מועד לכל חי סימן ד
<< · מועד לכל חי · סימן ד · >>
סימן ד
עריכהאת חג המצות תשמור,
החל וגמור
א הנרות דאין בודקין בהם נתנו סימן חשש"א בעלמא, דהיינו ח'לב, ש'ומן, ש'מן, א'בוקה, (עיין חק יוסף סימן תג"ל), ואתי שפיר הרמז הזה דבדיעבד שפיר דמי וכמו שכתב הפרי חדש, ובענין עשרה פתיתים עיניך תראינה מה שכתבתי בספרי הקטן נפש כל חי מערכת ע' בסייעתא דשמיא.
ב למה שהעלו הפוסקים בענין בדיקת חמץ דיתפלל ערבית קודם בדיקה ושלא ילמוד קודם שמא ימשך, הוכח תוכיח דלא יפה עושים הקובעים לימוד יארצי"ט קודם ערבית, דהרי יש מהם שכבר באו דהתפללו מקודם ושמא ישכחו השאר, ודוקא בשבוע הבן דנהגו לשורר פיוט יהי שלום, דלא אתו לידי שכחה אלא דמשום המאחרים לבוא אומרים ערבית לבסוף, אך צריך הבעל הבית אם התפלל מקודם ליתן דעתו דלא יערוך שלחן אם לא ישאל על מי שלא התפלל, (ועיין פרי חדש, וחק יוסף סימן תל"א ס"ק ח', ועיין להרב אהלי יהודה אמאדו ז"ל בחידושיו על הרמב"ם ז"ל דף י"ב ע"ג, ומחצית השקל שם, ולענין מי שיש לו בית בכפר ראה תראה מה שכתב מוה"ר בספר שפת הים סימן ב' יעויין שם).
ג כמו צער בנפשי על שאינן נזהרים קצת מדלת העם בטבילת כלים חדשים כאילו לא היה דין זה כתוב בתורה, ומן הראוי לכל מורה צדק בקהל עדתו ולכל חכם במדרש שלו להזהיר אותם ולפרש להם הכלים שצריכים טבילה, ובאיזה מקוה טהרה שיעשו כראוי לפום דינא ותבא עליו ברכת טוב, ואפילו הברזלים שמתקנים בהם המצות יטבילם עם כלים אחרים מפני הברכה כמו שכתב הרב חק יוסף בסימן ת"ס ס"ק י', ודע דבכלי הפ'ארפ'וריס של שאר ימות השנה, לא יש להם תיקון כדי להשתמש בהם בפסח ואסורין אפילו בדיעבד, (ועיין בשיירי כנסת הגדולה סימן תנ"א, ובפרי חדש שם, ועיין ח"ל דף ט"ו סוף ע"ב, וחנן אלהים תקון כ"ו).
ד אם יש לו בנין בביתו יעשה תנאי אפילו אם הפועלים גוים דבערב פסח הוא עד חצות ותו לא, ואם לא יתרצו יפרע להם שכירות כל היום כולו וילכו כמו שכתבתי בספרי הקטן לב חיים חלק ג', והבראה אפילו קודם חצות לא יעשו, (משבצות זהב בפריו סוף סימן תס"ח, ולענין תספורת אחר חצות עיין משבצות זהב, ואשל בסימן תס"ח, ולהגאון מרן זקני בספר חקרי לב אורח חיים סימן פ"ח), ובספר חוקי חיים ק"ק אות קצ"ד פסק, דלספר ישראל לגוי אחר חצות אסור לכולי עלמא, ולענין נטילת צפרנים אחר חצות לא יש מקום להחמיר, (כסא אליהו סימן תס"ח, ועיין בן פורת יוסף אות ל"ב), ובטבילה יכוין כי יצאה נפשו לגמרי משעבוד הסטרא אחרא, דשלשים לילות קודם פסח מוציא הקדוש ברוך הוא בכל לילה מעט וליל פסח נטהרין לגמרי כמו שכתב בספר דבש לפי, ובספרו לב דוד פרק ל' עיין שם שהאריך דשלשים יום קודם פסח יוסיף להטהר עצמו והבא ליטהר מסייעין אותו.
ה מי שנוהג להחמיר לא יאכל אפילו מצה עשירה בערב פסח מזמן איסור החמץ, (ועיין ערך לחם סימן תע"א), ועיין שם לקטן שמבין ענין יציאת מצרים שלא יתנו לו מצה שיוצאים בה ידי חובה בפסח, ויש מחמירין במצה ומרור יכול מראש חדש, ובספר חוקי חיים ק"ק אות קצ"ח דן את הדין דמצה כפולה ונפוחה אין לאוכלה בערב פסח, (ועיין מה שכתב בשערי תשובה סימן תמ"ד).
ו ערב פסח אחר חצות אסור בפרקמטיא, כנסת הגדולה בהלכות פורים סימן תרצ"ו, ועיין בית דוד סימן רמ"ג, ואם אין לו מה יאכל מותר לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות, שיירי כנסת הגדולה סימן תס"ח בהגהת ב"י אות ה', ועיין בספרי הקטן נשמת כל חי (חלק א' סימן ט"ז) [חלק יו"ד סימן ס"ב] בענין מלאכה וסחורה אחר חצות
ז כשחל ערב פסח בשבת דמבטל בשבת, היינו בשביל ביטול היום אבל ביטול הלילה הוא בליל י"ג אחר הבדיקה, (כמו שכתב בפרי מגדים, ומחצית השקל, ושמן המאור סימן תמ"ד), ולענין לטלטל מצה בערב פסח שחל להיות בשבת, עיין בקונטרס חיים לראש דף י"ז ע"א, (ועיין בספר מטה אהרן חלק א' מערכת ב'), ודיני ערב פסח שחל להיות בשבת, אסף איש טהור הרב פרי מגדים בחלק אשל אברהם סימן תמ"ד, היכא דשכח להפריש חלה, עיין בקונטרס הנ"ל דף כ"ב ע"ב התיקון כיצד יעשה, (ועיין פרי האדמה חלק ד' דף ד' ע"ב, ובספר דין אמת בסוף סימן ט').
ח יזהר לעשות מי המלח מבערב ולשים בכלי אחד ולכסותו לשתי הלילות, (ועיין חק יוסף סימן תע"ג ס"ק י"א).
ט סדר הלימוד בערב פסח כבר הובא בספרי הקטן חיים לראש דף י"ט ע"ב, עתה תראה תוספת וסידור נוסח התפילה שלאחר הלימוד, והוא בספר מועדי רגל בסוף ספר נפש יוסף לרחימא דנפשין סובר הרזים כמוהרי"ם נר"ו אשריו דזיכה את הרבים, ובליל פסח אם שכח והתחיל הלל קודם ויכולו אין קפידא ואין מוקדם ומאוחר, (בית יהודה, ושלמי חגיגה דף רט"ל, ושערי תשובה סימן תפ"ז).
יוד ע"ט לדבר בשבחן של ישראל, והוא דבחג הפסח הקדוש עושין ישראל כמה מיני צדקות, וחפץ חיים למנות אותם כדי לעורר זכות על ישראל עם קדושו ואלו הן, א. היא ביום פורים שיוצאים ממוני הזמן הי"ו לגבות מכל יחידי העיר צדקה לחיטי דפסחא. ב. הטלה דמטילים כוללות העיר קצבה לכל היחידים איש ערכו לצורך עשיית המצות לעניים, ובצדקה זו היצר הרע מתגבר הרבה כיון שהיא מצוה דרבים כמו ההלבשה, ומי שהוא אמיד בנכסים ויש לו ריח תורה או שהוא רופא, אומר הרי אני בן חורין ליתן דאני חכם או אני רופא ואם איותה נפשי אתן מצד עצמי, ומתגאה בלבו להיות פורש מן הצבור, ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם, ויבקש מהקב"ה שלא יבוא הוא או זרעו לידי מדה זו ליקח מהכולל כדי לאכול בפסח, ויכניע את יצרו ויתן בסבר פנים יפות ומשמיא מיהב יהבי ליה כפלים. ג. מה שנותנים כמה בעלי בתים בפרטות חטים לצנועים בעלי כבוד ולתלמידי חכמים נצרכים, ובכל דור ודור המצא תמצא גם כן מהגבירים דיש מהם דעושה חילוק גדול לתלמידי חכמים וצנועים בפרוס הפסח ממעות ביד מלבד מה שלוקחים מהכולל, וגם ממה שעושין גביה מכל המתנדבים ונותנים ליתומים ואלמנות ותלמידי חכמים ובינוניים. ד. מה שעושים חסד זה עם זה להשאיל כלי מתכות מסידור השלחן כדי לברר החטים הנקרא בלע"ז סינ"י, וכן מה שמשאילים כלים לעשות המצות, ולפעמים משאילים להם גם התנור כדי לאפות המצות, גם שיורי המים למי שאין לו, והיא צדקה גדולה כמידתן מי החסד. ה. מה שעושים כמה בעלי בתים שאופים מצות בפרטות איש לפי ערכו כדי לחלקם לעניים בחג המצות. ו. מה שעושים כמה בעלי בתים לחלק מצות שמורות למי שאין ידו משגת לעשות מצה שמורה בלילי פסחים. ז. מה שמחלקים חרוסת כמה בעלי בתים, וגם בכמה בתי כנסיות יושבים בפתחי שערים כדי לתת חרוסת למי שאין לו. ח. מה שעושין עמי הארצות שאינן יודעין סדר הפסח כהלכתו ולקרות ההגדה כתיקונה, ולוקחים בשכירות אדם נצרך כדי שיוציאנו ידי חובה בכל סדר הפסח ומאכילו ומשקהו על שולחנו ונותן לו שכרו מושלם. ט. דכמה בעלי בתים מיראי ה' וחושבי שמו יוצאים לבקש בשווקים וברחובות ובכל מקום דחונים האורחים למצוא אורח כדי להכניסו בביתו כדי לקיים מה שמוציא מפיו בהגדה כל דכפין ייתי ויכול. י. עשירי יהיה קודש, מה שמחלקים מוכרי היין וגם כמה בעלי בתים יין לקידוש ולארבע כוסות, אשריהם ואשרי חלקם, ברוך אלהינו שבראנו לכבודו, ברוך הוא וברוך שמו הבוחר בעמו ישראל באהבה, ועיניך תראינה בספרי הקטן צדקה לחיים דאספתי וקבצתי במספרם כמשפט כל הצדקות שעושים ישראל קדושים בכל ימות השנה, עיין שם בארוכה בחמלת ה' עלי.
יא העושה תענית בערב פסח אי יוכל לטעום אחר הקידוש מצה עשירה, עיין עוגת אליהו סימן ל' דהתיר, יעויין שם, ואין דעתי נוחה בהיתר זה.
יב מצה עשירה לא יאכל לילה הראשונה כלל ואפילו אחר הסדר בתוך סעודתו, (מזבח אדמה משם רי"ו סימן תע"ב), אלא דמימי תפוחים וכיוצא חוץ מיין ושמן ודבש, לחם עוני מיקרי ויוצא ידי חובה, (אפי זוטרי סימן תנ"ה, ועיין חק יוסף סימן תס"ב, ואור יקרות בחידושיו על הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה, וארץ יהודה בנימוקיו על השולחן ערוך, ובפרי חדש סימן תס"ב).
יג מי שאינו שותה יין של ארבעה כוסות חייב מלקות מדרבנן, (הרד"א משם רב נטרונאי גאון, ועיין בספרי הקטן רוח חיים סימן תע"ב מה שכתבתי על דבריו).
יד לא ידבר שום שיחת חולין משהתחיל הקידוש עד גמר ההלל כי הכל יחוד גמור ואין להפסיק בנתיים, לב דוד פרק ל'.
טו אם אין לו כרפס לא יקח פרשי"ל (פטרוזיליה) אלא כרתי מכמה טעמי, (יוסף עליכם, וזכור לאברהם חלק ג', ולענין אכילת כרפס בהסיבה או אין צריך הסיבה, עיין בספר מר ואהלות להרב הגדול בדורנו מאריה דאברהם נר"ו בסימן ג' ודו"ק בדברות קדשו, ובמאי דכתיבנא אנן יד עניי בספרי זוטא חיים לראש דף מ"ה ע"א אות ג' בסייעתא דשמיא).
טז ודע דבקונטרס הנ"ל דף ל"ח ריש ע"ב אות ג' כתבתי, דיענו אחר המברך ברוך הוא וברוך שמו ואמן כאשר יעויין שם, ונשמט מהדפוס סיום הלשון והוא דאין קפידא במה שיוצאים בברכת בעל הבית ועונים אחריה דהרי כבר העלה להלכה כן החיד"א בספר מראית העין בליקוטיו סימן י"א אות ט' על סימן קכ"ד, (ועיין יד אהרן חלק ב' סימן רע"א בהגהת ב"י, ותפלת כל פה דף ע"ו ע"א, וחוקת הפסח סימן תל"ב אות ז', ולפי זה לא כיון יפה בספר דגול מרבבה והובאו דבריו בכ"ש סימן תקפ"ה יעויין שם).
טוב מצה שרויה במים חמין אי יוצא ידי חובתו, עיין מקראי קודש, ופרי האדמה חלק א' דף מ' ע"א, ועיין פרי חדש, ומשחא דרבותא סימן תס"א לזקן שאינו יכול לאכול אם יכול לשחוק המצה או לשרות במים, (ועיין שם בספר שערי תשובה).
חי מצה גזולה אפילו בליל שני אינו יוצא בה ידי חובתו, אך מרור גזול בליל שני דהוי תרתי דרבנן יוצא ידי חובתו, וכן היכא דהוציא מצה מרשות הרבים לרשות היחיד, (ערך השולחן סימן תנ"ד, ועיין שם במקראי קודש, ופרי חדש, ועוד שם בפרי חדש סימן תע"ה דחלק על הכנסת הגדולה דמרור גזול אינו יוצא ידי חובתו, ועיין בספר שערי תשובה סימן דת"ן).
יט מצת מצוה אין ליתן לגוי, אבל שאר מצות מותר ליתן, (בשמים ראש סימן קס"ט, והובאו דבריו בחוקת הפסח סימן ת"ס, ובאשל אברהם מפרי סימן תמ"ד).
ך נשים דאינן חייבות בהגדה, דכתב הרב בית דוד והבאתי דבריו בקונטרס חיים לראש בד"ה מגיד, ובפסקא וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, ועיין נמי בספר חוקת הפסח שם בסימן תע"ב מה שכתבו על הרב בית דוד יעויין שם, ולא ראו דבספרו לחם הפנים חזר בו הרב בית דוד מסברתו שכן ראוי להיות חוזר כאשר יעויין שם, (ובאמירת הא לחמא עניא עיין תשב"ץ חלק ב', ובקונטרס חיים לראש יעויין שם, ועיין בספר שמחת הרגל בהשמטות דף ק' ע"א).
כא מה טוב להדליק קאנדיל"ה (נרות) כדי ללמוד ההגדה [שאורה טוב] יותר מהשמן, (משבצות זהב בפריו סימן תפ"ז, ועיין בספר טל אורות דף צ"ה ע"א לענין הטיה בנר של שעוה).
כב בקונטרס חיים לראש דף ע"ה ע"ב בסדר הלימוד בשלחן, יצא עתק לשון הרמב"ם כמו שהובא בספר עמודי שמים יעויין שם, ואחד הרואה יראה דדילוגו עלי, דהשמיט קודם ושניהם אינן נאכלין אלא צלי אש, דצריך לומר וכן אכילת בשר פסח שני בליל ט"ו לחדש אייר מצות עשה שנאמר בו על מצות ומרורים יאכלוהו, ושניהם אינן נאכלין אלא צלי אש, כן צריך להיות בלשון הרמב"ם בריש פ"ח מהלכות קרבן פסח, ובני ידידי כי ביצחק יקרא נר"ו בחיבורו על מסכת אבות דרבי נתן העולה כעת על משב"ח הדפוס תיקן הלשון כמו שצריך, ועיין שם מאי דשרטט וכתב בזה וישמח לבי גם אני.
כג נכון לאכול בליל ראשון של פסח סילקא ולהודות לה' שסילק אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו, וגם נכון לאכול דג ולומר יהי רצון שתזכנו לאכול מסעודתו של לויתן כמו שכתבתי בקונטרס רוח חיים סימן תע"ג בעזר צורי וגואלי.
כד לפי דברי רבינו האר"י זיע"א דטוב ליתן בשלחן אזוב, אם כן לפחות יתן דעתו בלילי פסחים להשים אזוב בשלחן.
כה הנוהגים בליל פסח לשים בנרות מערב פסח ברזל או איזה קליפין כדי שיכבה בשיעור שרוצה, עיין בזה בספר מטה אהרן חלק א' דף ס"ט ע"א.
כו תאנה בחרוסת הוא טוב לתקן עוון אדם הראשון, אך צריך ליקח לחים בזמנם בקיץ ולייבשם ולשומרם להחרוסת, ושיהא מכיר מהמין שאינו מתליע כמו שכתבתי אני הדל ברוח חיים סימן תע"ג בסייעתא דשמיא, וכתבו התוספות על התורה סדר בא וזה לשונם, וחרוסת זכר לטיט ונותנים בו תפוחים זכר תחת התפוח עוררתיך, ומיני תבלין דומין לתבן, ואגוזים ושקדים שמלבנים החרוסת זכר לטיט שעושין מסיד שהוא לבן, עכ"ל, ומי שאינו אוכל אגוזים משום דקשה לשכחה די בשקדים ללבנו, (ועיין מה שכתבתי בעניותי בקונטרס חיים לראש בסידור הקערה אות ד' דף כ"ח ע"ב).
כז שבעה ברכות בליל פסח קשה למצוא מנין עשרה, (ועיין בספר ככר לאדן דף רע"א ע"ב, ובספר פחד יצחק מערכת ב'), ועיין מחצית השקל סימן תע"ט ותפ"ד בתיקון לקרוא לשכנים שיבואו להצטרף, יעויין שם, ואפילו שהשמחה במעונו יש אומרים בעשרה דוקא כמו שכתב באליהו זוטא סימן תר"ע סוף אות י', (ועיין ח"ל דף ע"ד ע"א).
כח בשתיית טוטו"ן (טבק להרחה) אחר אפיקומן, עיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן חקקי לב חלק א' סימן מ"ג דף ס"ב ע"א, ובקונטרס חיים לראש בסוף הספר, עיין שם מה שכתבתי בעזר משדי.
כט תפלות וכונות המסודרות לקדש ורחץ וכן המקראי קודש אין לאומרם, (הרב שמחת הרגל דף טו"ב, ובספרו לב דוד, ויוסף אומץ סימן מ"ד, וזכור לאברהם חלק ג'), ואעתיק לפניך שני פירושים לאמירת קדש לפי קוצר עניותי וכ"ת.
סימן לסדר של פסח אשר תקנו לעומת המסגרת ויתנו כת"ב שורר"ת, להבין משל ומליצה כל שהיא תפארת, וירא ישראל את היד הגדולה כולו כהדרת, ואני בעוניי פרשתי בו חמשה וששה אופנים אשר במחברת, ולא אביא פה כי אם שתים הנה אחת נכנסת ואחת יוצאת וכן שומרת, מיתר הפליטה הנשארת, וזה החלי חיים בי"ד לשון מדברת.
קדש, אפשר לפרש דבאו אל קרבנה לרמוז לי"ד טעמים שבשבילם נכנסו לכור הברזל לפרעה במצרים, ופתח תחילה לומר קדש לרמוז קידוש על היין, והוא על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (בבראשית רבה סדר לך לך פרשה מ"ג סימן ז'), הטעם שנכנסנו בגלות מצרים היה בשביל היין שנתן מלכי צדק לאברהם אבינו ע"ה, ולכן אנו מתקנים זה בקידוש על היין מדה כנגד מדה.
ורחץ, הוא רמז לטעם גלות מצרים, שכתב בספר לקט יוסף ערך גאולה וגלות מצרים, דהיינו משום כי אדם בא על חוה בנדתה והבנים מתייסרין בנגעים, לפיכך הובאו בגלות מצרים כי פרעה מלך מצרים נחש ונחש מצורע מוחלט הוא, וכל אשר תחת ממשלתו לוקה בנגעים לפיכך נתיסרו בנגעים במצרים יעויין שם, ולענ"ד נראה דטהרת המצורע הוא לבא במים חיים לרחוץ ולטבול, לכן הובאו בגלות תחת אומות העולם שנמשלו למים כמו שכתוב במדרש חזית על פסוק מים רבים שהם אומות העולם כדכתיב הוי המון עמים רבים, וכן אמרו במדרש שוחר טוב סימן י"ז יעויין שם, ובזה נטהרו מצרעתם ומנגעים אשר היה להם.
כרפס, פירשו רבותינו ז"ל דבו תרמוז ליוסף הצדיק, כר שהביא ככר לחם בשנת רעבון, ופס על שם כתונת פסים, והיינו טעמא שבא רמז ליוסף הצדיק להודיע הטעם בגלות מצרים שהיה מסיבת מכירת יוסף כמו שכתוב בזוהר חדש סדר וישב.
יחץ, עיין מה שאמרו בנדרים דף ל"ב ע"א דטעם גלות מצרים היה על מה שאמר מלך סדום לאברהם תן לי הנפש והרכוש קח לך והפריד בני אדם מלבוא תחת כנפי השכינה, שהיה לו ליקח המחצה שהם הנפש והרכוש לא יקח.
מגיד, עיין מה שאמרו רבותינו ז"ל והביאו רש"י ז"ל בחומש סדר שמות על פסוק אכן נודע הדבר, דבעוון לשון הרע שהיה דילטורין בישראל הוא דגרם להם גלות זה של מצרים, וידוע כי התיקון ללשון הרע הוא דאם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים כמו שאמרו בערכין דף י"ז, לכן תיקונו הוא להגיד בתורה ובשבחו של מקום, ואין הגדה אלא לשון חכמה, והכא כפשוטו הוא בסיפור יציאת מצרים ובחידושי תורה.
רחצה, הרב באר אברהם כתב שהוא רמז לבת פרעה שרחצה מגלולי בית אביה, ולענ"ד נראה על פי מה שכתב הרב נודע ביהודה הביאו הרב לקט יוסף, כי טעם גלות מצרים היה בעוון אדם הראשון שחטא בעבודה זרה, ופרעה היה סבור דעבודה זרה של ישראל מטיל לים, לפיכך גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו יעויין שם, ולפי מה שכתבתי לעיל בטעם ורחץ דאומות העולם הם נמשלים למים, גם ישראל רחצו מגלולי מצרים ומשכו ידיהם מעבודה זרה ונטהרו.
מוציא, מצה, עיין מה שכתב בכונות האר"י ז"ל, דטעם גלות מצרים הוא להוציא לאור ניצוצי הקדושה אשר נטמעו שם בעוון אדם הראשון כידוע, ונוכל לומר עוד דהנה המפרשים ז"ל כתבו, דטעם אכילת מצה הוא להורות ענוה והכנעה ושפלות דאינה מתפחת למעלה כשאור וחמץ, ונקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל דטעם גלות מצרים היה בעבור שעתיד לתת להם ארץ זבת חלב ודבש, ואמרו רבותינו ז"ל, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ולא נתנם אלא על ידי יסורים ואלו הן ארץ ישראל כו', והיינו טעמא שלא יתגאו מרוב טובה, יעויין שם דלכך ארץ כנען כנודע.
מרור, אפשר לפרש על מה שאמרו בנדרים דף ל"ב, דטעם גלות מצרים היה בעבור שעשה אברהם אבינו ע"ה אנגריא בתלמידי חכמים ומררם בטורח הדרך וקשרי מלחמה, וזה רמזו מרור דרבנן, אי נמי על מה שכתב רבינו יעקב בעל הטורים בפרפראותיו סדר וירא על פסוק גרש האמה הזאת, דטעם גלות מצרים היה משום ותענה שרה וגירשה שרה אמנו להגר מביתה, יעויין שם, (ובספרי הקטן תוכחת חיים סדר וירא פי"ד השבתי על דברי הר"י בעל הטורים אלו, יעויין שם באורך בס"ד).
כורך, אפשר לפרש על פי מה שאמרו המקובלים, דרפ"ח ניצוצות שברי כלים נפלו לתהומא רבה ומשה במצרים העלה מהם ר"ב, וגם ערב רב עלה אתם, (עיין ז"ב סדר שמות ודו"ק).
שלחן עורך, פירשו המפרשים על דרך שדרשו רבותינו ז"ל והביאו רש"י ריש סדר משפטים, שדברי תורה יהיו כשלחן ערוך ומוכן לאכול לבני אדם שהוא רמז על התלמוד, והיינו טעמא כמו שאמרו רבותינו ז"ל לזכך אותם בכור הברזל כדי שיהיו ראויים לקבל התורה במעמד הר סיני דעל ידי זה פסקה זוהמתן לגמרי, יעויין שם.
צפון, פירש הרב באר אברהם לפי דרכו ששמרו הבטחתו והאמינו בהקב"ה, ואמר במה אדע כמו שאמרו בגמרא, או לפי מה שאמרו רבותינו ז"ל שאמר על שרה אשתו אחותי היא, אי נמי על פי מה שכתב הרמב"ן סדר לך לך שטעם שנענשו בגלות מצרים היה בעבור שאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא שעבר על איסור לפני עור לא תתן מכשול כו' יעויין שם, והיינו צפון ששמר וצפן מה שהיתה אשתו, וגם לפי מה שאמרו רבותינו ז"ל שטמן לשרה בתיבה ועל ידי נתינת המכס הוציאוה, יעויין שם.
ברך, עיין מה שאמרו רבותינו ז"ל והביאן הרב דברים אחדים דף ט"ז, דטעם גלות מצרים היה מפני שהיו בישראל צרי עין, וקרא כתיב טוב עין הוא יבורך.
הלל, יובן על פי מה שכתב הרב נאות יעקב בפירוש ההגדה דף ל"ח, דטעם גלות מצרים היה לפרסם אלקותו יתברך וכדי להללו ולשבחו דישתבח בנו לדור דורים
נרצה, על פי מה שכתב הרב זרע ברך סדר שמות, שאדם הראשון פגם חלק נפש רוח ונשמה, ונגמר תקונם לגמרי על ידי גלות מצרים יעויין שם באורך, ועל ידי זה ונרצה לו לכפר עליו.
אי נמי יש מקום לפרש הני י"ד דברים, כנגד י"ד טעמים שזכינו לצאת ממצרים קודם הזמן, והנה אמת דבחיבורי של הגדה שלא נדפסו עדיין, שם הבאתי מכמה מאמרי חז"ל ומרוב המפרשים כל הטעמים שנאמרו על גלות מצרים, וגם כל התירוצים שנאמרו על יציאת מצרים קודם הזמן, עד פ"ה תבא ול"ת מלומר ד"י.
קדש, כמו שכתבו המפרשים ז"ל, דקיימא לן דישראל נעשו קדש, והקדש מפקיע מידי שעבוד יעויין שם, אי נמי על פי מה שכתב הרב דברים אחדים בדף ע"ב ע"א, דעל ידי שמסרו עצמם ישראל שבאותו הדור על קידוש ה' לשחוט את הפסח לעיניהם, זכו להתקדש כל רמ"ח איברים וכל גופם וממילא נעשו בריה חדשה, כיון דכל עיקר גלותם היה בעון פשעיהם וכל טומאתם, וכיון דנתקדשו פקע השעבוד ממילא, יעויין שם באורך.
ורחץ, על פי מה שכתבו רבני האחרונים ז"ל, דלפי מה שאמרו רבותינו ז"ל דהיה שוחט ק"ן ילדים לרחוץ מצרעתו, הרי על ידי זה נשלם השעבוד.
כרפס, הם ס' פרך כאומרם ז"ל, והיינו דבהיות שהיו ששים רבוא, רבוי העם השלים המנין וכמו שאמרו רבותינו ז"ל.
יחץ, אפשר לפרש על פי המפרשים דהגזרה היתה ועבדום וענו אותם - ו' לחלק או עבדות או עינוי, והם עשו שניהם ולא המחצה לכן השלים הקץ יעויין שם, ומשום דהיה ראוי להיות יחץ דלחלק יצאת לכן יצאנו ממצרים קודם הזמן.
מגיד, על פי מה שכתב הרב דברים אחדים דף מ"ו ע"א, דעל ידי שתיקנו עוון לשון הרע ולא היה בהם דילטורין הוא דיצאו ממצרים קודם הזמן יעויין שם, כיון שלא היו מגידים שום דבר כי אם בדברי תורה ובשירות ותשבחות יצאו יפה שעה אחת קודם על דרך שפירשנו באופן הראשון.
רחצה, הוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק ורחצת מעבודה זרה, ועל ידי שמשכו ידיהם מעבודה זרה כמו שאמרו רבותינו ז"ל אהני להו זכות אבות ובזה יצאו ממצרים, דכל שאין הבן עובד עבודה זרה, אבא מזכה ברא כמו שכתב בספר תולעת השני דף ס' ע"ג בטעם הי' יעויין שם.
מוציא מצה, על שם שלא הספיק בצקם כמו שאמר המגיד, והיינו טעמא דהיו נכנסים בחמשים שערי טומאה כמו שאמרו רבותינו ז"ל כידוע, ועיין באורך בפירוש ההגדה, יעויין שם בסייעתא דשמיא.
מרור, הוא הטעם שכתבו ז"ל דקושי השעבוד השלים המנין, ומסיבת דוימררו את חייהם הא גרמא להו אשר יוציאם.
כורך, על פי מה שכתב הרב כסף נבחר סדר שמות דהגזרה היתה בארץ לא להם וגם את הגוי אשר תחת אומה אחת, ובמצרים נשתעבדו גם שאר ארבע מלכיות יעויין שם, וזהו כורך שכולם נקבצו ובאו בכריכה אחת ובעבור זאת יצאנו ממצרים לפני זמנו.
שולחן עורך, לפירוש המפרשים שהוא רמז על תלמוד תורה, יובן על פי מה שאמרו שם טעם שביעי, דבזכות התורה יצאנו קודם הזמן יעויין שם ועל דרך שפירשנו למעלה.
צפון, אפשר לפרש על פי מה שאמרו שם בטעם ט"ז, דהטעם שיצאנו קודם הזמן לפי שעתידין היו להשתלם בארבע מלכיות ולא נשלם הגלות, ולפי דברי רש"י סדר שמות על פסוק אהיה אשר אהיה, דגם ידיעת הגזירה היתה צפונה מישראל אתי שפיר יותר, וק"ל.
ברך, יובן בטעם שתיקנו להזכיר יציאת מצרים בברכת המזון, והוא על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל דמיציאת מצרים מוכח דאנחנו בנים למקום, ואם כן יכול הבן לברך לאביו כמו שאמרו בגמרא ישמעאל בני ברכני, דאם היה לנו דין עבדים כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, ומכל שכן שאינו מברכו כמו שכתב הרב מדבר קדמות מערכת ב' כאשר יעויין שם, והרי מיציאת מצרים מוכח דיש לנו דין בנים מכמה צדדים כמו שהובא בפירוש ההגדה בסייעתא דשמיא.
הלל, על פי מה שאמרו במדבר רבה פרק ה', דבשביל שיאמרו הלל לא הכריתם בגלות, וידוע דאם היו שוהים שעה אחת עוד היו נטמעים שם ולא היה תיקון לצאת ח"ו, ועיין בפסקת הללויה בסייעתא דשמיא בספרי הקטן חיים לראש יעויין שם.
נרצה, היינו בזכות דם פסח ודם מילה דהוא הרצאת דמים כידוע, (ועיין בספר מדרש האתמרי, ועוד לו בספר מדרש תנחומא דף קס"ג ע"ב וג', ולמהרמ"א, ועוללות אפרים, ובאר מים, ובספר שמחת הרגל, ובסוף ספר קרני ראם, ובארוחת תמיד דף נ"א ודף נ"ב, ובשני אליהו דף פ"ו ע"א, ובספר פני יצחק סדר בא, ובספר בן פדהצור דף ס"ו ע"ג, ובספר נ"ץ בדרוש לשבת הגדול יעויין שם).
ל דע דבמנהג כוס של אליהו אינן שוים בני ספרד עם בני אשכנז, והוא דבאשכנז בהתחלת הסדר ממלאים תחילה כוס לאליהו הנביא, ואחר הסדר מניחין אותו אצל המטה שישן בה בעל הבית, אך בני ספרד המנהג הוא משיורי הכוסות, ושותים ממנו בתוך הסעודה כמו שכתב בספר פסח מעובין אות קפ"ב, וכבר עמד בזה בספר ברכת אליהו ק"ק דף נ"ה ע"ב, ועיין שם שנתן טעם נכון למנהגים אלו שיש באשכנז, (ועיין בקונטרס חיים לראש דף ז"ך סוף ע"א).
לא כשאומרים ממצרים גאלתנו בפסח צריך לאומרו בקול רם, (ספר הזכירה דף י"א ע"א), ולהכי נראה דמשוררים אותו דהרי אינו כמו קדיש וקדושה דיש בו כונות רבות ובשביל אריכות הכונה תיקנו לשורר, וכיון דמשוררים אותו בפסח, וינהגו וילכו לעשות כן בכל מועדי הרגל.
לב טעמא דאין אומרים את מוספי ביום שני של פסח ושבועות, תמצא בספר עדות ביעקב סימן י"א.
גל בערב יום טוב האחרון של פסח אין לו דין ערב יום טוב להקזה, (חק יוסף סימן תס"ח אות י'), ושם הביא דלדעת מהרי"ל דוקא בהושענא רבא שהוא יום הדין.
לד ללבן שפוד בתוך הפסח התיר הכסא אליהו סימן תנ"ב, (ועיין מקראי קודש דף קס"ח ע"א), ובענין כלי בן יומו להגעלה עיין מה שכתב חק יוסף סימן תנ"ב ס"ק ז' דלימדנו להועיל כל סדר הגעלה בקיצור, ועיין בסימן הקודם.
לה בשמיני של פסח יש מקומות שנוהגים לומר זמן שמחתנו, ואנו אין לזוז ממנהגינו דהוא הסברא נכונה לומר זמן חרותינו, (ועיין בספר תנא ושייר סימן ל"ד).
לו לענין טעימה בשחרית ביום טוב של פסח, עיין מורה באצבע סימן ו' אות רט"ו, דאם לחמו מצה עשירה יעשה שינוי בבוקר בעשייתה מדבר אחר כדי לומר מזונות, (ועיין מקראי קודש דף קע"ה ע"ב ודף קע"ו ע"א), והדרך הנכון הוא שלא יטעום מזונות כלל בבוקר כי אם קאב"י ואיזה פרי חשוב ועוד מעט יקבע סעודתו לקיים סעודת יום טוב אם אפשר לו שלא לבקר הרבה, (ועיין מה שכתבתי בקונטרס כף החיים בקידוש של שבת יעויין שם בסייעתא דשמיא).
לז בערב שבת חול המועד של פסח יפריש ט"ל פרוטות לצדקה כמנין שם כוז"ו והוא תיקון לעוון רבית, ומה נעים מה שמפטירין הפטרת התחיינה העצמות כו', והוא תיקון במעשה ודיבור, ואם חל יום ראשון בשבת יפריש ביום ראשון מחול המועד, (הרב מעשה הצדקה דף קכ"ח ע"ב אות ט"ל), ובשבת חול המועד לא יאמר הודו בתוך הזמירות דהיינו המזמור של פסח אלא בסוף התפילה קודם אמירת כל ישראל דשם שייך יותר במקום השיר שהיו הלויים אומרים, ולשים הפרש בין יום טוב לחול המועד, וברוב עם המאחרים לבוא בזמירות ואינם ממהרים לצאת במוסף.
חל ליל שביעי של פסח יש מדרשים הרבה בעירנו אזמיר יע"א, וחוששני מחטאת לומר הטוב שיעשו בלילה אחרת ולא בלילה הזאת לפי מה שכתבו גורי האר"י והביא דבריהם בספר מורה באצבע סימן ז' אות רי"ח, אלא דבאשמורת הבוקר צריך זהירות וזריזות לקום ויצוה לאחרים שיעוררוהו כדי לומר השירות, עלית על כולנה אחרון חביב שירת הים לאומרה בקול נעים ובכונה גדולה ובציבור ויחשוב כאילו עבר בים בעת ההיא, אלא דאם ידע אנוש דתשאר אשתו יחידית בבית ואיכא למיחש על איזה דבר, אז טוב הוא שלא יצא מביתו, וכן בליל שבועות ובליל הושענא רבא, והכל לפי המקום ולפי האשה, (ועיין בסו"ס בני יוסף בתשו' זרע יצחק סימן א' יעו"ש).
טל בפיוט שאלת טל דאומרים לשוני כוננת או אם הוא בוננת, על זה עמדתי בספרי הקטן רוח חיים סימן פת"ח ועשיתי הכרעה דצריך לומר בוננת.
מ שמיני של פסח שחל להיות בשבת ונמצא בן ארץ ישראל בחוצה לארץ, לא יקרא שנים מקרא ואחד תרגום באותו שבת אלא צריך להשלים פרשיותיו עם הציבור הנמצא, (מראית העין דף פ"ג ע"ד), וזה שייך נמי ליום שני של שבועות ודא ודא אחת היא.
מא מצה אחר הפסח לא יאכל בקביעות סעודתו אלא עראי בשביל נטילת ידים והמוציא וברכת המזון, (ועיין משפט כתוב סימן קנ"ח, וזכור לאברהם חלק א' מערכת ב' אות ה', וקמח סולת דף כ"ט ע"ד, וב"מ דף ז"ך ע"ב אות ד', ובספר אהל יצחק סימן ד').
בם באסרו חג אין בל תוסיף באכילת מצה, ויש חילוק מסוכה למצה, (עיין פחד יצחק מערכת א' בדין אמירה לגוי, ובספר עיקרי הד"ט סימן ח"י אות ס"ב).
גם. ליל מוצאי פסח נוהגים לשטוח שבולים בבתים ומניחים גם כן שבולת בראשם, משום דבפסח נידונין על התבואה ולסימנא טבא שיהיה שנת שובע, וראיתי למוה"ר כה"ר בספר אזור אליהו סימן ה' דכתב בהא דאמרינן בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, דמזה נראה דכתב רבינו האי גאון דתחיית המתים בניסן, דאין לנו גילוי בשום מקום מזה, ובירושלמי דשבת אמרו דהגאולה בניסן והתחיה קודם לה, ואם כן אפשר דהתחיה תהיה בתחילת החדש או באמצע והגאולה בסוף החדש, ומזה נתפשט המנהג לשטוח עשבים מוצאי פסח כדכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ, דאחד מן הטעמים דעוקרין עשבים כשחוזרין מהמת דהוא לרמוז על תחייתם, ולרבי יהודה החסיד הוא דמשליכים עשבים לאחוריהם ליתן רשות להמתים שיצאו לקבל אותו מת דיחזרו לקבריהם, דהא בלאו הכי אינן יכולין לשוב למקומן עכ"ד, ואנו מצפים דמתים יחיה אל כרוב חסדו, ברוך עדי עד שם תהלתו.
מד באסרו חג יעשה סעודה נאה והוא על פי הפשט ועל פי הסוד, (הרב המורה סימן ז' אות ר"ך), וזה לכל מועדי רגל.
מה האיש הירא וחרד ראוי להיות זהיר וזריז לעמוד לשרת בשם ה' בימים האלה שלאחר הפסח יתר על כל הימים בקדושה ובטהרה וביראת ה' כל היום ולא יפנה ימין ושמאל, וירא ויפחד ממדת הדין המתוחה שלא יכוה בגחלתה ח"ו, ואמרו הקדמונים כי הימים האלה המה לאות ולמופת לכל השנה כולה, כי אם ירבה בהם בתורה ובמצות כן יהיה מראשית השנה ועד אחרית השנה וכן בהפכו ח"ו, (הרב חמדת ימים פרק ב' מספירת העומר אות ע"א, ועיין נמי מה שכתבתי לקמן בסוף תשרי שם בסייעתא דשמיא).