מורה נבוכים א י

תרגום אבן תיבון

ירד, עלה

כבר קדם לנו, שאנחנו כשנזכור בזה המאמר שם מאלו השמות המשתתפים, אין דעתנו שנזכיר כל עניין שיאמר עליו השם ההוא, כי אין זה המאמר בלשון. אבל נזכיר מן העניינים ההם, מה שאנחנו צריכים לו בענייננו, לא דבר אחר. ומזה ירד ועלה, הירידה והעליה, שני שמות מונחים בלשון העברי, ועניינם ידוע, כי כשיעתק הגוף ממקום אל מקום שפל ממנו יאמר ירד, וכשיעתק ממקום אל מקום גבוה ממנו יאמר עלה. ואחר כן הושאלו שני השמות האלה לגדולה ולעוצם, עד כשתשפל מעלת האיש יאמר ירד, וכשתגבה מעלתו בגדולה יאמר עלה. אמר השם יתעלה, הגר אשר בקרבך יעלה עליך וגו׳, ואתה תרד וגו׳. ואמר: ונתנך ה׳ עליון על כל גויי הארץ. ואמר: ויגדל אלהים את שלמה למעלה. וכבר ידעת רוב עשותם ז״ל מעלין בקודש ולא מורידין.

ועל זה הצד עוד יעשה בירידת העיון, והיות האיש פונה במחשבתו אל עניין פחות מאד, יאמר שירד. וכן כשיפנה במחשבתו אל עניין מעולה ונכבד, יאמר עלה. וכאשר היינו המון האנשים למטה שבתחתיות במקום, ובמעלת המציאה, בערך לסובב, והוא יתעלה במעלה שבעליונים, לפי אמיתת מציאות וגדולה ועצמה, לא עליונית םקום, ורצה יתעלה במה שרצה, הגיע חכמה ממנו והשפעת נבואה על קצתנו, קרא שרות הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום, עלייה. וכל ירידה ועלייה שתמצאם מיוחסות לבורא יתעלה, אמנם הרצון בהם זה העניין. וכן כשתרד מכה באומה או באקלים כפי רצונו הקדום אשר יקדימו ספרי הנבואה קודם ספר המכה ההיא, לספר שהשם פקד מעשיהם ואחר כן הוריד בהם העונש, יכנה העניין הזה גם כן בירידה, להיות האדם שפל ונבזה שיפקדו מעשיו ויענש עליהם לולא הרצון. וכבר התבאר זה בספרי הנבואה. ואמר: "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", רומז על זה העניין. ולזה כינה זה העניין בירידה, אמר: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם"; "וירד ה׳ לראות"; "ארדה נא ואראה". והעניין כולו, בוא העונש באנשי השפל. ואמנם העניין הראשון, רוצה לומר עניין הנבואה והכבוד הרבה, "וירדתי ודברתי עמך שם", "וירד ה׳ על הר סיני", "ירד ה׳ לעיני כל העם", "ויעל מעליו אלהים", "ויעל אלהים מעל אברהם".

אבל אמרו: "ומשה עלה אל אלהים", הוא מן העניין השלישי, מצורף אל היותו גם כן עולה אל ראש ההר אשר ירד עליו האור הנברא, לא שהשם יתעלה יש לו מקום יעלה אליו העולה או ירד ממנו, יתעלה מדמיוני הסכלים עלוי גדול: