מחבר:רב שלמה שטנצל/מאמרי עיתון/בעיות פנים חרדיות

מאמרים על בעיות פנים חרדיות

מאמר א' - מוסיקה בחתונות

להחזיר את הנעימות והשקט לשמחותינו

גם הח"מ מצטרף לקול המחאה הכללי נגד התזמורות הרעשניות, שהסבו את שמחותינו לאוירת של דיסקוטקים, יותר ממזל טוב לא ניתן לשמוע, בקול הרעש המחריש אוזניים ואוטם את הלב, המבריח את המוזמנים לשמחות מחשש פגיעה בבריאות, גם נפש גסה ואוזניים מגושמות, אינן יכולות לשאת רעש למעלה מ-90 דציבל, וודאי אוזניים רגישות, רעש שאנשי התזמורת מחוסנים בגלל הפקקים באוזניים המשוכללות החוסמות את גלי הרעש מלהגיע למערכת העצבים, אולי לדרוש לנגן בלי רמקולים, בבחינת חדש ימינו כקדם, כידוע לא ברעש ה'...

ע. רונן

מאמר ב' - ביטול תורה

כאחד מאלפי לומדי ה"הלכה היומית", למדנו עד כה רבבות הלכות והגענו לסי' קנ"ה בימים אל,ו רציתי להביא לתועלת הרבים מה שפסק ה"משנה ברורה" בסימן זה?

השו"ע פסק: אחר שיצא מבית הכנסת, ילך לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע, שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה, וכתב המ"ג: והנה עצם הלימוד אף כשהוא לומד ביחידי, הוא ג"כ מקיים מ"ע של הלמוד תורה, לכתחילה מצוה להדר ללמוד בחבורה, שעי"ז יש כבוד שמים, ולימודו נכתב בספר הזכרונות, וכ"ש כשלומדים בעשרה יחד אז קדמה שכינה ובאה, ואח"ז אין התורה נקנית אלא בחבורה, ומובא ביו"ד סי' רמ"ו שצריך לקבוע ע. לתלמוד תורה ביום ובלילה, ולכן מלבד קביעות שלאחר תפילת שחרית, יקבע גם בין מנחה למעריב, שבזה יצא חובת ת"ת בלילה, ואחז"ל ויתר הקב"ה על עוון ע"ז ג"ע וש"ד ולא ויתר על עוון ביטול תורה, והאיש שאינו מזרז עצמו לקבוע לו עיתים לתורה בכל יום בודאי ישאר ריקם מכל ח"ו, ומה יענה ביום הדין, והחכם עיניו בראשו, חייב אדם ללמוד בכל יום: תורה שבכתב, שהוא תנ"ך ומשנה גמרא ופוסקים, ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום לא ילמדו בגמרא לחוד, דבזה אינויוצא, אלא צריך ללמוד דוקא גם ספרי הפוסקים כל אחד כפי השגתו (תמ"ב הביא בשם הש"ך), וכשיש לו זמן והוא מבטל מלמוד תורה, הוא קרוב למה שאחז"ל בסנהדרין צ"א על הפסוק כי דבר ד' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ואפילו אדם שאינו מבין מה שלומדים מ"ת העכבה בביהמ"ד מצוה היא.

ואמר ר' יהושע אמר רב נחמן כל מי שבא לבית כנסת ושומע דברי תורה, זוכה לישב בין חכמים לעתיד לבוא, שנאמר אוזן שומעת תוכחת חיים, בקרב חכמים תלין, וצריך לקבוע תורתו בבית המדרש, ושם יהיה לו מקום קבוע לתורה, ואפילו ביודע רק מעט יקבע מקום ללמוד במה שיודע, ואם אינו יודע כלל ללמוד, ילך לבית מדרש שם לומדים, ושכר הליכה בידו, וביודע מעט, עיקר לימדו יהיה בהלכות, כדי שידע להתנהג למעשה, ואמרו חז"ל כל השונה הלכות ביום יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, וגם יחשוב שם בענייניו ויכניס בליבו יראת שמים.

בימינו, כאשר התקשורת והרדיו, שודדים מעם ישראל את זמנו וחייו, מטרטרים אותו יומם ולילה ועוקרים אותו מעצמו, ומשלוות רוחו, והכניסו את העם במצוקה מבוכה ותלישות מכל חכמה ורגש חיובי, הם מתבוססים רק בריב מדון ובוז, נתעלם מהם, ונתחבר לבית חיינו, לעיסוק הנכבד והנעלה, אין מידה טובה מפנה ואין מלאכה חשובה ממנה, וכבר אמרו חכמים, עין לא ראתה א' זולתך – אפילו נביאים לא ראו השכר הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, ואין למעלה מתלמוד תורה לעולם הבא (רבנו יחיאל אבי הרא"ש). הצער המשמעותי ביותר בחיים, לקבוע עיתים לתורה.

מאמר ג' - דוחות חנייה

דו"חות חניה – מסחטת כספים נגד האזרח

• הרב שלמה שטנצל

הח"מ כבעל רכב, מרגיש עצמו כמו רוב הנהגים נרדף בתוך העיר בני ברק, נכון יטענו, הרי גם בתל אביב רושמים דו"חות, הח"מ חש בלהיטות לרשום דוחות בתוך העיר בני ברק, בערים אחרות מתוך עשרות עבירות חניה אתה מקבל דו"ח, ואילו בבני ברק הם לא מרפים, למשל בגן ורשה, ברח' ר' טרפון ועוד, חניתי 5 דקות ובכ"ז הגיעו אלי, טרם קרה שלא קיבלתי דו"ח, פעמים רבות שמתי כרטיס משולם, ואיחרתי מספר רגעים, וכבר נרשם דו"ח, לאחרונה פורסם בעיתונאי כרטיס ששילם, ודו"ח על אותו זמן, אני הבחנתי כאחד מרושמי הדו"חות הרץ ורושם דו"ח לאחר שעמד במארב. רושמי הדו"חות הם היעילים ביותר בעיר.

• פעם החניתי רכבי עם מדרכה, וקיבלתי מהעיריה דו"ח על 150 ש"ח, (עתה עלה ל-250 ש"ח), רשום דו"ח לוקח 30 שניות, אומרים כל הפקחים רושמים 1000 דו"חות ליום כלומר לפחות 22,000 ש"ח הכנסת לעיריה ולפקחים ליום, לא לחינם העיריה צברה אחוז עצום מהרחובות לרבות צדדים וללא מוצא בצבע אדום וכחול, אין איפוא להחנות, צריך כסף, ובעלי הרכב, האלמנט הראשון לסחטנות עד האגודה האחרונה.
• משה אירנשטיין – ראש העיר, יש לו חולשה לכסף, זוכרני כשהוא נבחר לראש העיר, עוד באותו שבוע של בחירתו, הוא העלה את המחיר לכניסה למקואות למחיר כפול, כיום המחיר הוא 3 ש"ח דמי כניסה, באמריקה עולה חצי דולר, ובבני ברק דולר וחצי, אז חשתי, כי נכנסנו לתקופה חדשה, בהנהגת השלטון בעיר, הכל כסף...

בכבוד רב, יצחק לוי- שם עט

מאמר ד' - מקוה ויזניץ

מנחם-אב תשמ"ח

למה הושבתה המלאכה במקוה ויזניץ

כ-700,000 שקל הושקעו כבר בבניית מקוה הטהרה בויזניץ', 5,000 איש באים להתרחץ ולטבול בימי שישי, כ-1000 יהודים ומעלה באים יום-יום לטבול לפני שחרית, הגדילו את המשטח של המקוה, והוסיפו קומה, כיום המצב הוא ללא נשוא, בלילה צריכות להמתין עד 1 בלילה בגלל העומס.

הבניה בוצעה ע"י עירית בני ברק בראשות ראש העיר ר"מ אירנשטיין וסגנו ר"ר פנחסי – סגן השר, העיריה השקיעה 200,000 שקל בבניה, ומסרבת להוסיף על הסך המכובד הזה, קומה ב' החדשה המשוכללת הינה כמעט גמורה, וכל ההשקעה יורדת לטמיון, כאשר לא משתמשים, חוששים שיהיה שומם כפי שהאגף החדש בקומה ראשונה נבנתה והשלד עד כה לא בשימוש, למרות שעברו 5 שנים מאז הבניה.

עתה התחילו למכור כרטיסי הגרלה להשלמה המקווה ע"י קהילת ויזניץ, האם זו הדרך לשרת קהילות קודש של רבבות יהודים המאכלסים את הסביבה, מקוה זהו מיצרך חיוני בעל עדיפות ראשונה לכל יהודי ויהודיה, בינתיים המצב בחדש של ההפסקה המושלמת של הבניה כאשר הקטינו גם את השטח שהיה בגלל התיכנון והבניה החדשה.

יש לקרוא לכל הגורמים, לעירית בני ברק, לועדה הבין משרדת למימון בתי כנסת ומקואות טהרה, וכן לתורמים ונדיבים מהארץ ומחו"ל להפנות תשומת לב למקוה הטהרה המשרתת את המספר הגדול בארץ, הממוקמת בקרית ויזניץ בבני ברק, רוב העבודה הפנימית נגמרה, מעוות בל יסלח הוא להשאיר את המצב על עומדו. האם לקריאה זו ימצא הד?! האם בגורלות יקבע גורלנו, איפוא התושיה של ראשי קהילת ויזניץ הקדושה, הצדיקם ואנשי המעשה. חסרים 500,000 שקל לגמר המלאכה למרכז הטהרה בא"י.

יעקב יבניאלי- שם עט

מאמר ה' - מחסן הספרים של משרד הדתות

מי אינו זוכר את הימים הטובים בתקופת מר יהודה הלוי, כאשר מחסן הספרים של משרד הדתות ביפו שקק חיים, המחירים היו זולים מהשוק בכמה עשרות אחוזים, כשמכרו במחיר סיטונאי, ואז באו בני ישיבות מכל הארץ, רבנים, ואף חיילים דתיים, שוטרים, בתי כנסת, מוסדות חינוך, מ. הדתות הרויח כ-10%, והמחיר היה באמת נמוך, מחזור המכירות היה עצום, והיתה פריחה לספרי הקודש.

היום כשאתה נכנס למחסן הספרים של משרד הדתות שבראשו עומדים צ' ג' וי' ש', אתה רואה בית קברות, איש לא מגיע, תחת 7 אנשים שהיו בעבר, עובדים עתה מספר פנסיונרים איש לא מגיע, מדוע? פשוט מאד, מר ש' רוצה לחסוך כסף למשרד הדתות והגביה את המחירים למעלה ממחיר השוק, אם רצונך לקנות ספרי קודש ביוקר, במחיר של למעלה מ-0% ממחירי הספרים בירושלים או בבני ברק, סע למשרד הדתות למחסן הספרים ביפו, אם אין לך מה לעשות בכספך ורצונך להפסיד קנה ספרים במשרד הדתות.

כל הקונים הפוטנציאלים של הספרים שיכלו תמורת אישור מהישיבה או המוסד החינוכי לרכוש ספרים, אין להם כיום זכות לקנות, כדי לקנות במחיר למעלה מ-20% יש צורך במדיניות "משרד החלם" לפנות למשרד הדתות ולקבל אישור לאחר 10 חודשים של דיון מעמיק וממצה ולאחר "תחקירים" יסודיים, כל בתי הכנסת מוע"ד חיילים וכו' לא מגיעים.

בברכה, י. כהן- שם עט

מאמר ו' - "כוללים לגימלאים"

אחת הבעיות הכואבות כיום, הוא עודף הזמן וחוזר התעסוקה לגימלאים, עיריות מקימות מועדונים לפנסיונרים, למשחקי קלפים ודברי הבלים, הגימלאי משנכנס לגילים מעל 65 שנה, הוא מחפש מפתרונות לשאלות רבות המנסרות בליבו פנימה ואינן מרפות ממנו, הוא מחפש סעד רוחני, חיזוקים נפשיים, אמונה בטחון בהשי"ת, הוא מחפש את החברה הלומדת, אליה ישתייך ועימה יזדהה, את בני גילו, בעלי מחנה משותף רוחני, לאחר שכל כלי ההנאה כבר במצב של גמר וכליון, ואילו התכנים הרוחניים, החים שלאחר המוות מעניינים אותו ביותר, והוא מחפש את התורה המצוות והמעשים טובים שיזככו את מוחו וליבו ויביאוהו לחיי העולם הבא.

בימים אלה ביקרתי בכולל לבעלי בתים בבני ברק ברחוב דבורה הנביאה, נפגשתי בכ-100 יהודים מכובדים בגיל הפנסיה, מאזינים לשיעורים הקולחים כצעירים ממש, זהו דגם שראוי לחקותו בכל הארץ. למשרד העבודה והרווחה מקום להתגדר....

מאמר ז' - בין הזמנים

בס"ד, מנ"א תשנ"ב

מערכת נכבדה!

הזדמנות ל"בני ישיבות" למסור שיעורים ב"בין הזמנים"

נמצאים אנו בעידן של לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', בני ישיבות צעירים ומבוגרים, חוזרים הביתה ל"בין הזמנים", גדושים בתורה וביראת שמים, כל אחד כפי עמלו, ותשוקתו וקבלתו מרבותיו, וממעייני התורה, מאידך מצויים מאות אלפי יהודים באי בתי כנסת, בכל פינות הארץ, וכידוע היום אין ישוב נדח ביותר בו לא מצויה משפחה ששלחה את בנה לישיבה קדושה, לכן נדמה שכל בן תורה יכול לתרום את חלקו בימי בין הזמנים, אם בהפניית בני גילו למקום תורה, או סמינר חרדי לבנות, או באמירת שיעור בבית הכנסת בו מתפלל או אחר, החזון איש אמר כי אפשר להתחיל ולפתוח ישיבה חדשה עם 3 תלמידים (כך העיד הגר"מ שניידמן שליט"א ר"י "תפארת ציון" כאשר נצטווה ע"י החזון איש להקים ישיב הקטנה, והורה לו: אם ירשמו 3 תלמידים תוכל עימהם לפתוח את הישיבה, אגב בהרשמה אז נרשמו 7, וכך נפתחה הישיבה המפוארת הזו), הוסיף החזו"א עם 2 אפשר לפתוח שיעור, ולהמשיך אף עם שומע שיעור אחד. אין דבר נעלה בעל השפעה נצחית כלימוד בצוותא או שיעור ברבים, הדבר מפתח ביותר מכל הזויות ולכן חושבני שזו הזדמנות פז בלי הרבה הקדמות ושאלות, לדבר עם שני יהודים על הקמת שיעור ולהתחיל. תוך זמן קצר השעור יגדל ויהיה כח המעמיד של כל הקהילה.

אפשר לומר שיעור לפי הרמה, אם בקצור שו"ע הלכות למעשה, פרקי אבות, וכדומה, וניתן להעביר את כל המסרים הרוחניים באותם רבע שעה, חצי שעה או שעה הכל בהתאם למקום, אני זוכר כי אלה שבצעירותם בער בהם התורה והרביצו תורה, הם נעשו גם בבגרותם מרביצי תורה, כ בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.

בכבוד רב, יעקב יבניאלי-שם עט

מאמר ח' - דו"חות החניה

כבעל רכב, וכאזרח בני ברק, רציתי לפנות אל אבות העיר בני ברק להרפות קצת מנהגי העיר, החשים עצם "נרדפים", יותר מנהגי כל עיר אחרת, מהטעמים הבאים: 1

1. ) בתל אביב למרות חנייתך במקום האסור, או הדורש תשלום חניה, ולא שילמת, "תופסים" אותך לכל היותר 10% מהפעמים, ואילו בבני ברק אני "נתפסתי" אפיל 200%, היינו, שילמתי עבור חצי שעה, הנחתי שובר החניה, עברה חצי שעה, וחמש דקות וכבר מוצמד דו"ח, הפקח צדק, והנהג מריר... כל מכוניותינו מפוקחות מחדש כל חצי שעה.
2. 2) ראיתי לא פעם, שנהג החנה ורץ למסור מכתב, הפקח המכיר את כל ה"טריקים" נכנס לחדר מדרגו משם כתב את הדו"ח רץ והצמידו למכונית, אף שהנהג זיק הלוך ושוב בדרך למכונית, הוא נתפס.
3. 3) את הדו"ח מבצעת חברה חיצוני, והיא אחראית על כרטסות החניה, רווחי החברה מגיע כ-25% מכל תשלומי החניה או הקנסות. וכן לפקח רווחים כמספר הדוחות ליום, היכול להגיע ל-1000.
4. 4) פורסם לאחרונה, כי העיריות מרוויחות מן הקנסות והחניה, כשליש מתקציבן השנתי, כלומר מאות מיליונים של שקלים, מהכספים העירוניים מתקצבים צבור הנהגים. בבני ברק, מספר הנהגים והרכב קטן יחסית, ולכן כל אזרח הנתפס כמעט 100% מן החניות הלא משולמות, נפגע יותר מכל נהגי הארץ. נהג מתקשה בפרנסתו כמו כולם.
5. יש להפעיל מפקחים יחסית לפי מספר מכוניות בארץ, צבור הנהגים אינו יכול יותר להיות שעיר לעזאזל, החברה המפקחת יורדת כבר לחיי האזרחים, הנהגים, העלולים להתקומם.

יצחק לוי

מאמר ט' - גניזת "שמות" בארץ ישראל

מיהו האחראי לגניזת "שמות" בארץ ישראל

לעיר בני-ברק הענקית של עולם התורה והחסידות, הקימה עירית ב"ב רק שני מוקדים של גניזה, בבית הכנסת הגדול ובבית הכנסת "חיסדא", השבוע ראיתי את הגניזות מלאים עד תום, וחבילות של "שמות" גדולות מתגוללות בחוץ, זו העונה הבוערת, של הנקיון לחג הפסח, ופינוי גליונות שלדברי קודש מהבית אל ביתני הגניזה המצומקים, שהוקמו לפני שלושים שנה, ואינם ממלאים את הצרכים של אזרחי העיר שהתרחבה פי כמה וכמה, לאזורים החדשים, והשכונות החדשות אין גואל, כמו: אזור מרכז בעלי מלאכה, נוה אחיעזר עד רח' חזון איש, רמת אלחנן, רמת אהרן, קרית הרצוג, וכו', מאן דכר שמיה, אין דואג וגואל ל"שמות".

הייתי מציע?

1. א. במקום הביתנים ל"גניזת שמות" שהם פחות מד' על ד', להקים חדרים, ודרכי הכנסה מכובים לשמות, ולא "השלכתן" דרך אשנב מסורג, כבמתקנים של היום.
2. ב. לפנות את ה"גניזה" בזמן סביר, ולא לחכות לשערוריה ולצעקות כשה"שמות" מתגוללות בבזיון ברחובות, בגלל חוסר מקום כרוני הקיים היום. עד לפינויים לבתי העלמין.
3. ג. להקים ביתני גניזה נוספים לאזורים החדשים המאוכלסים ברבבות יהודים חרדים, כמו בחדרונים הפנויים של עירית בני ברק, ליד מקוה ויזניץ, שהם כבר שנים ללא כל שימוש, פרט לשחיטה ומריטת נוצות בערב יום הכיפורים, ללא ספק אפשר יהיה למצוא חדר במחסני עירית בני ברק הצמוד לרמת אלחנן, ובמקומות נוספים של עירית בני ברק.
4. ד. חוץ מבני ברק וירושלים, לא ידוע לח"מ על ביתני "גניזת שמות", ללא ספק הרבה "שמות" ספרי קודש, ירחונים, מחבורת וכל מיני הדפסות, מושלכים לפחי אשפה למגרשים, אינני יודע מי צריך וחיי בלתת שרות זה לאזרח, העיריה, המועצה הדתית, חברה קדישא, בתי כנסת, או להשאיר ליוזמה פרטית, של יהודים טהורים, אשר כאב ובזיון זה נגע לליבם.
5. מישהו בארץ ישראל צריך לעורר את עם ישראל על מצוה זו, והסרת מכשול. לא לתת להתנער, אלא למצוא גואל קבוע. תוסר החרפה.

עמוס רונן- שם עת

מאמר י' - ביטוח לאומי

ההסתדרות מנהלת מסע פירסומת המופנה אל ציבור העובדים, היא מודיעה לצבור העובדים במדינה, כי החוק שנתקבל לאחרונה פוטר מכל תשלום לביטוח הלאומי את :כל עובד שריצפת הכנסתו היא 350,000 שקל לחודש.

פניתי אל המוסד לביטוח לאומי האזורי למחוז רמת גן, בתור תלמדי ישיבה, ושאלתי אם גם בני הישיבות נכללים בפטור הזה, לאחר בירור השיבה לי האחראית, ואמרה, כי הפטור המלא מתשלום לביטוח הלאומי, מתייחס רק אל ציבור העובדים, כיון שהם הינם שכירים, ואין הדבר חל על תלמיד ישיבות שהם ע"פ החוק :"עצמאיים", והם חייבם להמשיך ולשלם את הביטוח הלאומי השיגרתי.

האפליה הזו בין בני הישיבות לציבור השכירים הוא לא הגיוני, ובלתי מתקבל, מדוע להפלות לרעה ציבור נכבד של יהודים, אשר הכנסתו ממילגה של לימודים ולא מעסק עצמאי שווה לשכר עבודה של שכיר ערבי או יהודי, מה ההגיון בהפליה לרעה של הצבור האציל הזה של בני התורה בארץ ישראל, איזה מוח לא ישר העביר החלטה זו הצורבת ואין בה שום נקודת הגיון וסבירות.

יש למנוע מיד את ההפליה לרעה, ולדרוש מראשי הביטוח הלאומי, משרד העבודה והגופים הממלכתיים המופקדים על הנושא, לא לפגוע בשיוויון, ולהפלות לטובה פועל ערבי על בן תורה.

שלמה ישראלי-שם עת

מאמר יא - פרופסור קלמן קליקשטיין

הרב שלמה שטנצל מימין עם בנו ר' יונתן שטנצל משמאלו

הפיסיקאי והאסטרונום הנודע, פרופ' אברהם קלמן קליקשטיין

מאמר שפרסם הרב שלמה שטנצל על גיסו הרב אברהם קלוינמוס קליקשטיין

ששחל"ח החודש, בניו יורק, פטירתו זיעזעה והשאירה רגש יתמות, את הקהילה היהודית של קיו גארדנס הילס שבקוינס, מאות המשפחות החרדיות וכן אלפי המשפחות היהודיות באזור, היו קשורות אליו בידידות עמוקה, והיה דמות מופת, של תלמיד חכם מרביץ תורה בשיעורים ב"דף יומי" ו"הלכה יומית" באזור, בהיותי איתו בטיול בשבת קודש כמעט כל משפחה נעצרה והתכבדה לעדכן אותו בחדשותיה המשפחתיות, הוא הדריך והיפנה את הנוער לישיבות ומקומות תורה, כפי שחינך כך את ילדיו שצמחו להיות תלמידי חכמים מופלגים, וזו היתה דוגמא לאחרים לעשות כמוהו.

הוא היה דמות צנועה, וענווה, סלד מהתבלטות, אהב את החריפות הקוצקאית, והאמת הנקיה שלה, מוצאו היה מעיירה פולנית ליד בנדין, את אהבת התורה שלו סיפר, הוא קיבל בגיל 9 מהמלמד החסידי, את כוס התרעלה של שואת אירופה שתה עד תום, בהיותו נער בגיל 12, היה שם בסכנת מוות פעמים ללא ספור, בניסי ניסים שרד, לאחר שאבד את הוריו ורוב משפחתו, גם בפריס גלה לאחר המלחמה למוסד יהודי ציוני, גם שרד כיהודי שומר מצוות בדרכי פלאות, והפליג לאמריקה.

שם עבר תלאות כנער יהודי יתום, חסר מזון ופרנסה, בחסד שמים גילה לאחר חתירה מקום תורה – ישיבת "תורה ודעת", בראשותו של מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי, זצוק"ל, ראש הישיבה מיד הריח כי לפניו עילוי, ובעל מידות נדירות, הוא קירבו ונעשה לו לאב, הוא זינק, וכבעל צמאון לתורה ולחכמה, וכבעל שאיפות בלתי נידלה ללמוד, קלט את מורו ורבו הגר"י קמינצקי זצ"ל, דבק בכל מידותיו, ובנה את קלסטר אישיותו על פיו, בו דבק כל ימיו, כידוע הגאון ראש הישיבה, היה חכימא דיהודאי באמריקה, ובן משפחתו הגאון רבי שלמה וולבה שליט"א אמר כי הוא היה בקיא בשבע חכמות,

תלמידו לצורך פרנסתו נאלץ לעסוק בפיסיקה ואסטרונומיה, ובשנים האחרונות היה שם מענקי המדע, הוא היה המעניק את תואר דוקטור בפיסיקה לאלפי סטודנטים מכל העלום לאחר שבחנם, הוא ציין כי מעולם לא הסתכסך עם אף אחד, למרות תפקידו המורכב והגורלי, ראשי המדע בעולם מתחום שלו שהיה ראדאר, חום, ואנרגיה, הוקירוהו והעריצוהו, ממשלת סין שלחה את המובחרים מבין מיליארד בני עמה אליו, היו אלה כשרונות מהמבריקים, הוא מעולם לא התרברב במקצועו, להיפך, בשנים האחרונות הוא תהה והיתה לו עמדה מוצקת, כי המדע הרסה את העולם, וטוב היה שלא נבראה מאשר נבראה, מעולם לא הגדיל עצמו בתוארו זה, הוא ראה זאת כפרנסה כמו סנדלר וחייטו, ותו לא,

את הפרופסורים והדוקטורים למיניהם הכיר היטב, כאיש פיקח, עם עיניים טובות ומלמדות זכות, העריך יותר אנשים פשוטים מאשר אנשי מדע, והוסיף כי אין תוקף לדעה של איש דמע יותר מאשר לאדם פשוט, כי הוא מסובב בנגיעות ומסובך ברצונות אגואיסטיות יותר מאשר מצוי בבן אדם רגיל, אשר פשטותו מביאו לשכל ישר יותר.

פעם הוא פגש בחתונה חרדית את אחד מהסופרים האמריקאים מזרע ישראל, שהי המפורסם כ"מלכלך מקצועי" ומפיץ רעל נגד המוסר והיהדות, הלה היה מזועזע, מהחתונה היהודית המפוארת שכללה יהודים עשירים מהצבור החרדי, מדענים חרדים וכו', תמיד תיאר את החילוני כבעל העולם הזה, ואת החרדי כבעל העולם הבא, ועתה נוכח, כי ליהודי החרדי, עושר, אצילות, משפחות יציבות ברוכות ילדים, שמחה ומטרה בחיים, וגילה כי האדם החילוני הוא תלוש מהמציאות, בעל יחידה משפחתית של כלב וילד, כשהבן מטריף את ליבו ומוחו, ועולמו החומרי והרוחני ממוטט, סופר זה איבד את השראתו לנוכח גילוי זה, ופסק מלכתוב.

את פרופ' קליקשטיין, שאגב הוא אהב שיקראוהו "קלמן", ניתן היה למצוא תמדי בספסל האחורי של בית המדרש, ליד ספר, המתפללים ידעו כי אליו אפשר להגיע רק עם קושיא בגמרא, או באיזה דבר תורה, הוא סלד מפוליטיקה, ותיעב דברים בטלים, בעשרים השנים האחרונות מצאוהו תמיד ליד דף גמרא, או ספרים, שהיה בולעם מתחיל ומסיימם, כפי כח הקליטה המהיר שלו, תמיד היה שואל עצמו מה תועלת ומה יש לעשות, לא ביזבז זמן לריק, פעם אמר לי החיים קצרים, ואין הרבה זמן להרהר, צריך לעשות, הוא היה תל תלפיות לשאלות בעצמה, שמע השתתף בבעיה הביע עמדתו והלך ללמוד.

לפני מספר שנים הוא חיבר את הספר "הערות מתמטיות על הלכות קידוש החודש לרמב"ם", כולל הערות על ה"חזון איש", ספר שיצא בהסכמתו הנלהבת של מרן האון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, מלאה דיאגרמות ואיורים, כדי להסביר את המערכת לקביעת הזמן והתאריכים, מיקום השמש הירח כדור הארץ, ונתיבם ברקיע המשים שינוי במעלות בעונות השנה, וכאחד מגדולי האסטרונומים בעולם, הוא דווקא מתפעל מהרמב"ם והחזון איש בספר, נדהם מהיידע שלהם, וכיצד מצאו כלים להתמודד עם המתמטיקה הגבוהה מחוייבת המציאות למתעסקים בהלכות קידוש החודש, זיכהו השי"ת למצוא הנוסחה המתמטית, שתיישב את הקושיות על הרמב"ם, הספר כבר יצא במספר מהדורות, ולציון פטירתו, ייצא אי"ה בקרוב במהדורה חדשה גם בארץ ישראל.

פרופ' אברהם קלמן קליקשטיין, שנפטר בדמי ימיו בגיל נ"ח שנים, צופה התגברות תנועת התשובה בארץ ישראל, בארה"ב באירופה, וברוסיה, וכמו שבעולם הבוטני, אפשר להכליא פרחים לבנים באדומים, והדור הראשון מפריח פרחים ורודים, אולם הדור השני אינו מוציא ורודים, תוצר ההכלאה, אלא חלקים אדומים וחלקם לבנים, הואיל והצמיחה מוכרה להתחיל מהשורש, ולא מהאמצע, הוורוד אינו שורש, לכן כדי להצמיח דור חדש, הגנים האדומים חותרים להגיע לשורשם האדום, ומשם מנביטים פרחים אדומים, והגן הלבנבן חותר להגיע לשורשו הליבני כדי להפיץ את ה"עצם" שהוא אצלו לבן, כן אצל היהודים הדור הראשון חשב שיש בא"י תרבות סוציאליסטית, באמריקה תרבות אמריקאית וכן ברוסיה, הוא הטמיע עצמו בהם וביקש לקלוט ולהתבולל בתוכו, אך הדור הצעיר, שהכל אצלו טבעי, התרבות הסוציאלית-חילונית, אמריקאית, או הרוסית אבל הוא חש "זר" תלוש משורשו ממוצאו היהודי, זה לא הוא, נשמתו חותרת ל"עצמו"אצל אבותיו ה"התבוללות" בתרבות של המדינה חדשה אליה היגר, היה חידוש הוא היה חייב להצדיק מעשיו התנכרותו מיסודו היהודי, גם מצבו כמהגר חייב אותו פסיכולוגית להחליף ולהמר את עצמו היהודי, בלאום ובתרבות הנוכרית והזרה, אך הדור החדש אשר מאומה אינו חייב לעם לתוכו היגר, ואף אינו מתפעל מהתרבות והערכים שם, הוא חש שנעשה כאן מעשה של בלבול-טישטוש, של הכלאה, הוא רוצה לצאת ולפרוק את חומות ה"כלא" המוכלא מנפשו, ולכן החיפוש והחופש מהמוסכמות הזרות מאיצים את האדם היהודי לו נשמה של "בצלמנו כדמותנו" צלם א', ובכל מחיר מחפש את עצמו את זהותו ואת השתייכותו הבסיסית, ומשם מראשיתו הוא מתחיל לבנות את עולמו היהודי, יסודו מהותו ורציפותו ההיסטורי של היהודי הוא תורה בלבד, למרות הלוחמה והשיסוי נגד היהדות בארץ ישראל, ומאידך בארצות הברית "התפוצצות האינפורמציה" הנשפכת על נפש האדם יומם ולילה בכל כלי התקשורת, והשטחיות המאפיינת שם, מאידך ברוסיה מכונת התעמולה הסובייטית האתאיסטית, נפש היהודי חשה במעצורים המלאכותיים בדרכה אל עצמה, אך בחתירתה על אפם וחמתם תמצא את עצמה מקורה וחיותה במוקדם או במאוחר, לכן פרופ' קליק שטיין חוזה את תנועת התשובה כגלים-גלים משיבואו יקלטו ויבואו עוד גלים אל הגלים הותיקים שיקלטום וחוזר חלילה, עד ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.

פרופ' קליק שטיין, התפלל שנים בשטיבל של גור בויליאבמסבורג, ואף לאחר שהחליף את מגוריו לקוינס, התגעגע לגור, ולימים הנוראים נסע לשטיבל הגוראי החמימות החסידית והקצב הפולני היה לו לצורך נפשי, בבואו לארץ ישראל לביקור פקד את כ"ק האדמו"ר ה"בית ישראל", ובא ל"טיש", כשהרבי גילה כלפיו קירוב מיוחד, בביקורו האחרון בא"י נכנס ליחידות לכ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, הוא אהב להתחכך עם חסידות גור.

הוא כמו רוב עולם הביניים של היהדות החרדית, שהתחנכו וצמחו לאחר השואה, גדלו והתגבשו על שתי השולחנות עולם התורה ועולם החסידות, הוא התייסר במצב הנוכחי, ודחף לאחדות מחודשת של "מחנה התורה", אם יש שלום יש הכל, ואם אין שלום (אף שרואים בנינים ומעשים) – אין כלום, שלום – הוא בסיס מוצק אף שאין כלם יבנה עולם ומלואו, וכשאין שלום, היסוד חרוב, כל הבניינים – אין כלום, הוא ראה את ההשלמה החיות והרגש שהעניקה החסידות לעולם התורה, ואת גיבוש הלימוד השיעורים והמוח שהעניק העולם השני, שני העולמות נמצאו נשכרים, הוא שהיה מורכב משניהם חש עצמו נקרע, והזעיק כל העת לשלום וליחד.

המנוח התכתב בהלכה עם גדולי הדור, קירבה מיוחדת היה לו עם מרן הגאון רבי מנשה קליין שליט"א אשר הספיד את הרב פרופ' קליק שטיין וביכה אותו בבית העלמין של ברוקלין חלקת "גור" בו נטמן המנוח.

שתי דמויות האירו את דרכו בעיקר, והם מורו ורבו ראש הישיבה ב"תורה ודעת" בפלטבוש מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, אשר איתו התייעץ בפילוס דרכו בחיים וחותנו הגאון הצדיק בעל ה"משנה וההלכה היומית" רבי יונה שטנצל זצ"ל אשר נפשותיהם היו קשורות, זכה לשלושה בנים תלמידי חכמים ולחתן תלמדי חכם.

דמותו, מעשיו, ואורח חייו, הם הירושה הגדולה שהשאיר לצאצאיו ילדיו ונכדיו, נכנסים רוחניים אלו יכולים לפרנסם עד סוף כל הדורות, חזרה רק לעולם התורה, ענווה, חסד ואמונה בבורא עד תום, ולא להתפעל מהמדע ומהעולם הגדול הנראה כלפי חוץ כמבריק ומצליח, אך תוכו רצוץ בחורבנו וכליונו הפיסי, הדבר כבר נחשף ומעורר שם פחדים, מוטב לא לעבור את כל הסיבוב כדי להגיע למסקנה, את ילדיו חינך בישיבות וכוללים על טהרת הקודש ע"פ הכלל ואני בתומי אלך.

• הרב שלמה שטנצל

מאמר יב - תורה בטעמי המקרא

לחנך את בנינו לקריאה בתורה ב טעמי המקרא

היה ידוע כי ילדי ירושלים יודעים להיות "בעל קורא" איזה ילד מ"עץ חיים" לפני עשרות שנים לא ידע לקרוא בתורה, זה היה בדם של ילדי ה"חדרים", לאחד מבני התמזל והמלמד שלו שיקע זמן קט בשבוע ללמד ב"חידר" את טעמי המקרא והקריאה בתורה, עד היום לאחר 8 שנים זה מה שנשאר לו ממלמדו זה, להיות בעל קורא, במקומות מועטים נותנים לילדים טעם בטעמי המקרא, להדביקם בקריאה בתרוה, אצל אחינו בני עדת תימן, כל הילדים קוראים נהדר בספר התורה, קולם הגרוני מסתלסל בחן ובעומק, ומתמוגגים הכל מהם, מתוך עושר הנושאים הדחוסים והחוויות הנפלאות שעוברים ילדינו בחדרים, מצאו פינה חמימה ומכובדת ללימוד טעמי המקרא והקריאה בתורה, עם ההלכות התלויות בזה. לכן, ראוי להחדיר עטרה ליושנה, ולחדש את לימוד טעמי הקריאה, ולהכשיר את ילדינו להיות בעלי קריאה מינקותם, שיוטבע זאת בדמם, כך שנזכה כי בגדלותם, בימי הקריאה השני וחמישי ובשאר שבתות חגים ומועדים, תמיד ימצא בעל קורא, כולנו מלאי בושה, כשפותחים ס"ת, ובמנין לא מצוי בעל קורא, לתורה להפטרה ולמגילות, הדבר חשוב גם לחינוך לקבוע בלימוד "שנים מקרא ואחד תרגום" לעבור על הסדרה, וגם לומר פרשיות שיש להדר ולאומרם בטעמם, גם היה הדבר משפר את הקריאה הרהוטה, וההבנה בדקדוק ובהבנת התורה, מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זי"ע בנה חלק נכבד מספרו הגדול והמקורי על הידיעה העמוקה בלשון המקרא, ומאבני הלשון חצב את אוצרות הזהב שגופי תורה תלויין בהן.