ויקיטקסט

ביאור:אסתר ג ה: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמת
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|אסתר|ג|ג ד|ה|ג ו|הבהרה=כן
|ציטוט=וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה.
|תרגום=- ואחרי שעבדי המלך 'הלשינו' להמן, '''המן ראה''' (הבחין) '''כי מרדכי אינו כורע ומשחווה לו, והתמלא חמה''' (כעס) -
}}
== דקויות ==
 
=== וַיַּרְא הָמָן ===
ברוב המקרים, נתינים (במובן המודרני - תושבים הכפופים לחוקי הריבון) חייבים לבצע את פקודות הרשות במלואן. הממונים על הביצוע חייבים לאכוף את הביצוע, אפילו אם קיים ספק באמיתות הפקודה. במקרה של פקודת-הכריעה, כנראה אוהדי מרדכי לא מסרו לו את החלק הנוסף בפקודה, שכלל את כיבוד ההִשְׁתַּחֲוָיָה גם מהנכבדים בשער, ואף לא שהמלך מינה את המן למשנה-למלך ([[אסתר ג א]]). אולם, אי-ידיעתם אינה בהכרח הוכחה שפקודה כזו לא ניתנה. כיוון שמרדכי ראה בכך סתירה, היה עליו לבדוק את תוקף הפקודה בכך שישאל את המלך, או יסרב ויראה את תגובת המן. מרדכי הבין, שאם פקודה כזו אינה קיימת, המן לא יוכל להענישו, וכך ייפול בפח של עשיית מעשים נלעגים נוספים, מה שיעניק למרדכי הזדמנות נוספת להפגין למלך את יכולתו ונאמנותו. אכן, מרדכי לא כרע ולא השתחווה בכוונה ([[אסתר ג ב]]).
 
המן ראה את התנהגותו של מרדכי שנעשתה ברבים, בגלוי, ובצורה חזרת ונשנית. אחרי מספר פעמים, מרדכי כאילו יצר עובדה, הידועה לכל עבדי המלך בשער המלך, שמרדכי מעניק להמן רק כבוד מסוים ולא כבוד מלכות.
=== וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה ===
"וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" - עד גדותיו ואפילו יותר. ואז מה הוא עשה? כלום!
"וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" - עד גדותיו ואפילו יותר. ואז מה הוא עשה? כלום! רק אלוהים ידע מה המן חשב והרגיש. כותב המגילה גם כתב "וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי, חֵמָה" ([[אסתר ה ט]]) וגם "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" ([[אסתר א יב]]). מרדכי, שנוכח במקרי הכעס הללו, יכול להיות שהבין שהמן מתפלא, כועס ומתאפק. במקרה נוסף נכתב "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ" ([[אסתר ז ז]]) - כאן המלך קם ויוצא במהירות, דבר המראה על כעס עצור.
 
== המן לא עשה דבר ==
המן ידע את חומרת עבירתו שלו בדרישת כבוד מלכות ללא אישור, ולכן לא היה יכול לאכוף את פקודתו ולסכן את עצמו בתלונות למלך ולזרש אשתו בלי להפליל את עצמו בעבירה זו. מחוסר ברירה, וכדי לא להיות מואשם בזלזול במלכות, המן התעלם מחוצפתו של מרדכי (פסוקים ב-ו). זה היה האות למרדכי שפקודה כזו בדיוק לא ניתנה.
 
== הקבלות ==
"וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" - איך ידע כותב המגילה מה הרגיש המן? רק אלוהים ידע מה המן חשב והרגיש. באותו אופן כתוב גם:
* {{צמ|וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ|אסתר א יב}},
* {{צמ|וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי, חֵמָה|אסתר ה ט}} - מרדכי נוכח במקרי הכעס הללו, ואולי הבין מהתנהגותו של המן שהוא כועס ומתאפק.
* {{צמ|וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ|אסתר ז ז}} - כאן המלך קם ויוצא במהירות, דבר המראה על כעס עצור.
 
{{מקורות|מקורות=
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:אסתר_ג_ה"