שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק ד/דף מז: הבדלים בין גרסאות בדף

{{המרת או.סי.אר}}

===[[בבא מציעא מז א|דף מז עמוד א]]===

{{דה מפרש|חליפין ומקפיד עליהן מהו}} פירוש מי אמרינן כיון דקפיד עלייהו אין לו דין חליפין וכמעות נינהו ובעינן משיכה דהא לא הוי דומיא דקנין סודר דליכא קפידא או דילמא הא נמי כחליפין נינהו וכיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין אטו בשופטני עסקינן וכו'. פירוש נקט למימר דאפילו לקרקעות בקרקעות קפידא אית בהו מסתמא ואפילו הכי תניא בתוספתא שיש בהן דין חליפין דהכי תניא בתוספתא החליף קרקעות בקרקעות מטלטלים במטלטלים או קרקעות במטלטלים מטלטלים בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ומאן דקא בעי בעיין דהכא לא הוה ידע הא מתניתא אי נמי סבר דכולה בדליכא קפידא. ומהדרינן דלא מיבעיא במטלטלים דאית בהו קפידא אלא אפילו בקרקעות שאין להן אונאה איכא קפידא מסתמא ואי הכי קנו בחליפין. הריטב"א.

 

וכן כתב הרמ"ך ז"ל וזה לשונו: וכן נמי קונין בכליו של אחר כגון עדים שמנהגן לקנות בכלי שלהם והרי זה כמי שהקנו סודרם לקונה היינו המלוה או הלוקח, עד כאן.

 

===[[בבא מציעא מז ב|דף מז עמוד ב]]===

{{דה מפרש|במרוקא}} פירש רש"י ז"ל של צפיעי בקר. ולא נראה דההוא לא מאיס כולי האי. והנכון כמו שפירש הראב"ד ז"ל עביט של מימי רגלים. הריטב"א ז"ל.

 

 

אבל עיקר הקושיא ליתא ונראין דברי הגאון והריא"ף שקלסון דכיון שעדיין לא נתברר אם נתקיים המקח אם לא לאו כל כמיניה דמוכר דלימא ללוקח טול את שלך לענין שלא יתחייב מכאן ואילך באונס המעות. חדא דכלהו אינשי לאו דינא גמירי וסבר לוקח עד שאעמידנו בדין. ועוד דדילמא מוכר גופיה לאו דעתיה למהדר אי יקבל עליה מי שפרע וכיון שיכריחהו הלוקח לקבל יאמר יתקיים המקח ואיני רוצה לקבל ונמצא אם כן למפרע המעות ברשות המוכר נמצא שלא נודע ברשות מי הן אלא באמצעות קבלת מי שפרע הילכך ברשותו הם עד שיקבל ובלבד שלא יאחר בזה הלוקח אבל אם איחר ונאנסו המוכר פטור כדברי הראב"ד וזאת היא הפשרה שלא הזכירוה אחד משניהם שעיקר הדין תלוי בה כלומר לחלק בין אם נאנסו מיד או לאחר זמן. הר"ש די וידש.