מלבי"ם על במדבר כב: הבדלים בין גרסאות בדף

(ג)<קטע התחלה=ג/>{{צ|ויגר}}, זאת שנית שראה שמואב פחד מאד מפני העם, וא"א שיצאו למלחמה עם יראים ופוחדים, וגם לא היה אפשר לו לשבת מריב ושלא להלחם, כי ראה בלק כי ויקץ מואב ר"ל

כשנאת הדת:<קטע סוף=ג/>

(ד)<קטע התחלה=ד/>{{צ|ויאמר}}, גם ראה בלק ששנאה זו הכבושה בלבם כבר עשתה פרי שמואב התחבר עם זקני מדין והתיעץ מהם שישתתפו עמו במלחמה על ישראל, (הגם שתחלה היו שונאים

שנפל סיחון לפני ב"י, התחברו מואב ומדין להלחם בישראל, וכמ"ש (יהושע כד) ויקם בלק בן צפור וילחם בישראל:<קטע סוף=ד/>

(ה)<קטע התחלה=ה/>השאלות (ה - יב)

אמר עם יצא ממצרים ר"ל עם בלתי נודע שיצא עתה ממצרים וכסה עתה את עין הארץ כי הם כארבה לרוב ובאשר הוא יושב ממולי ומוכן להלחם בי, לכן:<קטע סוף=ה/>

(ו)<קטע התחלה=ו/>{{צ|ועתה לכה נא ארה לי}}, ובלעם אמר לכה נא קבה לי, ולהבין זה צריך אני להודיעך ההבדל בין ג' לשונות שבא על הקללה, מקלל, אורר, נוקב או קבה, אורר מציין הרושם

להחליש כחם העצום ממני:<קטע סוף=ו/>

(ז)<קטע התחלה=ז/>{{צ|וילכו וגו' וקסמים בידם}}, באשר בלעם נודע לקוסם לא לנביא, שכן עד עתה לא היה נביא שזה התחדש לו עתה בשביל ישראל, וכן אח"ז שב להיות קוסם לבד כמ"ש ואת

בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב (יהושע יג), לקחו בידם קסמים היינו כלים הנצרכים למלאכה זו כדי שימצאו בידו לעת הצורך:<קטע סוף=ז/>

(ח)<קטע התחלה=ח/>{{צ|ויאמר אליהם}}, והוא הודיע להם שהוא עתה נביא וכל מה שיעשה עתה תלוי ברצון ה' וצריך שתלינו פה הלילה שישמע מה שידבר ה' אליו בחלום הלילה, וישבו שרי מואב

שהם היו צריכים להביא תשובה אל שולחם הוצרכו להשאר עד שישיב להם תשובה:<קטע סוף=ח/>

(יא)<קטע התחלה=יא/>{{צ|הנה העם}}, הנה בלעם ידע האמת שהם אינם עם בלתי מפורסם שיצא עתה ממצרים, רק שהוא העם הידוע היוצא ממצרים זה ארבעים שנה ויכס את עין הארץ מאז, ואחר

שיאור את העם כי ברוך הוא לה', חשב שעכ"פ יסכים על הקבוי שבזה לא יחליש כח ישראל רק יחזק לב אנשי מואב להסיר המורך מלבם:<קטע סוף=יא/>

(יב)<קטע התחלה=יב/>{{צ|ויאמר אלהים לא תלך עמהם}}, בלעם הבין מדברי ה' מ"ש לא תלך עמהם ולא אמר סתם לא תלך, שאינו מזהיר אותו רק שלא ללכת עם שרים אלה אבל אינו מזהירו

שהוא פרישת הקללה לבד לעיני שומעים שיחשבו שקלל אותם ובאמת לא יזיק להם מאומה ע"ז לא הזהירו, וע"כ:<קטע סוף=יב/>

(יג)<קטע התחלה=יג/>{{צ|ויאמר אל שרי בלק וגו' מאן ה' לתתי להלך עמכם}}, ר"ל שלא הזהיר אותי רק שלא להלוך עמכם שמשמע שעם שרים אחרים יש לי רשות ללכת, ואחר שבודאי ספר

להם בלעם גם מה שלא הזהירו רק שלא יאור את העם הוציא מזה ג"כ שיוכל ללכת עם שרים אחרים לקבות ולא לארר כי לא יזיק להם שום קללה:<קטע סוף=יג/>

(יד)<קטע התחלה=יד/>{{צ|ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו}}, הנה הם לא החזיקו אותו לנביא ה' רק לקוסם וחשבו שמ"ש שה' דבר בו והזהירו הוא שקר, ועז"א שהוא עצמו ממאן מלכת עמהם כי רודף

יותר גדולים:<קטע סוף=יד/>

(<קטע התחלה=טו - טז) />{{צ|ויוסף}}, עפ"ז בא למלאות רצונו ושלח רבים ונכבדים מאלה, ויאמרו לו כה אמר בלק אל נא תמנע מהלך אלי, אחר שעל הקבוי לבד העקר הוא מה שילך אליו לפרסם את

הקללה בקש שלא ימנע א"ע מזה, כי גם הוא לא האמין לו שה' מנעו מזה:<קטע סוף=טו/>

(יז) השאלות (יז - כ)

חזר ה' וצוהו עתה ללכת:<קטע סוף=יז/>

{{צ|כי}}, אם המניעה הוא {{צ|כי}}
<קטע התחלה=/>תרצה בכבוד יותר כבד אכבדך ואם המניעה הוא שאתה רוצה מתנות רבות בשכרך כל אשר תאמר אלי אעשה, ואם המניעה הוא מצד שלא תחול בם מארה

כי ברוך הוא, איני רוצה שתאור אותם רק ולכה נא קבה לי את העם הזה, כדי שאנשי החיל יחשבו שחל עליהם ארירה וימצאו אומץ לב למלחמה:<קטע סוף=/>

(יח)<קטע התחלה=יח/>{{צ|ויען בלעם}}, אמר להם שנית שהוא נביא לה' שעל פי ה' נמנע מלכת, וע"ז לא יועיל כל הון לעבור את פי ה' לעשות קטנה או גדולה, מה שיאור אותם קורא קטנה מצד שזה

מצד עצמו כי הקבוי אינו עושה רושם בהמקולל, ומצד פעולתו הוא דבר קטן מן הראשון) והוא לא זו אף זו אף גדולה שהוא הקבוי לא אוכל לעשות בלא ה':<קטע סוף=יח/>

(יט)<קטע התחלה=יט/>{{צ|ועתה שבו נא}}, שהגם שדקדקתי ממ"ש ה' לא תלך עמהם שלא הזהיר שלא אלך עם שרים אחרים, בכ"ז איני יודע זאת בבירור וצריך אני לשאול שנית אם אלך עמכם, ובזה

אדעה בידיעה ברורה מה יוסף ה' דבר עמי כי הדבור הראשון אין לי בו דעת ברור:<קטע סוף=יט/>

(כ)<קטע התחלה=כ/>{{צ|אם לקרא לך באו}}, ר"ל אחר שעתה לא באו לבקש שתאור את העם שזה תוכל לעשות גם במקומך, רק שאלתם הוא שתקבה את העם ומצד זה באו לקרא לך דוקא שתלך

העם:<קטע סוף=כ/>

(כא)<קטע התחלה=כא/>{{צ|ויקם בלעם בבקר}}, בלעם היה לו להבין שה' לא יתן לו רשות אף לקבות את ישראל, והיה לו להבין שיצוה עליו בהפך שיברך אותם והיה ראוי לו למנוע מלכת אחר שזממו

ולכן השכים בבקר וחבש בעצמו את אתונו מרוב חשקו אל ההליכה וא"כ היה בדעתו שאם יצוה ה' לברכם לא ישמע לו שאל כ הי' לו לחדול מלכת אתם:<קטע סוף=כא/>

(כב) השאלות (כב - לה)

והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו, הוא טעם למה שלא ראה הוא את המלאך שבא להזיקו, כי לשלשה לא נראה ולא מזיק:<קטע סוף=כב/>

(<קטע התחלה=כג - כז) />{{צ|ותט האתון מן הדרך}}, מה שעכב את האתון ג' פעמים דוקא היה בזה משל מתיחס לענין בלעם, שטבע אתון זו ומנהגה הי' שתהי' מונהגת מהרוכב עליה ושלא תמרה

מפני מלאך ה' בפעם השלישית יותר ממנו כי רבצה תחת בלעם וחדלה מלכת וכן הי' ראוי שהוא יחדל מלכת לגמרי:<קטע סוף=כג/>

(<קטע התחלה=כח - ל) />{{צ|ותאמר לבלעם מה עשיתי לך}}, אמרה וכי עשיתי לך דבר כזה מעודך עד שהיית חושב שאני חמור שעסקיו רעים והכיתני, וזה עצמו מה שאמרה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, רק שבלעם לא הבין את דברי האתון וחשב שמ"ש מה עשיתי לך ר"ל מה עשיתי לך עתה, וע"ז השיב כי התעללת בי, ופרשה לו שכונתה מה עשיתי לך מעודך עד היום הזה, ור"ל הלא כשראית שנוי כזה שלא קרה לך מימיך היה לך לשום על לב שאינו מקרה רק שיש לו סבה, ולדרוש על הסבה, בפרט שדרך הקוסמים לשום לב על כל עכוב שיקרה להם בדרך, כמ"ש ולא נפתח אזור חלציו, ואמרו פתי נפלה מפי מקלי נפל מידי וכדומה:<קטע סוף=כח/>

(לב)<קטע התחלה=לב/>{{צ|על מה הכית את אתונך}}, המלאך פירש לו תוכחת האתון שלא היה ראוי לך להכות האתון רק להבין שמה שנטתה מדרכה היה מפני איזו סיבה, והסבה הי' כי הנה אנכי

כשבאו לנגדי עד שימליץ שכל הדרך חרד ופחד לנגדי:<קטע סוף=לב/>

(לג)<קטע התחלה=לג/>{{צ|ותראני}}, וכן האתון מכללם ראתה אותי ותט לפני, הנה גם בע"ח שפלים הרגישו ורטט וחרדה אחזתם, ואתה שוטה בלתי מרגיש מאומה ותט לפני אולי נטתה מפני, לפני

שנטתה לפני היינו רק מפני הכבוד לא מפני היראה כי אותה החייתי ולא הי' לה לירא אחר שהיא לא היתה בסכנה:<קטע סוף=לג/>

(לד)<קטע התחלה=לד/>{{צ|חטאתי כי לא ידעתי}}, ר"ל חטאתי בזה במה שלא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך, שאם הייתי משים לב בדבר היה לי להרגיש שיש איזו סבה שעכבה את האתון מדרכה

והייתי מתבודד עד שהייתי יודע שמלאך נצב בדרך:<קטע סוף=לד/>

(לה)<קטע התחלה=לה/>{{צ|לך עם האנשים}}, תחלה אמר לך אתם, ועתה אמר לך עם, שכבר בארתי שמלת עם מורה השווי, ותחלה אמר אשר אדבר אליך אותו תעשה ופה אמר אותו תדבר, כי דבור

לברכם לא יהיה ג"כ רק דבור לא מעשה ועז"א אותו תדבר, וע"כ אמר לך עם האנשים כי הוא שונא להם כמוהם:<קטע סוף=לה/>

(לז)<קטע התחלה=לז/>{{צ|למה לא הלכת אלי}}, ר"ל אם היה הטעם שלא הלכת מפני שרצית שאשלח שרים נכבדים יותר מהראשונים הלא היה לך להבין שאחר שאני שלחתי לקרא לך אשים לך כבוד

שרים רק ע"י כבוד מלכות:<קטע סוף=לז/>

(לח)<קטע התחלה=לח/>{{צ|ויאמר}}, השיב לו שלא מפני הכבוד נמנעתי מלכת רק מפני שאיני ברשותי, וגם עתה שבאתי לא אוכל לעשות מאומה ויראתי שלא לבד שלא אוכל לקלל עוד אצטרך לברך:<קטע סוף=לח/>

(מ)<קטע התחלה=מ/>{{צ|ויזבח בלק בקר וצאן}}, פרש"י דבר מועט בקר אחד וצאן א' בלבד, והוא ממד' רבה, כי בכ"מ כתוב צאן ובקר, ופי' צאן ובקר הרבה והוא שם הקבוץ ובקר רבותא יותר מצאן.

ובא דרך לא זו אף זו, כפי הכלל באילת השחר (כלל קצט), אבל פה שכתוב בקר וצאן ע"כ פי' שזבח בקר א' ושלא הספיק לכלם הוסיף וזבח צאן א':<קטע סוף=מ/>

(מא)<קטע התחלה=מא/>{{צ|ויהי בבקר}}, הנה חז"ל אמרו בברכות (דף ז') שהיה בלעם יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה ואז היה מקלל, ושם אמר אימת רתח בתלת שעי קמייתא לכן העלהו

עבודת החמה, ורצה שיקלל אותם ברגע שהקב"ה כועס בה:<קטע סוף=מא/>