מדרש תנחומא קורח ד

בן יצהר בן קהת בן לוי. ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל. זה שאמר הכתוב, בסודם אל תבא נפשי וגו' (בראש' מט ו). בסודם אל תבא נפשי, אלו המרגלים. (ו) בקהלם אל תחד כבודי (שם), זה קרח. אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לא במרגלים ולא במחלוקתו של קרח יזכר שמי על אותן רשעים שעתידים להכעיס. ואימתי יכתב שמי עליהם. כשהם מתיחסין ועומדין על הדוכן, שנאמר, בן תחת בן אסיר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דה"א ו כב-כג). ודתן ואבירם. מכאן אמרו חכמינו זכרונם לברכה, אוי לרשע ואוי לשכנו, שהרי דתן ואבירם נאבדו במחלוקתו של קרח, לפי שהיו שכנים לקרח, שהיה שרוי בדרום, דכתיב, משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה (במ' ג כט). דגלו של ראובן סמוך להם, שנאמר, דגל מחנה ראובן תימנה (שם ב י), ונשתתפו עמהם. אבל דגלו של יהודה ודגלו של יששכר וזבולן, שהיו שרוים במזרח, שנאמר, והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה (שם שם ג), וכתיב, ועליו מטה יששכר (שם שם ה), והיו שכנים למשה ואהרן ובניו, דכתיב, והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו (שם ג לח). לפי שהיו אלו סמוכין לתורה, לפיכך זכו להיות בני תורה, דכתיב, יהודה מחוקקי (תהלי' ס ט). וכתיב, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א יב לג). וכתיב, ומזבולון מושכים בשבט סופר (שופט' ה יד). ודתן ואבירם שהיו שכנים לקרח בעל המחלוקת, לקו עמו ואבדו מן העולם. ויקהל עליהם קרח. אמר להם, רב לכם כי כל העדה כלם קדושים, וכלם שמעו בסיני, אנכי ה' אלהיך. ומדוע תתנשאו. אילמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים. עכשיו כלם קדושים, [ו] מדוע תתנשאו. מיד נזדעזע משה מפני המחלוקת, מפני שכבר היה בידן סרחון רביעי. משל למה הדבר דומה. לבן מלך שסרח על אביו, ופייס עליו אוהבו פעם אחת ושתים ושלש. כשסרח פעם רביעית, נתרשלו ידי אוהבו של מלך, אמר, כמה פעמים אני מטריח את המלך. אף כאן עשה משה לישראל. חטאו בעגל, ויחל משה (שמ' לב יא). במתאוננים, ויתפלל משה (במ' יא ב). במרגלים, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים (שם יד יג). במחלקותו של קרח, נתרשלו ידיו. אמר, כמה אוכל להטריח את המקום. לפיכך, וישמע משה ויפול על פניו: