מחקרים סוציולוגיים (ארלוזורוב)/ניו-יורק וירושלים – מכתבים על היהדות האמריקנית/מכתב תשיעי

אולם יהיו תחומי העבודה היהודית באמריקה מצומצמים כאשר יהיו, ויהא ערכה של עבודה זו אשר יהא, הרי היתה בכל זאת במשך זמן רב המשען החזק ביותר, מבחינה מספרית ומבחינה ארגונית, שבתנועת הפועלים היהודית בעולם, ומספרה, התלכדותה, וכוח איגודה המקצועי היו הולכים ועולים. הייתי מתכחש למציאות, אילו באתי לומר לך, כי גם כיום הזה אפשר עוד לקבל את הרושם ההוא מן החוזק, כוח החיים והעתיד של עמדת העבודה היהודית באמריקה. בעיני אני, שבאתי לכאן שנים לאחרי הפסקות ההגירה, היה הדבר כאגדה מעבר רחוק ועתיק לימים. לאור המסורת והקשרים העמוקים לכל דבר, אשר בשם עבודה יהודית נכונה, יכול אני לומר לכל היותר, כי ראיתי את עמדת העבודה היהודית כסלע, אשר יד הרוח והגשם היתה בו למקקו והדלף הטורד חתר מתחתיו והפך את שרשיו והנהו עכשיו מתפורר והולך. אני מתכוון בזה להתפצלות הפוליטית של תנועת הפועלים היהודית האמריקנית בימינו, המשתקפת במלחמות פנימיות קשות ומלאות אש ומרירות, מלחמות המתנהלות מתוך משטמה אכזרית, אשר רק "תנועות קרנות" – כבטויו ההולם של חיים גרינברג – האויבות זו לזו מסוגלות לה. אין זאת אולי כי אם אותה המלחמה המפלגת כיום הזה את כל תנועת הפועלים בעולם, במהדורה של ה"איסט-סייד", אשר מזר הרוח, הדוגמתיות והמפלגתיות הקנאית של ה"איסט-סייד" עיוו את פניה עד כדי קיצוניות. ואין כוונתי לומר, כי האגודות המקצועיות המורכבות כמעט אך ורק מפועלים יהודים, שידי מנהיגים יהודים הקימו אותן, ושהיו חלוצי הסתדרויות הפועלים הקונסטרוקטיביות והמתקדמות אשר בארץ, – ירדו לגמרי מעל הבמה. להפך, רבות מהן, כמו "אגודת תופרי בגדי הגברים" (אמאלגאמייטד), עומדות עוד עד היום בשורות הראשונות, ואולם חלקם של היהודים בהמון החברים, – בין המנהיגים אין עדיין הדבר כך – פוחת והולך. אחד המנהיגים אמר לי באולם ועידת האמאלגאמייטד בסינסינאטי, כי אחוז היהודים בין חברי האגודה הוא כיום הזה לא יותר מ-28-26. ואולם העיקר הוא היסוד המשקי להופעה הזאת, ההרס המתגבר של העבודה היהודית בשדה העבודה עצמה, המתהווה לעינינו מאז הופסק זרם מחנות המהגרים אל הארץ.

בארבעה שטחים ראשיים בא הפרץ בחזית העבודה היהודית, והם: חילופי מערכות, הזדקנות, דחיקה והסגר.

הדבר אשר קראתי לו כאן בכוונה בשם חילופי מערכות – היא ההתפתחות, אשר תוארה על ידי סוציולוגים יהודים רבים והוכתרה – לפי דעתי, בטעות – כעליה כלכלית. אחד מידידינו הגדיר את הדבר בנוסחה טובה וחריפה יותר: "לעלות בעבודה", פירושו בפי פועל יהודי באמריקה – "לצאת מן העבודה". עפ"י רוב מבארים את התופעה הזאת באינדיבידואליזם המשקי הנפרד של היהודי, בתשוקתו לעצמאות כלכלית, להיות איש שורר בביתו. אם מספיק הוא ההסבר הפסיכולוגי הזה ואם לא – על עצם העובדה אין חולקים. הפועל היהודי נוהג חסכון ביחס. בהזדמנות הראשונה הבאה לידו הוא משתמש בחסכונו ליסד לו עמדת-קיום עצמית, ואפילו אם היא קלה ופעוטה, ובלבד שיפטר מעמדת-השכיר אצל נותן לחמו. תנאי החיים, שזכה להם בחליפין אלה, הם לעתים קרובות לא יותר קלים או נוחים מאלה שהיה רגיל בהם קודם. הכנסתו של בעל חנות מכולת קטנה, או סוכן קטן לחברת אחריות, אינה גבוהה מזו של פועל בעל מקצוע פחות או יותר מומחה, ואפילו בענפי המלאכה היהודיים ועל אף החליפות העונתיות. לעומת זה אין הוא יכול עוד לשוב לביתו בחמש והתענג על שעות מנוחה, אין לו כמעט גם מנוחת ערבי שבתון הניתנת לפועל. בעל החנות הקטנה, ולא כל שכן הרוכל, הוא ואשתו, עמלים למעשה מספר שעות בלתי מוגבל, יום שבת אחרי הצהרים ומוצאי השבת הם עפ"י רוב שעות המכירה והגביה הראשיות שבשבוע. ובמשך הסעודות החטופות יום יום אינם זוכים אפילו להביט בבני ביתם. נוספת על כל זה הדאגה התמידית לעסק, אשראי, חובות, תשלומי שיעורים, מחזור, – ואף על פי כן עולה, כנראה, השאיפה לעצמאות על כל יתר החששות. אולי התקוה לעליה יחסית, בלתי נראית אמנם אבל אפשרית בקרב הימים, היא המכרעת כאן. תקוה זו נזונה מן הבטחון האמיץ בכשרון היצירה, החישוב והחיבול העצמי. איך שהוא, בכל אשר תפנה תמצא אלפי פועלים לשעבר עסוקים כמוכרי סדקית, סוכנים ורוכלים. יש אגודות מקומיות בתוך הסתדרויות הפועלים, סניפים שלמים של ה"ארבייטער רינג", ביחוד במדינת הדרום והמערב, ביניהם גם קבוצות "רדיקליות" או "שמאליות", אשר עד היום הס מלהזכיר בסביבתן מלה אחת על דבר ארץ ישראל העובדת, – ואין בתוכן כמעט אף פועל עובד אחד.

והדבר אשר קראתי בשם הזדקנות – גם היא תופעה פשוטה ושקופה מאד. המהגרים משנת 1890 ו-1900 עבדו כל ימי חייהם כחייטים, סנדלרים או תופרי פרוות, במשך שלשים השנים האלו צברו להם הון-מעט והרי הם נפטרים מעבודה משקית ופורשים אל נחלתם. הון-מעט זה מופיע במקרים רגילים בצורת בנים ובנות, אשר גודלו בינתים לעורכי דין, לרופאי שנים, למזכירים או למנהלים – ועכשיו הם באים וגואלים את אביהם המזקין משבי בית-המלאכה, מן "השופ". אין לומר, כי האידיאל לחיות על רנטה נפוץ בין בני המעמד הזעיר באמריקה, כשם שהוא נפוץ, למשל, בין הבורגנות האמידה אשר בצרפת ובאמריקה, וביחוד בענפי הספיקולציה. פרוצס ההזדקנות לא היה איפוא מגיע להיקף רחב מבחינה מספרית, אילו היה מתקיים בתנועת הפועלים היהודית-אמריקנית סדר-הדורות הטבעי של עבודה המציין את גורל הרפוליטריון, אילו היו ידי-עבודה צעירות באות במקום הידים שבלו מזוקן. ואולם המחזור הטבעי הזה נפסק במידה רבה מפני זרם הנוער היוצא לענפי משק אחרים. והפחיתה מחמת זוקן ניתן לה, על כן, משקל מיוחד.

שני הגורמים האחרים, הדחיקה וההסגר, הם פרי התנגשות שבין העבודה היהודית ובין העולם החיצוני הבלתי יהודי. דחיקת רגלי הפועל היהודי מן העבודה היא פרי גורמים כלכליים בלבד, תוצאת ההתחרות מצד העבודה הזלה לסוגיה. אם כי המוני הפועלים היהודים היו נמנים מאז ומעולם על הסוגים הירודים בשכר עבודתם שבכל הפולעים השכירים באמריקה, יש בכל זאת קבוצים גזעיים אחרים, אשר רמת חייהם, ועל כן גם תביעתם לשכר עבודה, פחותה מזו של היהודים – מפני גורמי מסורת, מולדת, צרכים ורמת תרבות כללית. אלה הם הפועלים הסלובאקים, הפולנים, האוקראינים ובמקצת גם האיטלקים. חקירת ההרכב של פועלי התעשיה במאסצ'וזיטס לפי מוצאם הלאומי מראה בתקופה שלפני המלחמה מגמה לחילופי מערכות בולטים. בין 1900 ל-1913 יורד חלקם של המהגרים מאנליה מ-19 ל-11 אחוז, של המהגרים מאירלנד מ-10 ל-13, של הקנדים הבריטים מ-16 ל-3, הקנדים הצרפתים מ-21 ל-17 אחוז, לעומת זאת עולה מספר הפולנים, אשר במפקד 1890 אינם נזכרים עדיין כלל, ל-14 אחוז בשנת 1913. עליהם מתוספים פורטוגיזים, ליטאים, ארמנים וסורים. בעקב הגירת הכושים למדינת הצפון, שגדלה מאד במשך 15 השנים האחרונות, הפך חלק הגון מן העבודה הקשה הבלתי מקצועית לעבוד ה"שחורה" במלוא משמעות המלה. על ידי זה גדל הדחק בשכבות-השכר הסמוכות לה אשר בעבודה המקצועית, שהיא בעיקר תעשית הבגדים, ורבה ההצעה של ידי עבודה. ואולם ביחוד גמרה לירידה זו של שכר העבודה הופעתן של נשי העמים האלה, בני רמת החיים הנמוכה, כמתחרות בשוק העבודה, – אחת מירושת ימי הגיוס בתעשיה מימי המלחמה, שפעולתה נמשכת עד היום. שכר העבודה של הנשים האלו הוא על פי רוב הכנסת לואי במשק הבית. ואחרי שהנשים האלו רגילות לקבל את העבודה הביתה, תחת שלפנים היתה נעשית בבית-המלאכה, הרי שאין הן שומרות גם על שעות העבודה הקבועות, וההגנה על עמדת השכר קשה עוד שבעתים. הספירות לפי המוצא הלאומי, שנערכו באגודות המקצועיות הגדולות של תעשית הבגדים, משקיפות בבהירות רבה את תוצאות ההתאבקות הזאת. ואולם התפתחות זו חזקה עוד יותר בין המוני הפועלים שאינם מאורגנים באגודות מקצועיות. שכר העבודה הריאלי של הפועלים האלה אמנם גדול הוא למדי לפי המידות האירופיות, אבל איננו מראה מגמה לעליה, ואולי גם להיפך, מראה נטיה אטית לירידה יחסית.

ההסגר פירושו סגירת השער בכוונה בפני העבודה היהודית מצד נותני עבודה או מנהלי עבודה בלתי יהודים. הוא פוגע בעובדים בבתי מסחר, סטינוגרפים, פקידי משרד והנהלה, ואופילו בפקידים בעלי השכלה טכנית, כמהנדסים ואדריכלים – לא פחות, ובמקצועות אחרים אולי גם יותר, מאשר בעובדי-כפים. ודאי הגיעה כבר גם לאזניך הבשורה הזאת, כי אפילו ב"מדינה החפשית שבעולם", ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", קיימת תופעה זו, שהיא בחלקה פי שנאה גזעית וקנאות, ובחלקה – פרי חשבונות בצע פשוטים. אך קרני ההשפעה של המגמות האלו בודאי שהן מרחיקות לכת הרבה יותר, מאשר יכולת לתאר לעצמך. ליום חג יחשב לך היום, שבו תקח בידך את אחד העתונים היומיים הגדולים שבניו-יורק, צ'יקאגו או פילדלפיה – ולא תמצא בו מספר מודעות על הצעת משרות ובתוכן ההערה "רק נוצרים" או "רצויים פרוטסטנטים". ברור כשמש בצהרים, כי מספר עוד יותר גדול של בתי מסחר נמנעים מטעמים מסחריים, או מפני דרכי נימוס, להביע גלוי במודעה לאן טעמם נוטה, ואולם לא ימנעו בשעת קבלה ההחלטה על בקשת המשרה לקבוע את בחירתם לפי שיטה מסוימת, לפעמים רק על פי המראה החיצוני, השם, כתובת הדירה או המבטא בלבד. תיאור אפייני של מצב הדברים ראיתי באחד השבועונים היהודים-אנגלים, המופיע באחת הערים הגדולות שבמדינת אוהיו. אשה אחת, פקידה באחת מלשכות העבודה הפרטיות, מספרת כיצד עמלה להשיג משרת פקידה באחד מבתי המספר בשביל בחורה צעירה, בעלת שם מגון יהודי ובעלת תעודות המעידות בפרטות על הכשרתה המתאימה. חברותיה לעבודה וכן מנהל המשרד הניאו אותה ממעשה זה, באמרם כי אין כל תועלת להתעסק במועמדה זו. כשחקרה בדבר נודע לה, כי "בתי מסחר רבים במקום הזה דוחים את בקשותיהם של פקידים יהודים, כי לשכות העבודה שמו להן כבר לחוק שלא להתעסק בבקשותיהם של עובדים יהודים. הם מתייחסים אמנם באדיבות רבה, רושמים את שם בעל הבקשה היהודי ואת כתבתו, ואולם יותר לא יעשו בשבילו". בכלל, נתקים ליותר ויותר בגלויי דעת פומביים בדבר שאלת ההסגר הזאת, המוכיחים על היקפה ועל תכיפותה. אחד הבטויים המזעזעים ביותר נתפרסם ב"נאשין", השבועון הליברלי הגדול שבאמריקה, בכותרת "רק בת גזעו של כריסטוס". בחורה צעירה ממוצא יהודי-רוסי, סטודנטית לשעבר, בעלת בקיאות גדולה בשפות, ניסתה בראשונה לשוא למצוא עבודה מתאימה להשכלתה בתרגום או בקורספונדנץ. לאחר שנואשה מזה – סובבה לחפש עבוד בבתי המלאכה הגדולים לתפירת בגדים, ונתקלה בכל מקום בנוסחה "רק נוצרים". והנה היא פונה בשאלה אל עורך ה"נאשין": האם לא די להיות "בת גזעו של הנוצרי" כדי לקבל עבודה באחד מבתי המלאכה בניו-יורק? דוגמה שניה: בעתון "וורלד" מיום 9 בפברואר 1929 כותב איש צעיר, ויליאם ק., אשר חזר שלשה חדשים רצופים אחרי משרה, מכתב בכותרת "מוקשי גזע": "אולם לשוא היו כל מאמצי... להיות בניו-יורק צעיר יהודי המחפש משרה הוא כמעט כמו להיות פושע. מבלי שים לב למדרגת השכלתך והכשרתך, אם יש לך העוז להצהיר על מוצאך הלאומי או הדתי – משפטך נחרץ. והם אף פעם לא ישכחו לשאול אותך על כך". בסוף דבריו לא החסיר הכותב מהזכיר את אחיו שנפל חלל בחזית צרפת ואת נאומיו הפטריוטיים של כותב הטורים עצמו בימים ההם, לפני שתים עשרה שנה, בהיותו עוד תלמיד בית הספר התיכוני, מתוך אמונתו הגדולה בשויון האמריקני. בכוונה שמרתי את קטעי העתונות האלה, שהגיעו לידי במקרה, למען הצג לפניך אגב ציור חי מה פירושו הכלכלי והפסיכולוגי של ההסגר.

ואף על פי כן, למשגה יחשב לנו ול"פשטנות"–כלשונו של אדוארד ברנשטיין – אם נניח שפרוצס התפוררות של עמדת העבודה היהודית מתפתח בקו ישר בלי כל הופעות אחרות. לא! יש גם כוחות ניגוד, היפוכי-מגמות, שכדאי שתשים לבך אליהם. יהודים, ודוקא מן הדור הצעיר, חודרים לענפי מלאכה, שהעבודה היהודית לא ידעה אותם מעולם. יש בניו-יורק אלפים אחדים של נהגי-טאקסי. חשובה מזה ורבת ערך היא הופעתם של היהודים בנאים, מסגרים, צבעים ונגרי בנין בשוק העבודה. במקצועות האלקטרו-טכניים ניכר אפילו רבוי יחסי חזק של כחות עבודה יהודים. בגלל התפשטות השמוש במכשירי הראדיו קבלו הענפים האלה דחיפה חדשה וזכו להתרחבות. ואולם, כל זה איננו משנה כלום או משנה מעט מאד בקו היסודי של ההתפתחות. ראשית, מפני שהחומר האנושי החודש לענפים החדשים מעט הוא במספרו מלמלא את הגרעון אשר בכל עמדת העבודה היהודית בכללה. שנית, מפני שברבים מענפי המלאכה האלה בולט האופי הזמני של העבודה היהודית עוד יותר מאשר בענפים הישנים. וכי כמה זמן נחוץ עד שהרפד היהודי הקטן או צייר הבתים המתחיל יהפך ל"דיקורטור" עומד ברשות עצמו או לקבלן בבנינים המעסיק כבר פועלים אחרים ואולי דוקא לא יהודים? הקבלים במקצוע האליקטרו-טכניקה אינם מקבלים ברצון שוליות או עוזרים יהודים, מכיון שהם יודעים מראש, כי הפועל לא יאריך ימים בעבודתו, ולאחר שזכה למקצת הכשרה, ואך התחיל להיות מועיל לעסק, הריהו נעשה מיד קבלן קטן עומד ברשות עצמו, כלומר, מתחרה, הפותח לו חנות ברחוב הסמוך בקירוב מקום לבעליו הקודם. לא! שמשה של העבודה היהודית באמריקה אינה במעלה. בין מנהיגי תנועת הפועלים היהודית באמריקה לא מעטים האנשים הישרים בלבותם, אשר מתוך אכזבה לזכות ולראות בזיו אורה – נשואות עיניהם כיום הזה אל ארץ ישראל, שממנה בוקע ועולה עמוד השחר של עבודה עברית חדשה.