מדרש תנחומא כי תשא ב

ב. [ עריכה ]
כי תשא את ראש. זה שאמר הכתוב, שררך אגן הסהר אל יחסר המזג (שיר השירים ז ג). שררך, זה סנהדרין. ולמה נקראו שרר. מה השרר הזה נתון באמצעיתו של אדם, כך סנהדרין יושבין בלשכת הגזית שהיא באמצע בית המקדש. מה השרר הזה כל זמן שהתינוק נתון במעי אמו, פיו סתום ומן השרר הוא אוכל, כך ישראל אין אוכלין אלא מסנהדרין, לפיכך נמשלו כשרר. אגן, מה אגן עגול. אף כך סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה. הסהר, שדומה לסוחר. מה הסוחר כל דבר שאתה צריך אתה מוצא בו, כך סנהדרין מטהרין ומטמאין, פוסלין ומכשירין, מתירין ואוסרין. אל יחסר המזג. שאם הוצרך אחד מהן לצאת לצרכו, רואין אם יש שם עשרים ושלשה, יוצא. ואם לאו, אינו יוצא, בטנך ערימת חטים (שם). מה ערימה זו יש בה מחיה לעולם, אף סנהדרין בזכותן היה העולם עומד. דבר אחר, רבי יוחנן אומר, בטנך ערימת חטים, זו תורת כהנים, שכולה כפרה חטאות ואשמות, חטאת היא, אשם הוא, והוא נתון באמצעה של תורה, וכולן חטאות, כמו בטנך ערימת חטים. רבי שמעון בן לקיש אומר, למה נמשלה כחטים. מה חטים אלו עולות במדה, כך היו עולין במנין הזקנים והתלמידים וחכמים והחסידים. מנין. בטנך ערימת חטים. אמר רב אידי, והלא ערימת של אסטרובלין יפה משל חטים, וכאן הוא אומר, ערימת חטים. אמר לו, אין העולם יכול לעמוד על אסטרובלין בלא חטים. לכך נאמר, בטנך ערימת חטים. סוגה בשושנים (שם). וכי יש אדם סג שדהו בשושנים. דרך העולם גודרים שדותיהם בקוצים ובדרדרים בשיחין ובסגיין. ומה הוא סוגה בשושנים. אלו מצות הרבה כשושנים. כיצד. היה מתאוה לראות עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו, שהוא שמח עם אשתו. מה עשה. הוציא הוצאות הרבה, הציע חופתו, בא להזקק עמה. אמרה לו, כשושנה אדומה ראיתי. פירש הימנה. זה הופך פניו לכאן, וזו הופכת פניה לכאן. מי הפרישו ממנה, אי זה נחש עוקצו, אי זה עקרב הזיקו, אי זה גדר ביניהם, אלא דברי תורה, שאמרה, ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקרא יח יט). לכך כתיב, סוגה בשושנים. זה יתנו. בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. ואם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה. את מוצא כששלח יעקב את יוסף אצל אחיו, כיון שראו אותו, ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתה לכו ונהרגהו (בראשית לז יט-כ). השליכוהו לבור. אמרו נאכל ונשתה, ואחר כך נעלהו ונהרגהו. אכלו ושתו, באו לברך. אמר להם יהודה, אנו מבקשין להרוג נפש ונברך לאלהינו, אין אנו מברכין אלא מנאצין. על זה נאמר, ובוצע ברך, נאץ, ה' (תהלים י ג). לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו (בראשית לז כז). וישבו לאכול לחם (בראשית לז כה). אמר רבי יהודה בר שלום, ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה. ואף כאן, מי גרם לשבטים בפרשת שקלים שיתנו כופר נפשותיהן, מעשה העגל. ואם חטאה גדולה שעשו, גרמה למצוה ולזכות. מצות שהן עושין, על אחת כמה וכמה.