מהרש"ל על הש"ס/חולין/פרק ז

פט:

רש"י ד"ה יש בגידין בנותן טעם כבשר כצ"ל:

צ.

גמ' לשון הואי כו'. נ"ב בכולן גרסי' הבאי בבי' נ"ל:

רש"י בד"ה מידי דהוה כו' אבל מין הבשר כו' כצ"ל:

בד"ה שלש מאות כהנים גוזמא. נ"ב גוזמא היא דאם היתה טעונה כ"כ שצריכה שלש מאות כהנים לפנותה תשבר וכל כך לא היו ממתינים כן הוא ברש"י פרק ראוהו:

צא.

רש"י בד"ה פנימי הסמוך כו' לארכו של שופי כו'. נ"ב רש"י פי' פ' אין מעמידין דף כ"ה על שופי עלויה דשוק קאי פרש"י שופי כף הירך הסובב עצם הקולית וקורין פולפא עכ"ל וכן משמע בהדיא בסמ"ג שהזכיר פירוש רש"י נ"ל:

בד"ה אסור מדרבנן הס"ד:

צא:

גמ' שמתיירא מן השחר אתה נמחק:

צב.

גמ' וכל מלבושי אגאלתי כו'. נ"ב לשון מגואל:

שם דתותי אפתא והיינו דכתיב ואומר אליהם כו' כצ"ל. ונ"ב עיין בריש פרק המוכר את הבית בפי' רשב"ם:

צג.

גמ' אמר רב ספרא משה כו'. נ"ב כי האי גוונא בגמרא בסוף ביצה אמר רב ספרא משה ולשם פי' רש"י ביקרא דמשה קא משתבע אבל בפ' לולב הגזול דף ל"ה פרש"י משה גדול הדור והיינו כפירושא דהכא:

שם אמר ליה חות ביה כו'. נ"ב לשון גוד אחית:

שם אלא דכוליה אמר ליה כו' כצ"ל:

שם ביעי חשילתא כו'. נ"ב לשון חשלי דודי פי' ביעי זכר שנתמסמסו ערוך:

רש"י בד"ה חלב שהבשר כו' וכשכלה אותו בשר כו' כצ"ל והשאר נמחק. ונ"ב בס"א אינו:

בא"ד וגם בעיני ר' כו'. נמחק ר' ונ"ב בס"א אינו:

בד"ה אלא לאו דכוליה של טחול כולה כצ"ל:

צג:

גמ' אומצא דאסמיק כו'. נ"ב פי' כגון בהמה שהכה הרועה במקלות ונצרר הדם ואינו יוצא:

שם אמר מר זוטרא כשעורה כו'. נ"ב מר זוטרא אתי לפירושי דר' יוחנן לא פליג אדרב יהודה ולא רב יהודה אדר' יוחנן אבל אדרב פפא מיהא פליג דקאמר רב פפא כאן לעברו כאן להלקותו ואתא מר זוטרא למימר או תרוייהו להלקות או תרוייהו בלעברו מיירי אם יש לך ליתן חילוק מביניהם היינו לא שיחלקו זע"ז אלא ר' יהודה דאיירי בחלב כשעורה היינו כשנמצא אחריו חלב בכשעורה במקום א' אבל חלב כשעורה בב' וג' מקומות א"נ פחות משעורה אפי' במקום א' לא עבדינן כלום ורבי יוחנן דאיירי בחלב דכזית היינו כשנמצא אחריו חלב בכזית אפי' בג' מקומות ובכשעורה אי איתא במקום א' מלקינן ליה או מעברינן לי' אבל בב' וג' מקומות לא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ע"כ בס"א. :

צד.

גמ' אלא כשלש ביצים. נ"ב ס"א שלש ביצים:

רש"י בד"ה במר דשחוטה כו' במר דכנתא ולי נראה דלשון תמורה הוא האי טריפה לאו דוקא כו' כצ"ל:

צה.

רש"י בד"ה מותר דבתר כו' דאם איתא דאיכא טריפה לא הוה מזבין ליה כו' כצ"ל. ונ"ב מפירוש רש"י משמע דאיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו ומשום הכי אין מוכרין טריפות לכותים וכן תוס' פירשו לקמן דאיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו ודו"ק:

צה:

גמ' קם אבבא אודיק בבזעא כו' כצ"ל וכן ברש"י. ונ"ב נ"ל דגרסינן אודיק בדלת וישקף אבימלך בעד החלון תרגום ירושלמי ואודיק וכן בערוך:

שם כרכשא ביני דני אתא לקמיה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אתלת קרנתא כו' ומשום סימן שלא כו'. נ"ב ובבבא מציעא פרק ב' מפרש כששלח בשר עם עובד כוכבים לאשתו כו' ע"ש:

צו.

תוס' בד"ה מכלל דשייר כו' וליכא אלא שני מחלוקות כו'. נ"ב פי' שתי דעות דר"מ ותנא קמא דר' יוסי עם רבי יהודה וק"ל:

בא"ד וי"ל מדמחמיר ר"מ כו' כצ"ל:

בא"ד וליה לא ס"ל כו'. נ"ב וזהו דלא כדברי הרי"ף והרא"ש ורוב אחרונים דסבירא להו הלכתא כשמואל בתרוייהו ודו"ק:

צו:

תוס' בד"ה אם יש כו' אם יש בה וברוטב כו' כצ"ל:

צז.

תוס' בד"ה אמר רבא כו' וחמרא חדתא כו'. נ"ב פי' דפליגי ביה אביי ורבא כו' נ"ל:

בא"ד בטבל ויין נסך כו'. נ"ב פי' ביין שנתנסך לע"ז ולא בסתם יינם כו' נ"ל:

בא"ד אלא הלכות גדולות נמחק הלכות גדולות וצ"ל הכי גרסינן:

בא"ד ובתשובת הגאונים בכתב יד רבינו יוסף טוב עלם מצא ר"ת ויין נסך כו' וההיא דקנישקנים דקדים ופסיק כו' כצ"ל. נ"ב פי' כלי המוקף קנים הרבה וכשמוצצין אחת נתמלאין כולן ע"ש:

צז:

רש"י בד"ה במאי דבלעה כו' וכיון דאיפליגו לישני כו'. נ"ב נראה שהוא ז"ל דחה תחילה לישנא קמא מפני הלשון השני דאזלינן בהו לחומרא ואח"כ דחה אף השני מדאמרי' לקמן אטו דהיתירא בלע דאיסורא לא בלע והלכך לא קי"ל כחד מהני לישני כלל אלא כדרך שבא לפנינו משערין ההיתר והאיסור ומיהו נראה שאף הוא ז"ל מודה ובא שאם ראינו האיסור בשעת נפילתו ולא נתמעט בשיעור אחד עם ההיתר כגון זה מצטרפין ומשערין ההיתר שנבלע בקדירה וגם האיסור שנבלע והולכין אחר שעת נפילת האיסור לתוך ההיתר ע"כ מחידושי רשב"א וכו פי' הר"ן וכתב שיש טעות סופר בפי' של רש"י מה שכתב וראינו האיסור כשנפל שם אלא איירי בלא ראו גם הרשב"א הביא לשון רש"י בלא ראינו שנפל עיין שם:

צח.

גמ' משים זקן אחד ורבי יעקב שמיה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הא איכא כו' בתמיה וכולי האי מי מזלזלינן כצ"ל:

בד"ה זרוע של כו' שלמים הוא והס"ד:

בד"ה בהדי איל כו' וקרא משמע דאם כו' כצ"ל והדבור שייך לעמוד השני קודם דבור המתחיל תנא קמא:

תוס' בד"ה רבא אמר כו' במאה וששים כזרוע בשלה כו' כצ"ל:

צט:

רש"י בד"ה אין בו אחד כו'. נ"ב י"מ מה עלה על דעתו של רש"י שיהא צריך במין ומינו ק"א של היתר אפי' לא נתן טעם דהיינו אין בו כדי להחמיץ הא מקרא ילפינן דלא בעי אלא ק' של היתר כמו שפרש"י גופיה דילפי' מאת כל חלבו את מקדשו ממנו כו' ונ"ל דסבר דהתורה שאסרה בצ"ט של היתר דמשמע נק' של היתר שרי היינו ביבש דלא יהיב טעמא אבל בבישול דיהיב טעמא והאיסור ג"כ בעין הוסיפו עליה עוד אחת לשיעור הבטול ודומה לזה מצינו שמשום חשיבות הענין הוסיפו כמו גבי ביצים לפי' הרמב"ם וגבי כחל פיחתו אחת ודו"ק:

ק.

תוס' בד"ה בריה שאני כו' ודבר שאינו לא כו' כצ"ל:

בד"ה בשקדם וסלק כו' אוסרת כל החתיכות מפני שהוא מינה כו'. נ"ב פי' מאחר דבא לחלק על רבה ולהשמיע לנו איסור אע"פ שלא נתנה טעם בכל החתיכות א"כ איך בא להשמיע לנו היתר דאם לא נתנה טעם דלא בעו לשעורי אלא כנגד מה שהוא האיסור לפנינו ובטל בס' בתוך הרוטב דאין לומר שבא להשמיע לנו שאם נתנה טעם בחתיכה דלא משערינן כנגד האיסור איך שהוא עתה נימוח פשיטא דמשערינן כנגד האיסור איך שהיה בתחילה ועל זה משני אגב שחולק על רבה ומשמיע לנו איסור שאוסר משום מין במינו משמיע לנו נמי היתר כו' ודו"ק:

ק:

רש"י בד"ה תלמוד לומר כו' וחייל אאיסור טמא. נ"ב וכן הלכה כדאיתא בריש טהרות דנבלת עוף טמא אינה מטמאה ואין להקשות א"כ הא דמסקינן בפ' אלו הן הלוקין ריסק ט' נמלים וא' חי כו' דחייב ג"כ משום כזית דנבלה אף שכבר יש עליהם איסור טומאה צ"ל שאני התם דכתיב קרא ונפש כי תגע בכל טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלה בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא אלמא שהתורה קראה לשרצים נבלה וכן לבהמה טמאה אבל לא מצינו שעוף טמא נקרא נבלה ודו"ק:

תוס' בד"ה בשקדם וסילק כו' בפרק כסוי הדם ולפי פי' ר' אפרים ודאי ניחא כו' כצ"ל:

[דף קב ע"ב תוס' ד"ה לר"ל. נמחק לר"ל וצ"ל לר' יוחנן אינו. ונ"ב נ"ל] :