מדרש תנחומא וישלח ב


ב.    [ עריכה ]
וישלח יעקב מלאכים, זשה"כ וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד וגו' (יואל, ב), הכתוב מדבר במתן תורה כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ירדו עמו רכב רבותים שנאמר (תהלים, סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, רבי אבדימי אמר כ"ב אלף מרכבות מלאכים ירדו עמו לסיני ומה נתן תחלה קולו שנאמר ויהי קולות וברקים וגו', (שמות, יט), משנתן את הקולות נתן את התורה הוי וה' נתן קולו לפני חילו, ד"א וה' נתן קולו אלו הרעמים שקולן הולך לפני חילו של הקדוש ברוך הוא, שכיון שהרעם יוצא הוא מרעים והבריות יודעים שהגשמים יורדין וכשהרעם יוצא הברק בא אחריו, דבר אחר ה' נתן קולו זה ראש השנה שבו תקיעת שופר, לפני חילו אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה כדי לזכות בדין ביוה"כ, כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו זה יום הכפורים שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים, ומנין אתה אומר שבהללו עשרת ימים שבין ר"ה לי"כ שבהן הכתוב מדבר, שכן ישעיה מזהיר את ישראל ואומר להן (ישעיה, א) רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו' למדו היטב דרשו משפט וגו' הרי תשובה, ואח"כ לכו נא ונוכחה זה יום העשור שהוא יום תוכחה שבו הקב"ה מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (שם א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים שמלמדין זכות וחובה, כי עצום עושה דברו מי עצום מהם עושה דברו, אמר רבי הונא בשם רבי חייא אלו ישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות, כד) בא ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, תדע לך שבשעה שאמר ישעיה כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (ישעיה, ו) א"ל הקדוש ברוך הוא ישעיה בעצמך אתה רשאי לומר איש טמא שפתים אבל לישראל אתה אומר בתוך עם טמא שפתים שהם הקדימו עשיה לשמיעה ומיחדין את שמי פעמים בכל יום ואת קורא אותן עם טמא שפתים, מה כתיב שם ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה מהו רצפה רוץ פה של מי שאומר לשון הרע על בני, במלקחים מהו מלמד שהיו שתי מלקחות הלך המלאך ליטול את הגחלת ונכוה נטל מלקחת אחת ליטול את הגחלת ונכוה חזר והביא מלקחת שניה ונתן מלקחת אחת לתוך מלקחת אחת ונטל את הגחלת ונתנה על פי ישעיה שנאמר ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר (שם) על שאמר בתוך עם טמא שפתים, נטל במלקחים גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות נתן על פי ישעיה ולא נכוה הוי אומר כי רב מאד מחנהו ומי עצום מהן עושי דברו אלו הצדיקים וכן אתה מוצא במשה כשירדה אש במתאוננים שנאמר (במדבר, יא) ותבער בם אש ה' ותאכל, א"ר יצחק היה עומד משה רבינו ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ שנאמר ותשקע האש ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפש שנאמר ויאבק איש עמו, וכשהוצרך נטל מחנות של מלאכים ושלחן בשליחותו אצל עשו שנאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו: