מלבי"ם על מלכים ב ד: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
ShalomOrobot (שיחה | תרומות) מ הוספת תגי קטע |
||
שורה 1:
{{סרגל ניווט|מלבי"ם|על מלכים ב|ג|ד|ה|}}
(א)
(ב) {{צ|מה אעשה לך}}. כי אין הברכה שורה על אין, רק על דבר יש, וע"כ {{צ|הגידי לי מה יש לך בבית}}, שעליו תחול הברכה:▼
(ב)
▲
{{צ|ותאמר}}
שיהיה נס בשמן:<קטע סוף=/>
(ג)
(ד)
(ו)
(ז)
(ח)
ג"כ תנאי שמי שיהנה ממנו לא ימצא בו כל דבר רע. והיא היתה אשה גדולה במע"ט, וע"כ אכל לחם בביתה. והנה אמרו (ברכות י ב) כל המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאילו מקריב תמידין שנאמר איש אלהים קדוש עובר עלינו תמיד, באור דבריהם, כי אכילת ת"ח יש לה דמיון עם הקרבן, ושולחנו יש לו דמיון עם המזבח, כמ"ש בסוף חגיגה פתח בשולחן וסיים במזבח וכו', כי כמו שע"י הקרבן היתה השכינה שורה בישראל, ובאר בכוזרי שכמו שהנשמה הרוחנית תשכן בגוף ע"י המאכל, שהצלול והזך שבמאכל יזדכך בכבד ועליו תנשא נפש הצומחת, והזך יותר יעלה ללב ועי"ז תשכן בו הנפש החיונית, והזך יותר יעלה אל המוח ועליו תנשא הנפש המשכלת, וע"י המשכלת תשכן בו הנשמה האלהית ע"י מצועים רבים, הגם שהנשמה מצד עצמה אין לה שום קשר עם המאכל הגשמי. וכן ע"י הקרבנות הנשרפים ומתעכלים על גבי המזבח כדרך עיכול שבאצטומכא, תעלה מהם הרוחני אל מזבח הקטורת שבו תשכון עננה הריח הטוב הרוחני, ומשם אל ארון הברית שם תשכון מחשבת המקריב וטוב כוונתו בקדש, ועליו ישכון ה' אלהים. ואחר שהנביא ואיש אלהים הוא מקום מוכן להשראת השכינה ודומה לארון הברית בקדש הקדשים, נמצא ע"י המאכל המחיה גוף הנביא וע"י כוונתו באכילתו לש"ש מברר הזך שבו בירור אחר בירור מחלקי דצח"מ עד הנפש המשכלת והרוחנית והחיה ויחידה שבו ישכון ה' בו, והמאכיל אותו עם הכוונה הראויה מקריב תמידים והשולחן אשר לפני ה' הוא המזבח. ואלישע שנודע לו בפעם הראשון שאכל בבית הצדקת הלז כי הקריבה לחמה לריח ניחוח בטוב הכוונה והמחשבה הראויה, לכן {{צ|ויהי מדי עברו יסור שמה}}, מעצמו, לזכות אותה במצוה רבה הזאת:<קטע סוף=ח/>
(ט)
(י)
(יא)
(יג)
ואמר {{צ|הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת}}. (כענין שאמרו (שם נח א) ארח טוב מהו אומר כל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי): {{צ|מה לעשות לך}}. כיון שבהכרח אעשה לך טובה בעבור זה, ויצויר שיעשה עמה טובה בדרך העולם כמו לדבר בעבורה עם גדולי המדינה, שהיה אלישע חשוב בעיניהם ויעשו כל אשר ישאל, או שיעשה עמה טובה אצל ה' ע"י תפלה או בדרך נס ושידוד הטבע. ותחלה רצה לעשות בדרך הטבע, ועז"א {{צ|היש לדבר לך}}, ר"ל בעבורך, {{צ|אל המלך. ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת}} באין מכלים דבר. וגם למ"ש שרצה להתפלל בעדה, פי' בזוהר ששאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה ע"י שרי צבאותיו המניעים את המערכת, והשיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפלת הרבים: <קטע סוף=יג/>
(יד)
(טו)
(טז)
(יז)
(יח)
(יט)
(כ - כא)
(כג)
(כד)
{{צ|ותחבוש האתון}}. מפני שהיה הנער נער קטן בהכרח, שאל"כ היה אסור לה ללכת עמו בשדה לבדה משום יחוד, חבשה האתון בעצמה לזרז הדבר, ובמר לבבה הלכה רגלי: {{צ|ותאמר אל נערה בל יעצר}}
האתון בשבילה כדי שתרכב, {{צ|כי אם כשתאמר לו}}. וכן הלכה ברגלה עד שבאה אל הר הכרמל:<קטע סוף=/> (כה - כו)
(כז)
{{צ|ותחזק ברגליו}}. לרמז שלא תניחנו עד שילך אתה: {{צ|וגחזי רצה להדפה}}. כי אין מן המוסר שאשה תקרב אל הנביא: {{צ|ויאמר הרפה לה}}. שזה מצד מרירות נפשה: {{צ|וה' העלים ממני}}. ר"ל כי מה שיעשה ה' דרך עונש יגלה סודו תחלה אל עבדיו הנביאים למען יבקשו רחמים, וכמ"ש (בראשית יח, יז)
המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, אבל הנעשה מעצמו ע"י חולי יעלם מהנביא, ומזה הוציא שלא חטאה ולא בא זה אליה בעבור חטאה:<קטע סוף=/> (כח)
(כט)
לשכב על הילד ולשום פיו על פיו?:
{{צ|וקח משענתי בידך}}. אלישע חשב תחלה שהיה רק עילוף (כי ה' לא הודיע בנבואה כנ"ל), ובזה היה די שימת המשענת וע"י שלוחו, וצוהו שלא ידבר עם שום אדם שלא להפסיק הכח שנתן אלישע בידו להיות במקומו ולפעול כמוהו. וקראו בשם נער שמורה שהשפיע עליו כח ועצמה שיתעוררו כחותיו, שזה גדר שם נער. ולכן אמר לו גחזי {{צ|לא הקיץ הנער}}, כי לפי דעתו היה רק תרדמה ועילוף וצריך שיקיץ משנתו:<קטע סוף=כט/>
(לב)
{{צ|ויבא אלישע הביתה}}. ואז ראה כי {{צ|הנה הנער מת}}, ולא שמת עתה רק {{צ|מת מושכב על מטתו}}, שכבר היה מת בעת שהשכיבתו על מטת הנביא:<קטע סוף=לב/>
(לג - לד)
<קטע התחלה=לג/>השאלות (לד) למה שם פיו ועיניו וכפיו? ולמה שבע פעמים?: {{צ|ויבא}}. לכן התבודד עמו בחדר והתפלל להחזיר נשמות לפגרים, והשתטח עליו לחום בשרו להיות מוכן לקבל התחיה. וכבר באר בעקדת יצחק שער ע"ג, כי אלישע כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך, וריפוי הנזיד אשר בסיר, וריפוי המים, והצפת הברזל, לא נזכר בהם שהוצרך אל התפלה, אבל עשה בכח נבואתו מה שעשה והצליח, אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפלה, כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח והוא רק מה' לבדו, ורק הכנת
הגויה לקבל החיים היה ע"י הנביא לא החזרת הנפש אל קרבו. וכפי המבואר בזוהר (בשלח) מת הילד משום שאמר את חובקת והיה מסטרא דנוקבא, ר"ל שאמו בלבד הוכנה אל הלידה ולא האב, והיה חיותו חלוש למטה שחסר כח האב המקיים, ולמעלה היה מסטרא דדינא שרגליה יורדות מות, וז"ש מת מושכב על מטתו, שהיתה אחיזתו במטתו שלשלמה, ואלישע השפיע עליו רוח אחרת מסטרא דדכורא, והאציל מחיותו עליו, ולכן סגר הדלת בעד שניהם. ואחר שהתפלל להוריד רוח חדש, הכין את גוית
הילד אל שיבנה בנין חדש: {{צ|ושם פיו על פיו}}. להפיח בו רוח מרוחו: {{צ|ושם עיניו על עיניו}}. להשפיע עליו הרגשת החושים והשכל מחושיו: {{צ|וכפיו על כפיו}}. להכין את הנפש הטבעיית שתתגלה על כל הגוף מן כפיו, ובזה הכין שלשה חלקי הנפש לקבלת החיים: {{צ|ויגהר עליו}}. בכל כחו, עד {{צ|שהתחמם בשר הילד}}, שזה הכנה אל חום הטבעי, שלא יחול הנס על האין רק על היש: {{צ|וכן עשה ז' פעמים}}. אם להמשיך הקיום על גוויתו למטה בשבעים ימי חייו, שטבע האיש תתחלף בו שבע פעמים, אם להמשיך עליו מלמעלה קיום מז' ימי הבנין העליונים. וקראו כאן בשם {{צ|הילד}}, כי חל עליו לידה חדשה כנזכר: {{צ|ויזורר הנער}}. ר"ל נתעטש, כי נפתחו נקביו ועבר רוח החיים אל איבריו, ואז נשלם בחיים {{צ|ויפקח את עיניו}}. והיה זה הנס השביעי למנין נפלאותיו, דומה לנס שעשה אליהו רבו בבן הצרפית:<קטע סוף=לג/>
(לח)
(לט)
(מ)
(מא)
{{צ|ויאמר וקחו קמח}}. על תיקון העבר שלא יהיה סם ממית היה די כשיאמר הנביא שירפא המזיק, ובפרט שזה דרך הנס לרפאות המזיק במזיק כמוהו, וכמו בנס של המים שהשליך שם מלח, וכמ"ש חז"ל שהקב"ה מכה באיזמל ומרפא באיזמל, אבל על תיקון העתיד שיתהפך לחומר מזין הגוף השליך שם קמח, כי אין מדרך הנס שיברא יש מאין רק יש מיש, והסס הממית הוא ההפך מטבע המזין את הגוף כי הוא מחריבו ומהרסו, והגם שהסיר ממנו המזיק עדיין אין בו דבר שיזין הגוף, וע"י שהשליך שם
קמח חל על המעט קמח הברכה עד שהיה כולו ראוי למזון, ועי"כ אמר {{צ|צק לעם ויאכלו}}, וגם {{צ|לא היה דבר רע בסיר}}, כי זה רפא מעיקרא עד שגם האנשים שאכלו מכבר לא הזיק להם כי לא היה דבר רע בסיר מעיקרא:<קטע סוף=מא/>
(מב)
|