מורה נבוכים חלק א פרק יב (אבן תיבון)
קימה עריכה
שם משתתף, ואחד מענייני הקימה שהיא כנגד הישיבה. "ולא קם ולא זע ממנו". ובו עוד עניין קיום הדבר ואמיתתו. "יקם ה' את דברו", "ויקם שדה עפרון", "וקם הבית אשר בעיר", "וקמה בידך ממלכת ישראל". ובזה העניין נאמר כל לשון קימה שבאה בשם יתברך. "עתה אקום יאמר ה'", ירצה בו, עתה אקיים דברי וייעודי לטוב ולרע. "אתה תקום תרחם ציון", תקיים מה שיעדתה בו לרחם עליה. ומפני שהמסכים לעשות דבר יתעורר לעשותו בקימה, נאמר לכל מי שיתעורר לאיזה עניין שהוא קם. "כי הקים בני את עבדי עלי". והושאל זה העניין לעבור גזירת האל על עם שהתחייבו העונש לאבדם: "וקמתי על בית ירבעם", "וקם על בית מרעים". ואפשר שיהיה אמרו "עתה אקום" מזה העניין, וכן "תקום תרחם ציון", כלומר, תקום על אויביה. ומזה העניין באו פסוקים הרבה, לא שיש לו קימה או ישיבה חלילה לו מהם, אמרו עליהם השלום: אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, כי עמד יבא פעמים בעניין קם: