מדרש תנחומא שמיני ה

ה. [ עריכה ]
וידבר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת. למה הוא מצוה על היין. שכל השותה יין, חבורות ופצעים ובושת וחרפה באות עליו. ורוח הקדש צוחת, למי אוי למי אבוי למי מדנים וגו', למאחרים על היין, אל תרא יין כי יתאדם וגו', אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש, עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות, והיית כשוכב בלב ים (משלי כג כט-לד), וכל אותו ענין. למי אוי למי אבוי. על מי הם אומרים וי, למי שהוא בעל מריבות. ועל מי הם משיחים למי פצעים חנם, למי שיש בפניו חבורות ועל מי שעיניו עכורות ואדומות ושחורות מן היין, למאחרים על היין. אל תרא יין כי יתאדם, אחריתו דם. דם נאה מבחוץ ורע מבפנים, ולא תאמר שהוא יפה מבפנים כשם שהוא מבחוץ. כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב. השכור נותן עינו בכוס לשתות, והחנוני נותן עינו בכיס. כי יתן בכוס עינו. רואה את חבירו שותה, והוא אומר לו, מזוג לי ואני שותה ומתלכלך ברעי ובמימי רגלים. יתהלך במישרים. סופו למכור כל חפצי ביתו ואת כל כלי תשמישו, ואין לו לא בגד ולא תשמישי הבית ולא כלום והבית ריקה מן הכל. יתהלך במשרים, סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותם הפקר כמישור. משיח עם אשה בשוק ומנבל את פיו, ואומר דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש, לפי שנתטלטלה דעתו ואינו יודע מהו אומר ומהו עושה. (ו) ואחריתו כנחש ישך, אחרית היין ישך כנחש. שאם נחש נושך אדם, אינו מרגיש לשעה ומהלך לביתו, והמכה מתחלחלת בו. כנחש ישך, ודאי כנחש. מה הנחש נתקללה אדמה בעבורו, שנאמר, ארורה האדמה בעבורך (בר' ג יז), כך היין, נתקלל כנען בעבורו, שהוא שלישי של עולם שנאמר (שם ט) ויאמר ארור כנען הוי ואחריתו כנחש ישך. עיניך יראו זרות. ראה מה היין גורם למי שהוא שותה, עיניו יראו זרות, לא יהיה בך אל זר (תהלי' פא י). היין גורם לעבוד עבודה זרה, שנאמר, וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו (ישע' כח ז). מה תעו. אלה אלהיך ישראל, שנאמר, וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק (שמו' לב ו). מתוך היין אמרו, אלה אלהיך ישראל. ולבך ידבר תהפוכות. שגורם לארבעה דברים, עבודה זרה, גלוי עריות, שפיכות דמים, ולשון הרע. ראה כמה קשה היין. אף כי היין בוגד גבר יהיר (חבקוק ב ה). וכתיב, זד יהיר לץ שמו (מש' כא כד). ואין זד אלא עבודה זרה, שנאמר, גערת זדים ארורים השוגים ממצותיך (תה' קיט כא). ואין זד אלא גלוי עריות, שנאמר, זדים קמו עלי (שם פו יד). ואומר, גם מזדים חשוך עבדך (שם יט יד). השמר מן היין, אתה שותה ושונה ורואה כל העולם כספינה, שנאמר, והיית כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל (מש' כג לד). כשהוא שוכב, מכין אותו ואינו חושש, שנאמר, הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי (שם שם לה). והוא אינו יודע ואינו מתבייש ומגלה עצמו, ואחר כך חוזר ומבקשו, שנאמר, מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד (שם). ראה מה אחרית רעה של כל שותי יין. ישעיה אמר, הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם (ישע' ה יא). אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל וכך היין גורם, בדין הוא שאצוה את הכהנים שלא יהיו שותין יין ומשמשין לפני. הוי, יין ושכר אל תשת. שלמה אמר, אל תהי בסובאי יין (משלי כג כ), אל תגרום לעצמך לשתות שבעים, ותראה פני שבעים ותבא לידי מיתה. יין עולה למנין שבעים. ולא תראה שבעים, סנהדרין, ותגרום לעצמך מיתה. ראה מה כתיב, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע וגו', ותפשו בו אביו ואמו וגו', ואמרו אל זקני עירו וגו' (והדין נעשה בו. ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת דבר' כא יח-כ). למה, שהוא זולל וסובא. ושלמה אמר, אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר (משלי כג כ), שלא תגרום לעצמך סקילה, חמורה שבמיתות. אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום, בלשון עברי שמו יין, ובלשון ארמי חמר. בגימטריא מאתים וארבעים ושמנה, כנגד איברים שבאדם. היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מטולטלת. נכנס היין והדעת יוצאת. וכך שנה רבי אליעזר הקפר, נכנס יין יצא סוד. נכנס היין שהוא שבעים ויצא סוד שהוא שבעים. לכך נצטוה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת עבודה, כדי שלא תטלטל דעתו, אלא משמר התורה ומשמר הדעת, שנאמר, תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו (מלאכי ב ו). וכן הוא אומר, כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' (שם שם ז). לכך הקדוש ברוך הוא מצוה על אהרן, יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך. ולא תהיה סבור, שמא לשעבר תחלה צויתי אתכם כשבית המקדש קיים ואתם משמשים בו, שנאמר, בבואכם אל אהל מועד. אלא אף לעולם שמרו עצמכם מן היין, שנאמר, חקת עולם לדורותיכם (ויק' י ט). לפיכך שמרו עצמכם מן היין, שהוא סימן קללה. שכן הוא אומר בנח, וישת מן היין וישכר ויתגל (ברא' ט כא). נכנס חם וראה ערותו. מה אמר לו, קלל את בנו, שנאמר, ויאמר ארור כנען (שם שם כה). לפיכך, יין ושכר אל תשת. וכן אתה מוצא, עשרת השבטים לא גלו אלא מתוך היין. ראה מהו אומר, הוי השאננים בציון הבוטחים בהרי שומרון נקובי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל (עמוס ו א). השאננים בציון, שהן היו יושבין בהיכלי עונג בשלוה. הבוטחים בהרי שומרון, שהיו יושבין לבטח בסבסטי' ושותין ומשתכרין. נקובי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל. כיצד. אומות העולם יושבין ומסיחין ואומרים, מי גבור בישראל. והם אומרים, שמשון. וחוזרים ואומרים, מי גבור בגוים. והם אומרים, גלית, שכתוב בו, גבהו שש אמות וזרת (ש"א יז ד). הוי, נקובי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל. וחוזרים ואומרים, מי עשיר באומות. והם אומרים, אדרינוס. ומי עשיר בישראל. והם אומרים, שלמה. ומסכימין אלו ואלו ואומרים, שלמה עשיר, שכתוב בו, ויתן המלך (שלמה) את הכסף בירושלים כאבנים (מ"א י כז). בא וראה, כל שבט ושבט היה לו מיומס בפני עצמו. כיון שהיה מבקש לצאת למיומס שלו, היה נוטל עדרו עמו כדי להיות אוכל מצאנו פטומין. מנין. שכן כתיב, ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף, לכן עתה יגלו בראש גולים וסר מרזח סרוחים (עמוס ו ד-ז). למה. על ידי שהיו להוטין אחר היין. לפיכך הקדוש ברוך הוא מזהיר לאהרן, יין ושכר אל תשת. אשרי אדם שאינו להוט אחר היין. שכן אתה מוצא בבני יונדב בן רכב, שצוה אותם אביהם, אל תשתו יין אתם ובניכם עד עולם. ומה ראה לומר, אל תשתו יין אתם ובניכם. אלא ששמע לירמיה שהיה מתנבא על חרבן בית המקדש. התחיל מצוה את בניו, מעכשיו, אל תשתו יין, ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו כי באהלים תשבו כל ימיכם (ירמיה לה ו-ז). והיו מתאבלים מעכשיו ושמרו מצות אביהם. וכיון שהיה ירמיה מתנבא לישראל לומר להם עשו תשובה ולא היו עושים, אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיה, אתה אומר להם עשו תשובה ואינם עושים. בניו של יונדב בן רכב מצוה קלה צוה אותם אביהם והם משמרים אותה, ואני אומר לישראל שיעשו תשובה ואינם עושים, שנאמר, הוקם את דברי יונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין ולא שתו עד היום הזה (שם שם יד), ואני דברתי להם השכם ושלוח. מה כתיב שם. אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיה, לך אמור להם, חייכם, בשביל ששמרתם את המצוה הזאת, שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם, שנאמר, כה אמר ה', לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (שם שם יט). לפיכך הוא מזהירן על היין, שנאמר, יין ושכר אל תשת. אמר ישעיה, צוחה על היין בחוצות, ערבה כל שמחה (ישע' כד יא). מהו ערבה כל שמחה. חשכה, כמה דאת אמר, ויהי ערב ויהי בקר (ברא' א ה). שבת משוש הארץ (ישע' כד יא), שבתה ציון שכתוב בה, יפה נוף משוש כל הארץ (תהל' מח ג). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, היין סימן קללה לעולם. אבל לעולם הבא, אני עושה אותו עסיס, שנאמר, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים (יואל ד יח):