מחבר:רב שלמה שטנצל/נאומים/חלק א

בר המצווה של אחיינו הרב מיכאל רובינסון

דרשת הרב שלמה שטנצל בבר המצווה של אחיינו הרב מיכאל רובינסון מארה"ב

טטיעכע משתתפים אין תושבע משפחה

באתי במיוחד מארץ ישראל לבר מצוה כאורח גיסי פרופ' מאיר רובינסון ואחותי אסתר הורי הבחור המצויין מיכאל שאני דודו. פותחין בכבוד האכסני' לא אספר על המדות טובות והחסד שיוצא מבית זה, ביודעי שהם מקיימים הפסוק והצנע לכת עם א' הכל בשקט עם לב שלם. זאת בדרך האבות, ואזכיר ביחד עם ירושלים ת"ו את זכר הסבא הגדול הגאון והפוסק רבי יונה שטנצל זצ"ל, שיחד עם היותו מגדולי מפיצי התורה ומצדיקי הרבים בדורנו, שרבבות קובעים עיתים לתורה בזכות מפעל חייו המשנה היומית וההלכה היומית. הי' איש מצניע לכת ענו, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. חבל שלא זכינו שהוא ישתתף בשמחת הבר מצוה של מיכאל הנה הבכור של בתו אסתר תחי'.

הוקצב לי חמש רגעים לדבר אקוה לעמוד בזמן קשה יותר לומר דברים קצרים מדרשה ארוכה. אעמוד על נקודה אחת.

בהזמנות לבר מצוה כותבים להכניסו לעול מצוות, מה זה עול, דבר נפלא כתב הזוהר (ח"ג קח) הקדוש: מאי עיל מלכות שמים, אלא כהאי תורא דיהבין עליו עול בקדמיתא, בגין לאפקא מיניה טב לעלמא, ואי לא קביל עליה האי עיל לא עביד מידי. הרי נמי איצטריך ליה לב"נ לקבלא עליה עול בקדמיתא ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאיצטריך, ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא לא ייכול למיפלח. ע"כ.

כך בבר מצוה שזוהי ההתחלה של כניסת האדם לעול המצוות יש לחזק את ההתחלה הראשית, ע"י שהאדם המלא כחות שחננו הי"ת לעבודת הבורא, שם ע"ע עול מלכות עול זו יוציא בכל חיי האדם טוב לעולם, והכל הולך אחר ההתחלה.

ומדוע שמחים בסעודה של מצוה הוא ע"ד מה שכתב ספר העיקרים דטעם מצוה לשמח חתן וכלה כי שמח הנותנת קיום לדבר, והנשואין הוא לקיים את המשך בני האדם.

ורעיון חיזוק הראשית מצינו בפרשת השבוע:

"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' א' נותן לך נחלה וִיְרִשְתָה וישבת בה, ונתת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך. אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם.

[ומביא רש"י בשם הגמ' בברכות ומשניות ביכורים, ובשם בספרי וזה נמצא גם בירושלמי, כיצד מפרישין ביכורים, יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שביכר קושרן בגמי ואומר הרי אלו ביכורים.]

אתם הורים יקרים מכניסים את בנכם בכורכם למצוות, לאחר הוידוי שהביכורים צריכים וההודאה על ההודאה משעבוד מצרים מסיימת התורה: ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך, עתה הכנסתם את בנכם לישיבת מירה מהוללה מקום תורה שהוא לפני ה' א'.

ומבטיחה התורה – ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך.

אנחנו כולנו באנו לשמוח ולשמח בסעודה של מצוה לחזק את התחלת קבלת עול בשמחה וטוב לבב, וכולנו מאחלים להורים ולבר מצוה מזל טוב. שיגדל בתורה וביראת שמים, ושהי"ת ישרה

ברכתו בבית הזה, ולקראת ראש השנה שזהו ג"כ ההתחלה של פסגת חיים לכ"א שה' יכתוב את כל בית ישראל בכתיבה וחתימה טובה. מזל-טוב.