מזרחי על רש"י ויקרא א
מזרחי · על רש"י ויקרא · א · >>
פסוק א עריכה
לאמר. צא ואמור להם דברי כבושין בשבילכם נדבר עמי, שכן מצינו שכל שלושים ושמונה שנה שהיו ישראל במדבר כמנודין לפני המקום מן המרגלים ואילך כו' – נראה לי, דלישנא ד'שכן מצינו' וכו' לאו דוקא, שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושמונה פרשיות נאמרו בו ביום, כדאיתא בפרק הנזקין ואחת מהן פרשת "אמור אל הכהנים". ופרש"י, 'מפני שבו ביום הוזקקו לעבודה, הוצרכה קדושתן להודיעם', וחזרת המרגלים עדיין לא היתה עד תשעה באב שאחריו, כדאיתא בשלהי תעניות, ומאמר ש"כן מצינו" אי אפשר להאמר רק אחר שלושים ושמונה שנה משחזרו המרגלים. ועוד, שאי אפשר לומר שבכל פעם ופעם שהיה מדבר עמהם היה אומר להם זה הספור של שלושים ושמונה שנה. אלא על כרחך לומר, דהאי 'שכן מצינו' דקאמר אינו אלא לפרש דברי כבושין מה הן.
ואמר כדברים הללו, שהם ממשיכין את לבם ומקרבן לאהבתו יתברך, שבכל פעם שהיה מדבר השם עם משה היה מצוהו לפייס את לבן בדברי כבושין, או שיחזור להשיב להקב"ה אם קבלו דבריו אם לא, כפי הלשון האחרון, כדי ללמוד דרך ארץ ממשה. וכמו שהוקשה לרז"ל במלת לאמר שאחר וידבר ה', שהיה די בוידבר ה' לחודיה, והוצרכו לדרוש בו מה שדרשו פה, ככה הוקשה להם גם כן במלת "ואמרת" שאחר "דבר אל בני ישראל", שהיה די ב"דבר אל בני ישראל" לחודיה, והוצרכו לדרוש בו, דבר ותחזור ותאמר, שישנה להם את הפרק פעם ופעמים, כדי להבינם. אבל גבי "וידבר ה' אל משה לאמר", דלא שייך בה הך דרשא ד"דבר ואמרת", דרשו ביה, "צא ואמור" כו'. אי נמי, גבי "וידבר לאמר" לא נאמר וידבר ויאמר, כמו גבי "דבר ואמרת", רק לאמר, שפירושו כדי שיאמר, וזה אי אפשר לפרשו רק כדי שיחזור ויאמר לקב"ה, שכבר קבלו דבריו, או כדי שיאמר להם דברי כבושים, וכבר הארכתי בזה בפסוק, "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר":