מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק יט
פרק יט עריכה
מושכל ראשון הוא בלא ספק שהאלוה ית' צריך שימצאו לו כל השלמויות ויורחקו מעליו כל החסרונות. וכמעט שהוא מושכל שהסכלות באי זה דבר שיהיה הוא חסרון ושהוא ית' לא יסכל דבר. אבל מה שהביא קצת אנשי העיון (כמו שזכרתי לך) להתגאה ולהתגבר לאמר ידע זה ולא ידע זה - הוא מה שדימוהו מהעדר סידור עניני בני אדם אשר רוב הענינים ההם אינם ענינים טבעיים לבד אבל נמשכים גם כן להיות בעל יכולת והתסכלות:
וכבר זכרו הנביאים שראית הסכלים על העדר ידיעת האלוה בפעולותינו היא אמנם ראותם אנשי הרשע בטובה ונחת ושלוה ושזה מביא הצדיק החסיד לחשוב כי כונו אל הטוב ומה שסובל בעבורו מן הצער להתקומם זולתו לו - אינו מועיל. ואחר כך זכר הנביא שמחשבתו שוטטה בזה עד שהתבאר לו שהדברים אין לעיין ולהסתכל בהם רק בסופם לא בהתחלתם - וזהו סיפורו בסדר עלה הענינים כולם - אמר "אמרו איכא ידע אל? ויש דעה בעליון הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי"; וסוף המאמר "ואחשבה לדעת זאת - עמל הוא בעיני עד שאבוא אל מקדשי אל אבינו לאחריתם אך בחלקות וגו'" "איך היו לשמה כרגע וגו'". ואלה הענינים בעצמם זכרם מלאכי - אמר "חזקו עלי דבריהם - אמר יי וגו' אמרתם שוא עבוד אלוקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני יי צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו' אז נדברו יראי יי וגו' ושבתם וראיתם וגו'". וכבר באר גם כן דוד פרסום זה הדעת בזמנו ומה שחיב והביא בני אדם לחטוא ולעשוק קצתם את קצתם והתחיל לטעון לבטל זה הדעת ולהגיד שהוא ית' יודע כל זה - ואמר "אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלוקי יעקב בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו? הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט":
והנה אבאר לך ענין אלה הטענות אחר כך שאזכר לך רע הבנתך ההורסים לדברי הנביאים לזה המאמר. אמרו לי זה שנים אנשים ממשכילי אומנתו הרופאים שהם תמהים ממאמר דוד - אמרו כן היה מתחיב לפי הקשו זה שבורא הפה יאכל ויוצא הריאה ויצעק וכל בשאר האיברים והסתכל אתה המעי במארי זה כמה רחקו מן הנכונה בהבנת זאת הטענה! ושמע ענינה. מבואר הוא שכל פועל כלי מן הכלים לולא שהפועל הנעשה בכלי ההוא מצויר אצלו לא היה יכול לעשות לו הכלי; והמשל בו שאם לא היה הנפח מציר ענין התפירה ומבין אותה לא היה עושה המחט על התכונה הזאת אשר לא תשלם התפירה זולתה - וכן שאר הכלים. וכאשר חשב מי שחשב מן הפילוסופים שהאלוה לא ישיג אלה הפרטים להיותם ממושגי החושים והוא ית' לא ישיג בחוש אבל השגה שכלית - טען עליהם במציאות החושים ואמר אם היה ענין השגת הראות נעלם מהאלוה ולא ידעהו איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות? התראה שבמקרה היה התחדש לחה אחר זכה ותחתיה לחה אחרת כך ותחתיה מחיצה אחת הזדמן שניקב בה נקב ובאר כנגד הנקב מחיצה זכה וקשה? - סוף דבר! לחות העין ומחיצותיו ועצביו אשר בהם מן התיקון מה שנודע וכוון בכולם תכלית זה הפועל - האם יציר משכיל שזה נפל במקרה? לא כן! אבל הוא בכונה מן הטבע בהכרח כמו שבאר כל רופא וכל פילוסוף. ואין הטבע בעל שכל והנהגה - וזה מוסכם מן הפילוסופים כולם - אבל זאת ההנהגה הדומה למלאכת מחשבת תבוא לפי דעת הפילוסופים מהתחלה שכלית והיא מפעולת בעל שכל לפי דעתנו הוא אשר הטביע אלה הכוחות בכל מה שימצא בו כח טבעי. ואם השכל ההוא לא ישיג זה הענין ולא ידעהו איך המציא או הגיע מאתו לפי הדעת ההוא טבע שיכוון אל זה הענין אשר אין ידיעה לו בו? - ובאמת קראם דוד 'בוערים וכסילים'. ואחר כך התחיל לבאר שזה - חסרון בהשגתנו ושהאלוה ית' וית' אשר נתן לנו זה השכל אשר בו נשיג ומפני קצורנו מהשיג אמיתתו התחדשו לנו אלה הספקות העצומות יודע זה החסרון בנו ושמחשבתנו זאת המקצרת - אין להשגיח למה שחיבתנו מן ההריסה - אמר "המלמד אדם דעת יי יודע מחשבות אדם - כי המה הבל":
וכונתי כולה היתה בזה הפרק לבאר שזה - עיון קדום מאד - רצוני לומר מה שיאמרו בו הסכלים מהעדר השגת האלוה מפני היות עניני בני אדם האפשריים בטבעם בלתי מסודרים - אמר "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על יי" ובמדרש "מה אמרו? אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר" - רוצים בו דמותם שהאלוה בלתי משיג אלה הענינים ולא הגיעה מאתו לא מצוה ולא אזהרה לנביאים. וסיבת זה כולו והראיה עליו אצלם - היות עניני בני אדם בלתי נמשכים כפי מה שיראה כל איש ממנו שכך ראוי שיהיה; וכשראו שאין הענינים כאשר ירצו - אמרו "אין יי רואה אותנו" ואמר צפניה על אלה הסכלים "האומרים בלבבם לא ייטיב יי ולא ירע":
ואמנם מה שראוי שיאמר בידיעתו ית' בענינים כולם - הנה אגיד לך אחר זה דעתי בו אחר שאודיעך הענינים המוסכם עליהם אשר לא יוכל בעל שכל לחלוק בדבר מהם: