מלבי"ם על במדבר לה: הבדלים בין גרסאות בדף

(ו)<קטע התחלה=ו/>{{צ|ואת הערים אשר תתנו}}, באר עוד שגם שש ערי מקלט היו ערי הלוים והם היו עיקר ועליהם הוסיפו ארבעים ושתים עיר שהיו קולטות ג"כ כמו ערי המקלט:<קטע סוף=ו/>

(<קטע התחלה=ח) />{{צ|מאת הרב תרבו}}, זה התבאר בפרטות בפי' יהושע (סי' כ"א):<קטע סוף=ח/>

(<קטע התחלה=ט - י) />{{צ|א }}{{צ|דבר אל בני ישראל וגו'}}, והל{{צ|א }}צוה על זה בפ' שופטים, ולמה צוהו ביחוד פה, וא"ל שצוהו פה מפני שחלה עליהם המצוה תכף כשעברו את הירדן שהל{{צ|א }}שם מבואר כי

בעצמו, וז"ש אין לי אלא שהפריש בעבר הירדן מנין שצוה וכו' ר"ל והיה זה ג"כ כאלו הפריש בעצמו:<קטע סוף=ט/>

{{צ|ב }}כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, משמע שהירדן בעצמו שייך לגבול המזרחי, ורשב"י דייק ממ"ש ירדן ירחו משמע שהירדן שייך לירחו ועי' בגיטין (דף ח')
<קטע התחלה=/>אמר רנב"י בנהרות

דא"י כ"ע לא פליגי דכא"י דמי, וצ"ע:<קטע סוף=/>

(יא)<קטע התחלה=יא/>{{צ|ג }}{{צ|והקריתם לכם ערים}}, הראב"ע מפרש שהוא פעל משם קריה ומשמע שצריך שיהיו ערים בצורות שזה המבדיל בין עיר ובין קריה, אך לפ"ז לא יצדק הלשון מ"ש ערי

שדינו בחנק, ולרבנן דסייף חמור והורג אביו ואמו דינו בסייף וגולה, ממעט בעשה חבורה באביו ואמו ר"ל רק מכה נפש שהוא רוצח, לא מכה שאינו רוצח:<קטע סוף=יא/>

(יב)<קטע התחלה=יב/>{{צ|ה }}ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העד{{צ|ה }}למשפט, ר"ל אף ביד גואל הדם שיכול להרגו גם בשוגג כשמצאו חוץ לעיר מקלטו וכן בשוגג קרוב לזדון (כמ"ש הרמב"ם פ"ו

מה' רוצח ה"ד), אינו יכול להרגו קודם שעמד לפני הב"ד:<קטע סוף=יב/>

(יג)<קטע התחלה=יג/>{{צ|ו }}והערים אשר תתנ{{צ|ו }}שש ערי מקלט, ולבל נטעה שיפריש{{צ|ו }}בעבר הירדן שש ערים, מפרש ששלשה יהי{{צ|ו }}בעבר הירדן ושלש בארץ כנען, והטעם שלקח{{צ|ו }}משני שבטים

לישראל שבח"ל:<קטע סוף=יג/>

{{צ|ז }}לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם ר"ל לישראל שהרג ישראל ולגר תושב שהרג גר תושב, ועי' במכות (דף ח' ע"ב)
וברמב"ם (פ"ה מה' רוצח הלכה ג' ד'):

{{צ|ח }}תהיינה שש הערים האלה למקלט, כבר אמר ערי מקלט תהיינה, רק שמלמד שאין אחת מהם קולטת עד שהופרשו כולן וכמ"ש במשנה דמכות (דף ע"ב):<קטע סוף=/>

(טז)<קטע התחלה=טז/>{{צ|ט }}{{צ|ואם בכלי ברזל הכהו}}, זה לא קשה שא"צ לכתוב כלי ברזל שהוא כ"ש מאבן ועץ דאין עונשין מן הדין, אבל מדוע בכלי אבן ובכלי עץ אמר באבן יד אשר ימות בה, ולא

ברזל, בל תדייק דוקא כלי ברזל לא גולמים, ודוקא הכהו לא השליך, דהא גם באופן זה הלא רוצח הוא ויומת:<קטע סוף=טז/>

(יז)<קטע התחלה=יז/>{{צ|י }}{{צ|ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו}}, כבר אמר בפ' משפטים וכ{{צ|י }}יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולמד פה שמ"ש באבן הוא דוקא אם יש בו כדי

עליו אבנים חייב אמר רוצח הוא וכו' כנ"ל בסי' הקודם:<קטע סוף=יז/>

(יח)<קטע התחלה=יח/>{{צ|יא }}{{צ|או בכלי עץ}}, כבר באר במכלתא משפטים (סי' פ') שאמר זה לבל נטעה ממש"ש וכי יכה איש את עין עבדו בשבט שבעץ חייב אף בשבט שאין בו כדי להמית לכן אמר שגם

שבכל אופן שהוא רוצח מות יומת:<קטע סוף=יח/>

(יט)<קטע התחלה=יט/>{{צ|יב }}{{צ|גואל הדם הוא ימית את הרוצח}}, למה חזר עוד הפעם שם הרוצח שכבר אמר כ"פ, הי"ל גואל הדם הוא ימיתנו ופי' חז"ל שבא לומר שבכל אופן שרצח אותו ויש בו

עפר או צרורות כמ"ש בספרי זוטא:<קטע סוף=יט/>

(כ)<קטע התחלה=כ/>{{צ|יג }}{{צ|ואם בשנאה יהדפנו}}, מוסיף שגם אם מת ע"י שדחפו ממקומו ויש הבדל בין הדף ובין דחה, שהדוחה יהיה לפעמים ע"י דבורו כמו בחלק שפתיה תדיחנו (משלי ז), ופה חלק

בשנאה ופה אמר באיבה, שהאיבה גלויה יותר מן השנאה:<קטע סוף=כ/>

{{צ|טו }}גואל הדם ימית את הרוצח בפגעו בו, כבר אמר זה בפסוק י"ט, ומבואר אצלי באילת השחר (פרק טו)
שדבר הבא כפול בא להוסיף על הראשון שתחלה כוון בשם גואל הדם על

העדה:<קטע סוף=/>

(כה)<קטע התחלה=כה/>{{צ|יט }}{{צ|והשיבו אותו העדה}}, מבואר שכבר היה בעיר מקלט ומשם לקחוהו לשפטו, כי כל רוצח צריך לברוח לערי המקלט ואח"כ נידון בב"ד, ויש לפרש שרמז ג' חלוקות הנז' בספרי במ"ש ושפטו העדה למי שנתחייב מיתה, והצילו העדה למי שלא נתחייב, {{צ|והשיבו אותו העדה}} למי שנתחייב גלות, וברייתא זו מובא במכות (דף יו"ד ע"ב):

{{צ|כ }}עד מות הכהן הגדול, שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם והרוצח בא לסלק את השכינה ולקצר ימי החיים אינו כדאי שיהא לפני כ"ג, רש"י בפירושו:<קטע סוף=כה/>

(כו)<קטע התחלה=כו/>{{צ|כא }}{{צ|ואם יצא יצא הרוצח את גבול}}, יש הבדל בין יצא מן ובין יצא את, כשאומר יצא את העיר היינו קרוב לעיר, כמו הם יצאו את העיר לא הרחיקו (בראשית מ"ד) כצאתי

את העיר אפרוש את כפי (שמות ט) וכן יצא את גבול, הוא אפי' פסיעה אחת וכ"ש במדת הטובה שמרובה:<קטע סוף=כו/>

(כז)<קטע התחלה=כז/>{{צ|כב }}{{צ|ורצח גואל הדם}}, למה חזר שנית שם גואל הדם וכבר בארנו (סי' י"ח) שכ"מ שכפל השם שנית מורה שהוא שם אחר זולת השם הראשון, כי שם גואל הדם בדיוק בא על

ט"ו) רק הוא אינו עושה מצוה והוא רשות [ואתיא כריה"ג מכות דף י"א ע"ב] לכן אמר ורצח:<קטע סוף=כז/>

(כח)<קטע התחלה=כח/>{{צ|כג }}{{צ|כי בעיר מקלטו ישב}}. כבר אמר זה רק שמלמד שבכל אופן ישב שם אף שהרג נפש בשגגה גם שם אינו יוצא רק גולה לשכונה אחרת, ותחלה אמר והשיבו אותו אל עיר

לעיר אחרת כי עיר שיושב בה לא נקראת עיר מקלטו רק עירו, או עיר מגורו, עיר מושבו:<קטע סוף=כח/>

{{צ|כד }}ישוב אל ארץ אחוזתו, פלוגתא זו הוא גם בספרא בהר על ושבתם איש אל אחוזתו ועל ושב אל משפחתו ומובא במכות (דף י"ג)
ובפי' התו"ה בהר (סי' כ"ב) בארתי טעם פלוגתתן עיי"ש:<קטע סוף=/>

(<קטע התחלה=כט) />{{צ|כה }}{{צ|לדורותיכם שינהג לדורות}}, ובארתי זה בפ' אמור (סי' ס"ו), ובכל מושבותיכם היינו גם בח"ל, ורש"י פי' שהוא רק בזמן שהיו סמוכים בא"י, ועי' רמב"ן מ"ש ע"ז:<קטע סוף=כט/>

(ל)<קטע התחלה=ל/>{{צ|כו }}{{צ|כל מכה נפש לפי עדים}}. זה א"צ להשמיענו שצריך עדים שכבר אמר זה בכ"מ, ופי' שבא ללמד עוד דבר, כי ביתר מיתות ב"ד צריך שיהרג ע"י העדים ונקטעה יד העדים

שאין הורגו אלא בב"ד ובעדים:<קטע סוף=ל/>

{{צ|כז }}ועד אחד לא יענה בנפש למות. שהעד לא ילמד חובה אבל מלמד זכות כר' יוסי בר' יהודה בסנהדרין (דף ל"ד)
וממ"ש לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת למדו שקם הוא

לשבועה, וממ"ש מספר אחד למדו (בסוטה דף ב' ודף ל"א וסנהדרין ל') דסתם עד הוא שנים, ר"ל עדות, עד שיפרוט הכתוב אחד:<קטע סוף=/>

(לא)<קטע התחלה=לא/>{{צ|כח }}{{צ|ולא תקחו כפר לנפש רוצח}}. ר"ל שלא נלמד ממ"ש אם כפר יושת עליו כמו שנותנים כפר למומתין בידי שמים כן למומתים בידי אדם, ועפ"ז משנגמר דינו דינו כמת,

שאח"כ נגמר דינו חייבים, ועמ"ש בפ' משפטים (סי' ק"ט):<קטע סוף=לא/>

(לב)<קטע התחלה=לב/>{{צ|כט }}{{צ|ולא תקחו כפר לנוס}}, פרש"י למי שנס אל עיר מקלט שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון, לפי זה היה גרסתו כפי שהגיה הגר"א ומה שנתקשה רש"י במ"ש לשוב

מקלט לפי שעה עד תשוב חמת גואל הדם ואח"כ ישוב לשבת בארץ, וכן מבואר בכתובות (דף ל"ז ע"ב):<קטע סוף=לב/>

(לג)<קטע התחלה=לג/>{{צ|ל }}{{צ|ולא תחניפו את הארץ}}, החנף הוא מי שאין תוכו כברו, נגלהו כצדיק והוא רשע באמת, והונח ע{{צ|ל }}הארץ, כשאין תוכה כברה. נראית ארץ טובה ופירותיה זרים ורעים, וזה

ולפ"ז הוא שלילה וגם ר"ל שע"י שתהיו חנפים תחניפו את הארץ, וא"כ הוא אזהרה על החנופה, ור' יאשיה דריש שרש חנף חן אף חנה אף, ובארתי דבר זה בארך בפי' התו"ה ויקרא<קטע סוף=לג/>

(סי' קנ"ב) עיי"ש:

מ"ב):<קטע סוף=ס/>

(לד)<קטע התחלה=לד/>{{צ|לב }}{{צ|ולא תטמא את הארץ}}, הם ג' טעמים: [א] שתטמא את הארץ, [ב] מצד שאתם יושבים בה, וע"י ש"ד תגלו ממנו ויחרב המקדש, [ג] מצד שאני שוכן בתוכה, וע"י ש"ד שכינה מסתלקת מן הארץ, וע"ז מביא המעשה של שני כהנים איך היה ש"ד דבר קל בעיניהם שטומאת הסכין היה קשה בעיניהם יותר מש"ד, ועי"כ חרב מקדש ראשון ע"י חטאת

שאם יבקשוהו ידעו שהוא אצל בניו להשגיח עליהם בהשגחתו המיוחדת ועז"א כי ה' שוכן בתוך בני ישראל<קטע סוף=לד/>