מושב יעד - סיפורים ואנקדוטות/יישוב זמני

איך יואב נפל על הראש

(נזכר,הגזים והעלה לכתב - גילי קני)

הגיע היום בו למעלה ממחצית חברי הגרעין שבגרו והשלימו את חוק לימודיהם הגבוהים, הוזמנו לטכניון בחיפה לקבל את תעודת הגמר והתואר הנכסף ע"י הוריהם.

הימים לא היו כימינו הבטוחים והמאובזרים, וההתקן המשוכלל ביותר לנשיאת תינוק היה "סל-קל", חתיכת פלסטיק זולה עם שני חוטים בתור ידית.
כצפוי, צבי והלן (שמות אמיתיים), שנשאו בגאון את יורש העצר - שמטו אותו.
הרך נפל על ראשו, והובהל מיידית לבית החולים רמב"ם.
הפספוס התקבל, נירשם, וכתובת ההורים עלתה גם היא לתיק.
כאן התחיל שלב ההמתנה המייגע והמוכר עד היום הזה. כאן אני לא יכול לחדש הרבה.

אחרי שעות ארוכות... משהו כמו 0.5 שעות ארוכות, ולאחר שהתינוק התאושש מהחוויה הטראומטית של שינוי גובה מהיר, נפילה חופשית בתאוצה גרביטציונית g, ועצירה מוחלטת על המדרכה הקשיחה, הגיעו ההורים הטריים אך יודעי כול למסקנה שהם מיצו את ההליכים של משרד הבריאות, ויש מקום לחזור למסלול החיים הרגיל: לרוץ ולהגיע לטקס קבלת התארים.

לא ארחיב בעניין הטקס, שגם הוא סיפור בפני עצמו, ואגיע מידית לשורה התחתונה –
חצות!
אורות כחולים של משטרה ליד השער הנעול של המושב, שוטרים חמורי סבר, שומר היישוב...
- אפשר לראות את אחות המושב!?
- בהחלט, אבל מה העניין?
- את אחות המושב בבקשה!
טוב, משטרה...! סמכות! המשלחת מתקדמת אל עבר הקרוון של רותי (שם אמיתי), אחות המושב.
התנהל דין ודברים, שפירוטם לא נשמע עד היום הזה – רותי תמיד שמרה על חשאיות המידע הרפואי.
לבסוף נעה המשלחת אל עבר הקרוון של צבי והלן.

ומה הסתבר!?
בבית החולים רמב"ם גילו שתינוק שנפל על הראש, הלו הוא יואב, נחטף ע"י הוריו, זוג פרימיטיבי מיישוב נידח בגליל.
הילד, כניראה בסכנה חמורה אחרי פגיעת ראש ויש להחזירו לאישפוז מידי.
הודעה על כך נמסרה לכל תחנות הרדיו שחזרו ושידרו וקראו לאזרחי המדינה היודעים היכן נמצא היישוב "יעד", לפנות לתחנת המשטרה הקרובה.
חיי הילד בסכנה.

למרבה האירוניה, שניים בכל הארץ גם האזינו לחדשות וגם ידעו היכן שוכנת יעד - אמא של הלן שמעה את ההודעה והתקשרה למשטרה, ו"פריצל" (ועל פריצל יסופרו סיפורים נוספים).

המשטרה, שקיבלה רקע על הפרימיטיבים שגרים ביעד, ויש סכנה שיברחו שנית עם הילד, קיבלו הנחיות לגשת בזהירות, ורצוי דרך אחות המושב.

הסיפור הסתיים בכי טוב לאחר עוד יום יומיים של מעקב, ואם הנפילה עשתה משהו ליואב, כניראה שרק טוב :-)

החמצת הכיבוש וכבישת חמוצים...

(הוסיף פילפל וכתב: אריק רז)

ובכן, מעשה שהיה כך היה:
חורף 1975, קהילת יעד מתגוררת במחנה הקרוונים לייד צומת יבור, משיקה לגדר של חוות הזרע, יבור.
המצב הגיאוגרפי הנקודתי הינו: מצפון וממזרח – הרכס השולט על המחנה הזמני, ממערב: ביצות וסבך מאיים עד מושב אחיהוד, ומדרום: החווה, חוות "יבור" על שם בעלי החיים הטורפים אותם מגדלים שם: יבורים.
באותה תקופה, דצמ' 1975, 40 יבורים בוגרים במשקל 600-700 ק"ג כל אחד ועוד כ-100 גורי יבורים במשקל 100-400 ק"ג כל אחד. (בדרך כלל, הנקבות כבדות ומסוכנות יותר מהזכרים). הם ממלאים את כל אזור החווה ובגלל השנה הקשה שעברה עליהם, כולם סובלים מתת-תזונה ורעבים לטרף.
אגב, הגדר בין החווה לבין מחנה הקרוונים זקוקה לשיפוץ מידי אך עד אשר מנחם יביא הרת"ל (הוראת תשלום) על סך 372 ל"י, מתעקש אבינועם לא לקנות את החומרים הדרושים לשיפוץ.
כעת, נעבור לליל 12-13 לדצמ', יום ה' בשבוע, השעה 02:30, השומר ט', שאת שמו המלא לא אציין מ-3 סיבות, מאתר דמויות חשודות מכיוון דרום מזרח.
ובכן, מדוע לא אציין את שמו המלא של ט'? – כאמור, מ-3 סיבות:

1. מטעמים חבריים אני לא רוצה לחשוף אותו.
   
2. באותו לילה, כמו הרבה לילות קודמים ואח"כ, ט' פשוט "דפק" שמירה וכלל לא יצא מהקרוון שלו!
   
3. השומר שלפניו, א', (שגם אותו לא אחשוף מאותן 3 סיבות) לא העיר אותו למשמרתו.
   

הלאה: ט' מחליט להעיר 2 גברים נוספים בישוב וכיוון שהמצב נראה לו קריטי ורציני, הוא מעיר, לפי סדר הגבריות, את: צביקה, איזי (*), רון ואותי.
צביקה, תופס מייד פיקוד, ובקול סמכותי ומרגיע הוא מציע ודורש שנעדכן את אסתי, כמו שהו מסביר: JUST IN CASE, למנוע מצב שאנו נעלם ואף אחד לא ידע על גורלנו...
לא אלאה בפרטים אך אקפיד על החשובים שבהם: הכוח מתחלק לכוחות משנה ומבצע במקביל מספר משימות:

1. מודיעים במכשיר הקשר, שאיזי בנה, למג"ב על ההתפתחות.
   
2. מארגנים גוזניקים למקרה שיוחלט להנחית פרשים ו/או מסוקים.
   
3. מוציאים מהסליק במערה החשמלית את הנשק המסייע: בֶּזה, פיאט, 4 בזוקות ורובה צֶ'כי.
   
4. מצרפים אלינו כמעט את כל כלבי התקיפה שבמחנה הזמני: מוֹנה וליזה, בִּיל, סֶטִי, ברנדה וכן את החתולה בִּיבָּה ששומרת שביל לא יתקוף את כוחותינו.

צביקה מקריא פקודת מבצע קצרה אך מפורטת ולא שוכח לציין לטובה את היערכותנו המהירה והשקטה (השעה כעת: 04:00). ועוד מציין שחבל מאד שדווקא בשעה כל כך קריטית ומסוכנת חיימקה שפר, יוני גרוסמן וקובי פינס אינם איתנו.
בתזמון מופלא חובר אלינו ג'יפ מג"ב ואנו מעבירים בצער אך בהבנה את הפיקוד על האירוע (זוכרים? דמויות חשודות בדרום מזרח) לקצין מג"ב, ש'. צביקה מתמנה למפקד כוח המשנה, אחראי לוגיסטיקה וקצין איתור נפגעים.
ש', שקט, רגוע, בוטח בעצמו, מורה לנו לעלות לג'יפ. (אגב, לימים, נודע לנו ששמו המלא של ש' הינו: שוורצנגר – ארנולד). איזי צועק מבקתת השומר ומציע לקחת גם טרקטור + עגלה מהחווה אך לאף אחד אין חשק להתחיל להתעסק דווקא כעת עם היבורים הרעבים, הרעיון נגנז.
לאחר שכולנו על הג'יפ, מסתובב אלינו ש' ובמבט מלא משמעות אומר: "רק המעז – מנצח!", מסתובב חזרה קדימה ואומר בשאגה: "סע, בנצי, סע!" הג'יפ מתחיל לנוע דרומה ואח"כ מזרחה על מנת לחתור למגע עם הדמויות החשודות שאותרו ע"י ט' (שאת שמו לא פרטתי מ-3 סיבות).
לא אלאה אתכם בפרטים אך במבצע מדוייק ומאורגן, אנו מגיעים ל"עמדת אש" לכיוון דר' מז'.
קצין מג"ב ש'. (ארנולד), יורד מהרכב ומבצע שתי פעולות במקביל: התגנבות יחידים והסתערות! חותר למגע תוך דבקות במשימה ומאתר את המזבלה של חוות יבור כשלשונות אש מרצדות בה...
לשונות האש המרצדות על רקע שיחים ועצים נמוכים, היו סיבה מצוינת וראוייה לט' השומר (שדפק שמירה) להגביר כוננות ולהפעיל מערך צוות כוננות... ואת ההתפתחויות אתם כבר יודעים...
כעת, שערו לעצמכם שלא הייתה אש במזבלה ואכן, קובץ של אנשים שליליים או שליליים ביותר, היו מתצפתים על יעד, אנו היינו מקצרים טווחים, חותרים למגע, מסתערים, נערכים להגנה היקפית וקרוב לוודאי שהיינו זוכים לצל"ש...
בקיצור: מבחינת השורה התחתונה, החמצנו כיבוש הגבעה (כולל המזבלה), החמצנו הסתערת יוצאת מהכלל, החמצנו צל"ש.
למחרת, (שזה היה באותו בוקר של יום ו' למעשה), אספנו כולנו חצילים (מהגינה של מנחם), דלעת (מהגינה של גילי) וכבשנו אותם לחמוצים.

(*) אגב איזי, מדוע איזי לא הצטרף אלינו למרות מקומו הגבוה בסולם הגבריות?
ובכן, מעשה שהיה כך היה: איזי היה נעול בבקתת השומרים אותה הקים יום קודם (ביום ד').
למה נעול? הוא ריתך את דלת הבקתה מבפנים, הרתכת נותרה בחוץ והוא לא יכול היה לצאת לכבות אותה ולכן נאלץ להמשיך ולרתך...וכך איזי נותר מרתך ומרותק בתוך הבקתה (בותק'ה בלע"ז) בגובה של כ-14 מ' מעל פני הקרקע. (ואם אתם לא מאמינים – תשאלו את ברוך...) שוחזר ונכתב: מאי, 2008.