מדרש תנחומא תזריע יא

יא. [ עריכה ]
אדם כי יהיה בעור בשר, על ידי מה נגעים באים? על ידי הזנות. וכן את מוצא בירושלים, על ידי שהיו שטופין בזנות, לכך לקו בצרעת. מה כתיב שם? ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו' (ישע' ג טז). מה עשה להם הקדוש ברוך הוא? הלקה אותם בצרעת, שנאמר: ושפח ה' קדקוד בנות ציון (שם שם יז). ואין ושפח אלא צרעת, שנאמר: ולשאת ולספחת ולבהרת. לכך נאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו'. הכתוב מדבר במלכויות. שאת זו בבל, שנאמר, ונשאת המשל הזה על מלך בבל וגו' (שם יד ד). ספחת זו מלכות מדי, שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד. בהרת זו מלכות יון, שהייתה מבהרת על ישראל ואומרת: כל מי שיש לו שור, יחקה על קרן השור שאין לו חלק באלהי ישראל. ואם לאו, גוזרין עליו הריגה. והיה בעור בשרו לנגע צרעת, זו מלכות אדום, שהקדוש ברוך הוא מלקה אותו בצרעת ואת השר שלו. שכן כתיב: מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו (ירמ' מו טו). ולעולם הבא הקדוש ברוך הוא יושב בדין על מלכות אדום ואומר לו: למה היית משתעבדת בבני. והוא אומר: לא אתה הוא שמסרתם בידינו?! והקדוש ברוך הוא אומר לו: ובשביל שמסרתי אותם בידך, לא שמת עליהם רחמים, על זקן הכבדת עולך מאד (ישע' מז ו). על זקן הכבדת עולך מאד, זה רבי עקיבא, ששעבדה בו מלכות אדום מה שאין סוף.

דבר אחר: על זקן הכבדת עולך מאוד, שהייתה מכבדת עולה על זקן כבחור. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בבל, חייך, שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחייבך, שנאמר: רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כסא (שם שם א), על שהיית יושבת על הכסא, שבי לארץ אין כסא. כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה (שם). ומה אני עושה לך? אני פורע מן השר שלך תחילה ומלקה אותו בצרעת, ואחר כן אני פורע ממך. ולא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו בגוג שהיה מתגאה בעולם ועולה, כך אני מלקה אותו בצרעת. מנין? שכך כתיב: וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עומד על רגליו (זכרי' יד יב). ועל ידי מה? על ידי שמתגרין בישראל, שנאמר: וזאת תהיה המגפה, על ידי מה שבאו על ישראל. ואל תתמה, שהרי בעולם הזה פרע הקדוש ברוך הוא משונאיהם של ישראל הרבה, והכה אותם בצרעת. ומי היה? זה נעמן, שנאמר: ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדניו וגו' והאיש גבור חיל מצורע ( מ"ב ה א). בשביל מה נצטרע? בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה. בעולם הזה הלקה לעובדי עבודה זרה בצרעת. ואף לעתיד לבא כך ילקה אותן בצרעת, שנאמר: וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' וגו' (זכ' יד יב). אומר להם הקדוש ברוך הוא: לפי שהייתם קוראים לבני טמאים, אני מטמא אתכם בטומאה גדולה אבי הטומאות. ומנין שהיו קוראין לישראל טמאים? שנאמר: סורו טמא קראו למו וגו' (איכה ד טו). ואתם, תהיו מצורעים וטמאים. אבל ישראל, אני מטהרן ומקדשן וגואלן מביניכם, שנאמר: וקראו להם עם הקדש גאולי ה', ולך יקרא דרושה, עיר לא נעזבה (ישע' סב יב). וכן אמר שלמה המלך: [כלך] יפה (את) רעיתי ומום אין בך (שיר ד ז):