תוספות רי"ד/בבא קמא/פרק ז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
ShalomOrobot (שיחה | תרומות)
מ כותרות שמקשרות לדף
שורה 2:
{{המרת או.סי.אר}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
===[[בבא קמא סב ב|דף סב עמוד ב]]===
 
<b>מה"מ </b>פי' דאי מדכתי' כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים. משם למדנו מטלטלין שאינן בעלי חיים. אבל בע"ח מנין. ואי מדכתיב אם המצא תמצא בידו הגניבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם. שאר בע"ח כגון עופות מנלן. להכי בעי לאתויי קרא דמרבה כולהו:
 
 
===[[בבא קמא סג א|דף סג עמוד א]]===
 
בבקר ובצאן ביין ובשכר בריש פ' בכל מערבין מפרש כל הני פרטי למה לי והתם נמי מייתי ברייתא אחריתי דתנא הכי מה הפרט מפורש ולד וולדות הארץ וכו' ואיתא בריש סיפרא ואמרי' התם מאי בינייהו אמר אביי דגים איכא בינייהו למ"ד גידולי קרקע דגים גידולי קרקע נינהו. ולמ"ד ולד ולדות הארץ. דגים ממיא איברי. ומקשה התם לאביי דדגים לאו גידולי קרקע ולא ולדות הארץ דמן החקק נבראו. והתם מפרש דמאן דמרבה עופות סבר כללא בתרא דוקא. ומאן דממעט עופות סבר כללא קמא דוקא:
שורה 14:
 
 
===[[בבא קמא סג ב|דף סג עמוד ב]]===
 
<b>ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.</b> פי' מעצמו דסיפא דוקא דדוקא מעצמו קודם שבאו עדים משלם חומש ואשם. אבל אם הודה לאחר שבאו עדים כיון שמשלם כפל אינו משלם חומש ואשם כדבעי' למימר לקמן. דממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש. אבל מעצמו דרישא לאו דוקא שהרי אין שם כפל. ואיידי דתנא סיפא מעצמו תנא רישא נמי מעצמו:
 
 
===[[בבא קמא סה א|דף סה עמוד א]]===
 
כי קאמר רב כגון דמעיקרא הוא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין. מה שהקשיתי במה"ק אמאי לא ישלם כפל כעין שגנב. והא בההיא שעתא איחייב בכפל. וההיא שעתא ד' זוזי הוי שויא. ותירצתי ודמיתי כפל דגנבה לקרן דגזילה. שאם הוזלה הגזילה אינו משלם כעין שגזל. אלא אומר לו הרי שלך לפניך. ה"נ בכפל דגניבה והילכך כי טבח לי' כדהשתא משלם. אינו נראה לי כלל דבגזיל' נמי דוקא כי איתא בעין דמשלם ליה ההיא ממש דגזל מיני' אומר לו הרי שלך לפניך ונפטר בו אבל אם אכל' או אם נאבד משלם לו כעין שגזל ולאו כדשוי השתא כיון שאינו משלם לו את שלו. והכי משמע מאי דתנן בפ' הגוזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח. בהמה ונעבדה בה עברה או שנפסלה מעל גבי המזבח. או שהיתה יוצא' ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך דוקא אי אתניין בעין. אבל אם אבדו משלם דמיהן ואע"פ שלא היו שוים כלום כיון שאינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך והכי אמרי' לקמן בפירקן בה' גנב וטבח ביוה"כ. והתניא גנב וטבח בשבת. גנב וטבח לע"ז גנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלומי ד' וה' דברי ר"מ. ומקשי' על השור הנסקל והא לאו דידי' הוא איסורי הנאה הוא. ואמר רבה כגון שמסרו לשומר. והזיק בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר וגנבו הגנב מבית שומר ור"מ סבר לה כר' יעקב וסבר לה כר"ש. סבר לה כר' יעקב דאמר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר וסבר לה כר' שמעון. דתנן ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן חייב אלמא דבר הגורם לממון כממון דמי. למדנו מיכן. שאע"פ שאין השור שוה כלום כי איתי' בעיני אומר לו הרי שלך. ואם אינו בעין משלם כדשוי מעיקרא. ה"נ ביוקרא וזולא. דהכי תנן לקמן בפ' הגוזל עצים מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן א"צ לילך אחריו. ואמרי עלה אמר רבא גזל שלש אגודות בשלש פרוטות והוזלו ועמדו על שתים. והחזיר לו שתים חייב להחזיר לו אחת. ותנא תונא. גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך. טעמא דאיתי' בעיני' אבל ליתי' בעינא אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא כיון דמעיקרא ממונא הוי בעי שלומי ה"נ אע"ג דהשתא לא שויה פרוטה. כיון דמעיקרא הוי שויא פרוטה בעי לשלומי. וכתבתי עליו במהדורא תנינא. ואי ליתי' להאי אגודה אינו משלם לו פרוטה כדשוי' מעיקרא. דהא לא קנאה בשום שינוי וכי הוזלה ברשותא דמרה הוזלה. הילכך יהיב לי' מה דשוי' השתא. ול"ד לחמץ. דחמץ שעבר עליו הפסח לא משתכח למיזבן הילכך בע"כ יהיב לי' דמי חמץ המוכר לאכילה. אבל אגודה אי לא מקבל מאי דשויא השתא זבין חדא ויהיב ליה וכל זה אינו נראה לי כלל. שא"כ אם ימצאו חמץ שעבר עליו הפסח או תרומה טמא' פוטר עצמו בהן. אע"פ שאינן אלא עפרא בעלמא. ומפני שאינו מוצא אותם צריך ליתן לו דמים כדמעיקרא בתמיה. ותו אם איתא שאם אבד' אותה האגודה יכול לפטור עצמו באגודה אחרת א"כ לעולם לא תעמוד עליו בפרוטה ולשמא תייקר לא חיישי' כדאמרי' התם א"כ אמאי חייב להחזיר לו והא פחות מש"פ בקרן הוא. ואי אמרת טעמא דמילתא אע"ג דהשתא לא שויא זוזא כיון דבשעת גזלה הוה שויא זוזא ונתחייב להשיב' אין לו תקנה עד שיקיים מצות השבה. א"כ פשיטא ליה השתא דאע"ג דגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן. והילכך צריך להחזיר ואמאי הדר תו בעי התם גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן מהו מי אמרי' השתא הא ליכא גזילה גבי' או דילמא הא לא אהדר גזילה דהות גבי'. ומסיק בתר דבעי הדר פשטא. אע"פ שגזלה אין כאן מצו' השב' אין כאן. ואמאי איסתפיק בה כלל. והא מקדמייתא מצינן למיפשטא. דאע"ג דמעיקרא הוי' שויא פרוטה כיון דהשתא לא שויא אמאי מחייב לאהדורה אי לאו משום דצריך לקיים מצות השבה שנתחייב בה. אלא לאו ש"מ טעמא דקדמייתא ליתא אלא משום דאם לא יחזיר לו אותה האגודה עצמו חייב ליתן לו פרוטה ואינו יכול לפטור עצמו באגודה אחר' דדוקא כשניתן לו אותה האגודה עצמה אומר לו הרי שלך לפניך. אבל אם אינה בעין חייב ליתן לו פרוטה כדשויא בשעת גזילה. ומש"ה חייב להחזירה לו. ואע"פ שאין בה ש"פ שאם לא יחזירנה יתחייב בפרוטה. ונמצא שפרוטה של גזילה יש בידו. וכיון שנתברר דגם בגזילה אי ליתא בעין משלם כדמעיקרא א"כ מאי איצטריך קרא בגניבה למימר אחייה לקרן כעין שגנב והא כיון דטבח וליתא בעין אפילו בגזילה נמי כדמעיקר' בעי שלומי. ונראה לי לומר דבע"כ לא אתא רב לאשמועי' אלא אע"ג דהיא בעין דמשלם קרן כעין שגנב ובכפל אומר לו הרי שלך לפניך. ואם טבח ומכר משלם הגנבה כדהשתא משום דהשתא כשהוזלה טבח ונמצאו שיש חומר בגניבה מדגזילה. שאלו בגזילה אם הוא בעין אומר לו הרי שלך לפניך. ובגניבה אע"ג דהוא בעין אמרי' אחיי' לקרן כעין שגנב כדכתבית במה"ק. וה"ג בירושלמי בריש הגוזל עצים זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעינא ולא נשתנית מבריתו אומר לו הרי שלך לפניך והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה. ומה דקשיא לי על הכפל אמאי משלם כדהשתא אם טבח ומכר. יש לומר דלא אמ' כפל כדהשת' אלא כדאיתא בעינא. אבל כי טבח ומכר אפי' כפל נמי כדמעיקרא משלם. והכי בעית לפרושי מלתי' דרב קרן כעין שגנב אפי' איתא בעינא. תשלומי כפל כי איתא בעינא ותשלומי ד' וה' אם טבח כדהשתא אבל כפל כי טבח כדמעיקרא משלם דבתר גניבה אזלי' ולא בתר טביחה. אי נמי יש לומר כיון דאלו הוה בעין הוי מיפטר בכפל כדהשתא כי טבח נמי כדהשת' משלם כפל. ולא דמי לקרן דגזילה דכתב בי' אשר גזל דבעינן כעין שגזל. אבל בכפל דלא כתב קרא הכי כיון דאי איתא מיפטר בה. כי טבח נמי כי השתא משלם:
שורה 26:
 
 
===[[בבא קמא סה ב|דף סה עמוד ב]]===
 
<b>הא מני בית שמאי היא דאמר שינוי במקומו עומד.</b> ק' לי ולר' אילעי דאמר טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור. הוי שינוי אלו נתן לה טלה ועגל באתננה ונעשה איל ושור כשרין הן שלמזבח לבית הלל בתימה והרי כיון שנפסלו בעודן כבש ועגל שוב אין להן תקנה אלמא אין דין המזבח ודין הגזלה שוין. דאע"ג דלגבי מזבח שינוי במקומו עומד לענין גזילה הוי שינוי ה"נ לב"ש והיכי ילפי' גזילה ממזבח. תשובה בודאי בשינוי הבא מאליו אין דינן שוין. אבל בשינוי מעשה דהוא שינוי חשוב כי היכי דחשוב לענין גזיל' חשוב נמי לענין מזבח. ולא דמי שינוי הבא מאליו לשינוי הבא בידים:
 
 
===[[בבא קמא סו א|דף סו עמוד א]]===
 
<b>אמר רבא טלאים כמעיקרא דמי' כשל עכשיו.</b> פירש המורה בא לשלם טלאי' כדמעיקרא סגי דטלה גנב וטלאים משלם. משמע מתוך פירושו שאם רוצה לשלם דמים משלם דמי חמשה שורים וארבעה אילים ואינו יכול להיפטר בדמי טלאים ועגלים. וזה הדין אינו נראה בעיני כלל. ואין הדעת מקבלתו שבטלאים יכול לפטור עצמו. ואם רוצה לשלם דמים נאמר לו תן לו דמי אילים. והלא יכול לקנות מן הדמים טלאים. ולמה לא יפטר בדמי טלאים. והנכון בעיני לפרש כן דרבא בא לחלק בין היכא דגנב טלה ונעש' איל ובין היכא דגנב איל שבעת הגניבה הי' שוה סלע ובעת הטביח' הוקר ושוה שתי סלעים. שאין כאן שום שינוי הגוף אלא שהוקר בדמים. וכך אומר בטלאים ודאי מודים רב ורבה דבין הקרן ובין תשלומי כפל ד' וה' דמשלם כדמעיקרא. משום דיש לו טענה לומר טלה גנבתי ממך ולא איל. הלכך אין לך עלי אלא ד' טלאים. ואפילו דמים אם ישלם לו ישלם לו דמי ד' טלאים. שהרי יכול לקנות מהם ד' טלאים. וכי קאמר רבה דקרן משלם כדהשתא ורב נמי דאמר תשלומי כפל וד' וה' כדהשתא לא אמרו אלא כגון שהוקרה הגנבה בדמים. שאיל גנב ואיל טבח שאין לו שום טענה לומר מה שגנבתי ממך אשלם לך. שהרי איל גנב ואם הוקיר ברשות הבעלים הוקיר. הלכך משלם לו ד' אילים. או דמי ד' אילי' כדהשתא וכך מצאתי שפירש ר' חננאל זצוק"ל כדברי דכתב הכי ופריק רבא טלאים כשל מעיקרא דמים כשל עכשיו. פי' אפילו רב מודה בגונבן טלה ונעשה איל. דכי משלם כשל מעיקרא משלם כי קאמר רב בשור או באיל ונשתנה בדמים כגון שהוסיף ופחת בדמים. ועלה אמר רב קרן כעין שגנב דקי"ל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. אבל תשלומין כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין. דההיא שעתא הוא דמתחייב בהו. הנה הטלאים והדמים פירש כדברי אבל מה שכתוב כגון שהוסיף ופיחת בדמים ועלה אמר רב קרן כעין שגנב דקי"ל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה. ז"א נראה לי כלל שאם הוסיף בדמים לא אמר רב התם קרן כעין שגנב. דהא אקשי' לי' מרבה דאמר תברא או שתייה משלם ארבע' ולא אתוקם רב אלא כשפחת בדמים. דלא משלם קרן כדהשתא אלא כדמעיקרא ולאו משום טעמא דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה כדכתב מר שאלו היה בגזילה כי האי גוונא הי' אומר לו הרי שלך לפניך. אלא שהגניבה חמורה מן הגזילה. משום דכתב גניבה וחיים דדרשי מיני' אחיי' לקרן כעין שגנב. אבל אם הוסיף בדמים בין בקרן בין תשלומי כפל וד' וה' משלם כדהשתא. והא מתניתא נמי הוי מקשא מינה נמי לרבה דאמר תברא או שתייה משלם ארבעה אלא משום דלא תני בה אלא תשלומי כפל וד' וה'. והוי מצי למימר לך לעולם קרן כדמעיקרא משלם. ואני לא דיברתי בכפל וד' וה' כי אם רב דיבר בהם שאמר תשלומי כפל וד' וה' כשעת העמדה בדין. ומיהו בתירוץ זה שחילקנו בין דמים וטלאים מיתרצים נמי דברי רב'. עוד כ' משם רבינו האי גאון זצוק"ל פריק טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו. כיון דבעי לשלומי קרן וכפל כד משלם קרן כדהוי שוי בשע' שגנב וכי משלם דמי כפל כדשוי קרן השתא. וה"ק רב כד מעיקרא שויא ד' והשתא שויא זוזא והנה איכא רבנן בי רב דגרסי הכי אמר רבה בטלאים כשגנב ובדמים כשל עכשיו. ואינם נראים לי דבריו חדא דבהדיא תני משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כעין שגנב. והיכי מצי לתרוצי דדמי כפל משלם כדהשתא ותו דאפי' רב לא אמר קרן כדמיעקרא אלא היכא דמעיקרא שויא ד' והשתא שויא זוזא אבל היכי דמעיקרא שויא זוזא והשת ד' הכל משלם כדהשתא. ואפי' קרן. והילכך בגנב טלה ונעשה איל הי' לו לשלם הכל כדהשתא. א"ו העיקר הוא שיש לחלק בין טלה ונעשה איל. ובין הוקר בדמים כדפרישי':
 
 
===[[בבא קמא סו ב|דף סו עמוד ב]]===
 
<b>היכי דמי אילימא לפני ייאוש למה לי קרא פשיטא.</b> פי' אם גזל בהמת חבירו והקדישה פשיטא ודאי דלא קרבה וחולין בעזרה היא דמה כח יש לו להקדיש דבר שאינו שלו. א"ו לא איצטריך קרא אלא לאחר ייאוש ולאשמעינן דייאוש כדי לא קנה:
שורה 47:
 
 
===[[בבא קמא סז א|דף סז עמוד א]]===
 
<b>הגנב והגזלן והאנ' הקדישן הקד' ותרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר.</b> פירוש כגון דשמעינן דאייאש דאי מסתמא א"כ דלא כרבנן. ולא כר"ש. עיין לקמן פ' הגוזל ומאכי' בה' נטלו המוכסין חמורו. ומהקדש לא מצי לאקשויי משום דאיכא ייאוש ושינוי רשות. ואפילו ר' יוחנן דייאוש כדי לא קנה. מודה דבתר דאייאש מצי מקדיש כדכתבינן במהדורא תנינא. ולא מקשה לי' אלא ממעשר ותרומה שאין שם שינוי רשות דממון בעלים הוא. ורבה נמי לא מצי למיפשט מהכא דייאוש קונה מן התורה. דאיכ' למימר האי דתני מעשרותיהן מעשר ותרומתן תרומה לאו שיהא פירותי' מתוקנין אלא לאסור התרומה לזרים. וגם המעשר אם הוא מעשר שני לאכלו בירושלים. ואם הוא מעשר ראשון צריך להפריש ממנו תרומת מעשר ולעולם אסורין הן המעשר והתרומה באכילה עד שיפריש עליהן תרומה ומעשר ממקום אחר:
 
 
===[[בבא קמא סז ב|דף סז עמוד ב]]===
 
<b>אמר קרא שור ושה שור ושה שני פעמים.</b> ואע"ג דאמרן לעיל דפרטי יתיר' מרבי ואפילו מידי דלא דמי לי'. הנ"מ כי לא דמי פרטי אהדדי כגון משור עד חמור עד שה אבל הכא דכפלינהו בודאי לא כפלינהו אלא למעוטי:
 
 
===[[בבא קמא סח ב|דף סח עמוד ב]]===
 
כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו ואע"ג דאיכא הכא ייאוש דאף למ"ד סתם גנבה לא הוי ייאוש בעלים הנ"מ במטלטלין אבל בענבים מי יודע מי נכנס בכרמו ולוקט שיתבענו בדין ואינן דבר הנראה בעין שיכירם שהם שלו הילכך מייאש. סבירא להו לצנועין דייאוש כדי לא קנה וכ"ת מאן תנא צנועין רשב"ג היא ולא גרסי' הכא דכסתם יחידאה לא קאמר דאי רשב"ג תנא לה לא הוי סתמא כלל ולקמן דאמרי' מאן תנא צנועין ר' דוסא היא גרסי' לי' דמתני' הויא סתמא ואתיא כיחידאה:
 
 
===[[בבא קמא סט ב|דף סט עמוד ב]]===
 
<b>אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש כו'</b> פת' המורה מוכיח דלאחר שקידש היום הוא אומר כן ועיין בפ' נוטל אדם את בנו במהדורא תליתאה שהוכחתי שאסור לומר בשבת כך כ"א מערב שבת הוא אומר כן ועיין מה שפי' בפ"ק דחולין במה"ק ועיין דיני הברירה בפ' בכל מערבין במהדורא בתרא:
שורה 71:
 
 
===[[בבא קמא ע ב|דף ע עמוד ב]]===
 
<b>באומר עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי גניבתך </b>פי' וכגון שהי' משוך כבר השור אצלו. ואמר לו הגנב לא יהיה קני לך עד שתפרעני והוא אומר לי היפרע מאלה התאני' שאם לא היה משוך אצלו הרי מעות אינן קונות. ואכתי לא מכר ובחלופין ליכא לפרושי דפרי לא עבדי חליפין הילכך ליכא לפרושי אלא כשמשך כבר. אמרי וכי דכי תבע לי' קמן בדינא כו' פי' לא ע"ז המוכר קאמר דהאי לא מצי למיתבעי' בדינא כיון שנתקיימה המכירה אך אם מכר לפני הייאוש שבאים הבעלים ונוטלין שורן. אלא הכין פירושא אלו גזל איניש תאנים דחברי' ותלשן בשבת לא מצי למיתבעי' בדינא משום דקם לי' בדרבה מיני' אשתכח דהנהו תאני עפרא בעלמא נינהו. ולאו דמים נינהו והאיך ניקנת הגניבה באותן הדמים ופשיטא ודאי דפטור מפני שלא מכר עדיין:
 
 
===[[בבא קמא עא ב|דף עא עמוד ב]]===
 
<b>ע"ז כיון דשחט בה פורתא אסרה כו'</b> פי' אפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף גבי ע"ז מודה דבמעשה כל דהו נאסרת כדאמרי' בפ' השוחט עשה בה מעשה כל שהוא אסרה. ואע"ג דלא הוי שחיטה דלא בעינן שחיטה ממש אלא מעשה כל דהו שאפילו אם נתנבלה בידו נמי אסרה במעשה כל דהו. ומש"ה לא דייק' הכא כדדייק' לקמן בשוחט חולין בפנים שמעת מינה אינה לשחיטה אלא לבסוף כו' דהתם בעינן שחיטה שהנותר חולין בעזרה אינן אסורין בהנאה. אבל גבי ע"ז לא בעי' שחיטה שאף הנותר לשם ע"ז אסרה בהנאה דלא גרע משחטה נכרי לשם ע"ז שהוא אסורה בהנאה. באומר בגמר זביחה הוא עובדה א"צ להדחק כאן ולומר כי קא מחייב אההיא פורתא קא מחייב כדאמרי' לקמן בחולין דהתם ליכא לתרוצי הכי מש"ה מדחקינו למימר כי קא מחייב אההוא פורתא מחייב אבל הכי דמתרצי שפיר בהכי לא איצטרכינן לההוא דחיקא:
שורה 83:
 
 
===[[בבא קמא עב ב|דף עב עמוד ב]]===
 
<b>אחד מן האחרונים זומם בטלה עדות שני' א' מן הראשונים זומם בטלה כל העדות.</b> פי' לא דמי בטלה דרישא לבטלה דסיפא דבטלה דסיפא הוי בטלה לגמרי. דאי הדרי ומיתזמי לא משלמי דבטלה עדותן לגמרי אבל בטלה דרישא הוי דלא משלם ע"פ אבל כי הדר מיתזם עד שני משלמי לי' דמה לי אם הוזמו שניהם כאחת מה לי אם הוזמו בזא"ז:
 
 
===[[בבא קמא עד א|דף עד עמוד א]]===
 
<b>רישא נמי במפך והזמה </b>פי' והאי דקתני שהרב אומר כן מפני שדבר ידוע הי' ששתי החבלות עשה לו רבו שהרי המזימין אותם העידו על שתי החבלות אלא דאפכינהו א"כ כשאמרו עדים הראשונים דעין הוה תחילה. ואח"כ שן. ניחא לי' לרב דלא מחייבו אלא דמי שן:
שורה 99:
 
 
===[[בבא קמא עד ב|דף עד עמוד ב]]===
 
<b>אמר אביי הכא במאי עסקינן כשהוזמו על הטביחה תחלה </b>פי' לאביי לא מתוקמא אלא שהעידו בבת אחת והוזמו בב"א כדפרישית לעיל במה"ק וזה שאומר כאן שהוזמו על הטביחה תחלה לפי דבריו היא עונה וה"ק לי' לדידך דאמרת מיכן ולהבא היא נפס' ומוקמית לה שהעידו על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה ודייקת מהכא דעדות שהוכחשה ולבסוף הוזמה הוי' הזמ'. מנא לך דהוזמו על הגנבה תחלה דילמא דהוזמו על הטביחה תחלה אבל לעולם אימא לך אם הוזמו על הגנבה תחלה שכבר הוכחשו תו לא מיתזמי וזה ראה המורה ופירש לעיל לאביי. וכגון שהוזמו על הטביחה תחלה ולא היא דלא אמר הכי אלא לדבריו אבל לדידי' לא מתוקמא אלא שהעידו בב"א והוזמו בב"א:
שורה 106:
 
 
===[[בבא קמא עו א|דף עו עמוד א]]===
 
<b>פיסקא גנב והקדיש כו'</b> מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא נמי תורא דראובן פי' שהרי צריך לשחוט לשם בעליו ואם הקדישו לבדק הבית נמי שמו עליו שהרי הבעלים מוסיפין חומש בפדיונו וכל אדם אין מוסיפין חומש:
שורה 115:
 
 
===[[בבא קמא עח א|דף עח עמוד א]]===
 
ודלא כר' יהושע דאי ר' יהושע משה כשבים נפקא עד שיהא הוא כבש ואמו כבשה פת' שאר המפרשים נ"ל שר' אלעזר הי' מתיר ג"כ הקלוט לאכילה וס"ל כר"א דפליג עלי' דר' יהושע ואע"ג דשרי לאכילה אין פודין בו פטר חמור וכלאים וכה"ג אתא למעוטי שה ולא כלאים הבא מתיש ורחל ומה שקילסתי פת' מהורה משום דאמרי' אי ר' יהושע משה כשבים נפק' דאמר סבר חדא אית לר' אליעזר ולר' יהושע לא הוא והכין פירושא האי דאמר ר"א דשה דפטר חמור אתא למעוטי קלוט בן קלוט דלא כר' יהושע דאי ר"י משה כשבים נפקא שצריך שיהא אביו כבש ואמו כבשה ואז מותר באכילה אבל קלוט בן קלוט אסור באכילה ופשיטא דאין פודין בו ולא איצטריך שה למעוטי שהרי אין פודין בטמאה אבל ר' דשרי לי' באכילה איצטריך שה למעוטי שלא נפדה בו:
 
 
===[[בבא קמא עח ב|דף עח עמוד ב]]===
 
ר' אומר דבר המעכב בשחיטה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה הלשון מוכיח דדבר העושה אותה נבלה קאמר ששוב אינה מועלת לה שחיטתה לטהרה מידי נבלה. כגון ירך וחלל שלה. ומפרקת ורוב בשר עמה. או א' מן הסימנין ששוב אין כאן שני סימנין לטהרה מידי נבלה ומ"ה אמר לקמן בטעמא דר' מידי דהוי טביחה לאפוקי מידי דלא הוי טביחה ומכרו דומיא דוטבחו דלגבי טביחה לא מיחייב עד דהוי טביחה:
שורה 133:
 
 
===[[בבא קמא עט א|דף עט עמוד א]]===
 
<b>גנב וטבח ומכר ברשותן פטור.</b> על' בדעתי לפרש פטור מתשלומי ד' וה' דבעידנא דטבח ומכר אכתי לא גנב דהא ברשות הבעלים הוי קאי. אבל כשמוציאו הלוקח לחוץ מתחייב הגנב כפל במשיכתו של לוקח כדתנן נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו והי' מושכו חוץ מרשות הבעלים שחייב הגנב במשיכתו של כהן. או של בעל חובו. וההיא מכירה הויא. אחרי כן התבוננתי שאין לפ' אלא כגון שמת שם ולא משכו הלוק' בחוץ שאם משכו הלוק' בחוץ אע"פ שבתוך רשו' הבעלים מכר במשיכתו של לוקח מתחייב הגנב תשלומי ד' וה' כדבעי' למימר נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו או לשומר חנם ולשואל ולנושא שכר ולשוכר והי' מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב. פי' הגנב נתנו להם ובמשיכתן שעשו נתחייב הגנב. והאי חייב דקתני האי כי דיני' והאי כי דיני' כשנתנו לא' מד' שומרין אין זו מכירה. וכשמשכו השומר נתחייב הגנב כפל וכשנתנו לבכורות בנו או לבעל חובו הו"ל מכירה. וכשמשכו הכהן או המלו' שהו' לוקח מתחייב הגנב במשיכתו תשלומי ד' וה' שאין להן חילוק בין תשלומי ד' וה' לתשלומי כפל. וכי היכי דבתשלומי כפל חייב הגנב במשיכתו של שומר שהיא שלוחו ה"נ במשיכת הלוקח מתחייב הגנב ד' וה' ואין לחלק ביניהן. דכי היכא דבגניבה הגנב התחיל ושליח גמר וחייב הגנב ה"נ במכירה הגנב התחיל ומכר לו והלוקח גמר כשמשך:
שורה 142:
 
 
===[[בבא קמא עט ב|דף עט עמוד ב]]===
 
<b>אר"א ראוהו שהטמין בחורשין כו'</b> עד ראוהו גזלן הוא. כיון דאיטמורי קא מיטמר מינייהו גנב הוא קשיא לי אטו כל גנב דעלמא לא ראוהו עדים ומי מחייבים אותו כפל כ"א העדים ואמאי מתמה בהא. דכיון דראוהו הוה גזלן. ונראה לי דהכין פירושא. ראוהו שהטמין עצמו בחורשין לגנוב בהמה. והוא לא נמנע בעבורם. מלגנוב אע"פ שהכיר בהם ומש"ה מתמה כיון דב"א רואין ואינו נמנע מהם גזלן הוא. ומיהדר כיון דמטמר מבעלים אע"ג דלא מטמר משאר ב"א גנב הוא ולא מיקרי גזלן אלא בפני הבעלים דומיא דבניהו ובעלי שכם. והאי אתא ר"א לאשמעי' דאפי' בחורשין דשכיחי גברי וחזי לי' כיון דקא מטמר מבעלים גנב הוא ודוקא בחורשין דלא שכיחי רבים אבל ברה"ר דשכיחי רבי' וחזו לי' אע"פ שאין הבעלים שם לא נקרא גנב. שמיד יודיעו אותם וכאלו היו בעלים שם דמי. ואין זה גניבה אלא גזילה:
שורה 151:
 
 
===[[בבא קמא פא א|דף פא עמוד א]]===
 
<b>ובלבד שלא יפרוש קלע ויעמיד את הספינה </b>פי' האי ויעמיד אלא קאי וה"ק לא יפרוש קלע דכולי האי לא שרי לי' שהרי בחלקו של נפתלי הי' וגם לא יעמיד הספינה בתוך הים ויצוד אפילו ע"י סבה אלא יעמוד בארץ על שפת הים ויצוד בחכה ופת' המורה לא נראה לי שאין ספינות עוברות בימא של טבריא שאגם מים היא ואינו גדול כל כך שילכו בו מעיר לעיר בספינה:
 
 
===[[בבא קמא פב א|דף פב עמוד א]]===
 
<b>ושתהא אשה חופפת וטובלת </b>פי' המורה חופפת ראשה במסרק ביום טבילתה משום חציצה ואינו נ"ל דחופפת היא רחיצה ולא סריקה. כדאמרי' תיקנו אשה לא תחוף אלא בחמין וגבי נזיר נמי אמרי' נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק אלמא אין פירוש חפיפה סריקה אלא רחיצה שהסריקה היא מדאורייתא כדאמרי' לעיוני בי' דילמא מינטר ולעולם השער קשור הוא זה בזה אם לא יסרוק והיא תיקון רחיצה בחמין:
 
 
===[[בבא קמא פג א|דף פג עמוד א]]===
 
<b>מה דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי </b>פי' האי עוללה מלשון עלילות דברים וה"ק עיני העלולה לעצמו בעין רעה יותר מכל בנות עירי שאני בעצמי שמתי בי עין רעה מרוב טובה שהייתי רואה לעצמי יותר ממה שהכניסו בי עין רעה כל בנות עירי ועין רע שבי שלטה בי ולקיתי וחסרתי כל אותה הטובה שהרי מאלף ילדים שהיינו לומדי תורה וחכמת לא נשארנו כי אם שנים: