מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק י

פרק יעריכה

אלו ה׳מדברים׳, כמו שהודעתיך, לא ידמו העדר אלא ההעדר הגמור. אמנם העדרי הקניינים כולם, לא יחשבו שהם העדרים, ויחשבו שכל העדר וקנין דינם דין שני ההפכים, כעורון והראות, והמות והחיים, והם אצלם כמו החום והקור. ולזה יאמרו סתם, שההעדר לא יצטרך לפועל, ואמנם הפעולה היא שצריכה פועל בהכרח, וזה אמת מצד אחד. ועם היותם אומרים שההעדר לא יצטרך לפועל, יאמרו, לפי שרשם, שהשם יסמא ויחריש ויניח המתנועע, כי אלו העדרים אצלם ענינים נמצאים.

וצריך שנודיעך דעתנו אנחנו בו כפי מה שיגזרהו העיון הפילוסופי, והוא שאתה יודע שמסיר המונע הוא המניע בצד אחד, כמי שהסיר עמוד שתחת הקורה ונפלה בכבדותה הטבעי, שאנחנו נאמר כי מסיר העמוד ההוא הוא הניע הקורה, כבר נזכר בספר השמע הטבעי. ובזה הצד נאמר גם כן במי שהסיר קנין אחד, שהוא עשה ההעדר ההוא, ואף על פי שההעדר אינו דבר נמצא. כי כמו שנאמר במי שכבה נר בלילה שהוא חדש החושך, כך נאמר במי שהפסיד הראות שהוא עשה העורון, ואף על פי שהחשך והעורון העדרים ואינם צריכים לפועל. ולפי זה הפירוש יתבאר מאמר ישעיה יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע (ישעיהו מה ז), מפני שהחשך והרע העדרים. והסתכל איך לא אמר עושה חושך ולא עושה רע, מפני שאינם דברים נמצאים שתתלה בהם עשייה, ואמנם אמר על שניהם בורא, שהיא מלה שיש לה התלות בהעדר בלשון העברי, כמו שאמר בראשית ברא אלהים וגו' (בראשית א א) שהוא מהעדר. ודרך יחס ההעדר לפעולת הפועל הוא על זה הצד אשר זכרנו. ועל זה הצד גם כן הבן אמרו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח וגו' (שמות ד יא). ואפשר לפרש בו פירוש אחר, והוא שיאמר מי הוא אשר ברא האדם מדבר או יבראהו נעדר הדבור, ענינו, המציא החמר שאינו מקבל לקנין ההוא, אי זה קנין שיהיה, כי אשר ימציא חמר אחד בלתי מקבל לקנין מן הקנינים, יאמר עליו שהוא עשה ההעדר ההוא, כמו שיאמר במי שיכול להציל איש מהמות ועמד מהצילו, יאמר עליו שהוא הרגו. הנה התבאר לך שעל כל אחד מהדעות לא תתלה פעולת פועל בהעדר כלל, אמנם יאמר שעשה ההעדר במקרה, כמו שביארנו, אבל הדבר שיעשהו הפועל בעצם, הוא דבר נמצא בהכרח, אי זה פועל שיהיה, ואמנם תתלה פעולתו בנמצא.

ואחר זאת ההצעה עליך לזכור מה שכבר התבאר במופת, מהיות הרעות אמנם הם רעות בערך אל דבר אחד, וכל מה שהוא רע בחוק נמצא מן הנמצאות, הרע ההוא הוא העדר הדבר ההוא, או העדר ענין טוב מעניניו. ומפני זה אמרו גזרה מוחלטת, שהרעות כלם העדרים. והמשל בו באדם שמותו רע והוא העדרו, וכן חליו או עניו או סכלותו, הם רעות בחוקו, וכלם העדרי קנינים. וכשתסתכל בכל פרטי זאת הגזרה הכללית, תמצאה שלא יחסר ממנה דבר אלא אצל מי שלא יבדיל בין ההעדר והקנין, ובין שני ההפכים, או מי שלא ידע טבעי הענינים כולם, כמי שלא ידע שהבריאות בכלל הוא שווי אחד והוא משער המצטרף, ושהעדר הערך ההוא הוא החלי בכלל, והמות הוא העדר הצורה בחוק כל חי, וכן כל מה שיפסד משאר הנמצאות, הפסדו הוא העדר צורתו.

ואחר אלו ההקדמות יודע באמת שהשם יתעלה לא יאמר עליו סתם שהוא עושה רע בעצם כלל, ר״ל שיכון כונה ראשונה לעשות רע, זה לא יתכן. אבל פעולותיו כלם טוב גמור, שהוא אינו עושה רק מציאות וכל מציאות טוב. והרעות כלם העדרים, לא תתלה בהם פעולה, רק בצד אשר בארנו, בהמציאו חמר על הטבע הזה אשר הוא עליו, והוא היותו מחובר בו ההעדר לעולם, כמו שכבר נודע. ומפני זה הוא סבה לכל הפסד ולכל רע, ולזה כל מה שלא המציא לו השם זה החמר לא יפסד ולא תשיגהו רעה מן הרעות. תהיה אם כן אמתת פעולת השם כולה טוב, אחר שהיא מציאות. ולזה ספר הספר אשר האיר מחשכי העולם ואמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא). עד שמציאות זה החמר השפל לפי מה שהוא, מחבור המחייב למות ולרעות כולם, כל זה גם כן טוב, להתמדת ההויה והמשך המציאות בבוא זה אחר סור זה. ולזה פירש ר' מאיר והנה טוב מאד, טוב מות[1] (בראשית רבה ט ה), לענין אשר העירונו עליו.

וזכור מה שאמרתיו לך בזה הפרק והבינהו, ויתבאר לך כל מה שאמרוהו הנביאים והחכמים, שהטוב כלו מפעולת השם בעצם. ולשון בראשית רבה אין דבר רע יורד מלמעלה (בראשית רבה נא ה):

  1. ^ ר״ל שהעדר הצורה העוברת סבה להוויית הצורה העתידה וזהו טוב בבחינה זו (אפודי)