מלבי"ם על במדבר כ: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "(א) {{צ|ויבאו ב"י כל העדה}}, פרש"י עדה השלמה שכבר כלו מתי מדבר, והרמב"ן הקשה עליו דא"כ למה אמר ז..."
 
ShalomOrobot (שיחה | תרומות)
מ הוספת תגי קטע
שורה 6:
היה עיר מושב ולפי הטבע היה שם מים דכל מקום מושב הוא סמוך למים, רק ע"י שמתה שם מרים:
 
(ב)
(ב)<קטע התחלה=ב/>{{צ|ולא היה מים לעדה}}, כי המים היו בזכות מרים והיו מים השגחיים הבאים רק ע"י זכות וכשרון, ולכן נקהלו על משה ועל אהרן להתרעם עליהם מדוע לא יזלו מי ההשגחה
בזכותם, וירב ואח"ז התחיל מריבה עם משה שהוא מדרגה יותר, ויאמרו ולו גוענו זה היה התרעומות על משה ואהרן שעצרו המגפה שהיתה בעת מחלוקת קרח שהיה טוב להם
לגוע בדבר מבצמא ואמרו לפני ה' ר"ל אנחנו לא היינו מתים אז כעדת קרח שא"ל חלק לעוה"ב רק היינו מתים לפני ה' מוכנים לעוה"ב, כי לא השתתפו עם קרח:<קטע סוף=ב/>
 
(ד)
(ד)<קטע התחלה=ד/>{{צ|ולמה}}, עתה התחילו מריבה עם משה למה הביאם אל המדבר הזה שהיה יכול להוליכם בדרך אחר, ובזה לא התרעמו עדיין על יצ"מ רק על מה שהביאם בדרך הזה המסוכן:<קטע סוף=ד/>
 
(ה)
(ה)<קטע התחלה=ה/>{{צ|ולמה}}, עתה הוסיפו לחטוא והוסיפו להתחרט על כלל יצ"מ, וכאילו משה ואהרן עשו זאת מדעתם, וכאלו אין מאמינים שיביאום אל הארץ הטובה רק שישארו במדבר הרע הזה
שלא לבד שלא נמצא שם גפן ותאנה, גם מים אין לשתות:<קטע סוף=ה/>
 
(ו)
(ו)<קטע התחלה=ו/>{{צ|ויבא}}, ע"ז באו להתפלל שיתן ה' להם מים:<קטע סוף=ו/>
 
(ח)
(ח)<קטע התחלה=ח/>השאלות (ח - יב)
 
בענין חטא מי מריבה נבוכו בו כל המפרשים, דעת רש"י שהיה החטא שנצטוה לדבר אל הסלע והוא הכה אותו וע"ז שאל הרמב"ן והלא א"ל קח את המטה ולמה יקח את המטה אם
שורה 55 ⟵ 60:
אז תכה את הסלע במטה שבזה תהפך את הסלע עצמו ר"ל יסוד העפר שבו למים, וזה מיחס למשה כמ"ש והוצאת כי זה לא יתן הסלע מעצמו כי צריך כח מכריח מבחוץ שזה
מיוחס למשה שהוא המוציא מים מצור החלמיש שעז"א מים מן הסלע היינו מיסוד העפר שבו ומים האלה השניים הנסיים והשקית את העדה ואת בעירם, לא המים שיתן הסלע
מעצמו, ע"כ יחס ההוצאה וההשקאה הזאת למשה שהוא יעשה זה בכחו ע"י הכאת המטה:<קטע סוף=ח/>
 
(ט)
(ט)<קטע התחלה=ט/>{{צ|ויקח משה את המטה מלפני ה'}}, ספר שמשה ע"ה הבין צווי ה' בכל פרטיו, שהיה בזה ארבעה צווים, [א] שתחלה ידבר אל הסלע ולא יכה במטהו לפתוח פי המעין
ולהוציא מים הנקוים בהסלע מכבר, [ב] שמים האלה הטבעיים ילכו לאבוד ולא ישקה מהם את העדה, [ג] שאח"כ יכה את הסלע במטהו להפך יסוד העפר שלו למים, [ד] שהמים
האחרונים שיעשו מיסוד העפר של הסלע ישקה את העדה, וכן היה בדעת משה לעשות מבלי שנוי שעז"א כאשר צוהו, ר"ל שלקח את המטה לעשות בו כפי צווי ה' שלא יכה בו את
הסלע עד יתרוקנו מימיו שנקוים בו מכבר ע"י דבור אל הסלע ואז יכה במטה להפך אבני הסלע למים:<קטע סוף=ט/>
 
(י)
(י)<קטע התחלה=י/>{{צ|ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע}}, עתה יספר מה שנתחדש למשה שבעבורו נטה מדברי ה' והכה את הסלע תכף בפעם הראשון, כי ה' אמר למשה והקהל
את העדה אתה ואהרן אחיך, והם הקהילו את הקהל, וכבר התבאר אצלי בהתו"ה (ויקרא סי' רמ"א) שיש הבדל בין עדה ובין קהל, שבשם עדה נקראו בעת שבאו בסדר נכון זקניהם
בראשיהם, שאז נקראו בשם עדה מצד הסנהדרין שהם העיקר, ובשם קהל נקראו כשיתקבצו ההמון שלא בסדר נכון ואין זקניהם בראשיהם. והנה בעת שהוציא להם מים מן הצור
שורה 77 ⟵ 84:
את מוריהם א"כ המן הסלע הזה נוציא לכם מים, איך אפשר שיעשה לפניכם נס גדול כזה להוציא מים מן הסלע היינו שיסוד העפר של הסלע יתהוה למים, שההוצאה הזאת תיוחס
אלינו כי זה נעשה ע"י הכרח ובטול הסלע עצמו שהוא יסוד העפר שבו שעז"א סלע הזה היינו חלק העפר והסלע, ועז"א נוציא, כי הוצאה זו מיוחס למשה כמ"ש והוצאת להם מים
מן הסלע (כי הוצאת המים הנקוים בסלע מיוחס להסלע עצמו כמ"ש ונתן מימיו), ר"ל שנס גדול כזה לא יעשה רק לפני הזקנים והראוים לא לכם אתם המורים את מוריהם:<קטע סוף=י/>
 
(יא)
(יא)<קטע התחלה=יא/>{{צ|וירם משה את ידו}}, עפ"ז ראה משה שלא לבד שאי אפשר שיוציא מים מיסוד העפר של הסלע, שגם להוציא מים הנקוים בסלע א"א שיעשה זאת ע"י דבור אחר שה' לא
צוה זה רק בתנאי אם יקהיל את העדה שהם זקני העם כמו שהיה בחורב, ולכן גם אל זה שיתן הסלע את מימיו הנקוים בו השתמש במטה שבו היה רגיל לעשות האותות מעצמו,
ועז"א ויצאו מים רבים היינו שיצאו המים שנמצאו נקוים בסלע, ולא אמר ויוציא מים רבים כי יצאו מעצמם אחר שע"י ההכאה פתח פי המעין יצאו כדרך הטבע:<קטע סוף=יא/>
 
(יב)
(יב)<קטע התחלה=יב/>{{צ|ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי}}, הודיע למשה שחטא בזה ולא היה לו לשנות את דברי ה', אף שלא נקהלו העדה שהם הזקנים רק הקהל שהם
ההמון ואין דרך שיעשה נס גדול כהפוך היסודות רק במעמד אנשים גדולים מוכנים בזכותם לנס גדול כזה, הנה יש הבדל בין אם יעשה ה' נס לכבוד ישראל ובזכותם אז צריך שיהיה
במעמד זקנים ואנשי הרוח המוכנים בזכותם לזה, אולם לפעמים יעשה ה' נס גדול לא לכבוד ישראל ובזכותם, רק לכבוד שמו למען יאמינו בו ע"י האותות אשר הוא עושה
שורה 90 ⟵ 99:
הזקנים, וז"ש יען לא האמנתם בי הוא פעל יוצא, שלא עשיתם דבר שיגרום שיאמינו בי, כי תכלית הנס הזה לא היה לכבוד ישראל רק לכבודי להקדישני לעיני ב"י, ובזה אין לכם
תירוץ שלא עשיתם נס גדול כי לא היו הזקנים במעמד שאדרבה נס כזה נחוץ יותר לפני ההמון מלפני הזקנים, אולם בכ"ז לא היה ראוי לגזור עי"כ עונש על משה ואהרן שהם שמרו
דברי ה' שצוה שיעשו נס זה לפני העדה דוקא שהם הסנהדרין לא לפני הקהל שהם ההמון, ולא היה ראוי שיעשו זה מדעתם עפ"י סברתם, על כן הוסיף עוד טעם אחר במ"ש:<קטע סוף=יב/>
 
(יג)
(יג)<קטע התחלה=יג/>{{צ|המה מי מריבה}}, שהגם שיש למשה התנצלות מה שלא מלא דברי ה' שצוה שלא ישקו את העדה ממים הראשונים הטבעיים ורק שיוסיפו להכות הסלע אחר שלא ימצאו בו
עוד מים נקוים ויוציאו מים נסיים מהפוך יסוד העפר למים, שע"ז השיב משה שנס גדול כזה לא יכול לעשות רק לפני העדה כמ"ש לו ה' לא לפני הקהל ההמונים, עכ"פ במים
הראשונים שיצאו מן הסלע שהם מים הנקוים בתוכו, היה לו לעשות כפי צווי ה' שא"ל שידברו אל הסלע לא שיכו אותו, שעי"ז היו אומרים שמשה ידע מקום פי המעין של הסלע
שורה 122 ⟵ 132:
ואמרו שהוציא את המים בתחבולה אנושית ולא האמינו בה' ובמשה עבדו, ראה ה' שאינם ראוים למדרגה הגדולה הזאת ששני הרועים האלהיים האלה יביאו אותם אל הארץ
שבהכרח יגיעו אז ימות המשיח ותקון הכללי שלא יהיה עוד גלות וחורבן וכל רע, ולכן גזר בגז"ד שיש עמו שבועה שמשה ואהרן לא יביאו אותם אל הארץ וזה לא בחטא משה
ואהרן רק בסבת חסרון שלמות ישראל, וממילא נסבב מזה מיתת משה ואהרן במדבר כמ"ש ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם:<קטע סוף=יג/>
 
(יד) השאלות (יד - כא)
<קטע התחלה=יד/>השאלות (יד - כא)
 
למה האריך בספור מירידת מצרים, ולמה שלחו שני פעמים, ומה הוסיף בשליחות השני על הראשון ותחלה השיב לא תעבר בי ואח"כ השיב לא תעבר ויצא לקראתו:
שורה 133 ⟵ 144:
ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כי לא יפול לחלקו של ישראל עד ימות המשיח וע"כ שלח מלאכים אל מלך אדום, והרמב"ן תמה מדוע לא הזכיר את שמו כמו שהזכיר שם סיחון
ועוג ואינו תימה כי שמו ידוע שהמלך האחרון לעשו שהיה בימי משה היה שמו הדר וכמו שכתבתי בפי' ד"ה (א' סי' א'): כה אמר אחיך ישראל, ר"ל שמצד שהוא אחיך אתה ידעת
את כל התלאה ר"ל ידעת זאת מאז כי נגזר על אברהם כי גר יהיה זרעך והיה החוב מוטל גם עליך, ועי"כ פרש עשו מיעקב כמ"ש חז"ל שמ"ש וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו) היה מפני השט"ח שהוטל על שניהם וא"כ ידעת את התלאה שנגזר עלינו:<קטע סוף=יד/>
 
(טו)
(טו)<קטע התחלה=טו/>{{צ|וירדו}}, ואנחנו פרענו השטר, וזה היה [א] שאבותינו ירדו מצרים להיות שם לפי שעה כמ"ש מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, ונשב ימים רבים, שהמצריים עכבו אותם
תכף ולא הניחום לצאת כמ"ש בפי' שמות (א' יו"ד), וזה חמס אחד וזאת שנית וירעו לנו מה שעבדו בם בפרך:<קטע סוף=טו/>
 
(טז)
(טז)<קטע התחלה=טז/>{{צ|ונצעק}}, ר"ל ואם תאמר שעדיין לא שלמנו החוב שלא היינו במצרים רק רד"ו שנה, ע"י תפלה מתוך קושי השעבוד הוציאנו קודם הזמן ע"י מלאך פניו, והנה אנחנו בקדש וראוי
שעכ"פ תניח אותנו לעבור:<קטע סוף=טז/>
 
(יז)
(יז)<קטע התחלה=יז/>{{צ|נעברה נא בארצך}}, יש הבדל בין נעבור בארצך ובין מ"ש אח"ז עבור בגבולו שהארץ הוא המדינה עצמה והגבול הוא המדבריות וההרים אשר סביב למדינה ששייכים אל
המדינה, ותחלה בקשו שיעברו בהמדינה עצמה מקצה לקצה עד סוף הגבול ששם ארץ כנען, ויען שהחיילות העוברים במדינה עצמה יעשו היזק בשדות ובכרמים ובמי בארות
הבטיחו לא נעבור בשדה וכו', ולפעמים יתפשטו בערים ובכפרים לשלול שלל אמרו שילכו בדרך שיציין להם מלך אדום ולא יטו ימין ושמאל:<קטע סוף=יז/>
 
(יח - יט)
(<קטע התחלה=יח - יט) />{{צ|ויאמר}}, ע"ז השיב לא תעבור בי, שמלת בי מציין שעובר בתוך המדינה ואז בקשו שנית שיעברו עכ"פ בגבול שסביב המדינה ששם היה מסלה מקפת את המדינה שמשם
אין רחוק מא"י, ובזה לא הוצרכו להבטיח שלא יעברו בשדה ובכרם וכו' כי שם אין שדות וכרמים ומי בארות רק הבטיחו שאף אם ישתו מי נחלים ויאורים ישלמו בכסף. ושעור
הכתוב אין דבר רק ברגלי אעברה וי"ל ג"כ כמ"ש הרי"א שמ"ש במסלה נעלה היינו נעלה בכל אופן אף בלי רשות וע"ז לא אמרו נעלה נא שהוא לשון בקשה ועז"א רק אין דבר ר"ל
שע"ז אין לך לדבר שום דבר כי לא אשמע לך וברגלי אעבורה:<קטע סוף=יח/>
 
(כ)
(כ)<קטע התחלה=כ/>{{צ|ויאמר לא תעבור}}, לא אמר לא תעבר בי, כי פירושו לא תעבור אף בגבול המדינה מסביב ומפני שאמרו שיעברו בלא רשותו וחוץ להמדינה לכן יצא אל הגבול ויצא בעם כבד:<קטע סוף=כ/>
 
(כא)
(כא)<קטע התחלה=כא/>{{צ|וימאן עבור בגבולו}}, שלא רצה שיעברו גם בגבול שסביב המדינה, ופה כתיב וימאן ואצל סיחון כתיב ולא אבה, כי כבר הבדלתי שהממאן הוא בפה והבלתי אובה הוא בלב,
וסיחון לא רצה גם בלב כי היה אויב לישראל וע"כ יצא וילחם בישראל, אבל אדום לא היה אויב להם והיה אובה בלב רק שהיה מתירא מישראל כמ"ש אתם עוברים בגבול אחיכם
בני עשו וייראו מכם, והיה ממאן רק בפה ולא יצא כדי להלחם רק כדי שלא יעברו בגבולו וע"כ ויט ישראל מעליו:<קטע סוף=כא/>
 
(כב)
(כב)<קטע התחלה=כב/>{{צ|ויבואו ב"י כל העדה}}, הגם שיצא אדום לקראתו בעם כבד לא נפקד מהם איש, ועמ"ש למעלה פסוק א':<קטע סוף=כב/>
 
(כג)
(<קטע התחלה=כג) />{{צ|על גבול ארץ אדום}}, כי היה עוד הר ההר הנחשב בגבולי הארץ (לקמן לד ז) שהוא היה בקצה צפונית מערבית:<קטע סוף=כג/>
 
(כד)
(כד)<קטע התחלה=כד/>{{צ|יאסף אהרן אל עמיו}}, אהרן לא מת ע"י מלאך המות כמ"ש בב"ב (דף יז) רק מת מיתת נשיקה, לא ע"י ממית מבחוץ רק ע"י התפשטות נפשו מגופו ברוב חשק הנפש לצאת
מן מאסר הגויה ולהדבק בצרור החיים את ה' אלהיה, שזה תלוי ברצונו ובמסירת נפש אל מקור החיים ברוב תשוקה ודביקה בקדש הקדשים, וע"כ בא ע"ז צווי לאהרן כי קיים בזה
מצות ה', וע"כ לא אמר ימות אהרן רק אסיפה אל עמיו שנפשו תצא מהעולם החומרי לשוב אל עמה במעון נפשות הצדיקים רעותיה, ואמר הטעם כי לא יבא אל הארץ, וא"כ אין לו
עוד עסק בעה"ז וכבר השלים מה שעליו לעשות בחייו, ומ"ש אשר מריתם את פי, בארתי למעלה שזה מה שלא דבר אל הסלע כמו שנצטוה ודברתם ועי"כ גרם למי מריבה, שישראל
רבו עם האמונה ע"י המים, כי אמרו שהוציא המים בתחבולה אנושית כנ"ל:<קטע סוף=כד/>
 
(כה)
(כה)<קטע התחלה=כה/>{{צ|קח את אהרן}}, ובאשר ענין האסיפה הזאת ע"י השתוקקות הנפש אל ה' ברשפי אש שלהבת יה ובאהבה עזה עד מות הוא ענין גדול, לא זכה שום אדם להיות במעמד הנכבד
הזה רק משה ואלעזר, ע"כ לא מת למטה רק צוה שיעלה אל המערה המוכנת לזה בהר ההר נפרד מכל אדם שלא ימצא כל אדם בבואו להדבק בקדש:<קטע סוף=כה/>
 
(כו)
(כו)<קטע התחלה=כו/>{{צ|והפשט את אהרן את בגדיו}}, לפי הפשט משמע כדעת הרשב"ם שלא הפשיט רק ארבעה בגדים המיוחדים לכ"ג, כי בארבעה בגדי כ"ה היה אלעזר לבוש, ונשארו על אהרן
בגדי הבד בגדי הקדש לתכריכין, וחז"ל פירשו שהפשיטו כל בגדיו ואהרן נתלבש בבגדי שכינה עמ"ש בזה בהתוה"מ צו (סי' ק"ל). והנה יקשה איך עלו אהרן ואלעזר אל ההר בבגדי
כהונה שיש בהם איסור שעטנז שלא בשעת עבודה וכבר שאל כן במדרש, ומזה ראיה למ"ש בארצות החיים (סי' י"ח), שהכ"ג היה מותר ללכת בחשן ואפוד כל היום מפני הציץ
שהוא מרצה, ואלעזר בודאי הותר ללבשם מפני החינוך אף שאינו עובד עבודה כמ"ש הרמב"ם (בפ"ד מה' כלי המקדש הי"ג) וי"ל שעלה להר בלא האבנט ושם לבש האבנט עם ד'
בגדי כ"ג, ומ"ש ואהרן יאסף ומת שם, ותמיד נזכר מיתה קודם אסיפה, כי תחלה ימות ואח"כ יאסף אל עמיו שהם נשמות הצדיקים, לא כן אהרן שמת מיתת נשיקה נאסף אל עמיו
תחלה היינו שנשמתו חזרה אל מעון הנפשות ועי"כ מת הגוף:<קטע סוף=כו/>
 
(כט)
(כט)<קטע התחלה=כט/>{{צ|ויראו כל העדה}}, לפי הפשט מספר שהגם שבעת מיתת אהרן לא היה שם שום איש מטעם האמור בפסוק כ"ה, אחר שירד משה ואלעזר מן ההר עלו שם כל העדה שהם
הסנהדרין לעסוק בקבורתו ולספוד ולבכות, כי אלעזר לא יכול לכנס למערה אחר מיתתו שהכ"ג אינו מטמא לאביו, וגם משה יש דעה שהיה משמש בכהונה גדולה, ואז ראו כל
העדה בעיניהם שגוע אהרן ויבכו אותו שלשים יום. והנה היל"ל ויקברו אותו שם, שבכ"מ הזכיר הקבורה ביחוד, וע"כ נראה שאהרן לא נקבר כלל בהר ההר, דהא מקרא מלא בפ'
שורה 188 ⟵ 211:
לא ראו בו סימני מיתה רק כי גוע אהרן שנעדר ממנו החיים, ובזה יש לפעמים מות מדומה, שהגם שגוע לא מת עדיין כמו שספרו חז"ל כמה מעשיות שנגד ואתנח, וע"כ לא קברוהו
תכף עד בואם למוסרה שם נראה רושם המיתה על הגוף שעז"א שם מת אהרן ושם קברוהו. וספר שבכו את אהרן כל בית ישראל כי ראו ההיזק שהגיע להם במיתתו שעי"ז נסתלקו
ענני הכבוד ובא מלך ערד וילחם וישב ממנו שבי והוצרכו לחזור לאחוריהם ועי"ז הרגישו כלם במיתתו:<קטע סוף=כט/>