פתיחת התפריט הראשי

פרק נחעריכה

יותר עמוק מן הקודם:

דע כי תאור האלוה ית' בשלילות הוא התאור האמיתי אשר לא ישיגהו הדבר מן ההקל ואין בו חסרון בחוק האלוה כלל ולא בשום ענין. אמנם תארו בחיובים יש בו מן השיתוף והחסרון מה שכבר בארנוהו:

וצריך שנבאר לך תחילה - איך הם השוללים תארים על צד אחד ובאי זה הדבר יבדלו מתארי החיוב; ואחרי כן אבאר לך - איך אין לנו דרך בתארו אלא בשוללים לא בזולתם:

ואומר - כי התואר אינו אשר יחד המתואר לבד עד שלא ישתתף בתואר ההוא עם זולתו; אבל התואר יהיה גם כן תואר למתואר - ואם הוא משתתף בו עם זולתו ולא יהיה בו התיחדות. והמשל בו אם ראית איש מרחוק ותשאל ותאמר מה זה הנראה? ויאמר לך בעל חיים - זה יהיה תואר בלא ספק לזה הנראה - ואף על פי שלא יחדהו מכל מה שזולתו אלא הגיע בו קצת יחוד והוא - שזה הנראה אינו גוף ממין הצמחים ולא ממין המקורים. כן עוד כשיהיה בזה הבית אדם ותדע שבו - גוף אחד אלא שאתה לא תדע מה הוא ותשאל ותאמר מה בזה הבית? ויאמר לך העונה אין בו מחצב ולא גוף צמח - כבר הגעת בו קצת התיחדות ותדע שבו בעל חיים - ואם לא תדע אי זה בעל חיים הוא. והנה בזה הצד ישתתפו תארי השלילה לתארי החיוב - שאי אפשר שלא ייחדו קצת התיחדות - ואף על פי שלא יהיה בהם מן ההתיחדות אלא הסרת מה ששללו מכלל מה שהיינו חושבים אותו בלתי משולל. ואמנם הצד אשר נבדלו בו תארי השלילה מתארי החיוב שתארי החיוב - אף על פי שלא ייחדו - הם מורים על חלק מכלל הדבר המבוקש ידיעתו - אם חלק מעצמו או מקרה ממקריו - ותארי השלילה לא יודיעונו דבר בשום פנים מן העצם המבוקש ידיעתו - מה הוא אלא אם היה זה במקרה כמו שהמשלנו:


ואחר זאת ההקדמה אומר שהאלוה ית' - כבר בא המופת שהוא מחויב המציאה אין הרכבה בו כמו שנעשה עליו מופת ולא נשיג אלא ישותו בלבד לא מהותו; אם כן מן השקר שיהיה לו תואר חיוב - מפני שאין ישות חוץ למהותו ויורה התואר על אחת מהם כל שכן שתהיה מהותו מורכבת ויורה התואר על שני חלקיה כל שכן שיהיו לו מקרים ויורה התואר גם כן עליהם; ואם כן אין לו תואר חיוב בשום פנים:

אמנם תארי ההרחקה הם אשר צריך שיעשו - להישיר השכל למה שצריך שיאמינו בו ית'; מפני שלא יגיע מצדם רבוי בשום פנים והם יישירו השכל לתכלית מה שאפשר שישיגהו האדם ממנו ית'. והמשל בו - שהנה התבאר לנו במופת חיוב מציאות דבר אחד זולת אלו העצמים המושגים בחושים ואשר כלל ידיעתם השכל - ואמרנו על זה שהוא נמצא הענין - כי מן השקר העדרו; ואחר כן השגנו שזה הנמצא אינו כמציאות היסודות על דרך משל אשר הם גופות מתות - ואמרנו שהוא חי הענין - שהוא ית' אינו מת; ואחר כן השגנו שזה הנמצא גם כן אינו כמציאות השמים אשר הם גוף חי; - ואמרנו שהוא אינו גוף; ואחר כן השגנו שזה הנמצא אינו כמציאות השכל אשר אינו גשם ולא מת אבל הוא עלול - ואמרנו שהוא ית' קדמון הענין - אין לו סיבה המציאתו; ואחר כן השגנו שזה הנמצא - אין מציאותו אשר הוא עצמו מספיק לו אמנם שיהיה נמצא בלבד אבל שופעות מאתו מציאויות רבות - ואין זה כשפע החום מן האש ולא כחיוב האור מן השמש אבל שפע שימשיך להם תמיד עמידה וקיום וסידור בהנהגה מתוקנת כמו שנבאר - ואמרנו בו מפני אלו הענינים שהוא יכול וחכם ורוצה והכונה באלו התארים - שאינו לואה ולא סכל ולא נבהל או עוזב; וענין אמרנו 'לא לואה' - שמציאותו יש בה די להמצאת דברים אחרים זולתו וענין אמרנו 'לא סכל' - שהוא משיג - כלומר חי כי כל משיג חי - וענין אמרנו 'לא נבהל ולא עוזב' - כי כל אלה הנמצאות הולכות על סדר והנהגה לא נעזבות והוות כאשר יקרה אלא כהיות כל מה שינהיגהו הרוצה - בכונה ורצון. ואחר כן השגנו כי זה הנמצא אין אחר כמוהו - ואמרנו 'הוא אחד' הענין - הרחקת הריבוי:


הנה כבר התבאר לך כי כל תואר שנתארהו בו הוא - אם תואר פעולה או יהיה ענינו - שלילת העדרו אם היתה הכונה בו - השגת עצמו לא פעולתו. ולא תעשה גם כן אלו השלילות ולא תתירם עליו ית' אלא בפנים אשר כבר ידעת - שפעמים ישולל מהדבר מה שאין דרכו שימצא לו כמו שנאמר בכותל 'לא רואה':

ואתה האיש המעין במאמרי זה יודע כי זה הרקיע והוא גשם מתנועע שכבר ידענו זרתותיו ואמותיו וידענו שעור חלקים ממנו ורוב תנועותיו נלאו שכלינו כל הלאות מהשיג מהותו - עם היותנו יודעים שהוא בעל חומר וצורה בהכרח אלא שאינו זה החומר אשר בנו; - ולזה לא נוכל לתארו אלא בשמות הבלתי מקימים לא בחיוב המקיים - שאנחנו נאמר כי השמים לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים ולזה לא יקבלו פעולה ואינם בעלי טעם ולא בעלי ריח וכיוצא באלו השלילות - כל זה לסכלותנו בחומר ההוא. ואיך יהיה ענין שכלנו כשישתדלו להשיג הנקי מהחומר הפשוט בתכלית הפשיטות המחויב המציאות אשר אין עילה לו ולא ישיגהו ענין מוסף על עצמו השלם (אשר ענין שלמותו - שלילת החסרונות ממנו כמו שבארנו) - שאנחנו לא נשיג זולת ישותו לבד ושיש נמצא לא ידמה לו דבר מכל הנמצאות אשר המציאם ולא ישתתף להם בענין בשום פנים ואין ריבוי בו ולא לאות להמציא מה שזולתו ושיחסו לעולם יחס רב החובל לספינה (ואין זה גם כן יחס אמיתי ולא דמיון אמיתי אבל הוא להישיר השכל - שהוא ית' מנהיג הנמצאות - הענין שהוא יתמידם וישמור סידורם כמו שצריך) - והנה יתבאר זה הענין ביותר רחב מזה:

ישתבח מי אשר בהשקיף השכלים עצמו - תשוב השגתם קיצור השגה וידיעה וכשישקיפו חיוב פעולותיו מרצונו - תשוב ידיעתם סכלות וכשישתדלו הלשונות להגדילו בתארים - תשוב כל הפלגת דברים לאות וקיצור