חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ט: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

 

{{דה מפרש|רבא אמר התם מברך תרתי; הכא עושה מעשה בראשית איכא, שכוחו מלא עולם ליכא}} פירש רב האיי גאון ז"ל ''"מברך תרתי"'' -- ''אחד'' מתרתי קאמר, או "שכוחו מלא עולם" או "עושה מעשה בראשית"; אבל על ההרים לא מצי מברך "שכחו מלא עולם". וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ובתוספות נמי כן פירש. ומיהו לישנא דגמרא לכאורה הוה משמע דתרוייהו מברך ממש.

 

 

 

{{דה מפרש|אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו}} הגאונים ז"ל פירשו דא"רוב ההודאות" ו"אל ההודאות" קאי. כלומר, דנימא "רוב ההודאות אל ההודאות" כמו שאנו אומרים בחתימת ישתבח. ואיכא מאן דמפרש דאדרב יהודה ואדרבי יוחנן קאי, כלומר מתחיל "מודים אנחנו לך" כרבי יהודה ומסיים בה כרב יוחנן דאמר "ואילו פינו וכולי'' -- ואינו מחוור בעיני כלל דאף ר' יוחנן הכי הוי אמר דהא ר' יוחנן אוסופי מוסיף ומססים בה הכין, וכדאמרינן ''ור' יוחנן מסיים בה הכין ואילו פינו וכולי'' ולעולם רב פפא לא אמר ''הלכך נימרינהו לתרוייהו'' אלא במה שיש מחלוקת שזה אומר כך וזה אומר אינו כך אלא כך והוא אומר נאמר כזה וכזה; אבל הכא לא הוי למימר הכין אלא ''"הלכך נימא כר' יוחנן"'' או ''"רב פפא אמר הלכה כר' יוחנן"''.

 

 

 

{{דה מפרש|לישנא אחרינא אמרי ליה א"ר הונא לא שנו אלא שלא קנה כיוצא בהן אבל קנה כיוצא בהן...}} כלומר ''ועדיין ישנן תחת ידו-- אינו צריך לברך''. ור"י אמר אפילו קנה כיוצא בהן וישנן תחת ידו-- צריך לברך שבכל עת שהוא מוסיף לקנות מתחדשות לו הנאה ושמחת לב. מכלל דיש לו כלים בירושה וקנה דברי הכל צריך לברך. נראה היה לי דקיימא כלישנא קמא ואליבא דר"י דאפילו ביש לו כיוצא בהן מירושה צריך הוא לברך, אבל קנה וחזר וקנה אינו צריך לברך והוא שישנן לראשונים תחת ידו ומשום דכל בכרות אלו אינן אלא מדבריהם, ותרי לישני הוו להו כתרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי בשל דבריהם והלך אחר המיקל. ועוד, דפשטיה דברייתא דר"מ ור"י הכין אתיא והוה ליה רב כר' מאיר ור"י כר' יהודה, וללישנא בתרא אצטריך לדחוקה אליבא דר' יוחנן והלכך לישנא קמא דלקולא ופשטא דברייתא טפי - עדיפא. אלא שראיתי לרבותינו הפוסקים ז"ל שפסקו כר' יוחנן אליבא דלישנא בתרא.

 

 

 

{{דה מפרש|ר' עקיבא אוסר בכל מקום}} וקיימא לן כותיה וכדפסק רבה. ומיהו בירושלמי מסיים בה ''ובלבד מקום שאין שם כותל'', כלומר בבקעה, אבל בבתי כסאות שבבית אין שם קפידא.

 

 

 

{{דה מפרש|תנו רבנן מנין שאין עונין אמן במקדש? שנאמר ([[נחמיה ט ה]]): "קומו ברכו את יהוה אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה"-- יכול כל הברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת? תלמוד לומר "ומרומם על כל ברכה ותהלה"-- על כל ברכה וברכה תן לו תהלה}} וכתב הראב"ד ז"ל הני מילי דוקא לתפלה, אבל לשאר ברכות לא היו המברכים מאריכין ולא העונין, שהרי מצינו בעזרא עצמו כשברך על התורה ענו אחריו כדכתיב {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם".