מושב יעד - סיפורים ואנקדוטות/עשור ראשון

בחילת בוקר (או "איזי, קקי!")

  מעיד על עצמו - איזי גל

אחד התחביבים הנפוצים יותר במושב השיתופי היה ענף הילדים, מה שבדרך הטבע גרר הכנה ממושכת בת תשעה חודשים, בהם הסתובבו עלמות החן היעדיות עם צאצא צמוד בבטן העגלגלה.

פועל יוצא של הייצור הנמרץ היתה מערכת חינוך ענפה, שכללה תורנות חינוך בה תרמה כל משפחה, בהגיע תורה, "שנת שירות" של אחת מבני הזוג בחינוך (אצלנו אין עבודה שכירה!).

הימים הראשונים שלי במערכת החינוך היו הלם תרבותי, בהם ניסיתי להשתלב במערכת ולהוכיח שגם אני יכול. הראיתי לבנות שאני יודע לעשות פנקייק, ושגם אני יכול להחזיק זאטוט צורח (שצרח על הידיים שלי ממש באותה עוצמה כמו על הידיים של מטפלת מוסמכת), אבל הבנות לא ממש התרשמו והמשיכו לבדוק אותי ולראות מה אני שווה באמת.

סוף הצדק לנצח, וההצלחה המדהימה שלי, ואיתה קבלתי למערכת בחיבוק חם ואוהב, היתה ימים מספר אחרי שהתחלתי לעבוד. אחת הבנות ההרות, שנקרא לה לצורך ההמחשה נעמי מתוקי, פנתה אלי בדיסקרטיות והסבירה לי שהיות והיא בהריון (איך לא?) היא תקיא ממש עכשיו, בזה הרגע, אם תחליף את החיתול הגדוש של מוישלה.

החיתול הוחלף, והשמועה על כישורי המדהימים עברה במהירות הפעוטון לכל הפרסונל. היות ורוב הבנות היו בהריון (או עבדו על הענין הזה באופן שוטף, ולא היתה דרך לדעת אם לא הצליחו ממש בימים אלה), ומשום מה היה ברור לכולן שאני לא בהריון, קריאות הצהלה "איזי, קקי!" נישאו ברמה מפעוטון לפעוטון. כישורי מוצו עד תום, וקניתי בכבוד את מקומי במערכת.