מחבר:טקיטוס/היסטוריות/ספר 5.12
< מחבר:טקיטוס | היסטוריות
| תרגום | מקור[1] |
|---|---|
| המקדש היה בבחינת מצודה והיו לו חומות, שמבחינת המלאכה והבנייה היו לפני אחרות; האכסדראות עצמן, בהן המקדש היה מוקף, היו הגנה מצוינת. היו גם מעיין תמידי של מים, מערות בהרים, בריכות ובורות לשמירת מי הגשמים. המייסדים חזו מלחמות רבות בשל שוני המנהגים: על כן כל מה שצריך כנגד מצור ארוך; ולאחר הכיבוש בידי פמפיוס, הפחד והניסיון לימדו דברים רבים. כמו כן, תחת רדיפת הבצע של תקופת קלאודיוס נקנתה הזכות לבצר ובנו חומות בזמן שלום כמו לשם מלחמה, אספסוף גדול הגדיל את העיר בשל הרס הערים האחרות; כך שכל העקשנים ביותר ברחו לשם וכך התגברו המרידות. שלושה מפקדים וצבאות בהתאמה: בחלק החיצוני והרחב ביותר של החומות היה מופקד שמעון, בעיר האמצעית – יוחנן [אשר מכונה גם בר-גיורא], במקדש – אלעזר. | Templum in modum arcis propriique muri, labore et opere ante alios; ipsae porticus, quis templum ambibatur, egregium propugnaculum. Fons perennis aquae, cavati sub terra montes et piscinae cisternaeque servandis imbribus. Providerant conditores ex diversitate morum crebra bella: inde cuncta quamvis adversus longum obsidium; et a Pompeio expugnatis metus atque usus pleraque monstravere. Atque per avaritiam Claudianorum temporum empto iure muniendi struxere muros in pace tamquam ad bellum, magna conluvie et ceterarum urbium clade aucti; nam pervicacissimus quisque illuc perfugerat eoque seditiosius agebant. Tres duces, totidem exercitus: extrema et latissima moenium Simo, mediam urbem Ioannes [quem et Bargioram vocabant], templum Eleazarus firmaverat. Multitudine et armis Ioannes ac Simo, Eleazarus loco pollebat: sed proelia dolus incendia inter ipsos, et magna vis frumenti ambusta. Mox Ioannes, missis per speciem sacrificandi qui Eleazarum manumque eius obtruncarent, templo potitur. Ita in duas factiones civitas discessit, donec propinquantibus Romanis bellum externum concordiam pareret. |
הערות שוליים עריכה
- ^ לקוח מויקיטקסט בלטינית