רמב"ם על מעשר שני ה: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
[גרסה לא בדוקה][גרסה בדוקה]
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
{{סרגל ניווט|רמב"ם|הפניה=פירוש המשניות להרמב"ם|על מעשר שני|ד|ה||הצג תמיד=כן}}
==מעשר שני פרק ה==
* ראו גם: נוסח ה[[משנה מעשר שני ה רמבם]]
===[[משנה מעשר שני ה א|משנה א]]===
<קטע התחלה=א/>'''מציינין''' - מגזרת "ציון", והוא כמו סימן.
 
ואמר, כי כרם רבעי עושין לו תלוליות מן האדמה, כדי שידעו בני אדם שהוא כרם רבעי, ולא יאכלו ממנו כלל לפי שהוא קדש, כמו שאמר השם יתברך "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו" וגו'{{ממ|ויקרא|יט|כד}} וגו'. ודינו שיאכלוהו בעליו בירושלים כמו מעשר שני, כמו שנתבאר.
 
'''ושל ערלה בחרסית''' - הוא הטיט השרוף, לפי שאיסור הערלה יותר חמור מאיסור כרם רבעי, לפי שכרם רבעי ניתן לאכילה וערלה אסורה בהנאה כמו שיתבאר, ולפיכך אין רושמין אותו בקוזזות אדמה, שמא יתפרך ויתפזר ויאבד אותו הציון, ולא ימצאו אותם בני אדם שום רושם, ויאכלו ממנה ויבואו לידי מכשול.
ואומר רבן שמעון בן גמליאל, שאינו צריך לבני אדם לציין ולרשום כרם רבעי ושל ערלה, שלא יאכלו מהם בני אדם, אלא בשנת השמטה שהיא הפקר ויד כל אדם שווה בגנות ובכרמים, אבל שלא בשנת השמיטה אין צריך לרשום, לפי שאין רשות בני אדם לשלוח ידם ולאכול מה שאינו שלהם, ואם עבר אדם ואכל הרי זה גזלן, ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול, לפי שעוון הגזלנות יותר גדול. וכל זה דבר אמתי.
 
'''והצנועים מניחין את המעות''' וכו' - עניינו בשנת השמיטה הם עושין זה, כשיהיה ברשותם כרם רבעי שדינו שיפדה, כאשר בארנו (כלאים פ"פרק ט, משנה מ"ה).
 
וכבר פירשנו כי '''צנועים''' נקראים אותם בני אדם שהם מדקדקים על עצמם בדת:<קטע סוף=א/>
ובית שמאי אומרים שהוא ממון בעלים, וחייב בפרט ובעוללות.
 
וכבר קדמה לשון זו ההלכה במסכת פאה (פ"פרק ז, משנה מ"ו):<קטע סוף=ג/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ד|משנה ד]]===
 
===[[משנה מעשר שני ה ו|משנה ו]]===
<קטע התחלה=ו/>כבר בארנו פעמים (פ"פרק ד, משנה מ"ג דדמאי) במה שקדם, כי בשנה השלישית והששית מן השבוע, שיוציא מעשר עני במקום מעשר שני.
 
ואמר השם יתברך "מקצה שלש שנים"{{ממ|דברים|יד|כח}}, ואמר "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמטה בחג הסכות"{{ממ|דברים|לא|י}}, ואמרו מה "קץ" האמור להלן "רגל", אף "קץ" האמור כאן "רגל", יכול חג הסכות? תלמוד לומר "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך"{{ממ|דברים|כו|יב}}, רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח, לפי שלא יחול פסח מן השנה הרביעית אלא אחר שנגמרה כל מה שצמח בשנה השלישית ממה שהוא חייב מעשר עני, וכמו כן כל מה שצמח בשישית שהיא גם כן שנת המעשר.
<קטע התחלה=ט/>רבי עקיבא היה פרנס לעניים, ורבי יהושע לוי היה, ורבי אלעזר בן עזריה כהן עשירי לעזרא.
 
והעיקר המפורסם אצלנו, קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, וכבר זכרנו זה (פ"פרק ג, משנה מ"ו דפאה), ועוד יתבאר במקומו בקידושין (פ"פרק א, משנה מ"ה). ועוד יש עיקר אצלנו, כשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. ומכלל הכוח שנקנין בו המטלטלין, הוא שכירות המקום שהם בו אותם המטלטלים, לפי שאותו הקרקע תחשב כאילו הוא רשות השוכר, והמטלטלים שבו כאילו הוא משכן ונתנן ברשותו, ועוד יתברר זה בבבא בתרא.
 
על כן כל אחד מאלו השכיר לחברו מקום המעשר בכסף, וחברו קנה המעשר שהיה באותו המקום וכאילו הגיע ברשותו. ורבן גמליאל עשה זה מפני שהגיע שעת הביעור, והיה חייב כמו שבארנו להגיע ליד בעליו כל חוק וחוק מן המעשרות והתרומה מאחר שנגמר פירותיו. ואילו לא היה רבן גמליאל עם אלו הנזכרים, שהיה אפשר לו להגיע לידם החוקים על הדרך שאמרנו, היה מספיק לו לקרוא שם בלבד למעשרות וליחד להם מקום בצפון או בדרום כמו שנתבאר במה שקדם.
 
===[[משנה מעשר שני ה יב|משנה יב]]===
<קטע התחלה=יב/>כבר זכרנו במה שקדם (דמאי פ"פרק א, משנה מ"ב), כי מזה הכתוב למדנו שמעשר שני אסור לאונן.
 
וזכרנו עוד שהאונן נקרא האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם יום הקבורה מדרבנן, אבל מדאורייתא יום המיתה בלבד הוא אונן. והקרובים שאדם חייב להתאבל עליהם הם אביו ואמו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו ואשתו:<קטע סוף=יב/>
<קטע התחלה=יג/>'''שתתן טעם בפירות''' - עניינו שיהיו שמנות וטובות הטעם.
 
וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה, אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי, אבל יודיענו בכאן על דרך הפירוש עניניענייני זאת הפרשה. אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה, כמו שנתנה על ידי הנביא. וזה מבואר מאד:<קטע סוף=יג/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יד|משנה יד]]===