מלבי"ם על שופטים יח: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
ShalomOrobot (שיחה | תרומות) מ הוספת תגי קטע |
||
שורה 1:
{{פרשן על פרק|מלבי"ם|שופטים|יז|יח|יט}}
(א)
{{צ|בימים ההם אין מלך}}. גם הסיפור שיבא פה היה סבתו מצד שאין מלך עוצר בעם, שאם היה להם מלך לא היה שבט מישראל עובדים ע"ז: {{צ|ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת}}. כי נחלת דן היה לו שני חסרונות, א] שהיה חוץ לגבול ישראל מצד שהיה הגורל האחרון, כמ"ש (יהושע יט, מז)
<קטע התחלה=/>ויצא גבול בני דן מהם. ב] שמטעם זה לא יכלו להוריש את הכנעני, והכנעני חזרו ולקחו מהם את נחלתם (כמ"ש למעלה א, לה - לו), ולכן בקשו נחלה לשבת, כי נחלתם הקדומה לא היה לשבת כי הכנעני ישב בה, ומבאר הטעם<קטע סוף=/>
{{צ|כי לא נפלה לו}}
כו' {{צ|בתוך שבטי ישראל}}, רק חוץ מגבולם, ועז"א {{צ|בנחלה}}, ר"ל הנחלה שנפלה לו לא היה {{צ|בתוך שבטי ישראל}} רק חוצה להם:<קטע סוף=/> (ב)
{{צ|וישלחו בני דן ממשפחתם}}. מבואר אצלי בפי' התורה (פ' מקץ ופ' שלח)
שיש שני מיני מרגלים, א] ההולכים בתחלה לראות אם טובה הארץ או לא, למען דעת אם ראוי שילחמו עליו, והם הנקראים בעצם בשם תרים, {{צ|כי התר מחפש את הטוב}}. ב] אחר שהסכימו ללחום בארץ שולחים מרגלים לראות את ערות הארץ מאיזה צד קל לכבשה,
ואלה נקראים מרגלים, כי המרגל מחפש את הרע והחסרון. ויש הבדל ביניהם, שבתחלה כששולחים תרים, ישלחו א' מכל שבט או מכל משפחה, כי לא יסמכו שבט זה על שלוחים
שורה 18 ⟵ 23:
{{צ|חמשה אנשים}}, ר"ל א' מכל משפחה, וגם שלחו {{צ|מקצותם}}, ר"ל הקצינים והנשיאים שבהם. ומצד ששלחו לרגל ג"כ, בחרו שיהיה {{צ|אנשים בני חיל}}. ומפרש שזה מפני ששלחום
לב' ענינים, א] {{צ|לרגל את הארץ}}, ב] {{צ|ולחקרה}} שהוא לתור הטובה היא אם רעה. ובכ"ז אחר שהיה זה השליחות הראשון אמרו להם {{צ|לכו חקרו את הארץ}}, היה עיקר הצווי על
החקירה שהוא לראות הטובה היא אם רעה, כי הריגול הוא אחרי החקירה: {{צ|ויבאו}} כו' {{צ|עד בית מיכה}}. ר"ל שלנו באכסניא סמוך לבית מיכה:<קטע סוף=/>
(ג)
בני קהת הלוים היו ממטה אפרים ודן וחצי מנשה (כמבואר יהושע כא, ה), היה הלוי הזה מילידי עיר הלוים בדן, לכן הכירוהו: {{צ|ויאמרו לו}}. שאלוהו ג' שאלות, א] {{צ|מי הביאך}},
מביתך {{צ|הלום}}, ב] {{צ|ומה}} וכו', ר"ל מה העסק שיש לך פה, ג] {{צ|ומה}} לך פה, ר"ל מה שכרך:<קטע סוף=ג/>
(ד)
עושה בזה, {{צ|ואהי לו לכהן}}:<קטע סוף=ד/>
(ה)
(ו)
(ז)
{{צ|ויראו את העם אשר בקרבה}}. רצה לומר שלא היה להם להתירא מפני העם עצמם שלא היו בעלי מלחמה, וכן לא מפני שכניהם ועוזריהם. ומפרש לא מפני העם, כי העם
ילמדו מלחמה מפני ארבעה דברים, א] אם דרכם לכבוש ארצות ופרנסתם מן המלחמה לשלול שלל ולבוז בז, ועז"א {{צ|יושבת לבטח כמשפט צידונים}}, ר"ל הממלכה כולה יושבת
לבטח כמשפט צידונים שהם סוחרים או בעלי מקנה, ואין פרנסתם מבז ושלל. ב] אם מתיראים מאויב חיצוני, עז"א עם {{צ|שקט ובוטח}}, כי רגל אויב לא תבא בגבולם. ג] אם יש
תגרא בין אנשי המדינה עיר בעיר משפחה במשפחה, עז"א {{צ|ואין מכלים דבר בארץ}}, כי כולם בשלום יחדיו. ד] אם יש שם מלך ובניו יורשים מלכותו, שאז יכינו חיל וצבא
מלחמה להחזיק מלכותם, עז"א {{צ|יורש עצר}} (מלת אין נמשך לשתים אין מכלים דבר ואין יורש עצר), ר"ל ואין יורש המלוכה העוצרת בעם. ועתה באר שאין להתירא מפני בעלי בריתם שיבואו לעזרה, כי {{צ|הצידונים}} שהם מעמק {{צ|רחוקים הם}} מהם, ואין להם ברית עם שכניהם, כי {{צ|דבר אין להם עם אדם}}, אין להם כריתות ברית עם שום אדם:<קטע סוף=ז/>
(ח)
(ט)
{{צ|מחשים?}}. ואל תתיראו מפני כובד מלחמה, עז"א {{צ|אל תעצלו ללכת לבא לרשת את הארץ}}, לא תצטרכו ללחום רק לרשת. ובאר הטעם, כי:<קטע סוף=ט/>
(י)
חסרונות אחרים, אם מצד כמותה שאינה גדולה כ"כ, עז"א {{צ|והארץ רחבת ידים}}. ואם מצד איכותה שיחסרו שם דברים, עז"א {{צ|מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר}}
{{צ|בארץ}}, ר"ל שתמצאו שם כל הדברים הנמצאים בא"י:<קטע סוף=י/>
(יא)
(יב)
(יד)
(טו - טז)
דברים מיותרים, וגם הדברים בלתי מסודרים כנראה לכל מעיין?:<קטע סוף=טו/>
{{צ|וישאלו לו לשלום ושש מאות איש}}
וכו'. שיעורו, שחמשה האנשים ושש מאות האיש שאלו לו לשלום. וענינו, שבבואם לביתו אמרו לו כי הם שואלים בשלומו בשמם ובשם השש מאות איש שהם כולם מבני דן ומכירים אותו, ועי"כ יצא אליהם אל פתח השער, ובעוד שדבר הכהן עם השש מאות איש:<קטע סוף=/>
(יז)
לביתו, ובשעה ששב הכהן כבר יצאו הם מבית הלוי ששם היה הפסל דרך בית מיכה, כי דרך בית מיכה היו נכנסים לבית הלוי, וז"ש:<קטע סוף=יז/>
(יח)
הבית: {{צ|ויאמר להם מה אתם עושים}}. ואם היה הכהן צועק אז היו אנשי מיכה מוחים בידם, כי שם לא היו רק חמשה האנשים:<קטע סוף=יח/>
(יט)
(כ)
(כד)
(כה)
(כז)
לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, הגם שלקחו הפסל הצליחו במלחמתם:<קטע סוף=כז/>
(כח)
(ל - לא)
{{צ|ימי היות בית האלהים בשלה}}, זה לעומת זה. ומ"ש שיהונתן ובניו היו כהנים עד גלות הארץ, פירש"י על גלות סנחריב, וכן דעת חכמינו ז"ל בירושלמי פרק ט' דברכות (ה"ג)
שמקשה לרשב"נ דאמר שבואל ששב לאל בכל לבו, והכתיב עד גלות הארץ, ומתרץ שאחרי מות דוד העבירו שלמה וחזר לסורו והוא היה הנביא הזקן בבית אל. ומה שמקשה הרד"ק
איך אפשר ששמואל ודוד ושלמה לא בערו פסל זה, י"ל דבאמת בימי שמואל בטל, ועז"א כל ימי היות בית אלהים בשילה, ואז חזר בתשובה ודוד מינה אותו על האוצרות, ובימי
ירבעם שהעמידו העגל בדן היו בניו כהנים עד גלות סנחריב:<קטע סוף=ל/>
|