מטה האלהים/ו

פרק ו — אותות הנחש

״ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין״ (שמות ז:ט)

״רבי חייא שאל לרבי יוסי, הרי היה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא, שאלו חרטומים יעשו נחשים, (ואם כן) איזה חשיבות הוא לעשות לפני פרעה נחשים? אמר לו, משום שמשם הוא התחלה אל העונשים (דהיינו נחש הקדמוני שהכשיל את אדם וחווה, ומן התחלת הנחש מתחיל שליטתו של פרעה)״ (הסולם, זוהר וארא כח.^[1]).

יציאת מצרים לא היתה גאולה לעם ישראל, אלא גאולת האדם מידי נחש, שהשתלט על האדם ובמשך כל הדורות הכביד עולו על האנושות עד כדי כך שהתורה מתארת את זה כאילו שהנחש בלע את האדם, שנאמר ״גוי מקרב גוי״ (דברים ד:לד). הנביא קורא את פרעה ״התנים הגדול״ (יחזקאל כט:ג), אם כן פירוש הפסוק הוא להוציא גוי מקרב התנין.

אמרו חז״ל הקדושים (שבת פט:) ״מדבר סיני, שירדה שנאה לאמות העולם עליו. ומה שמו? חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו ׳הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב? שירדה חורבה לאמות העולם עליו׳״.

זאת אומרת, עד מעמד ההוא לא היו העמים פסולים מלהיקרא אדם, כי מיום חטאו של אדם הראשון, חיפש הבורא את האדם השלם וקריאת ״איכה״ (בראשית ג:ט) נשמעה בכל הדורות עד שבאו בני ישראל ואמרו ״נעשה ונשמע״ (שמות כד:ז). מגלים לנו חז״ל הקדושים (עבודה זרה ב:) ״אמר רבי יוחנן מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, עד שבא אצל ישראל וקיבלוה״.

הרי שעד אז היתה האפשרות לכל אומה ולשון לקבל את התורה ולהגיע לשלמות. וכיום ההוא נמצא האדם שלמענו נברא העולם והיו המלאכים מקלסים בו את הקדוש ברוך הוא באמרם ״ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם״ (תהלים קו:מח, עיין לעיל דברי תנחומא קדושים ב), כי אדם ההוא בשם ישראל יכונה. לומדים אנו ש״נעשה אדם״ (בראשית א:כו) ההמוני התקיים במעמד זה אף על פי שכבר יעקב אבינו ע״ה זכה למדרגה זו, אבל הורשת המדרגה וייחודה בעם ישראל נעשה במתן תורה. וממילא נוצר אדם המובדל משאר המדברים כהבדל האור מן החושך (כמו שומרים ״המבדיל בין אור לחשך בין ישראל לעמים״ [פסחים קג:]). ועל כך באה הבטחת הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע״ה על בקשתו ״ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה״ (שמות לג:טז) אחרי חטא העגל, כי לפני החטא כבר ההבדל היה במציאות ואילו על ידי העגל הרי איבדו את מדרגתם ויש מקום להשוותם חלילה לשאר העמים.

ואיתא (שבת קמה:-קמו.) ״בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן. גוים שלא עמדו על הר סיני, לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ׳גרים מאי?׳ אמר ליה ׳אף על גב דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, דכתיב ׳את אשר ישנו פה עמנו... ואת אשר איננו פה וגו׳׳ (דברים כט:יד). ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא ׳עד שלושה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו, אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב הוליד שנים עשר שבטים שלא היה בהן שום דופי׳״. עכ״ל.

שאיפת אבותינו היתה ירושת הארץ לבניהם. ואין כאן חלילה נגיעה עצמית, אין הם דואגים לזרעם או לעצמם ואף לא לחייהם הנצחים. אלא הם כל מטרתם לעשות רצון הבורא יתברך והרי הוא אמר ״נעשה אדם״ (בראשית א:כו) וזו היתה מטרתו בכל הבריאה. ואם אין האדם, אין חילול השם יותר גדול מזה. לכך עשו הכל, הפעילו את כל כח תפילתם כדי להבטיח את הארץ לבניהם. כי אין הארץ ניתנת לירושה אלא לאדם השלם, היינו ישראל.

לכן, כשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם ״אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה״ (בראשית טו:ז), מיד שאל ״במה אדע״ (בראשית טו:ח). כי הרי אין כאן עוד הבטחה, אלא גלוי שיש לך את האפשרות לרשת את הארץ. זאת אומרת שאתה תוכל להחזיר לאדם את הצלם האלהי שאיבד על ידי הנחש. ידוע שחוטא לא יוכל לרשת את הארץ ואין הכוונה על ישראל החוטא אחרי קבלת התורה דוקא, אלא אפילו עמים שלא קיבלו תורה גורשו מן הארץ כשנתמלאה סאתם, דאבדה התקוה שישתחררו משלטון הנחש שנאמר ״כי לא שלם עון האמורי עד הנה״ (בראשית טו:טז), ונאמר ״סר צילם מעליהם״ (במדבר יד:ט). ונאמר ״כי ברשעת הגויים האלה ה׳ אלהיך מורישם מפניך״ (דברים ט:ה). וע״ז מעידים שמותיהם של יושבי הארץ, החוי, החתי וכו׳.

והרי ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״ (ברכות לג:), אם כן איך אפשר להבטיח את ירושת הארץ? כי זו היא הבטחה על יראת שמים. לכן נבהל אברהם אבינו ע״ה וביקש לדעת מה היא דרך המבטיחה את יראת שמים. עיין רש״י ״דבר אחר ׳במה אדע׳ לא שאל לו אות אלא אמר לפניו, ׳הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה׳, אמר לו ׳בזכות הקרבנות׳״ עכ״ל (עיין לעיל מדוע הקדים אהרן למשה).

וכשאין קרבנות יבואו היסורין ולא יתנו לאדם לשקוע בתאוות שנאמר ״ועינו אותם״ (בראשית טו:יג) וממילא יהיו מוכנים לשמוע לקול הנביא. יתנו לב לדין אשר אני עושה בעמים ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״ (בראשית טו:יד) ויחזירו השכינה למטה ואשוב להשתעשע עם בחיר הנבראים, ויהי ה׳ אחד ושמו אחד. כמו שאמרו חז״ל על הפסוק ״באתי לגני״ (שיר השירים ה:א) ״אמר רבי מנחם חתניה דרבי אלעזר בר אבונה בשם רבי שמעון ברבי יוסנה, ׳באתי לגן׳ אין כתיב כאן, אלא ׳לגני׳, לגונני, למקום שהיה עיקרי מתחילה. ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה הדא הוא דכתיב ׳וישמעו את קול ה׳ אלהים מתהלך בגן׳ (בראשית ג:ח). אמר רבי אבא ׳מהלך׳ אין כתיב כאן, אלא ׳מתהלך׳, מקפץ וסליק מקפץ וסליק. חטא אדם הראשון ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי, חטאו דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי, חטאו דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי, חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי, חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי. כנגדן עמדו צדיקים שבעה והורידוה לארץ, זכה אברהם הורידה משביעי לששי, עמד יצחק והורידה מששי לחמישי, עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי, עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי, עמד קהת והורידה משלישי לשני, עמד עמרם והורידה משני לאחד, שהוא ראשון, עמד משה והורידה לארץ״ (שיר השירים רבה ה:א).

1. רבי חייא שאיל לרבי יוסי, הא גלי קמיה קודשא בריך הוא, דאינון חרשין יעבדון תנינייא. מאי גבורתא איהו למעבד קמיה פרעה תנינייא? אמר ליה בגין דמתמן הוא שירותא לאלקאה, ומשירותא דתנינא שארי שולטניה