מדרש תנחומא כי תשא יא

יא כי תשא את ראש, ונתנו איש כפר נפשו. כיון ששמע משה, אמר, עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד). אמר רבי יהודה בר אלעאי, כששמע משה, ירד להורות ואמר בלבו, מצאנו שפדיון נפש אדם ככר כסף, שנאמר, והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקל (מ"א כ לט), כל אחד ואחד מישראל יהא נותן ככר כסף. אמר רבי יוחנן, ממי למד, ממוציא שם רע. אמר הכתוב, וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה (דברים כב יט). ואנו הוצאנו שם רע ואמרנו לעגל, אלה אלהיך, יהיה נותן כל אחד ואחד מאה כסף. רבי שמעון בן לקיש אמר, מן האונס למד משה, שנאמר, ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף (שם שם כט). ואנחנו אנסנו הדבר, שאמר הקדוש ברוך הוא, לא יהיה לך אלהים אחרים (שמו' כ ג), ועשינו את העגל, לפיכך יהא נותן כל אחד ואחד חמשים כסף. ויש אומרים, מן המפתה למד, שנאמר, כי יפתה איש בתולה, כסף ישקול כמוהר הבתולות (שם כב טו-טז), אף הוא בחמשים כסף. ואנו, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו (תה' עח לו-לז), לפיכך יתן כל אחד ואחד חמשים כסף. רבי יהודה בר סימון אומר, משור נגח למד, שנאמר, אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים וגו' (שמות כא לב). ואנו המרנוהו בשור, שנאמר, וימירו את כבודם בתבנית שור וגו' (תהל' קו כ), כל אחד ואחד יתן כסף שלשים שקלים. יודע היה הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה, והראהו באצבעו ואמר לו, משה, זה יתנו, כזה יתנו: