}, שהיו כגבורים בוסים בטיט חוצות, ואמר כי לא היו מתבטלים עי"כ כי היה אוכל מן השלל אשר
<קטע התחלה=ל/>{{צ|אף כי}}. וכ"ש {{צ|לוא אכול אכל היום העם משלל איביו אשר מצא}}, שהיו כגבורים בוסים בטיט חוצות, ואמר כי לא היו מתבטלים עי"כ כי היה אוכל מן השלל אשר
מצא מזומן לפניהם, הלא השלל רב ומוכן לאכל: {{צ|כי עתה}} וכו'. ר"ל והגם שהיו מתבטלים אז בעת אכילתם, הלא ו{{צ|כי עתה}} לא רבתה מכה בפלשתים, בתמיה, ומה שהיו
מפסידים היום בעת האכילה היו מרויחים עתה לטרוף זרוע אף קדקד:<קטע סוף=ל/>
 
(לא)
(לא) {{צ|ויכו}} וכו' {{צ|אילנה}}. שהיה בחלקו של דן בגבול א"י למערב בתחום פלשתים, ושם עיפו:
<קטע התחלה=לא/>{{צ|ויכו}} וכו' {{צ|אילנה}}. שהיה בחלקו של דן בגבול א"י למערב בתחום פלשתים, ושם עיפו:<קטע סוף=לא/>
 
(לב)
(לב) {{צ|וישחטו}}. פי' רבותינו שהקדישו הכל שלמים והם אכלו לפני זריקת דמים, וז"ש {{צ|וישחטו}} ארצה, בלא מזבח בנוי: {{צ|ויאכל}} כו' {{צ|על הדם}}. בעוד שהדם קיים (כמו (שמות לד, כה) לא תשחט על חמץ דם זבחי):
<קטע התחלה=לב/>{{צ|וישחטו}}. פי' רבותינו שהקדישו הכל שלמים והם אכלו לפני זריקת דמים, וז"ש {{צ|וישחטו}} ארצה, בלא מזבח בנוי: {{צ|ויאכל}} כו' {{צ|על הדם}}. בעוד שהדם קיים (כמו (שמות לד, כה) לא תשחט על חמץ דם זבחי):<קטע סוף=לב/>
 
(לג)
(לג) {{צ|בגדתם}}. בקדשים: {{צ|גלו אלי היום אבן גדולה}}. להיות במקום מזבח:
<קטע התחלה=לג/>{{צ|בגדתם}}. בקדשים: {{צ|גלו אלי היום אבן גדולה}}. להיות במקום מזבח:<קטע סוף=לג/>
 
(לד)
(לד) {{צ|ושחטתם בזה}}. במקום הזה קרוב למזבח, שיזרקו הדם תיכף:
<קטע התחלה=לד/>{{צ|ושחטתם בזה}}. במקום הזה קרוב למזבח, שיזרקו הדם תיכף:<קטע סוף=לד/>
 
(לה)
(לה) {{צ|ויבן}}. מן האבן הזה בנה מזבח, כי {{צ|אתו החל לבנות}}, ר"ל אחר שהחל לבנות אותו בעת תחלת השחיטה שהכינהו למזבח, רק לא בנאו כראוי מפני חפזון העם, לכן גמר בנינו
<קטע התחלה=לה/>{{צ|ויבן}}. מן האבן הזה בנה מזבח, כי {{צ|אתו החל לבנות}}, ר"ל אחר שהחל לבנות אותו בעת תחלת השחיטה שהכינהו למזבח, רק לא בנאו כראוי מפני חפזון העם, לכן גמר בנינו
אח"ז שיהיה מזבח בנוי ומשוכלל:
אח"ז שיהיה מזבח בנוי ומשוכלל:<קטע סוף=לה/>
 
(לו)
(לו) {{צ|ויאמר שאול}}. חשב כי הם מנוצחים בהחלט וא"צ רק לבוז השלל ולמחות יתר הפלטה, וע"כ לא שאל באורים ותומים: {{צ|ויאמר הכהן}}. השיב מי יודע אם לא נתאספו שנית בעריהם, ולכן {{צ|נקרבה}} לשאול בה':
<קטע התחלה=לו/>{{צ|ויאמר שאול}}. חשב כי הם מנוצחים בהחלט וא"צ רק לבוז השלל ולמחות יתר הפלטה, וע"כ לא שאל באורים ותומים: {{צ|ויאמר הכהן}}. השיב מי יודע אם לא נתאספו שנית בעריהם, ולכן {{צ|נקרבה}} לשאול בה':<קטע סוף=לו/>
 
(לח)
(לח) {{צ|במה היתה החטאת הזה היום}}. ר"ל שא"א שהיתה החטאת בזמן העבר, אחר שעשה להם נס ותשועה כיום הזה, וע"כ שנולדה איזו חטאת היום, אחרי הנס:
<קטע התחלה=לח/>{{צ|במה היתה החטאת הזה היום}}. ר"ל שא"א שהיתה החטאת בזמן העבר, אחר שעשה להם נס ותשועה כיום הזה, וע"כ שנולדה איזו חטאת היום, אחרי הנס:<קטע סוף=לח/>
 
(לט)
(לט) {{צ|כי אם ישנו ביונתן}}. הגם שהוא היה אמצעי אל התשועה: {{צ|מות יומת}}. כי כפי שדבקה בו ההשגחה כן יגדל החטא שעשה להעלות חמת ה', כי יגדל החטא לפי מעלת
<קטע התחלה=לט/>{{צ|כי אם ישנו ביונתן}}. הגם שהוא היה אמצעי אל התשועה: {{צ|מות יומת}}. כי כפי שדבקה בו ההשגחה כן יגדל החטא שעשה להעלות חמת ה', כי יגדל החטא לפי מעלת
החוטא ולפי קרבתו אל האלהים. והרמב"ן דעתו שזה נכלל במ"ש (ויקרא כז, כט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, שיש כח ביד ב"ד לגזור חרם והעובר עליו חייב
מיתה, כמו שהיה בחרמו של יהושע (יהושע ז), ובחרם שנהרגו בני יביש גלעד בגבעה (שופטים כא):<קטע סוף=לט/>
 
(מג)
(מג) {{צ|הנני אמות}}. יונתן בצדקתו לא אמר התנצלות שאמר (למעלה כט - ל), אחר שראה שהגורל עלה עליו כי חטא:
<קטע התחלה=מג/>{{צ|הנני אמות}}. יונתן בצדקתו לא אמר התנצלות שאמר (למעלה כט - ל), אחר שראה שהגורל עלה עליו כי חטא:<קטע סוף=מג/>
 
(מה)
(מה) {{צ|היונתן ימות}}. ואמרו שני טעמים, א] גם אם חטא הלא הוא {{צ|עשה הישועה הגדולה}} וכו', והעם ימסרו נפשם עליו כמו שמסר נפשו עליהם, ויגינו עליו. ב] {{צ|חלילה}} לאמר
<קטע התחלה=מה/>{{צ|היונתן ימות}}. ואמרו שני טעמים, א] גם אם חטא הלא הוא {{צ|עשה הישועה הגדולה}} וכו', והעם ימסרו נפשם עליו כמו שמסר נפשו עליהם, ויגינו עליו. ב] {{צ|חלילה}} לאמר
עליו שחטא {{צ|ושיפול}} אף אחד {{צ|משערת ראש}} נזרו {{צ|ארצה}}, אחר {{צ|כי עם אלהים עשה היום הזה}} ודבקה בו ההשגחה האלהית, איך יצוייר שיחטא ואשם בזדון, ובודאי
המליצו עליו שהיה שוגג ושלא אכל לחם רק טעם דבש, ולא נחשב לו חטא רק לפי מעלתו שעם אלהים עשה היום הזה והקב"ה מדקדק עמו כחוט השערה לעשות לו שגגות
שלא הועיל בזה למלחמה הזאת יכול להתחרט חרטה דמעיקרא, וע"י שעלה עליו הגורל שאל שאול על הנדר. וי"ל שזמ"ש {{צ|ויפדו העם את יונתן}}, שהשתדלו ששאול התיר לו את
נדרו, והיה לו פתח חרטה ע"י שאמרו העם היונתן ימות. ובמדרש ויפדו העם נתנו משקלו זהב ופדאוהו, ר"י ור"ל, ר"י אמר וכי לחם אכל והלא דבש אכל, ר"ל אמר וכי אכל והלא
מטעמת טעם. והם שני הטעמים שהזכרתי למעלה:<קטע סוף=מה/>
 
(מז)
(מז) {{צ|ושאול לכד המלוכה}}. כי בעוד פלשתים מושלים בישראל לא היתה מלכותו חזקה כ"כ: {{צ|ובכל אשר יפנה ירשיע}}. פי' בכ"מ שרצה לפנות מי שרוצה להרשיע ולהרע
<קטע התחלה=מז/>{{צ|ושאול לכד המלוכה}}. כי בעוד פלשתים מושלים בישראל לא היתה מלכותו חזקה כ"כ: {{צ|ובכל אשר יפנה ירשיע}}. פי' בכ"מ שרצה לפנות מי שרוצה להרשיע ולהרע
לישראל, לחם עמו ונצחו:
לישראל, לחם עמו ונצחו:<קטע סוף=מז/>
 
(מח)
(מח) {{צ|ויעש חיל}}. יען ספר כל המלחמות, ספר גם מלחמת עמלק שבו עשה חיל, פי' קבץ חיל רב מישראל: {{צ|ויצל}}. כי לא החרים את כולם, כי היתה כוונתו רק להצילם מיד שוסיהם
<קטע התחלה=מח/>{{צ|ויעש חיל}}. יען ספר כל המלחמות, ספר גם מלחמת עמלק שבו עשה חיל, פי' קבץ חיל רב מישראל: {{צ|ויצל}}. כי לא החרים את כולם, כי היתה כוונתו רק להצילם מיד שוסיהם
בהוה, לא למחות את שמו בעבור העבר, כמצות ה':
בהוה, לא למחות את שמו בעבור העבר, כמצות ה':<קטע סוף=מח/>
 
(מט)
(מט) {{צ|וישוי}}. הוא אבינדב הנזכר לקמן ל"א ובדה"א ט'. ולא חשיב איש בושת, שהיה מלך אח"כ ונודע שמו בלא"ה, כ"כ רי"א:
<קטע התחלה=מט/>{{צ|וישוי}}. הוא אבינדב הנזכר לקמן ל"א ובדה"א ט'. ולא חשיב איש בושת, שהיה מלך אח"כ ונודע שמו בלא"ה, כ"כ רי"א:<קטע סוף=מט/>
 
(נא)
(נא) {{צ|וקיש}}. ר"ל איך היה אבנר דוד שאול, כי קיש ונר היו בני אביאל אחים מן האב, ובן אביאל מוסב גם על קיש:
<קטע התחלה=נא/>{{צ|וקיש}}. ר"ל איך היה אבנר דוד שאול, כי קיש ונר היו בני אביאל אחים מן האב, ובן אביאל מוסב גם על קיש:<קטע סוף=נא/>
196,230

עריכות