מדרש תנחומא משפטים

פרשה א

‎ואלה. זה שאמר הכתוב: ועז מלך משפט אהב, אתה כוננת מישרים, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית (תהלים צט, ד). כל העז והשבח והגדלה והגבורה של מלך מלכי המלכים, הוא משפט אהב. בנהג שבעולם, מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט, אלא מעביר על המשפט, חומס וגוזל, ומעביר על דעת קונו, ונושא פנים לפני אוהביו וקרוביו, ועושה שלא כדין לשונאיו. אבל הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, משפט אהב, אינו עושה דבריו אלא במשפט. הוי, ועז מלך משפט אהב.

מהו אתה כוננת מישרים? אמר רבי אלכסנדרי: שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה. רבץ לאחד מהן חמורו. חברו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו, אמר, לא כתיב בתורה כי תראה חמור שנאך וגו' עזב תעזב (שמות כג, ה). מה עשה? חזר וטען ומלוהו. התחיל מסיח עמו, עזב קמעא מכאן, העלה מכאן, ערק מכאן, עד שיטען עמו, נמצאו עושין שלום ביניהם. וחברו אומר: לא הייתי סבור שהוא שונאי. ראה היאך רחם עלי כשראה אותי ואת חמורי בדחק. מתוך כך, נכנסו לפנדק, אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זה לזה. הוי, אתה כוננת מישרים משפט וצדקה.

פרשה ב

‎ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב: מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה (משלי כט, ד). מלכה של תורה, במשפט שהוא עושה, מעמיד את הארץ. ואיש תרומות יהרסנה. אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמשלכת בזוית הבית ואומר מה לי בטרח הצבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמע קולם, שלום עליך נפשי, הרי זה מחריב את העולם. הוי ואיש תרומות יהרסנה.

מעשה ברבי אסי, כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו, מצאו בוכה. אמר לו: רבי, מפני מה אתה בוכה? יש תורה שלא למדת ולמדת, הרי תלמידיך יושבים לפניך. יש גמילות חסדים שלא עשית. ועל כל מדות שהיו בך, היית מתרחק מן הדינין, ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור. אמר לו: בני, עליה אני בוכה, שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל, הוי, ואיש תרומות יהרסנה.

פרשה ג

‎ואלה המשפטים. אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן זמרא: כל מקום שנאמר אלה, פוסל הראשונים. ואלה, מוסיף על האחרונים ועל הראשונים שבח, כדעת הזו אתה פותר את כלם. ואף כאן, ואלה המשפטים, שמוסיף על הראשונים שבח, שנאמר: שם שם לו חק ומשפט וגו' (שמות טו, כה) לפניהם, ולא לפני אמות העולם.

מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה שיודעים שאמות דנין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם. תלמוד לומר: אשר תשים לפניהם. לפני ישראל ולא לפני אמות העולם. שכל מי שמניח דיני ישראל והולך לפני אמות העולם, כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה, ואחרי כן כפר בתורה, שנאמר: כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים (דברים לב, לא). משל למה הדבר דומה? לחולה שנכנס הרופא לבקרו. אמר לבני ביתו: האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה, אל תמנעו ממנו כלום. נכנס אל אחר, אמר לבני ביתו, הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני. אמרו לו: לזה אמרת לאכל כל מה שהוא רוצה, ולזה את אומר: את אומר, אל יאכל. אמר להן: החולה הראשון אינו של חיים. לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו כלום, בין יאכל ובין לא יאכל, ימות. אבל זה שהוא של חיים, אמרתי אל יאכל דבר פלוני, שלא יכביד את חליו. וכן חקות הגוים, שנאמר: כי חקות העמים הבל הוא (ירמיה י, ג). וכתיב: וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ, כה). אבל לישראל נתתי להם מצות וחקים טובים, שנאמר: ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם (ויקרא יח, ה).

ואלה המשפטים. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם עשיתם אתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני אמות העולם, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר: ואשיבה שפטיך כבראשונה וגו' (ישעיה א, כו). וכתיב: ציון במשפט תפדה וגו' (ישעיה א, כז) וכתיב: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וגו' (ישעיה נו, א).

פרשה ד

‎ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב (משלי כד, כג). אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו יודעין שנתתי לכם את התורה. וכתיב בה: אלה החקים והמשפטים. הכר פנים במשפט בל טוב. מהו? שבשעה שדין מכיר פנים ומקלקל את הדין, מסלק את השכינה, שכתוב בו: טוב ה' לכל (תהלים קמה, ט), מפני שכתוב בו: אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט (תהלים פב, א).

ומלאכי השרת אומרים: מהו זה שסלק שכינתו מן ישראל? והוא אומר: סלקתי את שכינתי ממקום פלוני, מפני שראיתי הדין שקלקל את הדין ועמדתי משם, שנאמר: משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו (תהלים יב, ו). מה הקדוש ברוך הוא עושה? שולף חרבו כנגדו להודיעו שיש דין למעלה, שנאמר: גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון (איוב יט, כט). שדן כתיב, וכשדן דין אמת, אין השכינה זזה הימנו, שנאמר: וכי הקים ה' להם שפטים והיה ה' עם השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט (שופטים ב, יח). לכך כתיב: כה אמר ה', שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא (ישעיה נו, א), אני מקרב עצמי עמכם.

וכן את מוצא בנבוכדנצר כשראה את החלום, דכתיב: ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא (דניאל ד, ז), כל אותו ענין, קרא בחיל וכן אמר, גדו אילנא וקצצו ענפוהי, אתרו עפיה ובדרו אנבה, תנד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי (דניאל ד, יא). נכנס דניאל אצלו מתפחד, שנאמר: אדין דניאל די שמה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדה ורעיני יבהלנה, ענה מלכא ואמר, בלטשאצר, חלמא ופשרה אל יבהלך, ענה בלטשאצר ואמר, מריא, חלמא לשנאיך ופשרה לעריך (דניאל ד, טז). שונאו של נבוכדנצר מי הוא, ישראל. למה? שהרג אותם והחריב בית המקדש והגלה אותם. אלא תלה דניאל עיניו כלפי מעלה ואמר: מרי, רבוני, החלום ופתרונו יתקים בנבוכדנצר שונאך וערך. כיון שראה נבוכדנצר את החלום ופתרונו, התחיל לומר לדניאל, מה אתה יועצני? אמר לו: הללו העניים שהגלית מארצם, רעבים וצמאים ערמים, פתח להם אוצרותיך ופרנס אותם, אולי תרפא את החלום, שנאמר: להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוה ארכה לשלותך (דניאל ד, כד).

וכי תעלה על דעתך שדניאל הצדיק היה משיא עצה כזו לנבוכדנצר שונאו של מקום? אלא לפי שראה את ישראל שלפי גולה, מטלטלים דוויים ברעב, לפיכך השיאו עצה כזו ברחמנותו עליהם, לפי שהיה יודע שלסוף נפשו קניטה עליהם. מיד פתח אותו רשע אוצרותיו וחלק להם לשנים עשר חדש. לאחר שנים עשר חדש, שכח אותו רשע את החלום. והתחיל לטיל על פלטרין שלו. שמע קול המון צעקת העניים לפני אוצרותיו. אמר לעבדיו: מה קול זה שאני שומע? אמרו לו: העניים שהגלית תובעים פרנסתם. מיד נכנס בו עין רעה. ענה מלכא ואמר: הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי (דניאל ד, כז). אמר: אלולי בית הממון שלי, מהיכן אני בונה המדינה הזו כלה? צוה ופסק להם, שנאמר: עוד מלתא בפם מלכא וגו' (דניאל ד, כח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, מי גרם לך שלוה כל אותן שנים עשר חדש, הלא הצדקה שעשית. ומה אמות העולם כך, ישראל על אחת כמה וכמה. לכך נאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה (ישעיה נו, א).

פרשה ה

‎ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב: מגיד דבריו ליעקב וגו', לא עשה כן וגו' (תהלים קמז, יט-כ). עקילס הגר בן אחותו של אדריאנוס, היה מבקש להתגיר והיה מתירא מן אדריאנוס דודו. אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה. אמר לו: שמא אתה חסר כסף וזהב, הרי אוצרותי לפניך. אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות, ואני מבקש למלך בך היאך לעשות. אמר לו: כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך עסק בה, שסופה להתעלות ואתה משתכר. בא לו לארץ ישראל ולמד תורה.

לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע, ראוהו פניו משתנות. אמרו זה לזה: עקילס לומד תורה. כיון שבא אצלם, התחיל לשאל להם שאלות הרבה, והן משיבין אותו. עלה אצל אדריאנוס דודו, אמר לו: ולמה פניך משתנות. סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך או שמא הצר לך אדם? אמר לו: לאו. אמר לו: אתה קרוב לי ואדם מצר לי. אמר לו: ולמה פניך משתנות? אמר לו: שלמדתי תורה, ולא עוד אלא שמלתי את עצמי. אמר לו: ומי אמר לך כך? אמר לו: בך נמלכתי. אמר לו: אימתי. אמר לו: בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי, כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך ועסק בה, שסופה להתעלות. חזרתי על כל האמות ולא ראיתי אמה שפלה נתונה בארץ כישראל, וסופה להתעלות. שכן אמר ישעיה: כה אמר ה' גאל ישראל קדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך (ישעיה מט, ז). אמר לו סקנדרוס שלו: עתידין אלו שאמרת, שיהו מלכים עומדים מפניהם, שנאמר: מלכים יראו וקמו. הכהו אדריאנוס על לחייו, אמר לו: יש נותנין רטיה אלא על גב המכה. עכשו אם רואין גילורר אחד אין עומדין מלפניו, שהיית אומר שהמלכים רואין אותם ועומדין מפניהם.

אמר לו סקנדרוס: אם כן מה תעשה, טמנהו, הואיל והתגיר הרגהו. אמר לו: עקילס בן אחותי עד שהוא במעי אמו היה ראוי להתגיר, מה עשה סקנדרוס שלו עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקדש צווחת, כן יאבדו כל אויביך ה' (שופטים ה, לא).

אמר לו אדריאנוס: הרי מת סקנדרוס, אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה. אמר לו: שבקשתי ללמד תורה. אמר לו: היה לך ללמד תורה ולא למול. אמר לו עקילס: נתת לאסטרטלירוס אנונה אלא אם כן נטל זינו שלו. כך, לעולם אם אין אדם נמול, אינו יכול ללמד תורה, שנאמר: מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז, יט), למי שהוא מל כיעקב, לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמז, כ), משום שהם ערלים.

חקיו, זו תורה. ומשפטיו, אלו הדינים, שנאמר: שם שם לו חק ומשפט (שמות טו, כה). אמר הקדוש ברוך הוא למשה: נתתי להם את התורה, לך ותן להם את המשפטים. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם מבקשים אתם לעמד בעולם, שמרו את המשפטים, שהן מעמידין את העולם, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

דור המבול לא אבדו מן העולם, אלא שעברו על המשפטים. אמר רבי אלעזר בן פדת: מה כתיב בהם, מבקר לערב יכתו מבלי משים (איוב ד, כ). הוי, ואלה המשפטים אשר תשים. דבר אחר, דור המבול על שלא עשו את המשפט, כתיב בהם לא ידון רוחי באדם לעלם (בראשית ו, ג).

רבי אליעזר אומר: אם יש דין למטן, אין דין למעלן. ואם אין דין למטן, יש דין למעלן. כיצד? אם יעשו התחתונים את הדין מלמטה, אין הדין נעשה מלמעלן. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: שמרו את המשפט, שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלן, שנאמר: ואלה המשפטים.

אמר הקדוש ברוך הוא: כל מה שאני עושה, בדין אני עושה. שאלו הייתי מבקש פעם אחת לעבר את הדין, לא היה העולם יכול לעמד. אמר ישעיה: חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד (ישעיה כז, ד). פסיעה אחת הייתי פוסע ומעביר על הדין. אציתנה יחד, מיד העולם נשרף. למה? או יחזק במעזי (ישעיה כז, ה). מפני שידי אחוזה במעזי, ידי אחוזה בדין, שנאמר: ותאחז במשפט ידי (דברים לב, מא). יעשה שלום לי (ישעיה כז, ה), ביני ובין המשפט, שלום יעשה לי (ישעיה כז, ה).

אם שנותי ברק חרבי (דברים לב, מא). אם משנה אני את הדין, ברק אחד יוצא ומחריב את העולם. ומה אני עושה? ותאחז במשפט ידי (דברים לב, מא). אמר הקדוש ברוך הוא: אני נקראתי בעל המשפט, ואני מבקש לפשט ידי בעשו ואיני יכול, עד שנפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה.

אמר רבי פינחס הכהן בר חמא בשם רבי חלקיה בשם רבי סימון: ראה מה כתיב והיה ביום ההוא אבקש להשמיד וגו' (זכריה יב, ט). אמרו ישראל: רבונו של עולם, מי ממחה בידך, שאתה אומר אבקש? אמר להן: כשאבקש להן זכות ולא אמצא, באותה שעה אשמיד וגו'.

אמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: ראה מה כתיב חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא (דניאל ז, ט). אמר הקדוש ברוך הוא: כשאנקה עצמי מאמות העולם ממצות קלות שעשו לפני, באותה שעה, עד די כרסון רמיו. עד עכשו הכרם בסר, משיתבשל ויעשה הכרם יין, אני דורכו ואתם מזמרין לי, ביום ההוא כרם חמר ענו לה (ישעיה כז, ב).

רבי יודן בשם איבו, כתיב: פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו' (ישעיה סג, ג). וכי לסיוען הקדוש ברוך הוא צריך? אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, לכשאבקר פנקסותיהן ולא תמצא להם זכות לפני, באותה שעה, ואדרכם באפי וארמסם בחמתי וגו' (ישעיה סג, ג). ובאותה שעה אגאל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין. שנאמר: וענתך לא אענך עוד (נחום א, יב).

פרשה ו

‎שאלתא דמחיבים דבית ישראל, דמאן דאית לה דינא בהדי חברה, אסיר לה למיזל לגבי אמות העולם, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ותניא, היה רבי שמעון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של גוים, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אין אתה רשאי להזקק להם, שנאמר: לפניהם, לפניהם ולא לפני גוים, לפניהם ולא לפני הדיוטות. ודיני צריכי לחמוצי דיניהו,

כדדרש בר קפרא, מנא הא מלתא דאמרו רבנן, הוו מתונין בדין, שנאמר: לא תעלה במעלת וגו' (שמות כ, כג), וסמיך לה ואלה המשפטים.

ותנא, אשר לא תגלה ערותך. וכי ערותן של כהנים מגלות היו, והלא כבר נאמר, ועשה להם מכנסי בד (שמות כח, מב). אלא לומר לך, כשם שהזהיר הקדוש ברוך הוא את הכהנים שלא יפסעו פסיעות גסות במקדש, כך הזהיר את הדינים שלא יפסעו פסיעות גסות בדין, שנאמר: אשרו חמוץ (ישעיה א, יז), אשרי הדין המחמיץ את דינו.

תנו רבנן: ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דברים יט, יז). מצוה בנדונין שיעמדו ולא ישבו. ויראו עצמן כאלו הן עומדין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: לפני ה'.

תנו רבנן: בצדק תשפט עמיתך (ויקרא יט, טו), עם שאתך בתורה ובמצות, השתדל לדונו בצדק.

רב עולא ברה דרב עילאי, הוה לה דינא קמה דרב נחמן. שלח לה רב יוסף: עולא חברנו עמית בתורה ובמצות הוא. אמר, מאי שלח לי לחנופי לה. הדר אמר: דלמא למשרא לה תגרה. אי נמי, לשודא דדיני.

אמר עולא: מחלקת בבעלי דינין. אבל עדים לדברי הכל בעמידה, שנאמר: ועמדו (דברים יט, יז). מה ליושב שכן פסול לעדות מישב. אלא תלמיד חכם מעיד מישב.

ואמר רבה בר בר חנא: צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילא בה מלתא למיזל לגבי דינא דזוטר מנה, לא ליזל.

אמר רב שישא ברה דרב אידי, אף אנן נמי תנינא, מצא שק או קפה אין דרכו לטל, הרי זה לא יטל. הני מלי, בממון. אבל באסורא, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' (משלי כא, ל).

כל מקום שיש חלול השם, אין חולקים כבוד לרב. רב יימר הוה ידע סהדותא למר זוטרא. אתא לקמה דאמימר, אותבה. אמר לה רב אשי לאמימר, והא אמר עולא, מחלקת בבעלי דינין. אבל עדים, דברי הכל בעמידה. אמר לה: האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד התורה עדיף.

אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל דין שדן דין אמת לאמתו, משרה שכינה בישראל, שנאמר: אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב, א). וכל דין שאינו דן דין אמת לאמתו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר: משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום וגו' (תהלים יב, ו). ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל דין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות, שנאמר: אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש (משלי כב, כב-כג).

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם יראה הדין את עצמו כאלו חרב מנחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר: הנה מטתו שלשלמה וגו', מפחד בלילות (שה״‎ש ג, ז-ח). מפחדה של גיהנם שהיא חשכה כלילה. דרש רבי יאשיה: ואית דאמרי משמה דרב נחמן, מאי דכתיב: בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט (ירמיה כא, יב). וכי לבקר דנין וביום אין דנין? אלא אם ברור לך הדין כבקר, אמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו.

ורבי חיא בר אבא אמר מהכא: אמר לחכמה אחתי את (משלי ז, ג). אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו. אמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שישבו בדין, הקולר תלוי בצואר כלן. ושפטתם צדק (דברים א, טז). אמר רבי שמעון בן לקיש: צדק את הדין ואחר כך חתכהו.

כקטן כגדל תשמעון (דברים א, יז). אמר רבי שמעון בן לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. למאי הלכתא? אי לעיוני בה, פשיטא. אלא לאקדומה. כתוב אחד אומר ואצוה את שפטיכם (דברים א, טז). וכתוב אחד אומר: ואצוה אתכם (דברים א, יח). אמר רבי שמלאי: אזהרה לצבור שתהא אימת הדין עליהן, ואזהרה לדין שיסבל את הצבור. עד כמה? אמר רבי חנין, אמר רבי שבתאי, כאשר ישא האמן את הינק (במדבר יא, יב) והיכי דמי רשע ערום. אמר רבי חנינא, זה המטעים דברו לדין קדם שיבא בעל דין חברו.

ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרת (שמות יח, כא). שרי אלפים, שש מאות. שרי מאות, ששת אלפים. שרי חמשים, שנים עשר אלף. ושרי עשרת, ששת רבוא. נמצאו דיני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים. מאי קא משמע לן. דשרים מלגיו. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: שמעתי שבית דין מכין ועונשים שלא מן התורה. ולא לעבר על דברי תורה. אלא לעשות סיג לתורה.

מעשה באדם אחד בשעת הגזרה שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך. ושוב מעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך.

רבי שמעון בן מנסיא אומר: שנים שבאו לפניך לדין, עד שלא תשמע את דבריהם, או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להן, צאו ובצעו, משאתה יודע להיכן הדין נוטה אין אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו שנאמר: פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש (משלי יז, יד). קדם שיתגלה לך הריב, אתה רשאי לנטשו. לאחר שנתגלה לך הריב, אין אתה רשי לנטשו.

רבי יהודה בן לקיש אומר: שנים שבאו לפניך לדין, אחד רך ואחד חזק, עד שלא תשמע את דבריהם, או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להן, אין אני נזקק לכם, שמא מתחיב חזק ונמצא רודפו לדין. משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר אין אני נזקק לכם, שנאמר: לא תגורו מפני איש (דברים א, יז).

רבי יהושע בן קרחה אומר: מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר, מנין שלא ישתק? שנאמר: לא תגורו מפני איש אל תכניס דבריך מפני איש. ויהיו העדים יודעין את מי הן מעידין ולפני מי הן מעידין ומי עתיד לפרע מהן שנאמר (דברים יט, יז): ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'. ויהיו הדינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ומי עתיד לפרע מהן שנאמר: אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט (תהלים פב, א) וכן יהושפט אומר: ויאמר אל השפטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי לה' (דה״‎ב יט, ו) ושמא יאמר אדם מה לי בצער זה. תלמוד לומר: ועמכם בדבר משפט (דה״‎ב יט, ו), אין לדין אלא מה שעיניו רואות.

אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא ברה דרב יהושע, כי אתי פסקא דדינא דידי לקמיכו וחזיתו בה פרכא, לא תקרענה עד דאתיתון לקמי. אי אית לי טעמא אחרינא, אמינא לכו. ואי לא, נהדר בה. והני מלי, מחיים. אבל לאחר מיתה לא מקרעה קרענה, דאי הוינא, דלמא אית לי טעמא. ולאו מגמר תגמרו מנה, דאין לו לדין אלא מה שעיניו רואות.

רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצע, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ח, טז). והלא כל מקום שיש משפט, אין שלום. שלום, אין משפט. אלא איזה משפט שיש בו שלום. הוי אומר: זה בצוע.

פרשה ז

‎תנו רבנן: לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט, יז), יכול לא תסטרנו, לא תקללנו? תלמוד לומר? בלבבך, בשנאה שבלב הכתוב מדבר. מנין לרואה דבר מגנה בחברו שחיב להוכיחו? תלמוד לומר: הוכח תוכיח, הוכיחו ולא קבל מנין שיחזר ויוכיחו תלמוד לומר: תוכיח. יכול אפלו פניו משתנות? תלמוד לומר: לא תשא עליו חטא. (ויקרא יט, יז)

ותניא, הוכח תוכיח. אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין? תלמוד לומר: הוכח תוכיח מכל מקום.

ומאן דלא מוכח, מתפיס בההוא עון. דאמר מר, כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה, נתפס על אנשי ביתו. באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו. בכל העולם כלו, נתפס על כל העולם כלו. דאמר רבי חנינא, מאי דכתיב? ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג, יד). אם שרים חטאו, זקנים מה חטאו? אלא זקנים שלא מחו בשרים.

ואמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב? ויאמר ה' אליו עבר בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה (יחזקאל ט, ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך רשם על מצחן של צדיקים תי״‎ו של דיו כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה ועל מצחן של רשעים תי״‎ו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו. אמר לה: הללו צדיקים גמורים הם, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מחו. אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מחו בהם לא קבלו מהן. אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, להם מי גלוי?

חזר ואמר: זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו (יחזקאל ט, ו). ומאי ממקדשי תחלו? תני רב יוסף: אל תקרא ממקדשי, אלא ממקדשי, אלו בני אדם שקבלו ושקימו את התורה כלה מאל״‎ף ועד תי״‎ו, הא למדת, שאפלו צדיקים גמורים נתפסים על הדור.

וכן הוא אומר: והכרתי ממך צדיק ורשע (יחזקאל כא, ח). צדיק על שלא מחה ברשע. וכן אתה מוצא ביאשיהו המלך, שנתפס על דורו. וכתיב בו: וכמהו לא היה לפניו מלך וגו' (מלכים ב כג, כה). ועד היכן תוכחה? אמר רב: עד ההכאה. ושמואל אמר: עד קללה. ורבי יוחנן אמר: עד נזיפה. ושלשתן מקרא אחד דרשו, שנאמר: ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות (ש״‎א כ, ל). וכתיב: ויטל שאול את החנית עליו להכתו (ש״‎א כ, לג).

תני, רבי אומר: אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם (משנה אבות ד, א). יאהב את התוכחות. שכל זמן שהתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה באה לעולם, ברכה באה לעולם, רעה מסתלקת מן העולם, שנאמר: ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב (משלי כד, כה). על המוכיח ועל המתוכח. ויש אומרים: יחזיק באמונה יתרה, שנאמר: עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהלים קא, ו).

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המוכיח את חברו לשם שמים, זוכה לפלגו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: מוכיח אדם אחרי חן ימצא. ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנאמר: חן ימצא. תנו רבנן: את משפטי תעשו (ויקרא יח, ד). אלו דברים שנכתבו בתורה, שאם לא נכתבו דין הוא שיכתבו. אלו הן? עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם. ואת חקתי תשמרו ללכת בהם (ויקרא יח, ד). דברים שיצר הרע משיב עליהן, ואמות העולם משיבין עליהן תשובה. אלו הן: לבישת שעטנז, ואכילת חזיר, ורק היבמה, והרבעת כלאים, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפרי מצרע, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח, ושמא תאמר מעשה תהו הן? תלמוד לומר: אני ה' (ויקרא יח, ד), אני חקקתים ואין לך רשות להרהר בהן.

פרשה ח

‎אם כסף תלוה את עמי (שמות כב, כד). זה שאמר הכתוב: יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו, ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה (קהלת ה, יב-יג). הכל הקדוש ברוך הוא מנסה. את העשירים, אם ידיהם פתוחה לעניים אוכלין נכסיהם. וצדקה שעושין, הקרן קימת להם לעולם הבא, שנאמר: והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך (ישעיה נח, ח). ואומר: אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (תהלים מא, ב).

והעניים מנסה אותן, אם אינן מבעטים בעולם הזה, נוטלין שכרן לעתיד לבא, שנאמר: כי אתה עם עני תושיע (תהלים יח, כח). איוב נתיסר בעולם הזה ושלם לו כפלי כפלים, שנאמר: ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. (איוב מב, י).

ועשיר שעינו רעה, אבד הוא וממונו מן העולם, שנאמר: ואבד העשר ההוא בענין רע (קהלת ה, יג). לא כל מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ולא כל מי שהוא עני היום עני למחר, שנאמר: כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה, ח).

יש עשר שמור לבעליו לטובתו, ויש עשר שמור לבעליו לרעתו. שמור לבעליו לרעתו, זה עשרו של קרח, שנאמר: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה (במדבר טז, לג). ועשרו של המן, שנאמר: ויספר להם המן את כבוד עשרו (אסתר ה, יא), ולבסוף ויתלו את המן (אסתר ז, י). שמור לבעליו לטובתו, זה עשרו של יהושפט, שנאמר: ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב (דה״‎ב יח, א). ומה היה לו. ויזעק יהושפט וה' עזרו (דה״‎ב יח, לב).

יש גבורה נעשית טובה לבעליה, ורעה לבעליה. טובה לבעליה זה גבורת דוד, שנאמר: הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה (ש״‎א טז, יח). וכתיב בו: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו (ש״‎א יח, ז). וכתיב: וכל ישראל ויהודה אהב את דוד (ש״‎א יח, טז). רעה לבעליה, זה גבורת גלית שחרף וגדף ואמר ברו לכם איש (ש״‎א יז, ח). לסוף, ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינסו (ש״‎א יז, נא), שמת באבן הקלע.

יש חכמה טובה לבעליה ורעה לבעליה. טובה לבעליה, זה יהושע בן נון, שנאמר: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד, ט). משל למה הדבר דומה? לנמפיון המשקה את כל המדינה, והיו הכל משבחין אותו. אמר להן אחד: שבחו למעין שמספיק לו. כך היו משבחין ליהושע, שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל. אמר להן: שבחו למשה, שנאמר: כי סמך משה את ידיו עליו (דברים לד, ט). חכמה רעה לבעליה, זה בלעם, שנאמר: נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון (במדבר כד, טז). ולבסוף, ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל (יהושע יג, כב).

פרשה ט

‎אם כסף תלוה את עמי. זה שאמר הכתוב: כספו לא נתן בנשך. (תהלים טו, ה). בא וראה, כל מי שיש לו עשר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית, מעלין עליו כאלו קים את כל המצות, שנאמר: עשה אלה לא ימוט לעולם (תהלים טו, ה). ומי היה זה? זה עובדיה שהיה עשיר אפטרופוס של אחאב, שנאמר: ויקרא אחאב אל עבדיהו אשר על הבית ועבדיהו היה ירא את ה' (מלכים א יח, ג). והיה מפרנס את הנביאים מנכסיו כל אותו הרעב, ולוה ברבית מיהורם בן אחאב. עבדיהו קים, כספו לא נתן בנשך. ויהורם שנתן ברבית, אמר הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו הוא חי, יבוא יהוא ויהרגנו, שנאמר: בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחזקאל יח, יג). וכתיב: ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעיו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו (מלכים ב ט, כד), על שהקשה בו ופשט את זרועיו לטל את הרבית, לקים מה שאמר יחזקאל, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה.

ואף בירושלים היו בה אנשים מלוין ברבית, שנאמר: כספך היה לסיגים (ישעיה א, כב). ומה נעשה להם? כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם (ירמיה ו, ל), לפיכך כספך היה לסיגים. וכתיב: כספם וזהבם בחוצות ישליכו (יחזקאל ז, יט). למה, על שעברו על התורה, שנאמר: את כספך לא תתן לו בנשך. (ויקרא כה, לז).

כשבנה שלמה בית המקדש, עמד בתפלה ואמר: רבון העולם, אם יתפלל אדם על הממון בבית הזה, ואתה יודע שמשחית בממונו, אל תתן לו. ואם תראה שהעשר טוב לו, תן לו, שנאמר: ונתתה לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם. (דה״‎ב ו, ל). לפי שבעולם הזה, הרשעים עשירים והם נתונים בשלוה, שהקדוש ברוך הוא משלם להם משלם להם מעוט מעשים טובים שבידם בעולם הזה, שנאמר: ומשלם לשנאיו אל פניו (דברים ז, י). וכתיב: בפרח רשעים כמו עשב (תהלים צב, ח). אבל לעתיד לבא, הקדוש ברוך הוא פותח אוצרותיו לצדיקים עבדיו בגן עדן. והרשעים שאכלו את הרבית, נושכין בשניהם את בשרם ותוהין, שנאמר: הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו (קהלת ד, ה). ואומר הלואי היינו פועלין וטוענין על כתפנו, שנאמר: טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל (קהלת ד, ו).

והעניים, עמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (ישעיה מט, יג). מדת הקדוש ברוך הוא לא כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, עשיר שיש לו עניים קרובים, שונאן ואינו מודה בהן, שנאמר: כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו (משלי יט, ז). והקדוש ברוך הוא, כל העשר והכבוד שלו, מחופף ומרחם על העניים, שנאמר: כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (ישעיה יד, לב).

תלוה את עמי, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם, ישב עולם לפני אלהים (תהלים סא, ח). תישב עולמך בשוה, העשירים והעניים. אמר לו: אם כן, חסד ואמת מן ינצרהו (תהלים סא, ח). אם יהיו כלם עשירים או עניים, מי יוכל לעשות חסד.

לא תהיה לו כנשה. אם השאלת אותו, לא תדחקנו. לא תראה לו שדה וכרם או בית ותאמר לו טל ממני עשרת רבוא ותעשה פרקמטיא וכתב לי שדך ועל כרמך ועל ביתך, ולמחר הוא מפסיד ותטל את כרמו. מכאן את למד, שכל מי שמלוה ברבית, אינו ירא מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אל תקח מאתו נשך, (ויקרא כה, לו). לא תשים עליו נשך. שנו רבותינו: אלו עוברין בלא תעשה, המלוה והלוה והערב והעדים והסופר. לפיכך כלן לוקין. ומנין שהלוה לוקה. דכתיב: לא תשיך לאחיך (דברים כג, כ). למה רבית דומה? למי שנשכו נחש, לא הרגיש לומר מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט עליו. כך הרבית, אינו מרגיש עד שהיא מתבטבטת עליו. אם חבל תחבל (שמות כב, כו). אומר לו הקדוש ברוך הוא: אם הוא חיב לך, אף אתה חיב לי, שנאמר: כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא (מלכים א ח, מו).

פרשה י

‎שני דברים יש כאן, חבל תחבל. למדך הכתוב, שאם נוטל יתד המחרשה, שכשהוא משכים הוא משיבו. כתוב אחד אומר: עד בא השמש תשיבנו לו. (שמות כב, כה). וכתוב אחר אומר: כבוא השמש (דברים כד, יג). אמר מעתה, שאתה צריך להחזיר לו במה שישן, שנאמר: עד בא השמש. ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד המחרשה. וכן ביומו תתן שכרו (דברים כד, טו). למה? כי עני הוא. ואומר: כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו, במה ישכב, (דברים כד, כו). הרי צנה פוגעת בו בלילה. והיה כי יצעק אלי ושמעתי (דברים כד, כו). שני דברים כאן דומין זה לזה. בשכיר כתיב: ביומו תתן

שכרו (דברים כד, טו). כגון שהיה מהלך בדרך והחמור אחריו. מכרו לו אלמה של עמיר נתנה על כתפו, והיה החמור בא בדרך אחריו מקוה לאכל אותה אלמה. מה עשה לו אדוניו? בא והעמידו בביתו וקשר את האלמה למעלה הימנו. אמרו לו: רשע, כל הדרך הוא רץ בשבילה ולא נתתה לפניו. כך שכיר, עמל ומצטער כל היום, מקוה לשכרו ומוציאו ריקם, ואליו הוא נשא את נפשו. (דברים, כד, כו). וכאן (שמות כב, כו)

כתיב: ושמעתי כי חנון אני. מה כתיב אחריו: אלהים לא תקלל. מה ענין זה לזה. מעשה באחד שהלך אצל הדין עם חברו. זכהו, יצא משבח את הדין. אמר: אין חכם בעולם כפלוני הדין והוא מלאך. לזמן חזר אצלו לדין וחיבו. התחיל לקללו ואומר: אין שוטה בעולם כמותו. אמרו לו: אתמול מלאך והיום שוטה. לכך כתיב: אלהים לא תקלל.

מה כתיב אחריו: מלאתך ודמעך לא תאחר. אם קללת הדין, תבואתך אתה מקלל. וכן אתה מוצא, כל זמן שהדין מקלל, התבואה מתמעטת והרעב בא, שנאמר: ויהי בימי שפט השפטים (רות א, א), דור שופט את שופטיו. לכך נאמר: אלהים לא תקלל, וסמיך לה, מלאתך ודמעך.

פרשה יא

‎אם כסף תלוה. אמר ירמיה הנביא: כסף נמאס קראו להם (ירמיה ו, ל). אתה מוצא, כשגלו ישראל מירושלים, הוציאו אותן בקולרין. אמרו האמות, כבר מאסן אלהיהם, שאמר להם כסף נמאס. מה הכסף נצרף ונעשה כלי ושוב נצרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונה אדם פורכו (ס״‎א: פורסו, חרסו) ושוב אינו נעשה למלאכה, כך ישראל אין להם תקומה, שכבר מאסן הקדוש ברוך הוא. כששמע ירמיה כך, אמר לפניו: רבונו של עולם, המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (ירמיה יד, יט).

משל למלך שמכה את אשתו. אמר לו שושבינה, אם לגרשה אתה מבקש, הכה אותה עד שתמות. ואם דעתך לחזר עליה, למה תדקדק בהכאתה. אמר לו: אפלו פלטרין שלי חרב איני מגרשה. כך ירמיה אומר: אם לגרשנו אתה רוצה, הכה אותנו עד שנמות, כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (איכה ה, כב). ואם לאו, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא. השיבו הקדוש ברוך הוא: אם אני מחריב את עולמי איני מגרש ישראל, שנאמר: כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' (ירמיה לא, לו) אלא אף על פי כן תנאי התניתי עמהם, שאם יחטאו, יהא בית המקדש מתמשכן על ידיהם, שנאמר: ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כו, יא), ונתתי משכוני, וכן בלעם אומר (במדבר כד, ה) מה טבו אהליך יעקב כשהן בנויות. ומשכנתיך (במדבר כד, ה), כשהן חרבות.

אמר הקדוש ברוך הוא: לא שאני חיב לאמות העולם אני ממשכן להן מקדשי, אלא עונותיכם גרמו לי, שנאמר: כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם (ישעיה נ, א). וכן התניתי עם משה עליהם, אם כסף תלוה את עמי, שאם עברו על המצות, אני ממשכנן שתי משכונות, שנאמר: אם חבל תחבל. אמר לו משה רבנו: עד מתי? אמר לו: עד בא השמש, עד שיבוא משיח, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (מלאכי ג, כ).

את העני עמך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל היסורין לצד אחד והעניות לצד אחד. בשעה שבא השטן לקטרג את איוב, כמה דאת אמר: ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים (איוב א, ט). אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב: מה אתה רוצה עניות או יסורים? אמר לו: מקבל אני כל היסורים שבעולם ולא עניות. היאך אעמד על המקח בשוק ואין בידי פרוטה. מיד ויצא השטן את פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו (איוב ב, ז). התחיל צווח, מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו (איוב כג, ג), כנגד מדת הדין. אמר לו אליהו: מה אתה עומד ומונה, ולא את הוא שבחרת ביסורים יותר מן העניות, שנאמר: השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני (איוב לו, כא).

פרשה יב

‎אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב: טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, כי לעולם לא ימוט וגו' (תהלים קיב ה, ו) כל בריותיו של הקדוש ברוך הוא לוין זה מזה. היום לוה מן הלילה ולילה לוה מן היום ואינן דנין זה עם זה כמו הבריות, שנאמר: יום ליום יביע אמר וגו', אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם (תהלים יט ג, ד).

הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים לוין מן הלבנה. וכשהקדוש ברוך הוא רוצה, אינו מוציאן, שנאמר: האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם (איוב ט, ז). האור לוה מן השמש והשמש לוה מן האור, שנאמר: שמש ירח עמד זבלה (חבקוק ג, יא). החכמה לוה מן הבינה והבינה לוה מן החכמה, שנאמר: אמר לחכמה אחתי את (משלי ז, ד). החסד לוה מן הצדקה והצדקה לוה מן החסד, שנאמר: רדף צדקה וחסד (משלי כא, כא). השמים לוין מן הארץ והארץ לוה מן השמים, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים (דברים כח, יב). התורה לוה מן המצות והמצות לוין מן התורה שנאמר (משלי ד, ד): שמור מצותי וחיה,

בריותיו לוין זה מזה ומשלמים זה לזה, ובשר ודם לוה מחברו ומבקש לבלעו ברבית ובגזל. והנוטל רבית, אומר להקדוש ברוך הוא: אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר צמחים שאתה מעלה, שכר מאורות שאתה מאיר, שכר נשמה שנפחת, שכר גוף שאתה שומר. אמר הקדוש ברוך הוא: ראו במה הלויתי ואיני נוטל ברבית, ומה הלותה הארץ ואינה נוטלת רבית. אלא אני נוטל את הקרן שהלויתי, והיא נוטלת את שלה, שנאמר: וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב, ז).

ומי שהוא נוטל רבית מה כתיב בו? בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחזקאל יח, יג). משל למלך שפתח אוצרו לאחד, התחיל מונה בו את העניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו את האביונים, מפשיט בו ערמים, עושה בו חמס וגזל, ממלא אותו שקר ומפסיד אוצר המלך. כך הקדוש ברוך הוא פתח אוצרו לעשירים והכל שלו, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב (חגי ב, ח). התחיל העשיר להלוות ברבית, מונה בו את האלמנות ודוחקן ברבית, מבזה בו את האביונים ומפשיט בו את הערמים המבקשין ממנו צדקה. והקדוש ברוך הוא צווח, לעג לרש חרף עשהו (משלי יז, ה). היה חיב לו חברו מנה, מכהו ומפשיטו ויושב ערם, עושה בו חמס וגזל, שמסרו לו משכונות שלהן והוא בולען. והקדוש ברוך הוא אומר לו: הוי שודד ואתה לא שדוד, ובוגד ולא בגדו בך, כהתמך שודד תושד, כנלתך לבגד יבגדו בך (ישעיה לג, א). נתן לו הקדוש ברוך הוא ממון מן אוצרו שהוא של אמת, והוא עושה ממנו אוצר של שקר, שנאמר: חרשתם רשע, עולתה קצרתם, אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך (הושע י, יג). לפיכך, כעבר סופה ואין רשע (משלי י, כה). וכן שלמה צווח: אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם (משלי כב כב, כג).

אלהים לא תקלל. מה ראה להזהיר על הדינים ועל הנשיא. אתה מוצא, שלא לקח קרח ועדתו אלא על שבזו משה ואהרן. ואף אנשי ירושלים לא לקו אלא על שבזו דברי הנביאים, שנאמר: ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא (דה״‎ב לו, טז). ואומר: חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב (ירמיה ה, ג). לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא על כבודן של זקנים (ויקרא יט, לב), שהן מזהירין לישראל על עבודה זרה, שנאמר: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו (שמות כג, יג).

מה כתיב אחריו שלש רגלים תחג לי בשנה, קבע להן הקדוש ברוך הוא לישראל חג המצות, שבו עשה להן נסים במצרים. וחג הקציר, שבו נתן להם את התורה שאוכלין מפרותיה בעולם הזה והקרן קימת להן לעולם הבא, שנאמר: טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר (משלי ח, יט). וחג האסיף (שמות כג, טז), שהקדוש ברוך הוא ממלא בתיהם מן הברכה, שנאמר: כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע, ותירוש יקביך יפרצו (משלי ג, ט-י). לכך נאמר: ראשית בכורי אדמתך.

פרשה יג

‎אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב: נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבאנו (משלי כח, כב). איש רע עין, זה קין, שהבהיל עצמו לטל את העולם. כיצד? כשהיו קין והבל בעולם, מה כתיב בהן? ויהי בהיותם בשדה (בראשית ד, ח). על עסקי שדה נהרג הבל.

אמר לו קין להבל, נחלק העולם, טל את המטלטלין, ואני את השדות. והוא שחשב להוציא אותו מן העולם. חלקו ביניהם, נטל הבל המטלטלין וקין הקרקעות, והיה מהלך הבל בעולם וקין רודפו ואומר לו צא מתוך שלי. רץ להרים והוא אחריו ואומר זו שלי, עד שעמד עליו והרגו, שנאמר: ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (בראשית ד, ח).

ולא ידע כי חסר יבאנו. מה חסרו? נע ונד תהיה בארץ. (בראשית ד, יב). בכל מקום שהיה הולך, היה הקדוש ברוך הוא מביא רוח רעה לרגלו והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו מן העולם. ושלמה צווח: אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה (קהלת ו, ג), כך כל המלוה את חברו ברבית, סוף שנצרך לבריות, שנאמר: ולא ידע כי חסר יבאנו.

מה כתיב למעלה מן הענין, אם ענה תענה, צעק יצעק, שמע אשמע (שמות כב, כג). כלו כפול, ללמדך, שאין הפרגוד ננעל בפניו. מה כתיב אחריו, וחרה אפי והרגתי אתכם וגו'. אימתי? אם כסף תלוה.

פרשה יד

‎אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב: מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח, ח). כיצד? היה ישראל צריך ללוות ובא גוי, ואמר מוטב שאלוה לגוי ואטל ממנו רבית מלהלוות את ישראל שלא ברבית, והלוה לו והעשיר, לפיכך שלמה צווח עליו, מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו, זה עשו. ועשו חונן דלים הוא, עושק דלים הוא. אלא שהמלכות שומעת שהוא נושך את הרבית, ומתגרה בו ונוטלת ממונו ובונה ממנו דמוסיות ומרחצאות ואסטוניות שבמדינה וצרכי העוברים והשבים. הוי, לחונן דלים יקבצנו.

פרשה טו

‎אם כסף תלוה. כך פתח רבי תנחומא, מלוה ה' חונן דל וגמלו ישלם לו (משלי יט, יז). מלוה ה' חונן דל, כביכול לה' הוא מלוה. וגמלו ישלם לו, אמר רבי פינחס הכהן בן חמא אמר רבי ראובן: מהו וגמלו ישלם לו. יכול נתן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא משלם לו. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרוטה והחיית אותו. חייך, שאני מחזיר לך נפש תחת נפש. למחר בנך או בתך באין לידי חלי ולידי מיתה, ואזכר אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם מן המיתה. הוי, וגמלו ישלם לו, שאני משלם לך נפש תחת נפש.

אמר הקדוש ברוך הוא: דיך שנקראת מלוה לי. אמר הקדוש ברוך הוא: אם כסף תלוה את עמי, אתה עמי, תזכה למחצתי.

את מוצא, על כל עברה ועברה שאדם עושה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט לומר היאך יוצא משפטו. למי שהוא גונב ולמי שהוא נואף ולמי שהוא עובר עברה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט. וכן את מוצא בימי אחאב, שאמר מיכה: ראיתי את ה' ישב על כסאו וכל צבא השמים עמד עליו וגו' (מלכים א כב, יט). וכי יש שמאל למעלן? והא כתיב: ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו' (שמות טו, ו). וכן הוא אומר: ימי ה' רוממה ימין ה' עשה חיל (תהלים קיח, טז). ומה הוא מימינו ומשמאלו? אלא אלו שמלמדין זכות נקראו מימינו, ואלו שמלמדין חובה נקראו משמאלו.

ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד (מלכים א כב, כ). ללמדך, שהוא נושא ונותן עמהם בדין. ויאמר זה בכה וזה אמר בכה, ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו (מלכים א כב, כ, כא) אמר לו: יודע אתה אחריו עברה. אמר לו: הן. התחיל נושא ונותן בדינו, שנאמר: זה בכה וזה אמר בכה. אבל המלוה ברבית, אין הקדוש ברוך הוא נושא ונותן בדינו, שנאמר: בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחזקאל יח, יג). פוסק את דינו מיד, מלאכי השרת אומרים: את כל התעבות האלה עשה מות יומת דמיו בו (יחזקאל יח, יג), לא יחיה. לכך אמר משה אם כסף תלוה.

בא וראה מה בין מעשה בני אדם למעשה של הקדוש ברוך הוא. אדם שהוא חיב לחברו מאתים או רבוא או שלש מאות, והוא אומר לו תן לי את שלי, ואומר לו אין בידי כלום, מיד עושין מריבה ומבזין זה את זה. והקדוש ברוך הוא אינו כן. את מוצא בקיץ שהיום לוה מן הלילה מתקופת טבת עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם (תהלים יט, ד). לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לישראל אם כסף תלוה את עמי, לא תנהג בו מנהג בזיון, שהוא עמי, את העני עמך, הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני, עמך. את העני עמך, מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: ענייך ועניי עירך, ענייך קודמין. עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת.

אמר רב נחמן ברבי: ראה מה כתיב: נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל (דברים טו, י). כי בעבור או למען או בשביל או תחת הדבר הזה לא נאמר, אלא בגלל. אני עשיתי אותך עשיר ואותו עני, אם אין אתה נותן לו, אני הופך את הגלגל ואעשה אותך עני ואותו עשיר. למה? כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה, ח).

אמר רבי שילא: בא וראה מה כתיב: לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (דברים טו, ז). מה הוא מאחיך, לא כתיב מעני אלא מאחיך, ששניכם שוים. ואל תגרם לעצמך שתעשה כמותו. מאחיך, לשון יונית הוא. לפיכך, את העני עמך.

אמרו עליו על רבי תנחום בר חנילאי: כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק או כל דבר, היה אומר לבני ביתו: הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי לכם אלא לטרא אחת של בשר ולעניים חצי לטרא. שהיה מקים, ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת וגו' (קהלת ז, יד). ביום טובה היה בטוב, בגמילות חסדים שתעשה עם העניים. וביום רעה ראה, לפי שאינך רחוק מן העניות, שאין לך רעה גדולה מן העניות. לכך נאמר את העני עמך.

פרשה טז

‎אם חבל תחבל (שמות כב, כח) אמר הקדוש ברוך הוא: כמה את חיב לי, אתה חוטא לפני ואני ממתי לך, ונפשך עולה אצלי בכל יום ובכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון והיא מתחיבת, ואני מחזיר לך את נפשך שאתה חיב לי. אף אתה אף על פי שהוא חיב לך, אם חבל תחבל, עד בא השמש תשיבנו לו. כי הוא כסותה לבדה. אף אתה דבר אחד יש לי אצלך, אם אין אתה מחזיר משכונו, איני מחזיר לך את נפשך. לפיכך, אם חבל תחבל. והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. שהוא קורא תגר לפני ואומר: רבון העולם, אני אדם והוא אדם. הוא שוכב על מטתו, ואני במה אשכב. לפיכך, ושמעתי כי חנון אני. אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, הייתי שומע צעקת יחידים. ולעתיד, והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיה סה, כד). והנביא אומר: כי עם בציון ישב וגו' (ישעיה ל, יט).

פרשה יז

‎הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך. זה שאמר הכתוב: ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי (ירמיה ג, יט). איך אשיתך בבנים. אמר רבי אלעזר בן פדת: אין לשון אשיתך אלא לשון הבדלה. אמר הקדוש ברוך הוא: אני ואתם עלה על דעתי להיות בעולם, שאני אב ואתם בנים, היאך עשיתם להכניס ביני וביניכם אמות אחרות. איך אשיתך בבנים, אין הלשון הזה אלא לשון בדילה, כמה דאת אמר: וישת לו עדרים לבדו (בראשית ל, כ).

רבי חמא בר חנינא אמר: איך אשיתך בבנים, לשון שנאה הוא, כמה דאת אמר: ואיבה אשית בינך ובין האשה (בראשית ג, טו). שאהבה גדולה היתה ביני וביניכם, שנאמר: אהבתי אתכם (מלאכי א, ב). ואתם גרמתם לעצמכם לשנא אתכם. ורבי יהושע בן לוי אמר: איך אשיתך בבנים, אני הייתי מלמד סניגוריא עליהם, ואתם גרמתם לעצמכם לקטרג אתכם. ואין לשון אשיתך אלא חיוב, כמה דאת אמר: אם כפר יושת עליו (שמות כא, ל). ורבי ברכיה אמר: אין לשון אשיתך אלא הפקר, כמה דאת אמר: ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית (ישעיה ה, ו). חביבים הייתם לפני, כאדם שיש לו כרם יפה, מעדרו ומסקלו ומכנשו, ועשיתם לעצמכם הפקר, מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים (ישעיה ה, ד).

ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג, יט), ארץ שנתחמדו לה כל גדולי עולם. אברהם אומר לבני חת: תנו לי אחזת קבר עמכם (בראשית כג, ד). ואף הקדוש ברוך הוא מחבבה לפני יצחק, שנאמר: גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך (בראשית כו, ג). יעקב אמר: בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני (בראשית נ, ה). הוי, ארץ חמדה נחלת צבי (ירמיה ג, יט). מה צבי זה שוחטין ומפשיטין אותו מעורו ואחר כך מחזירין את הבשר לעור ואין העור מחזיקו, כך ארץ ישראל לא היתה מחזקת את פרותיה. ראה מה כתיב: והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זרה ברחת ובמזרה (ישעיה ל, כד). בראשונה היו זורין ברחת, ואחר כך במזרה. למה? שהיה הדגן יותר מן התבן, ואף על פי כן היה בתוך התבן פרות. מנין? שכך כתיב: בליל חמיץ יאכלו, בלולים היו מן הפרות. הוי, נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג, יט).

דבר אחר, נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שנתאוו לה מלכי העולם. כיצד? כתיב: מלך יריחו אחד, מלך העי אשר מצד בית אל אחד (יהושע יב, ט). ואין בין יריחו לעי אלא שלשה מילין, והוא אומר כן. אלא כל מלך שהיה מולך בחוצה לארץ, אם לא היה קונה בארץ ישראל לא היה נקרא מלך. למה? שהיו מתאוים לארץ ישראל ולפרותיה. הוי נחלת צבי צבאות גוים.

אמר רבי פרנך בשם רבי יוחנן: ראה מה כתיב: וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה (יהושע ז, כא), פורפירא בבליקון, שהיה מלך בבל לובש ושולט ביריחו. הוי אומר: נחלת צבי צבאות גוים.

ואומר: אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי (ירמיה ג, יט). מה האב זקוק לתפנוקיה של בתו, כך הייתי זקוק לכם, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז, ד). ואומר: ותעל שכבת הטל וגו' (שמות טז, יד). ואומר: אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי,

אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל (ירמיה ג, יט). אמר רבי יהודה בי רב שלום: ולואי כאשה בוגדת מרעה. האשה שיש לה רע, הוא מאכילה ומשקה, אוהבת אותו. כיון שנתמעטה ידו, מנחת אותו והולכת לה, אכן בגדה אשה מרעה. אני לא עשיתי כן, אלא המן יורד לכם והבאר עולה. כלום חסרתי אתכם דבר שבגדתם בי. אמר הקדוש ברוך הוא: אמות העולם בגדו בי ונתתי להם שרים שיהו משמשין אותן. אף אתם כן, אני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם, שנאמר: הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך (שמות כג, כ). כשזכיתם וקבלתם את התורה והייתם עושים רצוני, הייתי מהלך לפניכם, שנאמר: וה' הלך לפניהם יומם (שמות יג, כא). ועכשיו שעשיתם עבודה זרה כאמות העולם, איני משלח לפניכם אלא מלאך.

פרשה יח

‎הנה אנכי שלח מלאך לפניך (שמות לב, לד). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות כג, כ): לפניך אני משלח ולא לפניהם. אמר משה: אם לפני אתה משלח, איני מבקש, אלא ועתה ילך נא אדני בקרבנו. (שמות לב, לד) ראה מה בין הראשונים לאחרונים, הקדוש ברוך הוא אמר למשה, הנה אנכי שלח מלאך. השיבו: איני חפץ אלא לך. יהושע בן נון ראה את המלאך ונפל על פניו, שנאמר: ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו (יהושע ה, יד). ואמר לו: הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה, יג). אמר רבי

יצחק: מה עשה לו המלאך? כיון ששמע הלנו אתה אם לצרינו, התחיל צועק מתחת צפרני רגליו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי (יהושע ה, יד), הרי שתי פעמים באתי להנחיל את ישראל, אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו, ועתה באתי. מיד ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל עבדו. (יהושע ה, יד), אבל משה דחה אותו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך.

אמר רבי שמעון בן לקיש: כתיב: באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא, ד). אמר לו: צנה נעשה לך ולכל מי ששמר את התורה. כיוצא בך, צנה וסחרה אמתו (תהלים צא, ד). לפיכך לשמרך, בדין הוא שישמרך.

לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי, זה אחד מן המקראות המחורות שבית המקדש שלמטן מכון כנגד בית המקדש שלמעלן.

השמר מפניו ושמע בקלו (שמות כג, כא). למה לא זכיתם לשמע בקולי? שמעו בקולו של מלאך, הוא אינו יכול לשא לפשעכם. למה? שהוא מן הכת שאינן חוטאין. לכך כתיב: כי לא ישא לפשעכם.

דבר אחר, כי לא ישא לפשעכם, למה? שהוא שליח. וכל מה שהשליח משתלח לעשות, הוא עושה. אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר: ישא ה' פניו אליך (במדבר ו, כו). אמר דוד: רבונו של עולם, למלאך אתה מוסרנו שאינו נושא פנים, אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד (תהלים קל, ג). אם תאמר אין הסליחה מסור לך, כי עמך הסליחה למען תורא (תהלים קל, ד). לא מסרת אותה למלאך שר הפנים, שנאמר: כי לא ישא לפשעכם (שמות כג, כא). למה? כי שמי בקרבו (שמות כג, כא). אמר רבי שמעון בן לקיש: שמו של הקדוש ברוך הוא משתף עם כל מלאך, שנאמר: כי שמי בקרבו (שמות כג, כא)

אמר לו משה: איני מבקש שילך מלאך עמנו אלא אתה. ואם אין אתה הולך, אין אנו זזים ממקומנו, שנאמר: ובמה יודע אפוא, הלוא בלכתך עמנו (שמות לג, טז). אמר לו: חייך, ואף לא ילך מלאך, אלא ושלחתי את הצרעה לפניך.

כיצד האמוריים מתים? אמר רבי לוי: שתי צרעיות היה הקדוש ברוך הוא מזוג לכל אחד ואחד מהן, וכל אחת ואחת הולכת ושופכת ארסה לתוך עינו והעין מתבקעת ונופל מלא קומתו ומת. רבי אחא בר רב אמר: החלחול היה נכנס להם, והיו מתרפין לפני ישראל והורגין אותן. ואמרוו רבותינו זכרונם לברכה: היו נעשים פניהם כמסקות מכבשן האש, והיו מתרפין לפני ישראל והורגין אותן.

רבי אבא בר כהנא אמר: הקדוש ברוך הוא היה אוסרן לפני ישראל, והיו באין והורגין אותן, שנאמר: ויתן ה' אלהינו בידנו גם את עוג (דברים ג, ג), כאדם שאוסר שונאו של בנו ונותנו לפני בנו. ולא תאמר שקטנים היו האמוריים. ראה מה כתיב בהן: ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב, ט). ואשמיד פריו ממעל, זה שר שלהם. ושרשיו מתחת, אלו האמוריים.

וכן הוא עושה לעתיד, נפרע מן השרים של אמות העולם תחלה, ואחר כך על מלכי האמות, שנאמר: והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיה כד, כא). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה, מלאך הייתי משלח להבריח מפניכם אמות העולם. אבל לעתיד, אני מנהיג אתכם ואליהו אני משלח לפניכם, שנאמר: הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (מלאכי ג, כג).

פרשה יט

‎הנה אנכי שלח מלאך. זה שאמר הכתוב: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צא, יא). עשה אדם מצוה אחת, מוסרים לו מלאך אחד. עשה שתי מצות, מוסרין לו שני מלאכים. עשה כל המצות, מוסרין לו מלאכים הרבה, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך. ומי הן המלאכים? אלו שמשמרים אותו מן המזיקין, שנאמר: יפל מצדך אלף ורבבה מימינך (תהלים צא, ז). ומה הוא יפל? שמשלימים לו. כענין שנאמר בדברי הימים: וממנשה נפלו על דויד (דה״‎א יב כ, כא). וכתיב: בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה (דה״‎א יב, כא).

ורבבה מימינך. למה מן השמאל אלף ומן הימין רבבה? לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה, ששמו של הקדוש ברוך הוא כתיב בתפלין, והתפלין נתונין על השמאל, שנאמר: וקשרתם לאות על ידך (דברים ו, ח)

אמר לו רבי חנינא: אין כתיב כאן יהא מצדך אלא יפל. שמאל שאינה פשוטה במצות, אינה מפלת אלא אלף מזיקין. וימין שהיא פשוטה במצות, מפלת רבוא מזיקין.

אמר רבי יהושע בן לוי: מהו יפל מצדך אלף? הקדוש ברוך הוא מוסר לכל אחד ואחד מישראל רבוא ואלף מלאכים, שיהו משמרין אותו ועושין לו דרך, ואחד מהן מכריז לפניו ואומר: תנו כבוד לצלמו של הקדוש ברוך הוא, לפי שכל העולם כלו מלא רוחות ומזיקים.

אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי לוי: אין לך בית רבע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין מזיקין. והיאך עשוין? אמר רבי לוי: פורמא בפניהם, כגון חמורים של טוחנים. וכשהעונות גורמין, הפורמא נגלה והאדם נשתטה. וכשהמלאך כורז, האדם בשלום. שתק, מיד נזוק, והמלאך אומר נשלם פלוני, שנאמר: ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים (איוב לג, כב). למתים אינו אומר כאן אלא לממתים, לאותן מלאכי חבלה שהוא נמסר להם.

ומנין שהמלאך כורז לפניו? שנאמר: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף (איוב לג, כג). אם יהא מן אותן אלף, כורז לפניו, להגיד לאדם ישרו (איוב לג, כג). אותה שעה, ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר (איוב לג, כד). הוי, אם נתרבה במצות, רבוא ואלף מלאכים משמרין אותו. ואם הוא שלם בתורה ובמעשים טובים, הקדוש ברוך הוא משמרו, שנאמר: ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך (תהלים קכא, ה).

וכן אתה מוצא ביעקב שכתוב בו: איש תם ישב אהלים (בראשית כה, כז). איש תם במעשים טובים, ישב אהלים עוסק בתורה ונתרבה במצות, נמסרו לו מחנות מלאכים לשמרו, שנאמר: ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים (תהלים לב ב, ג). ואומר: והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו, והנה ה' נצב עליו ויאמר, והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (תהלים כח יב, טו). אמר רבי הושעיא: אשרי ילוד אשה שראה מלך מלכי המלכים ופמליא שלו משמרין אותו ומשלח מלאכים בשליחותו, שנאמר: וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו (תהלים לב, ד). וכן הוא אומר: המלאך הגאל אתי מכל רע (תהלים מח, טז). אמר הכתוב: מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ, ז).