ביאור:מצוות שניתנו בהר סיני ונכתבו רק בספר ויקרא: הבדלים בין גרסאות בדף

ע"פ הרב אליהו בן אמוזג ["מבוא לתורה שבעל-פה"], ניתן לראות בכך הוכחה, שמשה לא כתב מייד את כל המצוות שנאמרו לו בסיני, אלא מסר אותן בעל-פה, וכתב אותן רק מאוחר יותר, כשהיה צורך לעשות זאת (ע"ע [[ביאור:מצוות ומנהגים, שנרמזו בתנ"ך אך לא נכתבו לפני כן|מצוות ומנהגים שנרמזו אך לא נכתבו לפני כן]] ).

::*אך ייתכן, שפרטים אלה באמת לא נאמרו למשה בפעם הראשונה שהיה בהר סיני (בספר שמות), אלא רק מאוחר יותר: ייתכן, שלאחר חטא המקלל (סוף ויקרא כד - ע"ע [[ביאור:גזר דין מוות|גזר דין מוות]] ), ה' סילק את שכינתו מתוך בני-ישראל וחזר לשכון על הר סיני, ולכן משה נאלץ לעלות אל הר סיני כדי להמשיך ללמוד תורה מפי ה'. החטא של המקלל היה, במידה מסויימת, באחריותם של כלל ישראל. לכן בעקבות הפרשה הזאת ה' סילק את שכינתו מתוכם באופן זמני, ולכן הוא לא דיבר אל משה מתוך אהל מועד אלא מהר סיני. ולכן דווקא בפרשה הזאת ה' אמר למשה את כל דיני השמיטה, כי המסר העיקרי שלהם הוא " {{צ|תוכן=כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי}} {{צ|תוכן= {{צ|תוכן=}} }} " (ויקרא כה 23) – כל הארץ היא שלי ולכן אתם חייבים להיזהר בכבודי ולא להגיע למצב של קללה. לפי זה, פרקים כה-כז בספר ויקרא אכן נאמרו למשה בהר סיני, אך רק בסוף תקופת ספר ויקרא, והם נכתבו מייד כשנאמרו