מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק כח
פרק כח עריכה
ממה שצריך שתתעורר עליו הוא שתדע שהדעות האמתיות אשר בהם יגיע השלמות האחרון אמנם נתנה התורה מהם תכליתם וצותה להאמין בהם בכלל והוא - מציאות האלוה ית' ויחודו וידיעתו ויכלתו ורצונו וקדמותו - אלו כולם תכליות אחרונות לא יתבארו בפרט ובמוגבלות אלא אחר ידיעת דעות רבות. ועוד צותה התורה להאמין קצת אמונות שאמונתם הכרחית בתיקון עניני המדינה כאמונתנו שהוא ית' יחר אפו במי שימרהו - ולזה ראוי שייראו ויפחדו ממרות בו. ואמנם שאר הדעות האמתיות בכלל זה המציאות אשר הם החכמות העיוניות כולם כפי רוב מיניהם אשר בהם יתאמתו הדעות ההם אשר הם התכלית האחרון אף על פי שלא צוותה התורה עליהם בפרוש כמו שצוותה על הראשונות צוותה עליהם בכלל - והוא אמרו "לאהבה את יי". וכבר ידעת מה שבא מחוזק המצוה ב'אהבה' "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". וכבר בארנו במשנה תורה שזאת ה'אהבה' לא תתכן אלא בהשגת המציאות כולו כפי מה שהוא ובחינת חכמתו בו; ובארנו גם כן שם הערת החכמים ז"ל על זה הענין:
והעולה בידינו מכל מה שהקדמנוהו עתה בזה ענין הוא - שכל 'מצוה' (אין הפרש בין שתהיה מצות עשה או מצות לא תעשה) שיהיה ענינה להסיר העול או להעיר על מדה טובה מביאה לטוב החברה או נתינת דעת אמיתי שראוי להאמינו אם לפי הענין בעצמו או בהיותו הכרחי בהסיר העול או בלימוד מדות טובות - שה'מצוה' ההיא מבוארת העילה גלוית התועלת ואין ב'מצוות' ההם לשאול תכליתם. כי לא נבוך אדם כלל ולא שאל למה נצטוינו שהאלוה אחד? או למה הוזהרנו מרציחה וגנבה או מן הנקמה וגאולת הדם? או למה נצטוינו באהבת קצתנו אל קצתנו? אבל אשר נבוכו בהם בני אדם ונחלקו הדעות עד שיאמר קצתם שאין בהם תועלת כלל אלא מצוה לבד ואמרו אחרים שיש להם תועלת ונעלמה ממנו והם ה'מצוות' אשר לא יראה מפשוטם תועלת באחד משלושת הענינים אשר זכרנו - רצוני לומר שלא יתנו דעת מן הדעות האמיתיות ולא ילמדו מדה טובה ולא ירחיקו העול אבל הנראה מענינם - שאין מבוא ל'מצוות' ההם לא בתיקון הנפש בנתינת אמונה ולא בתיקון הגוף בנתינת דרכים וסדרים מועילים בהנהגת המדינה או הנהגת הבית כאזהרה מ'שטענז' ו'כלאים' ו'בשר בחלב' והמצוה ב'כיסוי הדם' ו'עגלה ערופה' ו'פטר חמור' וכיוצא בהם:
והנני עתיד להשמיעך באורי לכולם ונתינת סיבותם האמתיות המבוארות במופת מלבד חלקים ו'מצוות' מועטות - כמו שזכרתי לך. ואבאר שכל אלו וכיוצא בהם אי אפשר מבלתי שיהיה להם מבוא באחד מן השלושה ענינים אם תקון אמונה או תקון עניני המדינה אשר לא יושלם כי אם בשני דברים בהסיר העול ובלימוד מדות טובות:
והבן מה שאמרנוהו באמונות - כי לפעמים שתתן ה'מצוה' אמונה אמיתית היא המכוונת לא לזולת זה כאמונת היחוד וקדמות האלוה ושאינו גוף; ופעמים תהיה האמונה ההיא הכרחית להסיר העול או לקנות מדות טובות - כאמונה שהוא ית' יחר אפו על מי שיעשוק - כמו שאמר "וחרה אפי והרגתי וגו'"; וכאמונה שהוא ית' ישמע צעקת העשוק או המאונה מיד "והיה כי יצעק אלי ושמעתיו כי חנון אני":