|
|
|
''' אלא דכולי עלמא שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש והכא בדלא שהה קא מיפלגי מר סבר גברא דחויא הוא:'''{{ררר}} כלומר מה שהתפלל קודם שתיתת המים דחוי היה, שלא היה לו להתפלל כיון שהרגיש שצריך לנקביו עד שלא יכול להעמיד על עצמו. ומר סבר מה שהתפלל מיהא קודם לכן, גברא חזיא הוא. ובתוספות פירשו גברא דחויא בשעת שתיתת המים גברא חזיא הוא אפילו באותה שעה דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד אלא רבנן הוא דאחמור כדי שלא להתפלל בשעה שהמים שותתין.
ופסק גאון ורבינו אלפסי ז"ל כמאן דאמר גברא חזיא, ואם לא שהה כדי לגמור את כולה- חוזר לראשלמקום שפסק. הא בדשהה, לכולי עלמא חוזר לראש ואפילו בגברא חזיא נמי מדאמרינן "לא דכ"ע שהה כדי לגמור את כולה- חוזר לראש" - דאלמא הכין הלכתא ואפילו בגברא חזיא. אבל בשאר מילי כגון ק"ש והלל ומגילה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה- אינו חוזר לראש. והא דאמרינן לקמן (כד.) בדר' אבוה דהוה אזיל בתריה דר' יוחנן והוי קרא ק"ש וכי מטי מבואות המטונפות אשתיק ואמר ליה ר' יוחנן אם שהית כדי לגמור את כולה חוזר לראש - ההיא משום דבמבואות המטונפות לא חזו למקרי בהו, והלכך כל כי האי גוונא, אי שהה מיהא כדי לגמור את כולה- חוזר לראש.{{ררר}} נמצא עכשיו פסקן של דברים לפי הסרא הזו דבתפלה החמורה אפילו בגברא חזיא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ובשאר מילי וגברא חזיא אפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש. ובגברא דחויא - בתפלה אפילו לא שהה, חוזר לראש; ובשאר מילי אפילו בגברא דחויא חוזר למקום שפסק.
ומיהו לדעת הגאון ז"ל שפסק כאן כמאן דאמר גברא דחויאחזיא הוא ליכא הפרש בפוסק בדלא שהה בין תפלה לשאר מילי דהכא והכא לא משכח חוזר לראש. והראב"ד ז"ל פסק כמאן דאמר הכא גברא דחויא הוא ולא שנא תפלה ולא שנא ק"ש והלל ומגילה שפסק מחמת דחוי אם שהה כדי לגמור את עולה חוזר לראש מהא דהכא ומההיא דר' אבהו ור' יוחנן דמבואות המטונפות דלקמן. ואם לא פסק מחמת דחויא- לא שנא תפלה ולא שנא ק"ש והלל ומגילה, אפילו שהה- אינו חוזר לראש מדאמר ר' יוחנן "שמע תשע תקיעות בתשע שעות יצא". ואקשינן עליה מדר' אבהו דפסק ק"ש במבואות המטונפות. ואסיקנא דהכי קאמר ליה ר' יוחנן "לדידי לא סבירא לי למפסק משום מבואות המטונפות אלא מניח ידו על פיו וקורא" -וכיון דאינו צריך לפסוק, ליכא דחוי, וכל דליכא דחוי אפילו שהה אינו חוזר לראש- "אלא לדידך דסבירא לך דאסור" ואיכא דחוי "אם שהית חוזר לראש" - דאלמא הפרש יש בשאר מקומות נמי בין גברא חזיא לדחויא. וכן נמי כתבו בתוס' והא דאמרינן הכא שהה כדי לגמור את כולה כולי עלמא לא פליגי דחוזר לראש, לאו למימרא דהכין הלכתא אלא משום דלא מצי למימר דכולי עלמא לא שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש ובדשהה קא מפלגי, דאי הוה משני הכין הוה לן למימר דלכולי עלמא גברא חזיא הוה ולא בעי למימר הכין. אבל אי הוה מצי למימר הכין, טפי הוה משני דלכולי עלמא לא שהה חוזר למקום שפסק ובדשהה פליגי דאפילו בשהה אינו חוזר בראש לחד מינייהו.
|
