מזמורי שלמה
פרק א
| מחבר | שלמה |
|---|---|
| שפת המקור | עברית |
| קריאת היצירה | |
| מהדורות בויקיטקסט | מהדורת מנחם שטיין |
| קטלוגים | |
| VIAF |
 179028274 |
| הספרייה הלאומית |
 000397744 |
| לעיון נוסף | |
 ויקיפדיה | מזמורי שלמה |
  | |
- כאן מוצג מהדורתו של מנחם שטיין
א. מזמור לשלמה
שועתי אל-יי בצר-לי לנצח
אל-אלהים בשית [עלי] רשעים:
ב. פתאם נשמעה תרועת מלחמה לפני
יענני כי-מלאתי צדק:
ג. אמרתי בלבי כי-מלאתי צדק
כי שלותי ואעשיר בבנים:
ד. עשרם פרץ בכל הארץ
וכבודם עד קצה הארץ:
ה. רמו עד הכוכבים
אמרו בל יפלו:
ו. [והמה] בטובם הזידו
ולא הבינו:
ז. חטאתם במסתרים
ואנכי לא ידעתי:
ח. הרבו לפשע מן הגוים אשר לפניהם
חלל חללו קדשי יי:
פרק ב
א. מזמור לשלמה על ירושלם
הרשע בגאותו חמות בצורות בכר הפיל
ואתה לא מנעת:
ב. על מזבחך גוים זרים עלו
ובנעליהם בזדון רמסו:
ג. תחת אשר טמאו בני-ירושלים קדשי יי
חיללו מנחות אלהים בתועבות:
ד. לכן אמר גרשום הרחק ממני
לא ארצה-בם:
ה. הדר כבודה נמאס לפני יי
נבזה עד-לכלה:
ו. בניה ובנותיה בשביה קשה
בחח צוארם לעיני הגויים:
ז. כחטאתם עשה למו
כי עזבם בידי עריצים:
ח. כי הסיר פניו מרחמם
נער וזקן ובניהם יחדיו
כי רעות עשו יחד
לבלתי שמוע:
ט. וירגזו השמים
ותקיאם הארץ
כי-איש לא-עשה בתוכה את אשר עשו [המה]:
י. ותדע הארץ כל-משפטי צדקך אלהים:
יא. שמו את-בני ירושלם לקלסה
בגלל הזנות אשר בקרבה
כל העבר סר נגד השמש:
יב. וישחקו בתעבותיהם
כאשר עשו המה נגד השמש
לראוה נתנו עונותיהם:
יג. ובנות ירושלם חללו כפי משפטך
על-אשר טמאו נפשותיהן בזמת-תבל:
יד. מעי וקרבי אוחילה על -אלה:
טו. אנכי אצדקך אלהים בישרת לבב
כי כמשפטיך צדקתך אלהים:
טז. כי נתת לרשעים כפעליהם
ובחטאתיהם הרעות מאד:
יז. גלית עונותיהם למען יראה דינך
מחית זכרם מן-הארץ:
יח. אלהים שופט צדיק ולא יהדר פנים:
יט. כי חרפו גוים ירושלם וירמסוה
הורד הדרה מכסא כבודה:
כ. תחת לבושי מכלול שק חגרה
חבל לראשה תחת עטרה מסביב:
כא. הוסר צניף הכבוד
אשר צנפה אלהים
תפארתה בבוז ארצה השלכה:
כב. ראיתי אנכי ואחל פני יי ואמר
רב לך יי להכביד ידך על-ירושלם
בשד גוים:
כג. כי בחמה ובשצף קצף לעגו ולא חסו
ויכלו לולא אתה יי גערת-בם בחמתך:
כד. כי לא מקנאה עשו כי-אם בתאות נפש
לשפך חמתם עלינו במשיסה:
כה. אל נא אלהים תאחר להשיב [גמולם] בראשם
גאון התנין בקלון להמיר:
כו. ולא אחרתי עד אשר הראני אלהים גויתו
מדוקרת בהרי מצרים
נבזה מן-הנגלה בארץ ובים:
כז. ופגרו נדף על הגלים ברב-קלון
ואין קובר
כי השפילו [יי] בחרפה:
כח. לא זכר כי אדם הנהו
ולאחרית[ו] לא הבין:
כט. אמר אנכי אדון יבשה וים אהיה
ולא ידע כי גדול אלהים
אדיר [הוא] ברב-כחו:
ל. מלך הוא בשמים
ושופט מלכים וממלכות:
לא. הוא מקים אותי לכבוד
ומוריד זדים לאבדון עולם בכלמה
כי לא ידעהו:
לב. ועתה גדולי הארץ ראו משפט יי
כי מלך גדול [הוא] צדיק ושופט תבל:
לג. ברכו אלהים יראי יי בהשכל
כי רחמי יי על-יראיו במשפט:
לד. להבדיל בין צדיק לרשע
לשלם לרשעים כמעלליהם לנצח:
לה. ולרחם צדיק מפני עקת רשע
ולגמול לרשע את אשר-עשה לצדיק:
לו. כי-טוב יי לקראיו בבטחה
ויעש כחסדו לחסידיו
לעמד תמיד לפניו בכח:
לז. ברוך יי לעולם נגד עבדיו:
פרק ג
א. מזמור לשלמה על הצדיקים
למה תשני נפש[י] ולא תברכי את יי
שיר חדש זמרי לאל המהולל:
ב. זמרי ושמרי משמרתך
כי טוב לאלהים מזמור בכל לבב:
ג. צדיקים יזכרו תמיד את יי בתודה
והצדיקו את משפטי יי:
ד. לא ימאס צדיק את מוסר ה'
חפצו תמיד ביי:
ה. נכשל הצדיק ויצדק את יי
נפל וירא מה יעשה לו אלהים
יצפה מאין יבא עזרו:
ו. תשועת הצדיקים מאל ישעם
לא תשכן בבית הצדיק חטאת על חטאת:
ז. יפקד תמיד ביתו הצדיק
לבער עולה בשגגתו:
ח. יכפר על שגיאה בצום ויענה נפשו
ויי יטהר כל איש חסיד וביתו:
ט. נכשל רשע ויקלל חייו
יום היולדו וחבלי אמו:
י. ספה חטאת על חטאת בחייו
נפל כי רעה מפלתו וא יוסיף קום:
יא. אבדן הרשע לעד
ולא יזכר בפקד [יי] צדיקים:
יב. זה חלק הרשעים לנצח
ויראי יי יקומו לחיי עולם
וחייהם באור יי ולא יכלו עוד: