שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף

:ואיכא למידק, דלקמן בעי, "בשלמא ר' אלעזר לא קאמר כרבי יוחנן" כו', ובעי נמי, "בשלמא לרבי אלעזר היינו דקתני" כו', אלמא דמשמע ליה לתלמודא כר' אלעזר דטענתייהו במנה ולא כלום? ויש לומר, דבמתניתין דלעיל קא פריש להדיא טענתייהו, דקתני: "ונסתחפה שדהו, והלה אומר: לא כי אלא כו' והיה מקחי מקח טעות", דאלמא דטענתייהו במאתים ולא כלום, ד"מקח טעות" לגמרי משמע. והכא סתים תנא ותנא: "היא אומרת מוכת עץ" וכו', ולכאורה משמע דטענתייהו כדלעיל, דהא מאי דקתני במתניתין דלעיל: "הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים" כו' קאי נמי אהך מתניתין דמוכת עץ, וכדכתיבנא לעיל בשמעתא דרמי בר חמא גבי מוכת עץ, אלמא משמע דהני תרי בבי דמתניתין בחדא גוונא אזלי וליכא בינייהו חילוקא כלל, דאי הכי אתיא מתניתין כר' מאיר ולא כרבנן. ולהכי בעי: '''טענתייהו במאי?''' פירוש, נדחוק לאוקמה הך מתניתין כר' מאיר, כי היכי דמייתי במתניתין דלעיל? או נוקי מתניתין כרבנן, ואף על גב דנוקי מתניתין בגוונא אחריתי דלא כגוונא דמתניתין דלעיל? ופליגי ר' יוחנן ור' אלעזר, דר' יוחנן דחיק לאוקמה מתניתין כר' מאיר, ורבי אלעזר דחיק לאוקמה בגוונא אחריתי דלא כמתניתין דלעיל, כי היכי דתיתוקם מתניתין כרבנן. ופריך תלמודא: "בשלמא ר' אלעזר" כו', פירוש, דאי הוה קאמר רבי יוחנן במאתים ולא כלום לא הוה קשיא ליה מידי, דניחא ליה לאוקמה מתניתין כרבי מאיר כי היכי דתיתוקם בגוונא דמתניתין דלעיל וכדכתיבנא; אבל השתא דקאמר: במאתים ומנה, אלמא דסבירא ליה לרבי יוחנן דלעולם נחתינן חד דרגא נמצאת בעולה מנמצאת מוכת עץ, דלר' מאיר דסבירא ליה דמוכת עץ מאתים ואפילו שלא הכיר בה – סבירא ליה נמי בנמצאת בעולה כתובתה מנה, ולרבנן דסבירא להו במוכת עץ כתובתה מנה – סבירא להו נמי בנמצאת בעולה דלית לה כלום. ומשום דבעי לאוקמה הך מתניתין כמתניתין דלעיל, דטענה דידה היינו במאתים וכדכתיבנא, להכי אוקי לה כר' מאיר הך מתניתין דהכא; ומתניתין דלעיל דקתני: "והיה מקחי מקח טעות", דלגמרי משמע, תתוקם כרבנן. ולהכי פריך תלמודא: ר' יוחנן מאי טעמא לא אמר כר' אלעזר? פירוש, כיון דסוף סוף לא מתפרשא הך מתניתין כמתניץיןכמתניתין דלעיל לגמרי, דבטענה דידיה הכא רוצה ליתן מנה ובמתניתין דלעיל אינו רוצה ליתן כלום, מעתה אמאי לא אמר כר' אלעזר, ונוקי מתניתין כרבנן? ואף על גב דבטענתא דידה לא הויא דומיא דמתניתין דלעיל, מכל מקום בטענתא דידיה הויא כדמתניתין דלעיל, ואתי שפיר דאתיא מתניתין כרבנן. ומשני: "קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כו' הכא הוא קאמר מנה" כו', פירוש, דלאו הא בהא תליא, דשפיר מצינן למימר דסבר במוכת עץ לא הכיר בה מנה, ואפילו הכי סבירא ליה נמי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה ולא נחתינן בהא דרגא כלל ולא תליא הך בפלוגתא דר' מאיר ורבנן כלל, אלא רבי יוחנן מסברא דנפשיה דסבירא ליה דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה, ומשום הכי על כרחיה צריך לאוקמה מתניתין כר' מאיר דקא תבעה מאתים, דאי כרבנן ותבעה מנה – מאי איכא בין טענתיה דידיה לטענתא דידה? זהו הכרחיה דרבי יוחנן דמוקי לה בהכי, ולאו היינו משום דתליא דינא דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן במוכת עץ כלל. כן נראה לי פירושא דהך שמעתא: