מחקרים סוציולוגיים (ארלוזורוב)/הטכסיס של המפלגות המדיניות/פרק א

א. מהות הטכסיס

מושג הטכסיס, שמשתמשים בו כיום בכיוונים מכיוונים שונים, בין ביחס המדינות ובין ביחס המפלגות, ואפילו בבחינה כלכלית ביחס הטרוסטים הקאפיטליסטיים הגדולים הנלחמים זה בזה, ויתר על כן – ביחס כוחות וקבוצות של כוחות בכלל – מושג זה שאול, כידוע, ממדע המלחמה. כשבאים להגדיר את הגורמים, הקובעים בחיי המפלגה המדינית בזמננו את טכסיסה, מן הראוי להתחקות אחרי ההוראה הראשונה של המושג, ורק אז נוכל לנסות לקבוע הגדרה, מהו ענין טכסיסה של מפלגה מדינית. הגינירל פון קלויזביץ אומר בספרו המפורסם "על המלחמה": "אילו היתה המלחמה מעשה בודד, לא היה טעם לחלוקה. אולם המלחמה מורכבת מסכום גדול פחות או יותר של פעולות מכונסות בתוך עצמן, שאנו מכניסם אותן בשם קרבות, ושהן מהוות חטיבות חדשות. מכאן נובעת הפעולה המיוחדת לערוך את הקרבות הבודדים האלה, לנהל ולחבר אותם לשם המלחמה. הדבר הראשון מכונה טכסיס, הדבר השני מוכנה אסטרטגיה. לפי חלוקתנו איפוא הטכסיס הוא תורת שימוש הכוחות הלוחמים בקרב. האסטרטגיה היא תורת שימוש הקרבות לתכלית המלחמה". דומה לכך בתכנה היא ההגדרה המפורסמת של מולטקה, שעל פיה הטכסיס הוא "הנהגת הצבא בקרב", ואילו האסטרטגיה היא "הנהגת הצבא אל הקרב". ניסוח אנגלי דומה לזה מסמן את הטכסיס כאמנות או כשיטה להנהגת סוגי צבא שונים "לנוכח האויב". אמנו או שיטה זו מתחילה בתנועת החטיבה הקטנה ביותר של סוג אחד הוא הטכסיס היסודי – ומגיעה ועולה עד לאמנות המצביא, הוא הטכסיס העליון המורכב, המבוסס על צירוף חטיבות שונות, המחולקות לפי תפקידיהן וכמויותיהן, וסיגול תנועתן לתנאים השונים של השטח, כושר המלחמה ותנועת האויב. הפרובלימה של הטכסיס היא איפוא בעיקרה פרובלימה של החסכון, של שימוש מוצלח באמצעים הניתנים לתכלית מסוימת: כיצד להשיג את תכלית הקרב באופן הטוב ביותר.

אם נעתיק הגדרות אלו לחיי מפלגה מדינית, יצא לנו, שהטכסיס הוא השיטה או ההתנהגות, שמפלגה משתמשת בהן כדי להשיג תכלית מדינית מסויימת, שהיא לוחמת לה. אך כאן יש להשתמש באמצעים הנמצאים בעין לשם תכלית מסויימת, וממידת ההתקרבות אל השימוש הטוב ביותר תלוי סיכוי ההצלחה או הערכת עצם התכנית. אף כאן אפשר להבחין בין טכסיס יסודי – למשל, ההתנהגות של פרקציה פרלמנטרית בנוגע להצעת חוק מסויימת – ובין אמנות מצביאה של הטכסיס העליון המורכב, שעליה לשים לב לא רק לתנועה בודדת של פרקציה פרלמנטרית, אלא תוך כדי קרב גם לסיגול פעולה זו לפעולות אחרות, למשל מחוץ לפרלמנט, – נגיד: בתנועת האגודות המקצועיות, – ולהשפעת הגומלין של הפעולה הפרלמנטרית על פעולת האגודות והשפעת אלה ואלה על דעת הקהל, על העמדה המדינית החיצונית ועל יחס מפלגות קרובות, – וסיגול כל התנועות הללו לתנועות המתנגדים. אף כאן העיקר הוא להנהיג את הצבאות בקרב, לנוכח האויב, ואילו התהוות הקרב עצמו וכן גם ערכו בבחינות יותר מקיפות – אינם באים בחשבון ונמצאים מחוץ לגבול הטכסיס.

לכאורה אין חזיון הטכסיס אלא כמין דבר חולף, משתנה, שלא ניתן להגדרה ולתפיסה. תנועות טכסיסיות נראות – יותר מכמה חזיונות חולפים אחרים של החיים המדיניים – כשרשרות של אבעבועות בורית, המהוות בהבל פה, מתרחבות לגודל שאין לשערו מראש, מנצנצות בצבעים מצבעים שונים ומתפוצצות בכל רגע על מנת לתת מקום לאבעבועות חדשות. אין בטכסיס לכאורה אפילו צל של שיטתיות, שניתנת להשגה, ולא ניכר בו שום סימן של קביעות. אלא שאותו הדבר נראה גם בטכסיס הצבא. נדמה, שעצם הרבגוניות של גורמי השטח – מישור, גבעות, נהרות, אגמים, ים, יער, סבך, ערבה, מדבר ובצה, והצורה הממשית של כל אחד מן הפרטים הללו – גורמת מספר מרובה כל כך של צירופים בלי סוף, שכל שיטה עלולה להיות כאן ללעג. ועל זה יש להוסיף כגורם נוסף של רבגוניות את ריבוי סוגי הנשק, צירופם וצירופי צירופיהם. פרט אחד, סיגול מכונת היריה אל טכסיס צבא הרגלים, עורר בשעתו – כידעו גם לבלתי צבאיים – ויכוחים ממושכים, והביא רק לאט לאט לידי מהפכה. כיום נעשתה פרובלימה זו מורכבת ביותר, לאחר שנוספו כוחות אויר, כוחות מכניים, כוחות להגנה מפני התקפה באויר, כוחות חימיים, חלוקה מורכבת של כוחות הצי. לבסוף גורמת כל ההתקדמות, ובכלל כל פסעיה חדשה בטכניקה הצבאית, לפרובלימות חדשות ומהפכניות בטכסיס. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר של זמננו הוא השמוש בגזי הרעל שהונהגו לפתע פתאום על ידי הגרמנים במלחמת העולם, וכן גם ההתפלחות שלאחר המלחמה, זו ששינתה את כל המסורת הטכסיסית על ידי הפקת הפרשים וחיל הרגלים הבלתי מומחים והארטילריה הקלה – לטובת סוגי הצבא הנזכרים, שהוצאו מחדש ויש להם יתרון טכני. על אף כל הצירופים והנוסחאות האלה, שאין להם סוף במחינה מתימטית, לא עלתה עדיין על דעת המדע הצבאי אף לרגע לוותר על הנסיון של קביעת כללים שיטתיים לטכסיס, אלא שמדע זה עשה מהם שיטה מופשטת^[1]. ואת זאת אפשר לתבוע גם מאת המדע המדיני של הטכסיס. אמנם אף כאן יש בתנאים החיצוניים רבגונות של מקרים ממשיים ותפקידים של הסתגלות טכסיסית עד לאין סוף. מן הטכסיס של הסנדיניסטים בניקאראגואה, פרכוסי הפראקציות הלאומיות השונות בסין, האופוזיציה של סטלין ושל טרוצקי ברוסיה, עד לעמדה הטכסיסית של הפרוהיביציוניסטים בנורבגיה, מפלגת העבודה באנגליה, הפאשיזם או הרויאליסטים בצרפת – לפנינו שרשרת אין סופית של פרטים היסטוריים, אקלימיים ואתניים, שנדמה היותם נעלים מכל רישום וחלוקה. אף כאן מעמידה המציאות תפקידי הסתגלות מרובים כל כך, שצדק ווילהלם ליבקנכט, המנהיג החשוב של הסוציאלידימוקרטיה הגרמנית, באמרו פעם בועידת המפלגה: "לא הייתי יכול מעולם להיות אחראי להנהגת המפלגה – אלמלא האפשרות לשנות תוך עשרים וארבע שעות את הטכסיס אלף פעם". על כך יש להוסיף, שאף כאן נוטה ההתפתחות לחלוקה אחרי חלוקה ולהרכב אחרי הרכב של האמצעים והסוגים הנתונים. לפני חמשים שנה לא היה עדיין זכר לפרובלימות של השפעה שיטתית על דעת הקהל ושל הפיקוח על העתונות היומית המשועבדת לטרוסטים. דוגמא מציינת לכוח העצום שבדבר זה יש לראות בממשלת מפלגת העבודה ומקדולנד בראשה באנגליה, שהיתה בבחינת ממשלת המיעוט זקוקה לחיבת העם, ובעל כרחה נפלה בו ברגע שעמדה פרוקת נשק לעומת יצירת דעת הקהל מדעת על ידי עתונות הטרוסטים. כל שההתארגנות הדימוקרטית של החברה המדינית החדשה מתקדמת והולכת, כן מסתעפות והולכות התנועות שניתנו לפיקוח טכסיסי מצד המפלגה. נקח למשל את ארצות הברית – על האסופת שנקבעו במפלגות באופן חוקי (primaries), על הבחירות הלאומיות לנשיאות ולקונגרס ועל בחירות הנסיון, התובעות בכל פעם החלטות טכסיסיות חדשות. אף כאן אפשר להגיד, שחידושים טכניים גרידא עלולים לגרום למהפכות בשאלות הטכסיס המפלגתי. משל ממשי הוא הרדיו (כיוצא בו: הרכבת, העתונות הרוטציונית, הטכניקה הכספית וכדומה). דבר מציין ונכון היה, שבשעת הויכוח על מסירת הרדיו הבריטי למדינה התנגד בא כוח מפלגת העבודה להצעה זו בטענה, שפועלה כזאת תתן לממשלה יתרון טכסיסי מאין כמוהו לרכישת דעת הקהל, ביחוד במלחמת הבחירות. שיטת האסיפות הפומביות, שהיתה נהוגה עד כאן, יכלה לכנס רק חלק קטן מן הבוחרים, שרובם היו כבר חסידים מאורגנים ומושבעים או מתנגדים מאורגנים ומושבעים. ואילו הרדיו נושא את הבשורה המדינית עד לאח המבוערת של האדיש ועד לביתו הבודד של החקלאי. על אף כל האפשרויות הללו של צירופים ונוסחאות – אסור לו למדע המדיני לוותר על הנסיון לעשות את הטכסיס לנושא חקירה שיטתית.

1. גינירל פין קלוזביץ ("על מלחמה", עמ' 11-10): "מכיון שבמלחמה הכל סתום, יש לומר שדבר בלתי-אפשרי הוא לתת ספר לימוד ממשי לאמנות המלחמה, בחינת פיגם המשמש סעד חיצוני לפועל... מומחה שהקדיש חצי חייו לברר ענין סתום, ודאי שיצליח יותר ממי שרוצה לעמוד על הדבר בזמן קצר. והתיאוריה נוצרה כר כדי שלא יצטרך כל אחד "לעשות" סדר מחדש, אלא ימצא את הדברים מסודרים ובדוקים... דוגמאות היסטוריות מבהירות את הכל, ויש להן גם כוח הוכחה ביותר במדעי הנסיון".