ספורנו/שמות/כב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספורנו|שמות}}

{{צ|ונמכר בגנבתו}} כי לולא זה היו רוב דלת העם גנבים, שאם יפסידו הגנבה או יאכלוה אין אומר השב, מבלי אין בידם לשלם, ותמלא הארץ חמס:

 

{{צ|כי יבער איש שדה או כרם}} בתוך שלו:

{{צ| ובער בשדה אחר}} אף על פי שיצאה הבהמה מאליה אל שדה אחר:

{{צ| מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם}} שהשן והרגל מועדות ברשות הניזק (קמא פרק ראשון):

 

{{צ|כסף או כלים}} שסתם אלה ישמרם איש עשיר בחנם:

 

{{צ|אם לא שלח ידו}} שאם שלח חייב אפילו באונסין:

 

{{צ|אשר יאמר כי הוא זה}} וכמו כן כשיאמר בעל דין הנתבע זה הוא אמת, ולא שאר טענותך, וזהו מודה במקצת:

{{צ| עד האלהים יבא דבר שניהם}} התובע והנתבע לשבועה, בין שהם מפקיד ונפקד בין שהם מלוה ולוה שמודה במקצת:

{{צ| אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים}} אבל מי שירשיעוהו אלהים לגנב, שהיה טוען טענת גנב לשקר, ישלם שנים כדין גנב:

 

{{צ|חמור או שור או שה}} סתם אלה ישמרו אותם עניי עם בשכר:

 

{{צ|יביאהו עד}} כבר אמרו (שם) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ואמר אם כן אם טרוף יטרף על ידי חיה רעה שסתמה יש רואה, כי יקרא עליה מלא רועים, הנה אז יביא את הנטרף ואיזה זוג עדים שיעידו שזו היא שנטרפה באונס:

 

{{צ| לא ישלם}} אבל אכלוה חיות מחסרון שמירה ישלם, כאמרם ז''ל (מציעא פרק השואל) זאב אחד אינו אונס כלב אחד אינו אונס ואין צריך לומר חתול ונמיה ודומיהם שיכול להציל:

 

{{צ|אם בעליו עמו}} במלאכתו בשעת שאלה:

{{צ| לא ישלם}} שסתם משאיל בקרוב דעת כזה הוא נותן מתנה על דעת שיחזיר, וכיון שלא התנה אינו חייב להחזיר אלא כשהיא נמצאת בעין. שאפילו לדעת האומר שבמתנה על מנת להחזיר חייב באונסין, זהו מטעם שהתנאי של על מנת מבטל את המתנה אם לא יקויים התנאי. אבל בזה שהיא מתנה על דעת להחזיר בלתי תנאי שיבטל המתנה אם לא יחזירנה, הנה כל זמן שהיא בידי המקבל היא שלו אף על פי שלא יחזירנה אחר כך, ולא יתחייב על כל מה שיארע בה אפילו בפשיעה. ובכן באה הקבלה (שם) שיהיה פטור כל שומר בבעלים אפילו בפשיעה:

 

{{צ|זובח לאלהים}} לכל האלוהות יחדיו, אף על פי שבכללם יכוין לכלול את האל ית':

{{צ| יחרם}} מנפש ועד בשר, כי חרם הם, אסורים בהנאה כלם, ומצד מה שיקבלום לאלוה, המקבל הוא חרם האמור בהם, כאמרו והיית חרם כמוהו:

{{צ| לה' לבדו}} בלא שתוף אלהים אחרים:

 

{{צ|לא תענון}} אם ענה תענה אותו. אם כשתענה את היתום תהיה כונתך לענותו בלבד, אבל אם תענהו ליסרו ולהיטיב לו אין זה אלא גמילות חסדים:

 

{{צ|וחרה אפי}} ארחם על הצועק ואקצוף על המענה, כענין ישראל במצרים, ויהיה העונש מדה כנגד מדה, שמי שעינה את אלמנה ויתום ברצונו יסבב על כרחו ענוי אשתו ובניו:

 

{{צ|אם כסף תלוה}} אם יהיה זה שלא יתקיים בישראל מה שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון אבל יתקיים בהם כי לא יחדל אביון ואז יקרה שתלוה:

 

{{צ|ושמעתי כי חנון אני}} אף על פי שלא יוכל לצעוק עליך חמס שהרי הוא חייב לך, מכל מקום כשיצעק אלי על עניותו הגורם לו להיות ערום בלי לבוש על ידך, אתן לו קצת ממה שהייתי חונן אותך יותר על ספוקך כדי שתוכל לפרנס בו אחרים:

{{צ| כי חנון אני}} והנני חונן כל צועק כשאין לו חונן זולתי, לפיכך טוב לך שאתה תחננהו בהשבת עבוט, באופן שיתמיד לך החן מאתי, שתוכל אתה להלוות ולפרנס אחרים:

 

{{צ|אלהים לא תקלל}} אף על פי שתחשוב שהטה את דינך הדיין לא תקללהו, שאין אדם רואה חובה לעצמו:

{{צ|ונשיא בעמך לא תאור}} כי אמנם קללת המלך ורעתו תהיה על הרוב סבת רעה רבה והיזק לצבור, כאמרו ירא את ה' בני ומלך, ועם שונים אל תתערב:

 

{{צ|מלאתך}} תרומת הדגן, כענין מלאות וטובות:

{{צ| ודמעך}} תרומת התירוש והיצהר הנוזלים:

{{צ| בכור בניך תתן}} לי. לכל עבודת קדש, לעבודת המקדש ולתלמוד תורה כמו שהיה אחר כך בכהנים כאמרו כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו:

 

{{צ|כן תעשה לשורך לצאנך}} שתתן לי הבכור כיון שיצא מכלל נפל, כאמרם בבכורות כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל, ח' ימים בבהמה אינו נפל:

 

{{צ|ואנשי קדש תהיון לי}} ובאופן זה תהיו אנשי קדש. כי כשתפרישו בכורות הבנים ומתנותיהם לעבודתי, הנה הבכורות ילמדו דעת את העם, והתקדשתם והייתם קדושים:

{{צ| ובשר בשדה טרפה}} אפילו הטרפה שאינה מטמאה כלל: