מטה האלהים/ד

פרק ד

״בני בכורי ישראל״ (שמות ד:כב)

במאמר זה מתגלה לנו בס״ד מושג חדש על האדם השלם ומדרגתו. הבורא יתברך מכנה לו שם חדש שטרם שמענוהו, ״בני בכורי ישראל״. אמנם ישראל הכרנוהו אבל הצירוף של ״בני בכורי״ אומר דרשני. ובודאי שבכך גילה הקדוש ברוך הוא את מדרגת השיא של אדם, ושעם ישראל הם המעותדים להגיע אליה שנאמר ״אדם אתם״ (יחזקאל לד:לא), ואמרו חז״ל ״אתם קרויין אדם״ (יבמות סא.).

והמפרשים עומדים על כך שמכת הבכורות היא מכה אחרונה והיא הוזכרה כאן רק כדי להודיע למשה רבינו ע״ה שעד מכת בכורות לא תהיה גאולה. וכולם רק הכנה למכה זו אחרונה עי״ש. וממילא גם הכנוי ״בני בכורי״ הוא המטרה שלמענה נעשים כל הניסים והנפלאות. ונאמר יותר, שהיות ישראל ״בני בכורי״ הוא המחייב את כל שלבי הגאולה כפי שנפרש בס״ד. לכן יכול להיות, אם נבין את מושג ״בני בכורי ישראל״ נבין את המדרגה שהעם צריכים להגיע אליה. ממילא נבין בס״ד את ההכרח בתוכן המכות סדרן ומספרן.

״בני בכורי״

״קרא ישראל בנו בכורו. רוצה לומר כמו שהבכור נקרא ׳ראשית׳, ׳כי הוא ראשית אונו׳ (דברים כא:יז), שהוא התחלת הראות כחו של אדם. שנגלה בו כחו, כי הבן הוא כחו של אב, כך ישראל הם התחלת גלוי כחו של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה, כי העלול מורה על העילה יתברך, והם עלולים בראשונה״ (מהר״ל, גבורות ה׳ כט) עיין שם באורך. והוא מסיים, ״כלל הדבר כי ׳בני בכורי׳ רוצה לומר כי ישראל הם עלולים מן השם יתברך, כמו שהבן הוא עלול מן האב, והם עלולים ראשונה, אל השם יתברך לכך קוראם ׳בני בכורי׳״, עכ״ל.

שלש כחות באדם. וכל מדרגתו נקבעת לפי מצב כחות אלו. ואלו הן: נשמה, גוף, ופעולותיו. מדרגת נשמתו (כידוע ישנם שנשמתם מחלקי הבריאה) אמרו לי שכתוב בעץ החיים שער קליפת נוגה מט:ג, שורש נשמתן של ישראל הם מעולם אצילות בריאה יצירה עשיה דקדושה. ולמטה מזה עולם הקליפות שהן ארבעה.

1. קליפת נוגה, שהיא כנגד אצילות דקדושה, ומשם נפש הבהמית דישראל ונפש הבהמות, חיות ועופות הטהורים.
2. למטה מזה, קליפת אש מתלקחת כנגד בריאה.
3. ותחת זה קליפת ענן גדול כנגד יצירה.
4. והאחרון קליפת רוח סערה כנגד עשיה.

משלושת קליפות תחתונות אלו נשמת הגויים וכן הבהמות חיות ועופות טמאים. חומר גופו, היינו תנאים שגופו נבנה מהם, וכמובן, פעולותיו והשתדלותו. (ע״ע במאמר ״גוף היהודי״ בסוף הספר).

נשמה — המדרגה הגדולה שבנשמות היא חלק אלוה ממעל והחלק הזה הוא הנקרא ״בני״ היות והוא ממש כחו יתברך וחלק ממנו. ואילו —

הגוף — הוא הנגבל מנבחר חלקי העולם. אדם הראשון נקרא ״חלתו של העולם״ (בראשית רבה יד:א). לא רק שבבנינו לא השתמשו בפסולת אלא בבכורי כל. ראשית של כל דבר, דהיינו, הנבחר שבכל. אם כן בעל גוף כזה הרי שיקרא ״בכורי״. ועוד יש להתבונן בס״ד, שבכור אמנם הוא כוחו וראשית אונו של אב, אבל למעשה, בכור היינו פטר רחם של אם. כי האם היא הבונה את הגוף בתשעה החודשים וכל מצב הגוף מתיחס אל האם (ע״י שיר השירים א:ו, בני אמי). ידוע שהעולם הוא מבחינת ״נוקבא״ כי הוא הבונה את הגוף, והנותן גלוי לחלק האלהי. לפיכך מובן היטב הכינוי ״בכור״ על גוף הנבחר.

פעולה — השתדלות האדם הם המוציאות לפועל את מדרגותיו שבכח. והמדרגה הגדולה שאדם יכול להגיע אליה היא המדרגה שהגיע יעקב אבינו ע״ה בהאבקו עם המלאך וישר עליו ובכך נקרא שמו ישראל ״כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל״ (בראשית לב:כט). אם כן ישראל, היינו שיא המדרגות שאפשר לאדם להגיע אליו על ידי מעשיו לכן השלם בפעולותיו נקרא ישראל.

ואלו הן שלשת היסודות ששלמות האדם תלוי בהכרתו בהן — הקדוש ברוך הוא — העולם — האדם.

אמר דוד המלך ע״ה, תבוא הנשמה ותשבח להקדוש ברוך הוא (ברכות י.). כי רק נשמה בהיותה חלק אלוה ממעל יש לה שייכות אליו יתברך ותוכל להכירו ולשבחו והוא יתברך הרי כאב את הבן ירצה. ״בני״ וישראל נקראים ראשית. כי למענם נברא העולם והם, ״ראשית תבואתה״ (ירמיה ב:ג). אם כן הם בכורו יתברך ״בכורי״ ואילו בחיר הנבראים חטא. יעקב אבינו ע״ה החזיר עטרה ליושנה והוא נקרא אדם שנאמר עליו ״נעשה אדם״ (בראשית א:כו). ״׳קדושים תהיו כי קדוש אני׳ (ויקרא יט:ב). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם, ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים ׳ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם׳ (תהלים קו:מח). כיוון שנברא האדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ׳רבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו׳ אמר להם ׳לא, גנב הוא זה׳ שנאמר ׳ותאכל מן העץ׳ (בראשית ג:יז). בא נח, אמרו לו ׳זה הוא?׳ אמר להם ׳זה שיכור הוא, שנאמר ״וישת מן היין וגו׳׳ (בראשית ט:כא). עמד אברהם, אמרו לפניו ׳זה הוא?׳ אמר להן, ׳זה גר הוא, שיצא ממנו ישמעאל׳. עמד יצחק, אמרו לפניו ׳זה הוא?׳ אמר להן ׳אוהב הוא לשונאי׳ שנאמר ׳ויאהב יצחק את עשוי׳ (בראשית כה:כח). כיון שבא יעקב אמרו לפניו ׳זה הוא?׳ אמר להן ׳הן׳, וכן הוא אומר ׳לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך׳ (בראשית לה:י) ונקראו כל ישראל על שמו. באותה שעה קידש הקדוש ברוך הוא את ישראל לשמו שנאמר ׳ישראל אשר בך אתפאר׳ (ישעיה מט:ג). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל ׳הואיל ונקדשתם בשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש׳ שנאמר ׳כי קדוש אני׳ (ויקרא יט:ב) לכך נאמר ׳קדושים תהיו׳״ (תנחומא קדושים ב).

והעם ״בני ישראל״ כולם הם בבחינת בניו. ואם כעת ״אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה״ (ויקרא רבה כא:ד). וירדו למ״ט שערי טומאה הרי שבכך מציאותם לא נשתנתה. והם בכח ישראל הם ועל ידי יציאת מצרים יזדככו לישראל בפועל, ותתבטל זוהמת הנחש. וכל המחיצות המפרידות בין אדם לבוראו תעלמנה. וידבר עמם ״פנים אל פנים״ כי הם יהיו כאדם הראשון לפני החטא — ״ישראל״.

עיקר קדושת האדם היא פרישתו מתאוות העולם הזה, כל מושג חדש המקשר את האדם לעולם, הרי שהוא מחיצה המפרידה בינו לבין בוראו. ״הרהורי עבירה קשו מעבירה״ (יומא כט.) מושגים הטבועים באדם קשים הם לעקירה. וכדי לעקור מאדם את שקיעתו העצומה במ״ט שערי טומאה את הכרתו ואמונתו בעבודה זרה, ולהציגו ערום מכל זה כאדם שלפני החטא. (שנאמר עליו ואשתו ״ערומים... ולא יתבוששו״ (בראשית ב:כה) עיין תרגום יהונתן שפירש ״ולא אמתינו״ מלהתקרב לה׳ ולא היו שום מחיצות ביניהם. ואילו בידיעתם הראשונה ״ויתפרו עלה תאנה״ (בראשית ג:ז) הרי התחבאו והבורא יתברך קרא עליו את הקריאה שעד היום מהדהדת בחלל העולם, ״איכה?״ [בראשית ג:ט]) זקוקים להרבה פעולות, ולמטרה זו מיועדת עשר מכות: דצ״כ עד״ש באח״ב.

בכוזרי א:כה ״אמר החבר, על הדרך הזה השיבותי כאשר שאלתני. וכן פתח משה לדבר עם פרעה כשאמר לו ׳אלהי העברים שלחני אליך׳ (שמות ז:טז). רוצה לומר, אלהי אברהם יצחק ויעקב מפני שהיה אברהם מפורסם אצל האומות, וכי התחבר עליהם דבר האלהים והנהיג אותם ועשה להם נפלאות. ולא אמר ׳אלהי השמים והארץ שלחני אליך׳ ולא ׳בוראי ובוראך׳. וכן פתח אלהים דבריו אל המון ישראל ׳אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים׳ (שמות כ:ב), ולא אמר ׳אני ה׳ בורא העולם ובוראכם׳ וכן פתחתי לך מלך הכוזר כאשר שאלתני על אמונתי, השיבותיך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין״.

הרמב״ם, הלכות עבודת זרה (א:ג). ״ויעקב אבינו לימד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך ה׳ ולשמר מצות אברהם. וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה׳. עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות. ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים. וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן. ומאהבת ה׳ אותנו ומשמרו השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו.״