ט"ז על אורח חיים רסו: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=א/><b>(א) נותן כיסו לנכרי. </b> משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית לי' אתא לאתויי ד' אמות בר ה"ר והיינו דוקא בממונו כיון שע"י טורח הוא משתכר חייס עליה:<קטע סוף=א/>

<קטע התחלה=ב/><b>(ב) משום מחמר. </b> פי' מנהיג חמור טעונה וחייב אי עביד עקירה והנחה:

<קטע התחלה=ז/><b>(ד) יטלטלנו פחות פחות מד"א. </b> דבר פשוט שזה אין מועיל אלא טלטול בר"ה או כרמלית שהאיסור הוא משום טלטול ד"א ע"כ מהני זה אבל מרה"י לכרמלית וכ"ש לרה"ר דהאיסור משום הוצאה מרשות לרשות דאסור אפי' בחצי אמה לא מועיל זה וכ"כ רש"ל בתשו' סי' נ"א ע"כ לא יפה עושים אותן שמשאין תינוק לימול בפחות פחות מד"א דמ"מ יש איסור מה שמוציאין מרה"י לרחוב שהוא כרמלית אלא יוציאנו ע"י נכרי מרשות לרשות ואח"כ יטלטלנו בפחות מד"א. וכתב ב"י בשם הר"ר ירוח' בהיתר פחות מד"א צריך לישב בכל פחות מד"א שאל"כ אע"פ שעומד חייב דהליכה אחת היא ואפי' בכרמלית חייב מלקות מדרבנן עכ"ל. ונראה דזהו אם אחד נושא לבד אז צריך לישב אבל אם א' נותן לחבירו בפחות מד"א א"צ לישב שום א' דבכל אחד הוי מעשה חדש כנ"ל:<קטע סוף=ז/>

<קטע התחלה=י/><b>(ה) מניח ידו עליהם. </b> שלא יראום והתירו לו להכניסם לעיר דרך מלבוש משום בזיון:<קטע סוף=י/>

<קטע התחלה=יב/><b>(ו) אסור להביאו לביתו. </b> איני יודע למה כתב זה כיון שכבר הביא בעל הש"ע סמוך לזה דה"ה בכיסו יש היתרא דלעיל. ומדברי האגודה מרי' דהא דינא אין ראיה דודאי הוא ס"ל כדיעה הראשונה דלא התירו אלא בחבילה ולא בכיסו. כיון דמילי דרבנן נינהו הסומך להקל לא הפסיד כנ"ל:<קטע סוף=יב/>