ט"ז על אורח חיים תרמג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "ט"ז על אורח חיים {{המרת או.סי.אר2}} <b>לפי שהזמן חוזר כו'. </b> בגמ' פ' החליל פליגי רב יהודה ס"ל..." |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
{{המרת או.סי.אר2}}
===סעיף א===
<קטע התחלה=א/><b>לפי שהזמן חוזר כו'. </b> בגמ' פ' החליל פליגי רב יהודה ס"ל סוכה ואח"כ זמן לפי שהסוכה היא חובת היום עדיף משא"כ זמן הוה בכל הרגלים ורבה בב"ח ס"ל זמן עדיף שהוא תדיר בכל הרגלים וקי"ל כרב יהודה ואמרי' בפ' לולב וערבה רב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא פי' אף על גב דבברייתא אמרי' שם דהנכנס לישב מברך שתים היינו סוכה וזמן מ"מ לא אמר אותם בשעת כניסתו אלא סדרן על הכוס של קידוש לפי שהזמן קאי גם על הקידוש וז"ש הטור וש"ע לפי שהזמן כו' כדי לתרוצי למה אמר' דוקא אחר הקידוש ולא בשעת הכניסה ויש מי שטרח בזה לחנם שהוקשה לו למה לא כ' הטור הטעם דחוב' היום עדיף ונכנס לדחוקים ללא צורך כי הטור לא בא לתת טעם על הקדמת סוכה לזמן אלא אסמיכות לקידוש כההיא דרב כהנא:<קטע סוף=א/>▼
===סעיף ב===
▲<b>לפי שהזמן חוזר כו'. </b> בגמ' פ' החליל פליגי רב יהודה ס"ל סוכה ואח"כ זמן לפי שהסוכה היא חובת היום עדיף משא"כ זמן הוה בכל הרגלים ורבה בב"ח ס"ל זמן עדיף שהוא תדיר בכל הרגלים וקי"ל כרב יהודה ואמרי' בפ' לולב וערבה רב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא פי' אף על גב דבברייתא אמרי' שם דהנכנס לישב מברך שתים היינו סוכה וזמן מ"מ לא אמר אותם בשעת כניסתו אלא סדרן על הכוס של קידוש לפי שהזמן קאי גם על הקידוש וז"ש הטור וש"ע לפי שהזמן כו' כדי לתרוצי למה אמר' דוקא אחר הקידוש ולא בשעת הכניסה ויש מי שטרח בזה לחנם שהוקשה לו למה לא כ' הטור הטעם דחוב' היום עדיף ונכנס לדחוקים ללא צורך כי הטור לא בא לתת טעם על הקדמת סוכה לזמן אלא אסמיכות לקידוש כההיא דרב כהנא:
<קטע התחלה=ב/><b>להרמב"ם מקדש מעומד. </b> כ' ב"י טעמו דמשמע לי' ברכת לישב בסוכ' ישיבה ממש וכדי לברך עובר לעשיית' הי' מברך מעומד קודם שישב ולפי שבליל ראשון א"א לו לברך עד שיקדש תחלה היה צריך לקדש מעומד כדי לברך ברכת סוכה ג"כ מעומד ונמצא שבירך עובר לעשייתה עכ"ל והרא"ש הקשה על הרמב"ם דא"כ הי' לברך קודם הכניסה דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה דאם היה אוכל מעומד הי' צריך לברך על הסוכה אלא ודאי כיון דמצו' סוכה היא אכיל' וטיול אם מברך אחר שישב מקרי שפיר עובר לעשייתה כדאי' בירושלמי פ' הרואה נתעטף או' להתעטף בציצית אלמא אע"פ שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה כ"ז שהוא מעוטף ועומד ה"נ בסוכ' המצוה נמשכת כ"ז האכילה ובסוכות תשבו פירש תתעכבו כמו וישב העם בקדש כו' עכ"ל ונלע"ד לק"מ על הרמב"ם דל"נ כלל שהרמב"ם מפרש לישב בסוכה שהמצוה בישיבה ממש דא"כ מאי בסוכות תשבו פי' וכי נצטוינו לישב ממש כל ז' הימים אלא גם הרמב"ם ס"ל ל' קביעות ועכבה אלא דלא מינכר הקביעות אלא ע"י שיושב ממש בזה מראה שרוצה להתעכב שם אבל כ"ז שעומד לא מינכר דאפשר שתכף יחזור ויצא וכ"ש דלא מינכר בכניסה לחוד ע"כ לא שייך ברכה אלא עד שיכין עצמו לישב דתחילת הישיבה היא תחלת ההיכר שרוצה להתעכב וצריך לברך עובר לעשייתה אפי' קודם התחלת העשייה והיינו דאמרי' נכנס לישב בה מברך דקודם הכניסה אין שייך לו' שיברך קודם הכניסה דהרי יש לך עוד הפסק בכניסה קודם שיתחיל המצוה שהיא הכרת הקביעות ולא הוה זה עובר לעשיית' אלא עובר דעובר אלא שהרא"ש ס"ל דכיון שהמצוה היא תמשך עד כל היום יש בכ"פ עובר לעשייתה ואף שהיה טוב יותר לעשות הברכה לגמרי קודם העשיי' כדי שתהיה גם תחלת המצוה ברכה קודמת לה אפ"ה כיון שעיקר המצוה היא האכילה טפי עדיף לסמוך הברכה על עיקר המצוה ואף על גב דגבי ציצית אין שייך לו' כן ולמה אמר בירושלמי שמברך אחר העיטוף ולמה לא יברך קודם עשיית המצוה לגמרי י"ל דגם שם יש עיקר המצוה כשאוחז הציצית בידו וזה א"א כי אם אחר שיתעטף תחלה וע"כ טוב יותר לסמוך הברכה אל אחיזת הציצית שהיא אחר העיטוף ואע"ג דלשון עיטוף מזכיר בברכה שפיר דמי כיון שהמצוה עליו שיהא מעוטף ועומד כל היום וכמו בסוכה דהכא נמצא גם שיטת הרמב"ם עולם יפה מקושית הרא"ש ואין ביניהם אלא חילוק זה דלהרמב"ם מברך קודם הישיבה כיון שהיה תחילת הקביעות ולהרא"ש בעינן קודם עיקר המצוה שהיא האכילה ולהרמב"ם הוה כל ז' ימי החג הדין כן שיברך קודם שישב לסעוד ואם בא לסוכה איזה שעה קודם האכילה הוא מברך ג"כ קודם הישיבה ואם יאכל אח"כ אפי' שהות הרב' לא יברך שנית על הסוכה כי לדידיה לא ס"ל האי סברא דאכילה עיקר מ"ה לדידן דס"ל כר"ת דהאכילה עיקר לא אכפת לן בזה רק בשעת אכיל' יברך קודם לה כנ"ל בפי' דבריהם:<קטע סוף=ב/>▼
===סעיף ג===
▲<b>להרמב"ם מקדש מעומד. </b> כ' ב"י טעמו דמשמע לי' ברכת לישב בסוכ' ישיבה ממש וכדי לברך עובר לעשיית' הי' מברך מעומד קודם שישב ולפי שבליל ראשון א"א לו לברך עד שיקדש תחלה היה צריך לקדש מעומד כדי לברך ברכת סוכה ג"כ מעומד ונמצא שבירך עובר לעשייתה עכ"ל והרא"ש הקשה על הרמב"ם דא"כ הי' לברך קודם הכניסה דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה דאם היה אוכל מעומד הי' צריך לברך על הסוכה אלא ודאי כיון דמצו' סוכה היא אכיל' וטיול אם מברך אחר שישב מקרי שפיר עובר לעשייתה כדאי' בירושלמי פ' הרואה נתעטף או' להתעטף בציצית אלמא אע"פ שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה כ"ז שהוא מעוטף ועומד ה"נ בסוכ' המצוה נמשכת כ"ז האכילה ובסוכות תשבו פירש תתעכבו כמו וישב העם בקדש כו' עכ"ל ונלע"ד לק"מ על הרמב"ם דל"נ כלל שהרמב"ם מפרש לישב בסוכה שהמצוה בישיבה ממש דא"כ מאי בסוכות תשבו פי' וכי נצטוינו לישב ממש כל ז' הימים אלא גם הרמב"ם ס"ל ל' קביעות ועכבה אלא דלא מינכר הקביעות אלא ע"י שיושב ממש בזה מראה שרוצה להתעכב שם אבל כ"ז שעומד לא מינכר דאפשר שתכף יחזור ויצא וכ"ש דלא מינכר בכניסה לחוד ע"כ לא שייך ברכה אלא עד שיכין עצמו לישב דתחילת הישיבה היא תחלת ההיכר שרוצה להתעכב וצריך לברך עובר לעשייתה אפי' קודם התחלת העשייה והיינו דאמרי' נכנס לישב בה מברך דקודם הכניסה אין שייך לו' שיברך קודם הכניסה דהרי יש לך עוד הפסק בכניסה קודם שיתחיל המצוה שהיא הכרת הקביעות ולא הוה זה עובר לעשיית' אלא עובר דעובר אלא שהרא"ש ס"ל דכיון שהמצוה היא תמשך עד כל היום יש בכ"פ עובר לעשייתה ואף שהיה טוב יותר לעשות הברכה לגמרי קודם העשיי' כדי שתהיה גם תחלת המצוה ברכה קודמת לה אפ"ה כיון שעיקר המצוה היא האכילה טפי עדיף לסמוך הברכה על עיקר המצוה ואף על גב דגבי ציצית אין שייך לו' כן ולמה אמר בירושלמי שמברך אחר העיטוף ולמה לא יברך קודם עשיית המצוה לגמרי י"ל דגם שם יש עיקר המצוה כשאוחז הציצית בידו וזה א"א כי אם אחר שיתעטף תחלה וע"כ טוב יותר לסמוך הברכה אל אחיזת הציצית שהיא אחר העיטוף ואע"ג דלשון עיטוף מזכיר בברכה שפיר דמי כיון שהמצוה עליו שיהא מעוטף ועומד כל היום וכמו בסוכה דהכא נמצא גם שיטת הרמב"ם עולם יפה מקושית הרא"ש ואין ביניהם אלא חילוק זה דלהרמב"ם מברך קודם הישיבה כיון שהיה תחילת הקביעות ולהרא"ש בעינן קודם עיקר המצוה שהיא האכילה ולהרמב"ם הוה כל ז' ימי החג הדין כן שיברך קודם שישב לסעוד ואם בא לסוכה איזה שעה קודם האכילה הוא מברך ג"כ קודם הישיבה ואם יאכל אח"כ אפי' שהות הרב' לא יברך שנית על הסוכה כי לדידיה לא ס"ל האי סברא דאכילה עיקר מ"ה לדידן דס"ל כר"ת דהאכילה עיקר לא אכפת לן בזה רק בשעת אכיל' יברך קודם לה כנ"ל בפי' דבריהם:
<קטע התחלה=ג/><b>בשאר ימים. </b> פי' אפי' בשאר ימים שאין בהם קידוש מ"מ יאמר תחלה ברכת סוכה כיון דתניא נכנס לישב בה מברך הלכך ראוי שתקדום ברכה זו להמוציא מיד אחר הישיבה זה דעת מהר"ם בטור וכ' שהרא"ש כ' שהעולם לא נהגו כן כי רגילים שלא לברך כ"א בשעת האכילה הלכך ראוי לברך תחלה המוציא קודם שתתחיל הסעודה ואח"כ על הסוכה עכ"ל. וכ' ב"י שמהר"ם כתב אפי' לפי המנהג דהא דרגילין לברך דוקא בשעת אכילה היינו מפני שעיקר הקביעות היא אכילה מ"מ כיון שבישיבה זו שהוא לצורך אכילה מברך הוא עליה ודאי צריך לסמוך הברכה לישיבה כל מה שאפשר ונמצא שדברי מהר"ם הם נראים עיקר אלא שסיים כאן שהעולם לא נהגו אלא כהרא"ש ועמ"ש בסמוך בס"ד:▼
<b>אבל בשבת וי"ט כו'. </b> פי' שאז מקדש על היין ואומר על הכוס סוכה וזמן כדלעיל ואח"כ המוציא על הפת ואם מקדש על הפת אומר המוציא וקידוש וסוכה וזמן משא"כ בחול שאין שם אלא המוציא מברך המוציא תחלה וק"ל למה לא יאמר סוכה תחלה שהיא חובת היום מ"ש מקידוש דשבת וי"ט דקי"ל לעיל כרב יהודה שאומר זמן בסוף מה"ט וזה סיוע לדברי הר"מ דלעיל שפסק שבאמת בחול נעשה כן אלא שיש לתמוה עליו גם כן למה לא פסק כן מזה הטעם וע"ז לא היה להרא"ש לחלוק עליו מכח המנהג כיון שברור הוא לדין התלמוד דחובת היום עדיף וי"ל דבחול אין שייך חובת היום לאכילה כיון דאי בעי אכיל פירות ולא צריך סוכה וע"כ בשבת בשחרית דאין שם קידוש מ"מ צריך לברך על הסוכה קודם המוציא אחר ברכת בפה"ג או שהכל לפי שבשבת הוה חוב לאכול פת וצריך סוכה ממילא הוה חובת היום ועדיף לתדיר שהוא ברכת המוציא וקודם בפה"ג או שהכל אין לברך על הסוכה כי יש לסומכה לאכילה ולא לשתיה כנלע"ד טעם בדבר זה לכאורה אלא דק"ל דא"כ בשבת בסעודה שלישית היה לנו לברך על הסוכה קודם המוציא כיון שיש חיוב לאכול פת ה"ל חובת היום ע"כ נ"ל דלענין המוציא שהיא ברכת הנהנין ודאי אין שום ברכה יכולה להקדימה והא דמהני מעלה דחובת היום בגמרא דוקא לענין סוכה וזמן ששניהם אינם ברכת הנהנין אלא חובת גברא שחייב לברך על שני דברים בזה הוה חובת היום עדיפא כנ"ל.<קטע סוף=ג/>▼
▲<b>בשאר ימים. </b> פי' אפי' בשאר ימים שאין בהם קידוש מ"מ יאמר תחלה ברכת סוכה כיון דתניא נכנס לישב בה מברך הלכך ראוי שתקדום ברכה זו להמוציא מיד אחר הישיבה זה דעת מהר"ם בטור וכ' שהרא"ש כ' שהעולם לא נהגו כן כי רגילים שלא לברך כ"א בשעת האכילה הלכך ראוי לברך תחלה המוציא קודם שתתחיל הסעודה ואח"כ על הסוכה עכ"ל. וכ' ב"י שמהר"ם כתב אפי' לפי המנהג דהא דרגילין לברך דוקא בשעת אכילה היינו מפני שעיקר הקביעות היא אכילה מ"מ כיון שבישיבה זו שהוא לצורך אכילה מברך הוא עליה ודאי צריך לסמוך הברכה לישיבה כל מה שאפשר ונמצא שדברי מהר"ם הם נראים עיקר אלא שסיים כאן שהעולם לא נהגו אלא כהרא"ש ועמ"ש בסמוך בס"ד:
▲<b>אבל בשבת וי"ט כו'. </b> פי' שאז מקדש על היין ואומר על הכוס סוכה וזמן כדלעיל ואח"כ המוציא על הפת ואם מקדש על הפת אומר המוציא וקידוש וסוכה וזמן משא"כ בחול שאין שם אלא המוציא מברך המוציא תחלה וק"ל למה לא יאמר סוכה תחלה שהיא חובת היום מ"ש מקידוש דשבת וי"ט דקי"ל לעיל כרב יהודה שאומר זמן בסוף מה"ט וזה סיוע לדברי הר"מ דלעיל שפסק שבאמת בחול נעשה כן אלא שיש לתמוה עליו גם כן למה לא פסק כן מזה הטעם וע"ז לא היה להרא"ש לחלוק עליו מכח המנהג כיון שברור הוא לדין התלמוד דחובת היום עדיף וי"ל דבחול אין שייך חובת היום לאכילה כיון דאי בעי אכיל פירות ולא צריך סוכה וע"כ בשבת בשחרית דאין שם קידוש מ"מ צריך לברך על הסוכה קודם המוציא אחר ברכת בפה"ג או שהכל לפי שבשבת הוה חוב לאכול פת וצריך סוכה ממילא הוה חובת היום ועדיף לתדיר שהוא ברכת המוציא וקודם בפה"ג או שהכל אין לברך על הסוכה כי יש לסומכה לאכילה ולא לשתיה כנלע"ד טעם בדבר זה לכאורה אלא דק"ל דא"כ בשבת בסעודה שלישית היה לנו לברך על הסוכה קודם המוציא כיון שיש חיוב לאכול פת ה"ל חובת היום ע"כ נ"ל דלענין המוציא שהיא ברכת הנהנין ודאי אין שום ברכה יכולה להקדימה והא דמהני מעלה דחובת היום בגמרא דוקא לענין סוכה וזמן ששניהם אינם ברכת הנהנין אלא חובת גברא שחייב לברך על שני דברים בזה הוה חובת היום עדיפא כנ"ל.
| |||