מדרש תנחומא נצבים

פרשה א

אתם נצבים היום. זה שאמר הכתוב: הפוך רשעים ואינם, ובית צדיקים יעמד (משלי יב, ז). כל זמן שהקדוש ברוך הוא מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם, אין להם תקומה. הפך במעשיהם של דור המבול, לא היתה להם תקומה, שנאמר: וימח את כל היקום (בראשית ז, כג). הפך במעשיהם של אנשי סדום, ולא היתה בהן תקומה, שנאמר: ויהפך את הערים האל (שם יט, כה). הפך במעשיהם של מצרים, ולא היתה להן תקומה, שנאמר: לא נשאר בהם עד אחד (שמות יד, כח). הפך במעשה של בבל ולא היתה לה תקומה, שנאמר: והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד (ישעיה יד, כב). ועל כלם אמר דוד, שם נפלו פועלי און וגו' (תהלים לו, יג). אבל ישראל, נופלין ועומדין. וכן הוא אומר, אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו' (מיכה ז, ח). כי אני ה' לא שניתי וגו' (מלאכי ג, ו), אמר רבי חנינא בר פפא, אמר הקדוש ברוך הוא, מעולם לא הכיתי אמה ושניתי לה. אבל אתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג, ו), שנאמר: חצי אכלה בם (דברים לב, כג), חצי כלין והן אינן כלים. וכך אמרה כנסת ישראל, דרך קשתו ויציבני וגו' (איכה ג, יב). משל למה הדבר דומה, לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים. חציו כלין והקורה במקומה עומדת. אף ישראל כל זמן שהיסורין באין עליהן, היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינן כלין. לכך נאמר: הפוך רשעים ואינם. אמר חזקיה בנו של רבי חיא, למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות. לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים שנאמרו בפרשה זו חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו, מי יכול לעמד באלו. מיד קרא אותן משה והיה מפיסן. מה כתיב למעלה מן הענין, ויקרא משה אל כל ישראל וגו', המסות הגדולות וגו', ותבאו אל המקום הזה וגו'. ואתם לא שמעתם בקולי ואמרתם לפני דברים שאתם חיבין עליהם כליה ולא עשיתי אתכם כליה, שנאמר: אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וגו' (תהלים קו, ז). ולא עוד אלא שאמרתם לעגל, אלה אלהיך ישראל (שמות לב, ד). ואם תאמר מפני מה הגוים נתחיבו כליה ואנו קימין. לפי שבשעה שבאו עליהן יסורין, מבעטים בהן ואינם מזכירין שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך וגו' (תהלים עט, ו). אבל ישראל, כשהיסורין באין עליהן, הן נכנעין ומתפללין, שנאמר: צרה ויגון אמצא וגו' (שם קטז, ג-ד). לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שקללות הללו באות עליכם, הן מעמידות אתכם. וכן הוא אומר, למען ענתך ולמען נסתך וגו' (דברים ח, טז). וכך אמר להם משה לישראל, אף על פי שהיסורין הללו באין עליכם, יש לכם עמידה. לכך נאמר: אתם נצבים היום כלכם. דבר אחר, מפני מה עשאן משה מצבה. מפני שמשתמשין מדעת לדעת. מדעת משה לדעת יהושע. מדעת יהושע לדעת הזקנים. ואף יהושע עשאן מצבה, שנאמר: ויאסף יהושע את כל זקני ישראל שכמה וגו' (יהושע כד, א). ואף שמואל שמשתמשין מדעתו לדעת מלכים, עשאן מצבה, שנאמר: ועתה התיצבו ואשפטה אתכם (ש״‎א יב, ז). דבר אחר, אתם נצבים היום, מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם (ישעיה ס, יט). אימתי, בזמן שתהיו כלכם אגדה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום (דברים ד, ד). בנהג שבעולם, אם נוטל אדם אגדה של קנים, שמא יכל לשברם בבת אחת. ואלו נוטל אחת אחת, אפלו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כלן אגדה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבאו בני ישראל ובני יהודה יחדו וגו' (ירמיה נ, ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה.

פרשה ב

ראשיכם שבטיכם. אף על פי שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים, כלכם שוין לפני, שנאמר: וכל איש ישראל. דבר אחר, כלכם ערבים זה בזה. אפלו צדיק אחד ביניכם, כלכם עומדים בזכותו. ולא אתם בלבד, אלא אפלו צדיק אחד ביניכם, כל העולם כלו בזכותו עומד, שנאמר: וצדיק יסוד עולם (משלי י, כה). וכשאחד מכם חוטא, כל הדור לוקה. וכן אתה מוצא בעכן, הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם וגו' (יהושע כב, כ). מדת פרעניות מועטת, והדור נתפס בה. מדה טובה מרבה, על אחת כמה וכמה. לכך נאמר: כל איש ישראל. ולא גדולים שבכם בלבד, אלא אפלו טפכם נשיכם וגרך. לכך נאמר: כל איש ישראל, לפי שבשר ודם מרחם על הזכרים יותר מהנקבות. והקדוש ברוך הוא אינו כן, כי רחמיו על כל מעשיו, על הזכרים ועל הנקבות, ועל הצדיקים ועל הרשעים, שנאמר: מחוטב עציך עד שואב מימיך. מחוטב עציך, אמר רבי יצחק בן טבלי, מלמד, שבאו הגבעונים אצל יהושע בן נון וקבלן, שנאמר: ויעשו גם המה בערמה וגו' (שם ט, ד). מהו גם המה. ללמדך, שבאו אצל משה ולא קבלן.

פרשה ג

לעברך בברית ה' אלהיך וגו'. שלש כריתות כרת הקדוש ברוך הוא כשיצאו ממצרים. אחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת בחורב, ואחת כאן. ולמה כרת הקדוש ברוך הוא עמהן כאן. מפני שאותו הברית שכרת עמהן בסיני, בטלוה ואמרו, אלה אלהיך (שמות לב, ד). לפיכך חזר וכרת עמהן בחורב, וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו. ואין לשון לעברך, אלא כאדם שאומר לחברו, העבר בך קללה אם אתה חוזר בי בדבר הזה. וכן אתה מוצא כשהכעיסו ישראל והלכו בגלות, מה דניאל אומר, וכל ישראל עברו את תורתך ותתך עלינו האלה והשבעה (דניאל ט, יא). ואין אלה אלא לשון קללה, שנאמר: והיתה האשה לאלה (במדבר ה, כז). ללמדך, כשם שמשביעים את הסוטה, כך הקדוש ברוך הוא השביע את ישראל. ושמא תאמר, כל הטרח הזה למה. לא מפני שאני צריך לכם, אלא מה אעשה לכם, שכבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובניכם עד עולם. לכך נאמר: למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך. ואמר, מלך אסור ברהטים (שה״‎ש ז, ו). ואין אסור אלא שבועה, שנאמר: ואסרה אסר על נפשה (במדבר ל, יא), לפיכך אינו יכל לעבר על שבועתו. וכן אתה מוצא כשבקשו לפרק על שבועתו בימי יחזקאל, מה כתיב שם, באו אנשים מזקני ישראל לדרש את ה' (יחזקאל כ, א). אמרו לו: בן כהן הקונה את העבד, מהו שאוכל בתרומה. אמר להם: אוכל. אמרו לו: אם חזר כהן ומכרו לישראל, לא יצא מרשותו. אמר להם: הן. אמרו לו: אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה ככל העולם. אמר להם יחזקאל לישראל, והעלה על רוחכם היו לא תהיה (שם פסוק לב). ואומר: חי אני נאם אדני ה' אם לא ביד חזקה וגו' (שם פסוק לג). אמר להם: כל זמן שלא מכרו, ברשותו הוא. ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר: כי כה אמר ה', חנם נמכרתם וגו' (ישעיה נב, ג). למען הקים אותך וגו', שלא אחזר בדבר שנשבעתי לאבותיכם. ולא אתכם לבדכם, אלא אף הדורות העתידין לבא, היו שם באותה שעה, שנאמר: כי את אשר ישנו פה. אמר רבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמני, למה כתיב: כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה. לפי שהנשמות היו שם ועדין גוף לא נברא, לכך לא כתיב בהן עמידה. שמא תאמר ממי שיש בה עבודה זרה. תלמוד לומר: כי אתם ידעתם את אשר עברנו וגו'. וכתיב: ותראו את שקוציהם וגו'. בא וראה, מעשה הגוים. אם היתה של עץ או של אבן, היתה מנחת בחוץ או בפנים, נוהג בה הפקר, שנאמר: ותראו את שקוציהם וגו'. היתה של כסף וזהב, מכניסה בחדרי חדרים ויזהר בה וישמרה שלא יגנבוה בני אדם, שנאמר: כסף וזהב אשר עמהם. אמר רבי אליעזר, תבא מארה על לבן שאמר ליעקב, למה גנבת את אלהי (בראשית לא, ל). לעצמה אינה יכולה להציל את הגנבה, לאחרים היאך יכולה להציל. אבל ישראל אינן כן, שהן עובדין להקדוש ברוך הוא, שכתוב בו, הוא תהלתך והוא אלהיך וגו' (דברים י, כא). הוא משמר את ישראל כאב המשמר את הבן, שנאמר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא, ד).

פרשה ד

אתם נצבים היום כלכם, אתם קיומו של עולם הזה ושל עולם הבא. כשיבא הקדוש ברוך הוא לתן שכר טוב לצדיקים, הוא מראה להם בהמות רובצות על הררי אלף, ואלף הרים מעלין עשבים והם אוכלים. ומנין שהם רובצות על אלף הרים, שנאמר: בהמות בהררי אלף (תהלים נ, י). וכל מה שהירדן מושך, הן שותין, שנאמר: יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ, כג). אמר רב יוסף, כל מה שהירדן מושך בששה חדשים, הן עושין גמיעה אחת. ומקרא מלא הוא, ברעש ורגז יגמא ארץ (שם לט, כד). ואף לויתן רובץ על התהום. לעולם הבא אומר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, באו והלחמו בו. וכיון שהן יורדין להלחם כנגדו, הוא תולה עיניו ומביט בהם והם מתיראים ובורחים, שנאמר: משתו יגורו אלים, משברים יתחטאו (שם מא, יז). כשהוא מבקש לאכל, הוא עושה שבר בים, והדגים סבורים שהוא דבר אכילה והולכים לשם, והוא פותח ובולען. אין אחד מהן נמלט, אלא כלן נכנסין לתוך פיו. והקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, ירו חצים. והם זורקים בו ואינו משגיח, אלא כקש הם נחשבים לו, שנאמר: לא יבריחנו בן קשת (שם פסוק כ). והקדוש ברוך הוא אומר להם, טלו אבני בלסטרא והשליכו עליו. והן עושין. והוא סבור קש הן, שנאמר: כקש נחשבו תותח (שם פסוק כא). ואם תאמר, היכן הוא רבוץ. אמר הקדוש ברוך הוא, על טיט שהוא יפה מן הזהב, שנאמר: ירפד חרוץ עלי טיט (שם פסוק כב), רפידתו של חרוץ. ואם תאמר, שאם מבקש לצאת יוצא. תלמוד לומר: סגור חותם צר (שם פסוק ז), סגרתי לפניו וחתמתי כנגדו, וגם הצרתי לו. והיאך הצדיקים אוכלים. אלא הקדוש ברוך הוא נותן בבהמות וגם בלויתן רוח, והן באין ונלחמין זה עם זה, שנאמר: אחד באחד יגשו (איוב מא, ח). זה הופך בארץ ושוקט הבהמות, ואלו בוקעין הלויתן. מיד הצדיקים מתכנסין עליהם, והקדוש ברוך הוא אומר לכל אחד ואחד, ואוכל לפי שכרו, שנאמר: יכרו עליו חברים (שם מ, ל). חזקיה אמר, אלו חברי תורה. דבר אחר, יכרו עליו חברים, כל מי שחבר עצמו מלעשות. יחצוהו בין כנענים (שם). יש בבני אדם שעושין סחורה, זה נותן חמשים זהובים, וזה נותן עשרה. לוקחין מרגלית אחת והיא עושה שכר. לפי מה שנתן כל אחד ואחד, נוטל מן השכר. כך אמר הקדוש ברוך הוא, כל מי שעוסק בתורה ובמצות יבא ויטל שכרו, שנאמר: לא אכזר כי יעורנו, ומי הוא לפני יתיצב (שם מא, ב). ומי הם שאוכלים לפני, אתם נצבים. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, הייתם עומדים לקבל מצות. אף בעולם הבא אני מעמיד אתכם, שנאמר: כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה', כן יעמד זרעכם ושמכם (ישעיה סו, כב). כך דרש רבי תנחומא.