מחבר:דוד פרישמן/תרגום/באותה שעה

בְּאוֹתָה שָׁעָה
(מִשִּׁירֵי קַרְל רֵיסְנֶר)
 
יֹפִי זֶה הַנְּשָׁמָה. אֲבָל לֶחֶם זֶהוּ לֶחֶם.
וְאַלְפֵי אָדָם רְעֵבִים וְטוֹחֲנִים בָּתֵּי-הַטַּחֲנוֹת
וַהֲמוֹנֵי רוֹזְנִים אוֹכְלִים וּשְׂבֵעִים מִנִּי-רֶחֶם
וּלְיִסּוּרֵיהֶם כּוֹרְעִים בַּלַּיְלָה מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת.
 
וְאִמּוֹת עַל-מִשְׁכָּבָן מִתְהַפְּכוֹת בְּמַדְוִים קָשִׁים,
כִּי פוֹעִים מִתּוֹךְ שֵׁנָה יַלְדֵיהֶן וְאֵין לְהַסּוֹת.
הָאִמּוֹת שׁוֹמְעוֹת דּוּמָם בְּהָבִיא אֶת-הַקְּרָשִׁים
וְעָשׂוּ אֲרוֹנוֹת-עֹנִי לָהֶם יָדַיִם גַּסּוֹת.
 
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ קִסְמֵי הַלַּיְלָה מִתְאַבְּכִים
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ יוֹרֵד הָאוֹר בִּרְעָדָה,
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ גַּלֵּי-הַיֹּפִי מִשְׁתַּפְּכִים
עַל-פְּנֵי כָל-פְּנִינָה יָפָה, שֶׁהַטַּל יְלָדָהּ.

בלי ניקוד

יפי זה הנשמה. אבל לחם זהו לחם.
ואלפי אדם רעבים וטוחנים בתי-הטחנות
והמוני רוזנים אוכלים ושבעים מני-רחם
וליסוריהם כורעים בלילה מחנות מחנות.
 
ואמות על-משכבן מתהפכות במדוים קשים,
כי פועים מתוך שנה ילדיהן ואין להסות.
האמות שומעות דומם בהביא את-הקרשים
ועשו ארונות-עני להם ידים גסות.
 
ובאותה שעה עצמה קסמי הלילה מתאבכים
ובאותה שעה עצמה יורד האור ברעדה,
ובאותה שעה עצמה גלי-היפי משתפכים
על-פני כל-פנינה יפה, שהטל ילדה.