רש"ש על הש"ס/מכות/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 44:
== דף ה עמוד ב ==
'''לאחיו והרי אחיו קיים.''' עמש"כ בסנהדרין (י' ע"א) בס"ד:<br>
'''אף השנים יזומו את הג'.''' נראה דנקיט סוף דינא ומשפטו בשלימות הכי הוא אף שנים מזימין את השנים (ולכן כ' התוי"ט ולכאורה איפכא כו') ומה שנים מזימין את השנים אף השנים יזומו את הג' ולכוונה זו נקיט בראשית דבריו להקיש שלשה (ור"ל המוזמים) לשנים (ולא נצטרך להיפך הגי' כמ"ש התוי"ט):<br>
'''רש"א מה שנים כו' רע"א כו' ומה שנים כו'.''' ברא"ש הגי' ר'ישמעאל תחת ר"ש וגי' זו ישרה מאד (ונעלמה מהתוי"ט) אך לא מצאתי לו חבר, וכ' הרמב"ם בפי' ודר"ע ור"ש קיימין ואין עליהם חולק, ותמיהני דבסנהדרין (מ"א ע"ב) אסיק רבא בפי' מתני' דשם דאפילו בחקירות ב' אומרים ידענו וא' אמר א"י עדותן קיימת כמאן דלא כר"ע וע"ש פרש"י ותוס' הרי חזינן דסתמא דמתני' פליגא עליה, ונ"ל דהרמב"ם לא הוה גריס שם כמאן דלא כר"ע וכ"נ מהא דפסק להא דרבא בפ"ב מה' עדות ה"ג ופסק ג"כ להא דר"ע ור"ש והלח"מ הניחו בצ"ע ונ"ל ראיה לגי' זאת מהא דשם (ס' סע"א) מוקמינן לסתמא דמתני' שם דוקא כר"ע ואם איתא ה"ל להגמ' דלמיפרך סתמא אסתמא:<br>
'''ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל כו'.''' מלת להקל ליתא במשניות ובירושלמי ובגמ' סנהדרין (ט' ע"א) וברי"ף וברא"ש וכ"נ מפירש"י אכן הנ"י והתוס' דסנהדרין שם גרסי ליה ע"ש:<br>
'''ומה שנים נמצא א' מהן קרוב כו'.''' עי' בנ"י שכ' י"ל שהוא סיום ר"ע כו' או שנאו מפני מחלוקת ר"י ורבי והתוי"ט כ"ע ול"י כו', ול"נ דר"ל או שזה אינו מדר"ע אלא מסתמא דמתני' ולהכי שנאו בסוף בפ"ע ולא כללו עם סתמא דרישא הוא כדי להסמיך ליה פלוגתא דר"י ורבי דפליגי ביה, אמנם תמיהני עליו דהרי בסנהדרין (ט' ע"א) מבואר להדיא דזהו מדר"ע וכן שם (ס' ע"א) סתמא כר"ע דמקיש ג' לב' ע"ש בפירש"י ושם (מ"א ע"ב) לפי' התד"ה כמאן:<br>
'''ומה ב' נמצא כו' עדותן בטלה.''' וכ' התוי"ט דנ"ל כו' ה"ז בא ללמד ונמצא למד כו' והתו"ח כ"ע ואינו מובן כו', ונ"ל דכוונתו דבטלה משמע דאינה מועילה כלל אף לשבועה וכ"מ מדברי הרי"ף בתשובה שהביאו הרא"ש ונ"י ומנ"ל הא (ועי' תד"ה אר"י) לזה קאמר דה"ז בא ללמד על ג' דאע"ג שנשארו ב' כשרים אפ"ה אינם מועילים למה שב' מועילים בעלמא דהיינו להוציא ממון ע"פ והדר למדין לשנים דאף שנשאר אחד אינו מועיל למה שמועיל בעלמא דהיינו לשבועה, וכעין זה כתבתי בחגיגה (י' ע"ב) בס"ד, ואגב אורחין למדנו דאף שע"א קם לשבועה מ"מ ע"י קרוב או פסול לא דאל"כ מדוע יפסל העד הכשר לשבועה כיון דגם הקרוב כשר לה וסייעתא להרמב"ם בפ"ה מה' עדות ה"ג אשר הכ"מ כ"ע של"י [=כתב עליו שלא ידע. המעתיק] מקור לזה:<br>
'''תוס' ד"ה איסטטית, ברב אלפס לשום סטיס.''' כצ"ל בס' בסוף והתוס' קצרו בדבריהם דלפי' הרי"ף בגי' איסטסית וכצ"ל ברי"ף, וברע"ב גם כן ט"ס דלפי' הא' צריך להיות איסטטית בב' טיתי"ן ופשוט שפי' הרע"ב בדר"י שב על הב' הגי' והפי' שבמלת איסט' והתוי"ט ל"ד [=לא דק, המעתיק] בכוונתו בזה:<br>
'''תוס' ד"ה חייבי גליות (בסופו) אבל כשהרשיעו הנידון כו'.''' כצ"ל:<br>
== דף ו עמוד א ==
'''נרבע יציל כשרבעו מאחוריו.''' לכאורה תמוה מדוע לא מקשה מכל העריות דאשה היא וגם היא קרובה, ושם לא שייך התירוץ דמשכבי אשה כתיב, לכן נראה דבנמצא אשה ביניהם לא נפסלו האחרים דבקרא כתיב עדים ואשה אינה נקראת עד עמש"כ רפ"ד דשבועות, אולם קשה דשם מפקינן גם קרוב מעד, והכא אמר נמצא א' מהן קרוב, שוב מצאתי בתומים ססל"ו שהעיר קצת בזה:<br>
'''תוס' ד"ה אמר ר' יוסי. ועוד דבד"מ נמי כתיב ע"פ שנים כו'.''' ולענ"ד דבד"נ לא כתיב ע"פ גבי ג' וע"כ ע"פ דכתיב גבי ב' קאי גם עלייהו לדרשה דבמתני' דלקמן, וכן להא דיבמות (ל"א ע"ב) מפיהם ולא מפי כתבם, וא"כ חזינן דתרוייהו מחוברין יחד להיות ע"פ עולה לשניהם אבל בד"מ אדרבה חזינן דחלקן הכתוב לכתוב ע"פ בכ"א בפ"ע:<br>
'''תוס' ד"ה נרבע. דכתיב שניהם מות יומתו דהיינו ברצון.''' כצ"ל:<br>
'''תוס' ד"ה שמואל. ואפילו אירע לאחר כ"ד כו'.''' עי' מהרש"א ול"נ משום דעדיין קשה לפרש"י מהא דסדר הש"ס הך מימרא דרבא מקמי אידך דמסיק במקיימי הדבר הכ"מ:<br>
== דף ו עמוד ב ==
'''בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו כו'.''' לכאורה הל"ל זה את זה, עי' בתד"ה הוא שכ' אלמא לא בעינן שיהא כל השנים כו' אלא בחד סגי, ונ"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא דמתני' דברכות (נ' ע"א), ונ"ל עוד דסגי בא' רואה את חברו אף שאין חבירו רואהו, וכן התם להצטרפות זימון וכמו דאמר רבא לקמן בראיית המתרה לפי' המשי"ח ולגירסתנו (לאפוקי מגי' הרמב"ם ברפ"ד מהל' עדות והמתרה רואה אותן כמ"ש הכ"מ שם)<br>
'''תוס' ד"ה ואחד, וי"מ כו' ומסתמא היינו ע"י המתרה כו'.''' לכאורה זה אינו עולה לפי' המשי"ח לקמן בד"ה הוא, רק לפי' הי"מ דשם ועי' מהרש"א וצ"ע:<br>
'''בא"ד, והעד שמכאן אע"פ שאין רואין זה את זה כצ"ל:<br>
== דף ז עמוד א ==
'''ופלוני ופלוני עדיו.''' וכתב התוי"ט דדילמא יש להזימם או להכחישם, קיצר במקום שה"ל להאריך דאמר אביי בסנהדרין (מ"ג ע"א) על משנה כיוצא בזו וצ"ל ביום פלוני כו' דילמא כו' ואתו ומזים להו ע"ש:<br>
| |||