מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק מד

פרק מדעריכה

הנבואה אמנם תהיה 'במראה' או 'בחלום' כמו שבארנו פעמים ולא נשיב זה תמיד. ונאמר עתה כי כשינבא הנביא - אפשר שיראה משל כמו שבארנו פעמים; ואפשר שיראה האלוה ית' 'במראה הנבואה' ידבר עמו כמו שאמר ישעיה "ואשמע את קול אדוני אומר את מי אשלח ומי ילך לנו?"; ואפשר שישמע מלאך ידבר עמו והוא יראהו - וזה הרבה מאד כמו שאמר "ויאמר אלי מלאך האלוקים וגו'" "ויען המלאך הדובר בי ויאמר אלי הלא ידעת מה המה אלה? וגו'" ואשמעה אחד קדוש מדבר" - וזה הרבה מאד מאין מספר. ופעמים יראה הנביא איש מבני אדם מדבר עמו כמו שאמר ביחזקאל "והנה איש מראהו - כמראה נחושת וגו' וידבר אלי האיש בן אדם וגו'" - אחר שפתח המאמר "היתה עלי יד יי". ופעמים שלא יראה הנביא צורה כלל אלא ישמע דבר לבד 'במראה הנבואה' יקראהו; כמו שאמר דניאל "ואשמע קול אדם בין אולי" וכמו שאמר אליפז "דממה וקול אשמע" וכמו שאמר גם כן יחזקאל "ואשמע את מדבר אלי" - כי אין הענין ההוא אשר השיג 'במראה' הנבואה' הוא אשר דיבר עמו אבל הבדיל הענין ההוא הנפלא הזר אשר באר שהוא השיגו והתחיל בענין הנבואה וצורתה ואמר 'ואשמע את מדבר אלי':

ואחר מה שהקדמנוהו מזאת החלוקה אשר העידו עליה הפסוקים אומר שזה הדבר אשר ישמעהו הנביא 'במראה הנבואה' אפשר שידמה לו גם כן שהוא בתכלית העוצם כמו שיחלום האיש שהוא שמע רעם גדול או רעש או זועה כי הרבה פעמים יחלום החולם זה גם כן:

ופעמים שישמע הדבר ההוא אשר ישמעהו 'במראה הנבואה' כדבר הרגיל הנודע עד שלא ירחיק ממנו דבר - יתבאר לך זה מענין שמואל הנביא כי כאשר קראו האלוה ית' בענין הנבואה - חשב שעלי הכהן קראו פעם אחר פעם שלש פעמים; אחר כן באר הכתוב עילת זה ואמר כי אשר חיב לו זה והיותו חושב אותו עלי - הוא באשר לא היה יודע אז שדבר האלוה לנביאים יהיה בזאת הצורה ולא נגלה לו עדין זה הסוד - ואמר בעילת זה "ושמואל טרם ידע את יי וטרם יגלה אליו דבר יי" - רוצה בו שהוא לא היה יודע ולא נגלה לו שכן הוא 'דבר יי'; או יהיה אמרו 'טרם ידע את יי' רוצה בו שלא קדמה לו נבואה - כי אשר יתנבא כבר נאמר בו "במראה אליו אתודע" - ויהיה פרוש הפסוק לפי ענינו כן ושמואל לא התנבא קודם לזה ולא ידע גם כן כי כן תהיה צורת הנבואה. ודעהו: