מחבר:דוד פרישמן/תרגום/משירי א. פּושקין/המשורר

הַמְּשׁוֹרֵר אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין

 
כָּל-עוֹד קוֹל שַׁדַּי לֹא יִקְרָא לַמְּשׁוֹרֵר
לְכַהֵן בִּמְקוֹם שָׁם אוֹר קָדְשׁוֹ זָרוּעַ, –
מִיוֵן טִיט-הַחַיִּים לֹא יָקוּם יִתְעוֹרֵר,
וּבְהַבְלֵי הָעוֹלָם הוּא כֻּלוֹ שָׁקוּעַ;
בַּת-שִׁירוֹ הַקְּדוֹשָׁה נֶאֱלֶמֶת בִּדְמָמָה
וְרוּחוֹ חוֹלֶמֶת רַק בֹּהוּ וּפָחַד,
וּבְתוֹך כָּל-הַשְּׁפָלִים מִכֻּלָּם הוּא יָחַד.
 
אָכֵן קוֹל שַׁדַּי כִּי-יִגַּע נָגוֹעַ
אֶל-אֹזֶן הַמְּשׁוֹרֵר הַפְּקוּחָה וּפְתוּחָה,
אָז פִּתְאוֹם נִשְׁמָתוֹ תִּתְעוֹרֵר מִמְּנוּחָה,
כַּנֶשֶׁר עַל-בַּדּוֹ מִשְּׁנָתוֹ יִנּוֹעַ.
שַׁעֲשׁוּעֵי הָאָרֶץ לוֹ יִהְיוּ לְזָרָא
וּלְמַעֲשֵׂי הָאָדָם לּא יִתֵּן עוֹד עֶרֶךְ;
וֶאֱלִיל אֲשֶׁר יָצַר הָעָם לוֹ וּבָרָא,
לְפָנָיו לֹא יִכְרַע בִּגְאוֹנוֹ עַל בֶּרֶך;
וּמוּזָר לְאֶחָיו וּבְרוּחַ קוֹדֶרֶת
וּמָלֵא צְלִיל-קוֹלוֹת וְרוֹעֵד וְדוֹמֵם,
כֵּן יָרוּץ עַד חוֹף מֵי הַיָּם הַמְּשׁוֹמֵם
וְעַד יַעֲרַת אֵלוֹנֵי-יָהּ הַסּוֹעֶרֶת…

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.